(במדבר יג טז) אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור וגו'. ר"ל בל תאמר כי השמות האלו היה להם מתחלתם. לזה אמר שלא כן הוא. כי בתחלה בעת שנבחרו שהיה השליחות מיוחס לשם ה' היו כולם צדיקים ולא נקראו בשמות האלו שמורים לרשע. רק אלה שמות האנשים שנקראו בהם אחרי אשר שלח משה בעת שנהפכו לרע ונתיחס השליחות ע"ש משה שאז נתנו להם השמות האלו לרוע מעשיהם, ומפרש הטעם שקראום אח"כ בשמות האלו כי לתור הארץ שמצד זה שהיה השליחות ע"ש משה הלכו לתור את הארץ הטובה היא אם רעה. וזה אך רע בעיני ה' ונאצות גדולות שלא האמינו בדבריו. וכיון שהרגיש משה שנתהפכו כקשת רמיה אז ויקרא משה להושע בן נון יהושע. והתפלל עליו שלא יתפס בעצת המרגלים:

ובת"י איתא כד חמא משה ענותנותו קרא שמי' דהושע בר נון יהושע. (וכבר פרשתי בחידושי בכמה אופנים בדרך דרוש ע"ש). ולפי ענינו יבואר דכיון שראה משה ששם הושע אינו מורה לרע כי זה שמו אשר נקרא לו מקדם. עדיין יש תקוה שיהושע בעצמו בכח צדקתו יעשה כל אלה לכבוש את הארץ כמו שיעשה אליהו בעצמו לעת"ל כמ"ש הנה אנכי שולח מלאכי. אמנם כי חשש מצד ענות יהושע שלא יערב לבו על הענין הגדול הזה. כי יחשב בלבו מי אנכי לרשת גוים גדולים ועצומים. וצריך לזה התנשאות לומר כי הן האדם האחד בעצמו הוא ככל המון בית ישראל בהיטיבו את מעשיו. ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה' וכמו שמבואר אצלנו במק"א וע"ז התפלל עליו שה' יהיה בעזרו עד"ש היונתן ימות וכו' כי עם אלהים עשה היום הזה. כי ישועה גדולה כזאת המרוממה מכל דרכי הטבע. שאיש אחד יכבוש המון לאומים הוא כח אלהי פרטי. ושכינת עוזו המתלבשת בהאיש העושה זאת. ומצד זה מנעו ממנו עונש מיתה באשר ה' אתו. ועד"ז אמר אברהם בכבשו בעצמו ארבעה המלכים הרימותי ידי אל ה' אל עליון כי אופן זה מהניצוח לא יהיה רק ע"י ה' לבדו, וכמ"ש מי העיר ממזרח צדק וכו' מי פעל ועשה וכו' (ישעיה מ"א). עוד יש לבאר דברי הת"י הנ"ל עפמ"ש בעירובין מאי תקנתי' שלא יספר לה"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו. והנה בהיותם מהלכים בדרך אי אפשר להם לעסוק בתורה כמ"ש אל תרגזו בדרך אל תתעסקו בדבר הלכה. א"כ לכל הנשיאים לא היה תקנה שלא יספרו לה"ר. רק יהושע שראה בו שעניו הוא וא"כ ידע שיש לו עזר להעזר מחטא זה התפלל עליו שיושע מעצת מרגלים (עוד י"ל במ"ש במדרש דעצת המרגלים היתה בשביל שסברו שלא הגיע הזמן עדיין לגאולה משום דהיה צריך ארבע מאות שנה וכמ"ש בתנחומא. אך הלא הקב"ה נגלה בסנה להורות דעמו אנכי בצרה והוא השלים המנין כמ"ש במקום אחר באריכות..ולזה לא הוצרך להתפלל על שאר מרגלים אך ביהושע שהיה עניו. ויש לומר כהמפרשים שנגלה להורות ענוות לזה התפלל יה יושיעך מה שהקב"ה השלים המנין יושיעך). והנה במ"ר פ' לך איתא דיו"ד שנטלה משרה היתה פורחת באויר עד שנתנה הקב"ה ליהושע ונראה שזה מ"ש בסוטה כד פתח יהושע משתעי אמרו דין ריש קטיע ימלל. ופרש"י מי שאין לו בנים ימלל דלא איכפת לי' כיון שלא נטל חלק בארץ. ובערוך פי' מי ששמו מתחיל ביו"ד ימלל. ופי' הערוך תמוה מה בכך ששמו מתחיל ביו"ד ומה גנאי הוא זה. ולפי הנ"ל מובן דכיון דהוא היו"ד הנטלה משרה א"כ כיון שאצל שרה גרמה היו"ד שלא תוליד כך אצל יהושע. ופי' הערוך הוא אחד עם פי' רש"י דע"י ששמו מתחיל ביו"ד ממילא אין לו בנים ולא נטל חלק בארץ. ובעירובין (דף ס"ג) אומר מאן דמותיב מלה קמא רביה אזיל לשאול בלא ולד מנ"ל מיהושע דאמר אדוני משה כלאם ולא היו לו בנים וח"א מורידין אותו מגדולתו מנ"ל מאליעזר. ובזה יבואר היטב דבר התרגום יונתן הנ"ל כי יש לתמוה על משה שנתן ליהושע אות יו"ד משרה שזה יגרום לו שלא יהיו לו בנים וגרם רעה לו. אך שמשה ידע ברוח קדשו שבל"ז לא יהיו לו בנים מצד שהותיב מלה קמא רביה ולא יפסיד בשם זה. אך הא י"ל שעונש של יהושע יהיה מה שמורידין אותו מגדולתו. לז"א כד חמא משה ענותנותיה שיהושע היה עניו ומבואר בדברי חז"ל דכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו. וא"כ א"א להוריד אותו מגדולתו ע"כ יהיה עונשו שלא יהיו לו בנים ושפיר קרא שמו יהושע. ומה שהוסיף ליהושע אות על שמו והתפלל עליו משא"כ על כלב יל"ב עפ"י דברי האר"י ז"ל שנשמות השבטים נתלבשו במרגלים וביהושע נתלבש נשמת לוי ומשה הוסיף לו יו"ד להיות בשמו שם יו"ד ה"א שבטי יה עדות לישראל שלא שנו את שמם ולשונם ולא היה בהם דלטוריא ועי"ז ניצול מלה"ר משא"כ כלב שהיה בו נשמת יהודה שנמצא בל"ז בשמו שם יה לא הוצרך להוסיף לו אות בשמו כמ"ש רש"י בפ' פנחס דבימנה לא הוצרך לומר משפחת הימיני לפי שהשם קבוע בו יו"ד בראש וה' בסוף. (עוד יבואר במ"ש במדרש דהוסיף לו יו"ד שנטל שכר עשרה מרגלים וידוע בחגיגה גבי יש נספה בלא משפט דנותנים השנים לצורבא דרבנן דמוותר במיליה וכן בזה ליתן ליהושע מה שמגיע למרגלים ע"י שהיה מעביר על מדותיו והיה עניו: עוד יבואר כונת הת"י הנ"ל עפמ"ש בזהר הקדוש דהיה מן הנמנע שמשה יכניס את ישראל לארץ משום דפני משה כפני חמה וא"י היא סיהרא ואין אור ללבנה בשעה שהחמה זורחת. וכל זמן שהיה משה קיים לא יצויר שיהיה קדושת א"י שופע וזורח לכן הכניס יהושע שפני יהושע כפני לבנה ומבואר במדרש מהיכן זכה משה לקרני הוד מן הדיו שנשתייר בקולמוס במה שכתב והאיש משה ענו מאד בלא יו"ד שהוא מורה שהוא עניו יותר מדאי מש"ה זכה לקרני הוד להיות פניו כפני חמה ואחר שזכה לקרני הוד להיות פניו כפני חמה ממילא לא היה אפשר לו לכנוס לא"י ששם פני לבנה רק שיהיה יהושע המכניס ועז"א כד חמא משה ענותנותו היינו ענוה שלו בעצמו שנכתב ענו בלא יו"ד ומש"ה זכה לקרני הוד על היותו שפל מאד וממילא ידע שיהושע יכניס לזה התפלל עליו: