Eretz Chemdah, Shemot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(שמות ג ב) וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכו'. הדקדוקים רבו ובמדרש הה"ד פתי יאמין לכל דבר מאי פתי נער שכן בערבי וכו' עד סופו תמוה. הנה חמשה חלוקים יש בין נבואת משה לשאר נביאים. חשבם הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ' יד) וז"ל מיסודי הדת שהאל מנבא בני האדם. ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהיה יצרו מתגבר עליו וכו' ובעת שיתנבא יתהפך למעלת המלאכים הנקראים אישים (ב) הנביאים מעלות מעלות הן. א) וכולם אין רואין הנבואה אלא בחלום חזיון לילה או ביום אחר שתפול עליהם תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ב) וכולם כשמתנבאים איבריהם מזדעזעים וכח דגוף כשל ועשתונותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שרואה כמ"ש אימה חשכה גדולה ובדניאל ולא עצרת כח ג) הדברים שמודיעים לנביא דרך משל מודיעין לו, כמו סולם יעקב. וחיות יחזקאל סיר נפוח ומקל שקד בירמיה. יש אומרים הפתרון ויש שלא אמרו. ד) כל הנביאים אין מתנבאים בעת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים עד שתנח עליהם הרוח כמ"ש ( ש"א י ה) תוף וחליל כו' מתנבאים ה) אילו שהם מבקשים להתנבאות נקראים בני הנביאים:
אבל הפרש בין נבואת משה להם (א) שנבא והוא ער ועומד (ב) כל הנביאים על ידי מלאך הוא והוא על ידי הקב"ה (ג) שלא ראה דרך משל וחידה. כמ"ש במראה ולא בחירות. (ד) שלא נתבהל כמ"ש פנים אל פנים. כאדם שאין מתבהל לשמוע דברי חברו. (ה) שנתנבא בכל עת שירצה שנאמר עמדו ואשמעה. הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לבתיהם ולנשותיהם אבל משה נתקדש כמש"ה קרן עור פניו. כי נקשרה דעתו לצור העולמים:
במדרש איתא מה בין נבואת משה לנבואת בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו. בלעם היה יודע, יבואר על פי מ"ש בסוף החולץ מנשה לישעי' מידן דייני' וכו'. ואלא קשיא. הא באספקלריא המאירה ופי' הרמב"ן דעל ידי אספקלריא שמסך המבדיל רואה דמיון ותמונה אבל שלא באספקלריא משיג עצם הכבוד שאין לו דמות ותמונה ופי' בזה אוי לי כי נדמיתי ועל זה משה לא היה יודע אבל בלעם שראה באספקלריא שאינה מאירה היה יודע. הנה המשיג באספקלריא המאירה כמו נבואת משה יהיה לו כל החמשה תנאים שהיה בנבואת משה אבל המשיג באספקלריא שאינה מאירה לא ובזוהר איתא וארא אל אברהם וכו' באספקלריא המאירה כתב בה ידיעה באספקלריא שאינה מאירה כתב ידיעה. תא חזי תוקפי' דמשה בשרותא דנביאותיה לא נח רוחי' בהאי אתר דהא ידע דהא דרגא אחרא עלאה זמין ליה דכתיב וידבר אלהים אל משה. דא אספקלריא דלא נהרא מיד ויאמר אליו אני ה' ר"ל כי אספקלריא דלא נהרא נמשך על ידי השתלשלות מלאכיו ושמותיו העשרה המורים על מדותיו אבל באספקלריא המאירה נמשך משם העצם. דביה כתיב ידיעה לבד כי אין בו ראיה רק השגה ועל זה אמר תחלה וידבר אלהים מיד אמר אליו אני ה' שראה באספקלריא המאירה. בזה יבואר מראות הסולם שיעקב ראה באספקלריא שאין מאירה והראשון (א) ויחלום. שהיה נבואתו על ידי חלום לא בהקיץ כנבואת משה (ב) שראה והנה סולם מוצב ארצה שהיה בדרך משל וחידה (ג) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים כיון שראה מלאכים ממילא השיג ע"י השתלשלות המלאכים. (ד) והנה ה' נצב עליו. כי באמת לא שייך לאמר על השם שמתקומם במקום רק אם רואה באספקלריא שאינ' מאירה. אבל אם משיג עצם הכבוד לא שיך שנצב במקום ועל זה וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן אני רואה כי יש ב במקום הזה (א) יש ה' שראה איזה ישות ודמיון (ב) במקום הזה שמתקומם זה סימן ואנכי לא ידעתי אין לי ידיעה רק ראיה דמיונית כמ"ש וארא:
והנה אמרו כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו. וק' הא מצאנו כמה נבואות שאמר משה בכה. כה אמר ה' כחצות כה אמר א' ה' עברו ושובו. אמרתי נבואת משה היה לפי ערך ישראל ובעת העגל גם נבואתו היתה במדרגה קטנה בזה יתורץ מ"ש דכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא שרתה שכינ' על משה והיינו שלא הית' נבואתו בזה הדבר שתשרה שכינה עליו בעצמו לדבר מתוך גרונו. בזה יתורץ מש"כ מדה שיצאה מפי הקב"ה אפילו על תנאי לא חזר בו. וסותר למ"ש בדף ד' עד יעבור עמך ה' אמנם כי יש חילוק בין נבואת ה' על ידי עצמו לבין על ידי נביא. אם הנביא מתנבא לטוב מוכרח לבוא ופרשתי ההיטב חרה לך ממילא בנבואה של זה הדבר שהיה שכינה מדברת בעצמה מגרונו יכול לחזור. והנה הנביא הוא שליח המקום ועל זה נביא שהוסיף על נבואתו חייב מיתה. כדין שליח ששינה מדעת משלחו וק' הא מצאנו שמשה הוסיף גם כן מדעתו והסכים השם על ידו אמנם כיון שהקב"ה עצמו דבר מפיו לא היה במדרגת שליח. אך שהמלך בעצמו הולך עמו. ויכול להוסיף. בזה יל"פ כה תאמר אל בית יעקב במכילתא שלא תפחות ולא תוסיף. כי בנבואת כה דין שליח יש לו ובאר בית יעקב הקטנים בכה אבל תגיד לבני ישראל אם שמוע תשמעו בקולי אז אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל בזה יבואר חטא מי מריבה שלא רצה משה לשנות להכות סלע אחר מפני שחשבם למורים. בזה יבואר מחלוקת קרח שטען כי כל העדה כלם קדושים חשב כי כולם מתנבאים באספקלריא המאירה ובתוכם ר"ל דייקא הויה ועל זה אמר חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה כי מן הארון היה לו לדעת דמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה: והנה הם סברו כי כיון שנבואת משה בזה הדבר יכול לשנות ולעשות מעצמו שא"ל דין שליח ועל זה אמר בזאת תדעו כי ה' שלחני. דייקא אם בריאה יברא שעדיין לא נסתם פי הארץ:
ואם היה משה נכנס לארץ היה כן והיה הנבוא' מתמדת בשם הויה ובאספקלריא המאירה. ובזה הדבר. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שיהיה נאמר בעת ההיא שם הויה ועל זה השיב אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שתהיה הנבואה בזה הדבר והביא ראיה כי לעתיד יהיה נחלה בלי מצרים אבל עתה עלה ראש הפסגה וראה צפונה וימה וכו' שעדיין יש מצרים ואתה תראה בעיניך כי לא תעבור הירדן הזה כי עדיין לא הגיע הזמן:
דרך ב להנ"ל שטען רב לכם כי יש הרבה בידכם על ידי שכל העדה כולם קדושים ונבואתכם בזה הדבר ואם כן מדוע תתנשאו מלבכם כי לא צוה ה' אתכם ובזה יל"פ מה שעלו חמה ולבנה לזבול היינו שלפי זה יהיה חמה ולבנה משתמשים בכתר אחד. או שאין צריך לחמה ולבנה. כי לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם: