(דברים יז טו) שום תשים עליך מלך וגו'. בשמואל א' כ"ד בכרות דוד את כנף המעיל אשר לשאול כתיב שם פסוק (ה') ויהי אחרי כן ויך לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר לשאול (ו) ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח ה' כי משיח ה' הוא (ח) ויקם דוד אחרי כן ויצא מן המערה ויקרא אחרי שאול ויאמר דוד לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמר דוד מבקש רעתך הנה היום הזה ראו עיניך אשר נתנך ה' היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואומר לא אשלח ידי באדוני כי משיח ה' הוא. ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה ואתה הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי ועתה ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל וגו'. נראה ע"פ מ"ש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו כי מצד הטבע א"א לאדם להתגבר ולהתנגד נגד טבע המוטבע בו באשר הוא אדם רק שהקב"ה עוזרו והבא לטהר מסייעין לו, אך מצד החסד הקב"ה משלם להאדם שכר כאילו הוא העושה בעצמו כמ"ש ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ועפ"ז אם היה המעשה הזה רשות ולא מצוה כיון שאין בה סיוע הבורא מן הנמנע שיתיצב האדם בזה נגד טבעו כיון שאין הקב"ה עוזר לו. והנה אנשי דוד הסיתו אותו להרוג את שאול באמרם שאין בו עון כי רודף הוא. אכן יש סברא דשאני רדיפת שאול שהיה בדין כיון שדוד רצה למלוך תחתיו וראה בו שהתנהג בטכסיסי המלכות החשיב אותו כדין מורד במלכות (וכמו שמפורש אצלי פסוקי שמעי בן גרא עד"ז) וע"ז נסה דוד בכרתו את כנף המעיל אשר לשאול שהוא התחלה לבזות את המלוכה וע"ז ויך לב דוד אותו לזה הרגיש שלא טוב עשה. ועז"א חלילה לי מה' שהמניעה היא מה' אם אעשה אה הדבר הזה לאדני ר"ל אם אעשה הענין של כריתת הכנף לאדוני בעצמו כי משיח ה' הוא ואינו נקרא רודף אחרי מצד היותו משיח ה' ולו היא המלוכה דאף שנמשח גם דוד כל זמן שלא נתקבל מכל ישראל לא היה לו דין מלך (ועיין בפר"ד שהאריך בזה) אבל בדבר דוד את דבריו אל שאול כחד הדברים האלה תחת לשונו כי לא יוכל להתפאר איש לפני רעהו תדע שאינני שונא לך מתמול שלשום כי הייתי עמך בדרך במדבר ולא הרגתיך כי גם אם הוא שונא לו לא יהרגנו בהיות פחד ה' לנגד עיניו אבל יוכל להתפאר אם הוא באופן שהיה מותר לו להרגו כגון שהוא רודף אחריו ורודף מוהר להרגו בזה יכול לומר שעשה לו טובה שלח הרגו. והנה דוד אמר אל שאול לראיה שאין מבקש רעתו הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך ה' היום בידי במערה ואמר להרגך היינו שהקב"ה אמר להרגך כי רודף אתה ותחס עליך ואומר לא אשלח ידי באדוני וזה ודאי טובה גדולה כי הצילו מהמות שהיה מזומן אליו עפ"י הדין אבל שאול לא רצה לקבל זה לטובה כי שאול לא החזיק עצמו לרודף אחריו עפ"י הדין כי סבר שהוא מורד במלכות. והשתא נדבר במשל מלך שרודף להרוג את מי שמרד בו ונתחייב אצלו מיתה ובתוך כך בא המלך ליד המורד והיה בידו להרגו ולא הרגו באופן זה לא נקרא שעשה הלסטים טובה עם המלך במה שלא הרגו דהא הוא היה אסור לו להרוג את המלך כי המלך רדף אחריו כדין אבל מ"מ יכול לטעון דלעומת מה שרצה המלך לעשות עמו רעה עשה הוא עמו טובה. לא לעומת משפט הכללי המסודר. וזה שהשיב שאול אל דוד צדיק אתה ממני רק ממני אתה צדיק כי אתה גמלתני הטובה לעומת ואני גמלתיך הרעה אבל ואתה הגדת היום כי עשית אתי טובה את אשר סגרני ה' בידך ולא הרגתני שאתה אומר שהיה מותר לך להרוג אותי וה' צוה לך ואתה נמנעת ובזה אתה מגיד כי עשית אתי טובה וע"ז השיב וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה ר"ל הזה מגדר טבעי האנושי שיהיה טבעו מסכים שימצא את אויבו וישלחנו ובודאי ואלהים עזר לך ע"ז כדרך הבא לטהר מסייעין לו וא"כ איך תאמר שאדרבה ואלהים סגרני בידך להרגני דלפ"ז בודאי לא היית יכול לעמוד על עצמך נגד טבע האנושית ומ"מ שכרך אתך וה' ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשית לי כאלו עשית לי בעצמך בלא סיוע ע"ד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.