(במדבר יג ב) ויתורו את ארץ כנען וגו'. הנה הקושיא הנופל בזה הוא דאחר שמעשה הזה לשלוח אנשים לראות אם דבר ה' אמת. אשר הבטיחם כי יכבוש את הארץ לפניהם. והיתה ארץ זבת חלב ודבש. הוא מפני קוצר האמונה. שאין לבם סמוך עד שיראו בעצמם. וכמ"ש ע"ז ועד אנה לא יאמינו בי. א"כ איך הרשה ה' ללכת. וצוה שיהיו המרגלים אנשים ראשי אלפי ישראל. והלא ראוי הוא שלדבר כזה הממרה עיני כבודו יבחר אנשים בני בלי שם שאין מדקדקים במעשיהם כ"כ. ובמדרש אומר למה הד"ד לעשיר שהיה לו כרם. כשהיה רואה שהיין יפה היה אומר הכניסו היין לביתי וכשהיה רואה שהיין רע היה אומר הכניסוהו לתוך בתיכם אף כאן וכו'. בני אדם גדולים ולבסוף נהפכו שנאמר כי דור תהפוכות המה. וגם זה חסר הבנה. דאם תחלה בני אדם צדיקים היו. איך יחס השליחות למשה באמרו שלח לך. ואם ראה שעתידים להתקלקל איך אמר וישלח אותם עפ"י ה'. ולבאר הענין נראה עפמ"ש במדרש. וז"ל בעוה"ז ע"י שהיו שלוחי בו"ד נגזר עליהם שלא יכנום לארץ אבל לעוה"ב אני שולח לכם מלאכי פתאם שנאמר הנה אנכי שולח מלאכי ופנה דרך לפני. כי באמת אז היו ראוים ישראל לכנוס תיכף לארץ עם משה עבד ה' (כמבואר אצלי בכ"מ) דהיה אז הגאולה העתידה. ומשה היה בונה המקדש ולא היה נחרב לעולם רק אחר שחטאו ומת משה בח"ל היה הגאולה לפי שעה. באופן שהיו עתידים עדיין לגלות והמקדש ליחרב. וכמ"ש על ויבכו העם בלילה ההוא שגרמו בכיה לדורות: והשתא אם היו ראוים אז להגאל גאולה שלמה. היה שליחות המרגלים ע"י הקב"ה ולא ע"ד לתור את הארץ הטובה היא אם רעה. רק כמו שישולח אליהו הנביא לעתיד. שהוא יפנה בעצמו הדרך לפני ישראל. ויכבוש כל המון הגוים מבלי חרב ומלחמה, כן היו המרגלים בלכתם דרך הארץ כל מקום אשר דרכה כף רגלם היו כובשים אותו לגרש מפניהם גוים ולהנחילו לבני ישראל. עד שאמר יהונתן לנושא כליו כי אין מעצור להם להושיע ברב או במעט. ועד"ז צוה ה' שיבחרו אנשים צדיקים ואחד מכל שבט. באופן שכל אחד יהיה שקול כנגד כל השבט, והיה נחשב כאילו כל שבטו הולך עמו. באשר הוא נגד כולם עד"ש אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא וקאי על משה. הרי נמצא אחד שוקל כנגד כולם. ממילא היה שליחות זה לא לתור אך לכבוש את הארץ. ובזה היה השליחות מתיחס אל ה' כמו לעת"ל. אולם האנשים האלה לא עמדו בצדקתם. כי תיכף אחרי שנבחרו נתנו בדעתם מחשבת פיגול. שהולכים לתור את הארץ ולראות אם דבר ה' אמת. וזה שרש המרי והכפירה. ומיד נקראו בשמותם אשר כתובים פה שכולם מורים לרע כמ"ש בסוטה. דבשמותם ע"ש מעשיהם נקראו. וממילא נתיחס השליחות ע"ש משה כי ראה את היין רע ונשחת כחומץ. וז"ש שלח לך אנשים יען שהבחירה חפשית ביד האדם. ויוכלו להיות שני צדדי האפשר. או שיעמדו בצדקתם ויבטחו בה' בכל לב ויהיה הליכתם רק כשלוחי ה' המלך הגדול לכבוש את הארץ. ובזה יהיה השליחות מיוחס ע"ש ה' ית'. או שיתהפכו לרע ללכת לתור את הארץ ויפלו במעלתם ובצד זה תהיה השליחות מתיחסת למשה. לז"א לישנא דמשתמע לתרי אפי על הכונה הא' אמר שלח בלשון צווי שהוא מצוה על השליחות. ועל האופן השני אמר לך שבאם ירעו מעשיהם תהיה מתיחסת השליחות לך לבדך. ויהיו שלוחי בו"ד. ומפרש כי בשליחות זו יעלה בידם אחד משני פנים או ויתורו את ארץ כנען ר"ל באם ימעלו מעל ללכת ע"מ לתור את הארץ אז לא די שלא יהיו הם הכובשים לגרש גוים ולהפיל בחבל נחלה. אבל עוד יגרמו שלא יכנסו ישראל לארץ כמו שהיה אח"כ באמת. ובצד זה יוצדק לומר שיתורו את ארץ כנען לא את ארץ ישראל. כי עדן תשאר ביד הכנענים עד סוף ארבעים שנה. או אשר אני נותן לבני ישראל באם יעמדו בצדקתם ובאמונתם לא למרגלים יחשבו. רק יגרמו בהליכתם אשר אני נותן את הארץ עתה בעת תדרוך כף רגלם בה לבני ישראל. ויהיו הם הכובשים אותה. ועתה חוזר לפרט שני הצדדים. או איש אחד איש אחד ר"ל באם ילכו על הענין הראשון לתור את ארץ כנען. כי אז לא יאמר עליהם שכל אחד כלול מכל שבטו. עד שכל אחד יחשב כאילו כל שבטו מהלך עמו וכובש את חלקו. רק יחשבו כאנשים יחידים ההולכים אשר חפץ אין במו. ועז"א איש אחד איש אחד. כל איש מהם לא יחשב רק לאיש אחד לא יותר. או למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. באם יתאמצו בכח ה' על הכונה הטובה שבאופן זה יהיו הם הכובשים את הארץ. אז יחשב כל אחד כאילו תשלחו כל מטה אבותיו. כאילו כל שבטו הולך עמו, כי באופן זה יהיה כל אחד נשיא בהם נשיא שבטו וכולל את כולם. וירמז בזה ג"כ מ"ש האר"י ז"ל כי נשמות שבטי ישראל נתלבשו במרגלים. כל אחד במרגלו הנשלח משבטו. וזה היה בעת נבחרו על אופן אם היו מטיבים מעשיהם. שבזה תשלחו גם מטה אבותיו נשמת אבות השבטים שהלכו עמהם אבל כשקלקלו מעשיהם פרחו להם. והלכו המרגלים יחידים איש אחד איש אחד [ובזה יש לרמז מ"ש בפ' מקץ כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים שנצנצה בהם רוח הקודש שעתידים בעתיד להתלבש במרגלי הארץ רק בעבר לא היינו מרגלים]: