(שמות א יז) כאשר דבר אליהן מלך מצרים במדרש שתבען להזדקק לו ואע"פ דגבי אסתר תירצו דקרקע עולם היא וא"צ למסור נפשו מ"מ הכא שאני דשעת הגזירה היתה ורצה להעבירן על דת ואפי' לשנויי ערקתא דמסאני אסור ולזה מזה הטעם בעצמו ותחיין את הילדים במים ומזון כמו שפרש"י דבשעת הגזירה צריך למסור נפשו גם על מ"ע, ובזה יובן התשובה אשר השיבו לו כי לא כנשים המצריות העבריות וגו' וקשה הא תינח על מה שלא המיתו את הזכרים תשובתן עולה כהוגן שלא היה סיפוק בידם אבל עדיין נשאר שאלת פרעה למה החיו את הילדים בסיפוק מים ומזון, אך זה תוכן תשובתן שישראל יצאו מכלל ב"נ ולא כנשים המצריות העבריות והראיה שמתנהגים למעלה מן הטבע בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו וזו הסגולה לא ימצא רק בישראל עם קדוש וישראל מצווה על קדושת השם כאשר כתבתי לעיל בדיבור שלפני זה או יבואר עפ"י שאלת המין לר"ע אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן משל למלך שכעס על עבדו ובא אמר ופרנסו חייב ראשו למלך וזה היה ג"כ שאלת פרעה והשיבו שישראל נקראים בנים למקום, והנה כתיב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ר"ל כי מה שישראל נקראו בנים הוא מצד אצילות נשמתם מעץ החיים מדת תפארת אשר בתוך הגן וכמבואר בזוה"ק זכה יתר יהבין ליה נפשא מסטרא דזעיר ואקרא בן לקוב"ה ולזה ישראל קרויים חיים אפי' במיתתם משום שנשמתם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וזה ידוע ליודעים ולזה אמר בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו על מת כי אפי' במיתתן קרויים חיים, ועז"א כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיו"ת הנה ר"ל שנשמתם מעץ החיים שעי"ז הם קרוים תמיד חיים וא"כ הם בנים למקום ומשל למלך שכעס על בנו ובא אחר ופרנסו וכו' כתשובת ר"ע להמין: