(שמות א טז) וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אותו. בל"ש מביא מדרש אם תמיתון אותו הרי טוב ואם לאו אני אמית אתכם. וצריך לדעת מה חדש בזה פשיטא דהעובר דבר המלך חייב מיתה, ונראה ע"פ מ"ש המפ' שהיתה העצה להם שימיתו אותם במעי אמן וישראל אינו חייב מיתה על העוברים אך כבר אמרנו שאין זו עצה מתוקנת דהא בישראל שחייב למסור נפשו על קדושת השם א"כ בעבירה של שפיכת דמים גם אביזרייהו דידהו חייב ליהרג ואל יעבור כאשר אכתוב לקמן בפסוק י"ז ולא עשו וגו', ודעת הרא"ם דאפי' באיסור דרבנן של ג' עבירות אלו יהרג ואל יעבור, לכן נראה בהיפוך דפרעה דן דינם כבני נח ולזה דוקא למילדות אלו שהם יוכבד ומרים והפסוק דייק להזהיר שמותם אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה דמשמע שהיה זה בכוונה מיוחדת לקרא דוקא למילדות אלו, אך היה מטעם הנ"ל כי עמרם נשא יוכבד דודתו וע"כ ס"ל שיש להם דין ב"נ וב"נ אינו מצווה אקדושת השם ונקדשתי בתוך בני ישראל כתיב ולפ"ז יהיו מוכרחים לשמוע אליו, אך מה שצוה להם להרגם בבטן אמם כמ"ש וראיתן על האבנים משום דבסנהדרין (דף נו) איתא רבי ישמעאל אומר ב"נ חייב מיתה על העוברים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך ומפרש דם האדם שהוא באדם אחר זה העוברים, ור' מנשה ס"ל דהפסוק בא לרבות שמיתת ב"נ הוא בחנק ודריש הכי שופך דם האדם אזי באדם דמו ישפך מיתת חנק שדמו נשפך בתוכו וס"ל דב"נ פטור על העוברים ואנן קיי"ל דמיתת ב"נ הוא בסייף וחייב על העוברים ופרעה רצה להוכיח להם דמיתת ב"נ הוא בחנק ולפ"ז הדין יוצא דב"נ פטור על העוברים ולזה אמר להם אם תמיתו אותם הרי טוב ואם לאו אני אמית אתכם וכל מיתה האמורה בתורה סתם ידוע שהיא מיתת חנק ובזה גילה שמיתת ב"נ הוא בחנק ולפ"ז ממילא שפטור על העוברים ויכולין לקיים דבריו בדרך היתר: