Eretz Chemdah, Sh'lach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. בפ' חלק (דף צ"א ע"ב) אמר רבי אלעזר ב"י בדבר זה זייפתי דברי הצדוקים שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה, אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרים אין תחה"מ מה"ת הרי הוא אומר הכרת תכרת בעוה"ז עונה בה לאימת לאו לעוה"ב. והנה דבר כזה נאמר בלשונו בפ' אלו נאמרים. אר"א אר"י בדבר זה זייפתם ספרי כותים וכו' והמהרש"א כ' זייפתם דרשה דאשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם שאנו דורשים דקאי על תחה"מ והם רצו לכתוב לתת לכם אך בריש אלו נאמרין שנזכר שם לענין אחר לא שייך לומר זה ונל"ב דאי' בילקוט עונה בה לרבות אוב וידעוני שחייבים כרת ומקשה בס' זית רענן הא גבי אוב וידעוני כבר נאמר בו כרת אל תפנו ונכרתה ע"ש, ונראה דאי' במסכת כריתות דר"ע סבר מגדף חייב קרבן חטאת. וחכ"א אף מגדף אינו בכלל קרבן, ומפרש גמרא דרבנן שמעו לר"ע דלא תני ידעוני במתניתין משום דבאמת אינו מביא קרבן מחמת שאין בו מעשה ושפיר אמרו אף מגדף אין מביא משום דאין בו מעשה, ור"ע סבר מגדף מביא קרבן משום דכתבה תורה כרת דיליף במקום קרבן ולא בעלמא. ומדכתיב גבי חטאת ש"מ דמביא קרבן חטאת, ורבנן סברי דמגדף דהכא הוא עובד ע"ז שיש בו מעשה ומש"ה כתיב גבי קרבן ולא מקלל ה'. ומקלל ה' כתיב במקום אחר כרת דילי' ונשא חטאו (ויקרא כ"ד ט"ו) וגבי פסח כתיב (במדבר ט' י"ג) חטאו ישא, מה התם כרת אף כאן כרת. ע"כ דברי הגמרא בשינוי לשון קצת. וא"כ לפ"ז י"ל לכך כתיב הכא שוב כרת לרבות אוב וידעוני כדי שיהיה במקום קרבן לחייב קרבן לאוב וידעוני אף שהוא אב"מ כסברת ר"ע לענין מברך השם, ועפ"ז יובן הדבר דהם סברי דאין לתחה"מ שום רמז והא דכתיב עונה בה איצטריך משום אוב לומר דחייב קרבן אף שאב"מ, וא"ל מנלן דבר זה מסתברא לומר שחייב קרבן על דבר שאין בו מעשה מלומר על תחה"מ, וצ"ל דהם סברי מגדף היינו מברך השם כר"ע וא"כ אין בו מעשה. ואעפ"כ חייב קרבן ממילא יוכל להיות שחייב קרבן על אוב וידעוני, אבל ק' מנ"ל דקאי על מקלל השם. וצ"ל דאל"כ איך מצינו כרת גבי מברך השם, אבל ק' הא יש גז"ש וצ"ל דהם לא סברי גז"ש למילף מפסח א"כ ש"מ דס"ל דהכא כתיב כרת במקום קרבן כסברת ר"ע. ומעתה מ"ש כאן זייפתם תורתכם וכן מ"ש כזה באלו נאמרין הוא דבר אחד. דהכי איתא שם. תניא אר"א בר' יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אמרתם אלוני מורה הוא שכם אף אנו מודים שאלוני מורה הוא שכם אנו למדים בגז"ש אתם במה למדתם ע"כ מאתר שאתם אינכם סוברים גז"ש, ומאין אתם יודעים שהמקום הנבחר הוא שכם:
במדרש שם ר' ברכיה אומר מפרשה של מעלה יצא דתמן תנינן לחם הפנים אינו נאכל לא פחות מט' ולא יותר מי"א וכי דרכו של מלך לאכול פת צונן. ונל"ב דכבר פרשתי בדברי הרמב"ם במק"א דלפי דברי התוס' בחגיגה היה בהכרח להיות הפת בתנור עד למחר שיהיה חם ולעולם התנור אינו מקדש ולכך לא נפסל בלינה ומה שלא היה בתנור של חול בכדי שיוכל לרדות הפת למחר אע"ג דרדית הפת היא שבות דאין שבות במקדש ולכך אמר המגדף כיון שלא היה נאכל פחות מט' ע"כ היה נאפה מע"ש דאל"כ היה רק ח' וקשה הא נפסל בלינה וצ"ל התנור אינו מקדש וא"צ רק שיהיה חם והיה כדי שיהיה מותר לרדות א"כ לא היה חם בנס, וממילא שאח"כ היה צונן כיון שאין בו נס ולזה יצא. וגם מדלא היה יותר מי"א מוכח ג"כ שלא היה נס. דרש"י ז"ל סוף שתי הלחם מקשה הא יש יותר מי"א דהיינו אם חל ר"ה ביום ה' ממילא חל יום הכפורים בשבת ונאכל למוצ"ש והוה י"ב ותירץ תוספות דאם חל ביום ה' ובאו עדים קודם המנחה אז היה יום ו' חול ואפו לחם אחר ואותו לחם שנאפה ביום ד' נפדה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה אז יום ו' העיקר והיה יום הכפורים ביום א' ואכלו הלחם המסולק בשבת שקודם יוהכ"פ: