Eretz Chemdah, Shemot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(ה) לפ"ז נמצא במשה חילוק שנבואה של כה שהיה טבעית היה יכול להשפיע לזולתו ולא היה צריך אליה שום הכנה אבל נבואה של זה הדבר היה צריך אליה הכנה. וגם לא היה יכול להשפיעה לזולתו בזה יבואר מ"ש ותדבר מרים ואהרן במשה כי משה פירש מן האשה משום הכנה לנבואה. אך בנבואה טבעית אין צריך הכנה וכו' הרק אך. אם יהיה נביאכם וכו': נחזור למראות הסנה הנה מראה ראשונה של משה היתה באספקלריא שאינה מאירה (ועז"א בגמרא כשרציתי לא רצית (שאז היה יכול לראות דמיון) עכשיו שאתה רוצה ר"ל כיון שאתה רוצה עכשיו. שכבר בא למדרגה אספקלריא המאירה איני רוצה). וכמ"ש בזהר שתחלה וידבר אל משה ועז"א (א) וירא מלאך ה' אליו. ר"ל שהיתה הנבואה על ידי מלאך. וזאת שנית שראה דמיון. זאת שלישית שראה הדמיון בלבת אש מחזה נורא ומבהלת שאין זה מגדר נבואת משה. רביעית מתוך הסנה. שהוא מקום שפל מאד שערך מקום גילוי הנבואה הוא לפי ערך איכות הנבואה חמישית וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל שהוא מראה שאין לה פתרון שאין זה מגדר נבואת משה (וגם התנאי שכל הנביאים לא נתנבאו עד אחר התבודדות היה גם כאן שלא היה הנבואה עד שבא אל הר האלהים חורבה ששם התבודד את עצמו והכין את עצמו לנבואה והנה נשלמו כל התנאים הנופלים בנבואה הנראית באספקלריא שאינה מאירה:
ויאמר אסורה נא ואראה. הנה באמת כיון שנבואת משה היה טבעית לא היה צריך שום הכנה לנבואה אבל זה דוקא לנבואה של כה. אבל לנבואה של זה הדבר היה צריך הכנה כנ"ל וההכנה על ידי שפושט את נפשו מחמרו. להיות נפש בלי גויה. ובזה יוכל לעלות מעלה להשיג המראה באספקלריא המאירה. ובמדרש אומר אסורה נא ה' פסיעות פסע משה באותה שעה. כי יש ה' מדרגות נפש ר"נ חיה וכולם פסע משה שהפשיט אותם והבדילם מחומרו למען ישיג מראה הבחירה וז"ש אסורה נא שיסור ממדרגתו זאת עודו קשור בחומר ואראה את המראה מה פתרון של המחזה מדוע לא יבער הסנה ?:
עד כאן נמצא בין כתבי יד המחבר זצ"ל:
אמר המו"ל מצאתי בין כתבי יד המחבר זצ"ל דברים מענין הנ"ל ראיתי להדפיסם כאן.
המורה החליט כי מי שהוכן כחו הדמיוני והשכלי ומדותיו והכנותיו בשלימות על אופן הראוי לנבואה ולא ינבא הוא על צד הפלא כהנעת ידו של ירבעם. וכדומה ודברים האלה זרים אצלי. כי יש הבדל בין הדברים הטבעים ובין הדברים התלוים ברצון רוצה למשל המים טבעם לירד במורד, ואם לא ירדו זה היפך הטבע. וכן ידו של אדם טבעה שיוכל להניעה ברצונו ואם רצה ולא יכול להניעה זה היפוך הטבע. או הזורע בארץ צומחת ואם נשלמו כל הסיבות ולא צמחה זה נגד הטבע. אבל לא כן דברים התלוים ברצון רוצה. למשל התלמיד מוכן ללמוד ולקבל אם המלמד רוצה ללמדו ואם התלמיד מוכן וחד השכל ואין המלמד רוצה ללמדו ולא למד אין זה נגד הטבע. אם לא כמו שיאמר הרמב"ם שהנבואה ענין תלוי באדם בעצמו אם הוכן בשיעור הראוי יראה בחוש הנבואי בטבע כמו שיראה בחוש הראות בטבע ובאמת זה אינו. והכתוב אומר (איכה ג) גם נביאיה לא מצאו חזון מה'. אולם נראה דברי המורה סובבים על כללים אלה: ה' הוא שלם בתכלית השלימות ומטבע השלם להשלים לזולתו בכל מה שיהיה. החומר מוכן לקבל השלימות: והנבואה היא שלימות בחק הנביא שע"י ישיג מציאות ה' וכל ידיעות השונות בעין חזיוני. ובהכרח כשהוא מוכן לזה שלא יעצור ה' בפניו ואם לא ינבא הוא נגד טבע האלקית אולם בזה יש לפקפק הרבה כי הנראה שהנבואה הוא לא להשלים הנביא רק להשלים הדור ולשליחות וכדומה והכתוב אומר נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ואינו תלוי בשלימות הנביא כי לא לשלימותו נשלח רק לצורך הדור ואמרו כל ארבעים שנה שהיו ישראל נזופים לא שרתה שכינה על משה. והרי זה דומה ככנור המוכן לנגן וישנם כן המנגן רק שאין בעלי הסעודה אשר לפניהם ינגן. ע"ד והיה כנגן המנגן ותהי עליו וגו'. ועל זה אמר ה' אלהים נתן לי לשון למודים וגם יעיר בבקר. ר"ל יש לי הכנה טבעיית וגם הרגליות בבקר בבקר אבל יעיר לי אזן לשמוע רק כלמודים כפי ערך המקבלים:
ולענין מ"ש בענין מתן תורה להרמב"ם דעת אחרת שלדעתו לא שמעו ישראל רק הקול כמו קול דברים אתם שומעים בלי חיתוך אותיות ורק משה הגיד להם עשרת הדברים. ולדעתו גם אנכי ולא יהיה לך לא שמעו רק הקול. אמנם דעת החכמים הנאמנים לא כן הוא רק שמעו עשרת הדברים או שתי דברות הראשונות לכ"א כדאית ליה בחיתוך הדברים ובנבואה ממש. וכבר כתבתי שלא יסתור הכלל שנתן הרמב"ם שזה מן הנמנע שינבא מי שאינו מוכן בטבעו אל הנבואה.
אמנם בעיון היטב גם כלל זה אינו מסכים עמו בהחלט והדמיון שלו שכתב שאי אפשר שינבא מי שאינו מוכן בנבואה כמו שלא ינבא השור והחמור אינו עולה יפה. לפמ"ש בעצמו שתנאי הכנת הנבואה שיהיה כחו הדמיוני בתכלית השלימות ושכלו ומדותיו. ובזה לא יבדל הנביא מיתר בני אדם כהבדל המדבר מן החי. רק ברב ומעט כי הנבואה ישיג אותה האדם. גם על ידי הכנה הרגליות. והראיה מבני הנביאים ועל ידי קדושה וטהרה ובהכרח יש לכל אדם כח דמיוני ושכלי רק מי שאין הדמיוני שלו חזק על שיעור הראוי א"א שינבא כמו שאי אפשר שמי ששכלו גס ישיג מושכל גדול ומכל מקום נמצא לו קצת שכל רק שאינו על שיעור שישיג המושכל ההוא הגדול ומכל מקום אם ירצה ה' וישפיע שפע הנבואה על האיש הזה אינה בריאה יש מאין. רק בריאה יש מיש בדרך נסיי. כמו שהיה בעניו הנסים שאלישע מלא הכלים שמן מן המעט שמן אשר באסוך ואליהו בכד הקמח שכבר לא היה יש מאין רק יש מיש שעל מעט השמן חל הברכה ויפרץ לרוב. וכן על הכח הדמיוני והשכלי הרפה אם ישפיע ה' שפע גדול נבואי והגם שהוא דרך נס מכל מקום אינה בריאה יש מאין ובענין זה היתה נבואת כל ישראל במתן תורה דרך נסיי לעת הצורך. כן אפשר על דרך נס שינבא גם מי שלא הוכן אל הנבואה. ומכל מקום אינה בריאה יש מאין. ובענין זה היתה נבואת כל ישראל במתן תורה דרך נסיי לעת הצורך ככל הנסים שנעשו להם במדבר [ובזה שטתי מובדלת מן המורה בשתים א) שלדעתו אם לא ינבא מי שראוי לזה הוא נס. ולדעתי אינו נס. ולדעתו שינבא מי שאינו ראוי הוא מן הנמנעות ולדעתי היא מן האפשרות בדרך נס] [ובזה נדחה מ"ש המורה בענין פתיחת פי האתון שהיה רק בחלום כי באמת היה ולא היה יש מאין אחר שיש פה כלי הדיבור גם ליתר בעלי חיים וקצת כח דמיוני רק שלא נשלם ונשלם לפי שעה בדרך נס]: ע"כ.