Eretz Chemdah, Shavuot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שבת (דף פח) דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי וכו'. במתן תורה היה בו ענין דומה לבריאת שמים וארץ. הרמב"ם במורה כתב כמו שיש דעות בבריאת העולם יש מאמינים בקדמות ובהכרח ויש מאמינים בחידוש ברצון אבל ע"י חומר קדום ואנחנו מאמינים החידוש מאפם המוחלט כן בנבואה, ודעה האחת שכל מי שהוכנו סבותיו והגיע למדרגת הנבואה א"א שלא ינבא וזה כקדמות ויש מאמינים כי זה תלוי ברצון ה' אבל צריך שיוקדם לו הכנת הנבואה וזה כבריאה ע"י חומר קדום, ויש אומרים כי אם ירצה ה' ינבא גם מי שלא הוכן לזה כלל כחידוש מאפס המוחלט עכ"ד. ואעפ"כ ראינו שאע"פ שלענין החידוש החזיק שהיה החידוש מאין המוחלט מ"מ לענין הנבואה דעתו שלא תחול רק על המוכן והושלמו סבותיו ואז תלוי בחפץ ה'. ודעת חז"ל מסכים עמו בזה אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, אמנם אין סתירה בזה כי ידוע שהחידוש יש מאין לא השתמש בו ה' רק בששת ימי הבריאה אבל אחרי שגמר מעשהו בששת ימי המעשה מאז רצה הרוצה הבב"ת אשר מעתה לא יתהוה דבר אלא מדבר ומאז כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים (בריאת יש מאין) רק מעתה לעשות יעשה דבר מדבר ים מיש שזה המבדיל בין בריאה ובין עשיה ושע"כ אמרו חז"ל תנאי התנה הקב"ה עם הים וכו' כי לא רצו ליחס שום בריאה והתהוות דבר חדש אחר ששת ימי המעשה. כי זה בהכרח יפול חסרון בכלל הבריאה כי מתנאי הפעולה השלמה שלא תקבל לא תוספת ולא גרעון כי אם תקבל אחד משני אלה בהכרח אינה פעולה שלמה, וממילא פעולת ה' בבריאת ה' אחר שהוא בודאי פעולה שלמה כי זה תנאי הפועל השלם שלא ימצא מגרעת בפעולתו ומצד זה כל פעולותיו לא יקבלו לא תוספת ולא גרעון כמו שכתוב: (קהלת ג' י"ד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם (וע"כ) עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ולכן אס נאמר שיש מציאות עוד בריאה יש מאין אחר הבריאה הרי אנו מטילין חסרון בבריאה הקדומה וע"כ גברה הכמה העליונה כי אחר הבריאה הקדומה לא יברא דבר רק מדבר ומעתה כן גם בענין הנבואה אם יתנבא איש לא הוכן אל הנבואה הרי זה בריאת דבר מלא דבר ונגד הרצון האלוה בל יהיה זה כל ימי עולם לכן שפיר הסכים המורה כי לא תהיה הנבואה רק ברצון המנבא למוכנים. אמנם בעת מ"ת זכו כל הדור ההוא לנבואה גם הבלתי מוכנים זה היה דומה למעשה בראשית שהיה חידוש יש מאין והטעם שהיה בזה הנס מבואר כי כל עיקר הטעם שגזר ה' בל תמצא בריאת יש מאין אחר הבריאה הוא כדי שלא יהיה זה חסרון בחק כלל הבריאה ממילא כל זה בעבור שמירת הבריאה ושלמותיה, וידוע שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד יום הששי אם יקבלו ישראל את התורה ממילא עדיין היה הבריאה חסרה עיקר התנאי שהוא התכלית אשר בעבורו נברא הכל ואחר שהיה מן הנמנע להגיע אל התכלית הזה רק אם ישיגו כל ישראל מראות פנים אל פנים היה החידוש הזה מוכרח שיגיעו גם הבלתי מוכנים למדרגת הנבואה כדי שתתקיים בריאת העולם כי כל שהוא שייך לבריאת העולם היה בריאתו יש מאין. אמנם מה שהיה מוכרח שיגיעו כולם למדרגת הנבואה הוא מבואר כמ"ש הרמב"ם בספר המדע כי מרע"ה לא האמינו בו ישראל מפני האותות והמופתים שכל המאמין מפני אותות ומופתים יש בלבו דופי רק עיקר האמונה היה מפני שזכו בעצמם לנבואה וראו הכל בעיניהם ומצד זה היה הנבואה מוכרח בעת ההיא לכל העדה שאל"כ לא היה באפשרי ענין מתן תורה:
אמנם היו בזה כמה ענינים ראוים להשקיף עליהם כי ידוע כי נבואת מרע"ה היה למעלה למעלה מהשגת כל הנביאים שהיתה נבואתו מצד השגת השכל לבד בלי שתוף כח המדמה כלל אשר ע"י השפעת הכח הנבואיי על הדבריי נבאו כל הנביאים אולם הדור ההוא אשר היה מן הנמנע שיפשיטו שמלותם הגופנים לגמרי ודי היה להם הכבוס והטהרה לבד לא ההסרה לגמרי ולכן אמר (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך שהוכרח לבוא גם אל משה בעב הענן ומדרגה נמוכה ממה שהיה רגיל בו כדי שישמעו העם ועז"א שהיו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה שזה מפעולת כח המדמה להרכיב החושים וחוש אחד יזכיר את חבירו ע"י כח המרכיב והזוכר כידוע. ואחר שכל הדמיונות שהשיגו הנבואה לא השיגו אותם בעצמם רק נקרא זה ראיה באספקלריא שאינה מאירה והיינו הרואה במראה הראי מוצק (שפיגעל) ששם אינו רואה דבר זולתו ואת עצמו רואה כן הנפש הוא חלק אלוה ומצד התקשרה בכח הדמיון שהוא הגוף השיגו מראות ותמונות לא עצמיים רק מצד כח המדמה שלהם אשר נקשר בנפשם והבן:
והנה ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שמות כ"ד ז') ואחר כך חזרו ואמרו (דברים ה' כ"ד) ושמענו ועשינו. הענין מובן ע"פ מ"ש בחוה"ל שער העבודה כי נמצא הערה התוריית והערה השכליית ושם האריך בזה הנה הערה התוריית הוא רק להמונים ותפחידם ותיעדם בעונש ושכר והמשכילים אשר שכלם גבר על חומרם הם יעבדו מצד הערה השכליית עבודה מאהבה לא לגמול ועונש. והנה ישראל חשבו א"ע במעלת השלמות כ"כ ששכלם גבר על חומרם וא"צ להערה התוריית רק נעשה תחלה מצד הערת השכל ואחר ונשמע ללמוד מה שחסר להבין מעצמו אבל לא תהיה העשיה נגררת מן השמיעה מצד הצווי עשה ואל תעשה תקבל שכר או תענש, רק מצד השכל שראוי לעבוד לגבוה מעל גבוה. ואחרי כן הכירו את מדרגתם שצריכים אל הערת התורה ורק ע"י זה יבאו לידי מעשה המצות וקיום התורה: