(שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים במדרש יש שהורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שהסכים עמהם והנה מפשטות הכתוב נראה שפרעה היה המתחיל בעצה תחלה כמ"ש במס' סוטה (דף טז) ונראה ע"פ המבואר בדברי הקדמונים שכל ענין יוסף ששקד מאד שיהיה הוא המוציא והמביא והמשביר לכל עם הארץ הוא כי כל אומה מקבל שפעה ע"י השר שלה והמלך הוא המרכבה להשר לקבל השפע בראשונה והנה כשישראל בגלות גם המה נתונים תחת שפע האומה וניזונים מהתמצית ומצרים היתה ערות הארץ וגם מלאה גלולים ואם היו ישראל מקבלים השפע ע"י השר ח"ו לא היתה להם תקומה לזה סבב מסבב הסבות שיהיה יוסף המשביר וכל השפע הלך ע"י באמצעות השכינה שהיה יוסף מרכבה אליה וגם מלך מצרים קבל השפע ע"י יוסף והיה כל השפע באמצעות השכינה ולזה כאשר ראה שישראל פרים ורבים שלא כדרך הטבע ידע שאין זה רק מצד שמקבלים שפעם ע"י השכינה למעלה מן המזל כי גם פרעה היה נתון תחת יד ישראל לקבל השפע על ידם לזה העבירו אותו מכסאו להסיר הממלכה הראשונה שהלכה השפע על יד יוסף והקימו אותו מחדש ואחר שהיה בכאן הויה חדשה חזר דינו לקבל השפע מהשר שלו לא על יד יוסף וז"ש ויקם מלך חדש על מצרים שיקבל השפע באמצעות שר של מצרים וז"ש אשר לא ידע את יוסף כי ידוע דקבלת השפע מהמשפיע להנשפע הוא בדרך זיווג וחיבור ע"ד וידע אדם את חוה אשתו (גם מבואר בזוה"ק שכח מצרים היה מסוגי הדעת והמבין יבין). ולפ"ז שב הענין שישראל יקבלו התמצית משפע של פרעה ע"י השר וכאשר ראה שאעפ"כ פרים ורבים אמר עתה אנכי הרואה שהנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ר"ל ממנו ועל ידי שפעי הוא גם כן רב ועצום אע"פ שיקבל שפעו ממנו דייקא:

דרך ב' ידוע שכל גליות מצרים היתה להוציא יקר מזולל ר"ב ניצוצית שהיו מובלעים בקליפת מצרים וזה הוא הרכוש גדול וכמ"ש האריז"ל על פסוק וגם ערב רב עלה אתם וז"ש שראה באצטגנינות שעם בני ישראל הם הגרים ר"ב דייקא ועצום ממנו ע"י שיוציאו הגרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים וידוע דכל בירור הניצוצות הוא ע"י כח החכמה כמ"ש כולהו במחשבה איתברירו ה"ל חכמה מוחא היא מחשבה מלגאו, וכן בהיפוך חכמה הארורה של הסט"א ר"ל חכמים המה להרע לעשוק אהב נפשות העשוקות לצודד נפשות לפורחות, ועז"א הבה נתחכמה לו להגביר חכמת מצרים על חכמת הקדושה והבן היטב:

וע"ד המוסר יבואר פרעה לא פחד מישראל מעוצם רבוים כי כבר ידע שמזל מצרים גורם ששום עבד לא יוכל לצאת ממנה ולא יהיה לו שום נשיאת ראש אך את אשר המיס את לבבו הוא מצד שראה גודל קדושת ישראל ומעלתם שעמדו בנסיונם והיו מצוינים שם שלא התערבו עמהם ולא למדו ממעשיהם, ונודע שהעובד את ה' אינו נתון תחת המזל רק השגחת אלהי חופף עליו כל היום ואמרו חז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו ר"ל כי כל גבור לא יוכל להראות כחו לחוץ רק ע"י אחרים שלוחם עמהם ומתגבר עליהם אך הגבורה האמתית מי שיוכל להתגבר על עצמו ולמשול ברוחו לכבוש תאותו. ויצדק הלשון לומר עליו שהוא תקיף ועצום ממנו בעצמו שמתגבר על עצמו, וז"ש הנה עם בני ישראל שהם גוי אחד מצויינים לבדם עם לבדד ישכון, והוא רב ועצום ממנו בעצמו שמתגברים על עצמם לכבוש תאותם, וידוע שתכלית העבודה להכניס החיצונים לתוך הקדושה ע"ד שמתפללים וכוף את יצרנו להשתעבד לך וממילא גם המקבלים כחם מהרע נכנעים לפני הקדושה לז"א והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו פי' כי תקראנה מלחמה היא מלחמת מצוה של היצר הרע שקראם בחוה"ל שבת מן המלחמה הגדולה וכמ"ש בזוה"ק על כי תצא למלחמה על אויביך ואזי ונוסף גם הוא היינו היצה"ר להתחבר אל שונאינו ע"ד מ"ש באברהם וכרות עמו הברית וממילא ונלחם בנו ועלה מן הארץ:

וע"ד הרמז מ"ש ונלחם בנו ועלה מן הארץ יבואר במה שכתב האריז"ל בביאור עשר מכות שמכת דם בא ע"י שם של אהיה ברבוע גי' דם שיצא ממלכות דקדושה ומחץ לכתר דקליפה, והענין כי שם זה הוא בסתר וידוע דארץ בכל מקום היא מדת מלכות אלהים באלפין כנ"ל, ובזה יובן איך יצא ממנה מכת דם שאמצעות של ארץ במלואה אלף ריש צדי הם למד יוד דלת גי' דם שהוא אהיה ברבוע המוחצת לכתר שבטומאה וז"ש ועלה מן הארץ שיעלה האותיות שבתוך ארץ שמשם התחלת המכות ותחלת השליחות בשם זה: