(במדבר יג יז) וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עליה וגו'. נראה כי גבולות חלק הקב"ה לכל עם ועם תחת ממשלת מזל וכוכב כמ"ש אשר חלק ה' אלהיך לכל העמים. וכן הגביל ארץ מיוחד לכל עם כפי כח מזלם אשר ישים משטרו בארץ ההיא. למשל ארץ הודו נתון תחת מזל שבתאי ובבל תחת ממשלת לבנה ואדום תחת ממשלת צדק כמ"ש בסודי רזא. לפ"ז גם העמים השוכנים על הארצות האלו מושכים כח שפע כוכב ההוא והוא המזל המיוחד להם, ועבור זה גם אם יהיה כח העם חלוש בטבעם או בחנית המזל המערכה רפויה להם מ"מ יתחייב כי ישבו לבטח בארצם כיין על שמריו כי לא הורק מכלי אל כלי וכחם לפי משטר מזלם מחייב ישיבתם בארץ ההיא המתייחס להם לפי הכח ההוא. אכל אם ישבו עם אחד בארץ לא להם כגון בני בבל אם יגלו מארצם לארץ הודו אזי אף אם יהיה כח מזלם במערכה טובה וחזקה מ"מ יהיו נכנעים מוכים וחלשים בהיות כח הארץ מתנגד אליהם וכח הכוכב המיוחד לא יוכל להשפיע להם טובו בארץ לא לו. והבחינה ע"ז לפלס בצדק על עם יושב הארץ, אם היא ארץ מיוחד להם לפי כח מזלם אם לאו הוא אם נראה שכח הארץ הוא במערכה טובה מאד לגדל גבורים ולהרבות אוכלוסין ואעפי"כ נמצא ביושבים עליה ההיפוך שהם חלשים ומעטים זה ראיה נצחת שכוכב מיוחד אינו מיוחד אליהם וע"כ יתן פניו אליהם לרעה ואדרבה כל עוד שיעמוד כח הארץ במערכה בצורה בשמים יוסיף אומץ לכלות ולהתם עם נכרי היושב עליה וכפי רוב כחו יחשוף זרועו להלחם עמהם ולשלחם מעל פניו משא"כ אם יהיה כח הארץ חלוש במערכתו ולעומת זה כח העם גדול וחזק בטבעו לא יוכל לפעול בהם ההתנגדות כ"כ ועתה כאשר ראה נראה עם נכרי היושב בארץ אחרת המתנגד לכח משטר מזלם וידענו כי כח העם חזק ואמיץ מאד וראוים לרבוי ולגבורה מצד עצמם ואעפי"כ תגבר עליהם כח הארץ לאבד ולכלות אותם ולהחלישם זה אות גדול על כח הארץ כי גדול ביתר שאת על שידו העליונה על כח הגוי החזק והעריץ ג"כ:

ועתה בין תבין את אשר לפניך כי זה בעצמו הוא הסימן שנתן מרע"ה למרגלים על כח ארץ הקדושה כי רב הוא. בהיות ידוע שא"י מטבעה ותולדותיה וכח קדושתה לא נבראה אלא לישראל בלבד וכמ"ש במדרש לא ברא הקב"ה את א"י אלא לישראל ואין לשום אומה ולשון מבוא והתיחסות אליה והרי היא מטבעה מקיאה ומכלה ואוכלת את האומות יושבים עליה, כמו שהיה בכותים שהתישבו בשומרון. וכמ"ש כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ולא לחנם אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושביה היא כי כח קדושת הארץ וגם טבעה היתה מקיאה הזרים היושבים עליה כאשר יקיא האיצטומכא דבר הבלתי נאות אל טבעו אשר כח המחזיק לא יחזיקנו. אך אם היו האמוריים יושבי הארץ גם מטבעם חלשים ונכונים למקרה ופגע לא היה כזה אות ומופת על גודל כח הארץ. אבל בהיות עדות הכתוב נאמנה ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ועם היות כחם רב ועצום מ"מ גבר עליהם כח הארץ לשכלם ולכלוחם זה ראיה על גודל מעלת הארץ, וז"ש וראיתם את הארץ מה היא. ואת העם היושב עליה שמן כח העם היושב עליה תדעו נאמנה כח הארץ. ועז"א החזק הוא הרפה. שתראו אם כח העם חזק מצד עצמו. המעט הוא אם רב ר"ל מיד

שתראו שהארץ ממעטת ואוכלת יושביה תראו אם הוא מצד שטבע העם הוא להיות מעטים ואין מזה ראיה על כח הארץ או שטבע העם ומערכתם מחייב להיותם רבים ואעפי"כ הם מועטים זה ראיה על כח הארץ כמו שהיא האמת ועז"א שתראו שכן הוא המעט הוא שהם מועטים אם רב ר"ל אעפ"י שצריכים להיות מרובים מצד עצם טבעם ומה הערים וכו' הבמחנים. אם במבצרים שתראו שאעפ"י שיושבים במבצרים מ"מ הם כאילו ישבו במחנים שאין המבצר מגין עליהם כי הארץ מתנגדת אליהם ותשובת המרגלים היה. אפס כי עז העם היושב בארץ שע"י ישיבת הארץ הם עזים כי הארץ נוטה לטבעם וכן אמרו וזה פריה כשם שפריה משונה כך אנשיה משונים וכח אנשיה תלוי בפריה ואין הארץ מתנגדת להם: