שם אר"א מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי. כן אברכך בחיי זו ק"ש בשמך אשא כפי זו תפלה ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל ב' עולמים עוה"ז ועוה"ב. כבר ביאר הכוזרי ענין התפלה. בל יחשוב אדם כמו שמדמים ההמונים כי עיקר התפלה הוא שאלת החיים הזמניים בני, חיי, ומזוני, כי לא באלה יעלה בהר ה' לא בפיח הכבשן מהבלי עולם וחמודותיו יקום במקום קדשו, אבל עיקר התפלה היא הדביקות שידבק האדם נפשו בעולם העליון וישפוך נפשו אל חיק יוצרה. כי כמו שהגוף הגשמי צריך הוא אל המזון ולא יחיה בלעדי אוכל כן מזון הנפש הוא התפלה שתדבק אז אל שרשה הרוחניית. וע"כ כמו שמזון הגוף יהיה בערב ובוקר וצהרים. כן מזון הנפש ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה. וענין קריאת שמע הוא ג"כ מסירת נפש בשהאדם מוסר נפשו ומאודו וכל צרכיו הגופנים בעבור אהבת ה'. וכשתהיה התפלה אחר הק"ש והיחוד השלם הזה שהקריב כל עניני גופו על מזבח ה' לריח ניחוח בודאי לא יבקש על עניני עוה"ז. רק תהיה כל תפלתו נעלה מעניני הגוף והמון גלי תאותיו והמית נפשו הבהמיית, וז"ש אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי, הוא הכוסף והתאוה הגמורה שישתוקק האדם אל בוראו בכל נפשו ומאודו. לא לבד כי צמאה לך נפשי. אבל גם כמה לך בשרי. באופן שגופו ונפשו. נגלהו ומצפונו. בשני חלקיו אשר הוא מורכב מהם ילך לבקש את ה', אמר כן כקדש חזיתיך ר"ל כן באופן הזה מהחשק והאהבה הנפלאה והתשוקה הנוראה חזיתי אותך בקדש, אשר לא צפיתי לשום דבר מעניני גופי. רק לראות ולהשיג עוזך וכבודך. אמר כן באופן הזה ועל מחשבה הזאת אברכך בחיי זו ק"ש שבה מוסר חייו במסירת נפש לה' כמ"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל נפשך. ואז אח"כ רק בשמך אשא כפי זו תפלה ודאי לא אתפלל לצרכי גופי רק לשמך ולזכרך. וז"ש חז"ל, ואם עושה כן עליו הכתוב אומר כמו חלב ודשן תשבע נפשי. ור"ל שאם יתפלל על כונה זאת, אז כמו שישבע הגוף מחלב ודשן שהוא מזון הגוף כן תשבע הנפש מתפלה שהיא מזון הנפש כמ"ש הכוזרי כנ"ל, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים ר"ל בל תחשוב כי האדם המתפלל על הכונה הזאת. הגם שבזה משלים את נפשו ליחדה ולקרבה ולשפכה לפני בוראה. מ"מ הלא אינו מתפלל על צרכיו בחייו הזמנים. ומאבד עולמו הזמני כי לא בקש דבר להצליח בעודו בעוה"ז. מבטיח לו שלא כן הוא. אך כי באופן הזה ישקיף ה' על צרכיו בעצמו בלעדי תפלתו ונוחל שני עולמים כי יצליחהו בעוה"ז ג"כ בעצמו בלעדי בקשה ותפלה: