(דברים כ ב) מספר חות יאיר והיה כקרבכם אל המלחמה (לא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר שהיא המלחמה הגדולה שיש לנו עם הסט"א). ונגש הכהן ודבר אל העם. אין דבור אלא קשה להגיד להעם דברים הקשים כגידין מפשעינו וחטאתינו המרובים. רק פן יתיאשו מן התשובה. לכן "ואמר אליהם" אמירה לשון רכה "שמע ישראל" וכפירש"י אפי' אין להם זכות אלא זכות ק"ש לבד ולכוין למסור את נפשינו על קדושת השם כדאי להושיע אתכם. אתם קרבים היום למלחמה (כלומר דישראל נכנסים תחלה לדין והם קרבים לראשונה) על אויביכם וכפירש"י אין אלו אחיכם שאם תפלו בידם אינם מרחמים עליכם. אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ופירש"י מצהלת סוסים וקול צוחה. היינו שתראו התרוממות שלהם שיושבים שלוים ושקטים ואצל ישראל רק צוחה ויגון ואנחה. וכ"ת בלבבך שח"ו אבדה תקותנו. ידוע תדע כי ה' אלהיכם הוא ההולך עמכם. כלומר שהשכינה כביכול עמכם בגלות. ובזה תהיה בטוח כי להושיע אתכם. ודייק הו"א ההולך שנטל ו"ה משם הוי"ה ב"ה וא' מן הכס"א שהם אותיות הו"א. ובזה פרשתי הפסוקים בפ' ויצא. וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה. ואיתא בב"ר שזה קאי על הגלות שאמר יעקב כי יש ה' במקום הזה בגלות המר כאשר הבטיח לי והנה אנכי עמך. וכדאיתא במד' פתחי לי אחותי רעיתי. אמר הקב"ה לישראל פתחי לי דהאי מפתחא דבית האסורים דלי בידכם. שראשי נמלא טל. פי' דהשם הוי"ה ב"ה במלואו הוא במספר מ"ה ובהחסר ה"א אחרונה נשאר ל"ט. וז"ש שראשי נמלא טל. טל בגימ' ל"ט אחר שנחסר הסוף שהוא ה"א האחרונה. וזה הפי' שובה ישראל דהיינו שוב ה"א האחרונה. ואנכי לא ידעתי. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים. דהנה ראיתי פי' פסוק ה' נצב לדין. משום דבשעת הגלות כסא חסר אל"ף. משה אינו יושב רק נצב. ומשם הוי"ה ב"ה שהוא רחמים חסר ו"ה. מש"ה משתמש בשם אלהים שהוא דין. וז"ש נצב לדין בעת הגלות. וזה שהיה יעקב ירא שבשעת הגלות יהיה דינא רבא. ואמר מה נורא המקום הזה. "אין זה" שגורם לדבר שחסר שנים עשר במספר זה דהיינו אל"ף מכסא. וא"ו ה"א משם הוי"ה דבגי' י"ב. וז"ש אין זה דמשום שחסר ז"ה כ"א בית אלהים. נשאר שם אלהים נשתמש במדה"ד. וישכם יעקב בבקר. ע"ד שאמרו אשרי מי שהוא שב כשהוא איש. ויקח את האבן אשר שם מראשותיו זה היצה"ר שנקרא אבן כדכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם. וכדאמרינן במס' סוכה דנ"ב. ויצוק שמן על ראשה זו שמנו של תורה. וידר יעקב נדר כ' התוס' בחולין (ד"ב ע"ב) דמכאן מוכח דמותר לנדור בעת צרה לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרה. ואנו אין לנו עת צרה יותר משעה זו שאנחנו עומדים היום הזה על הפרק כיולדה. וכח ללידה אין כי אפס כחנו. וגברו מאד חטאתינו ופשעינו. ואנחנו נשינו וטפינו נתונים בדין. ואין לנו מליץ יושר מי יעמוד בעדנו. אנו אין לנו שיור בגלות הזה לא מזבח ולא קרבן ולא כה"ג. כ"א זאת התורה הנתונה בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש, כמאמר המשורר פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. לכן העת יאתה להיות כ"א מקבל עליו להיות קובע עתים לתורה. ויאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה. פי' מדרכו של עשו הרשע. והיינו שלא יתערבו בעו"ג ולא ילמדו מעשיהם. וכן מצינו שהתורה איקרי דרך והתפלל יעקב שלא ישכח עדות מפי זרעו. והנה מהרמ"א פי' בפסוק דפ' נצבים כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. דזה קאי על למוד התורה שמביאה את האדם לידי אהבת הבורא. וידוע דתשובה מאהבה עושה זדונות לזכיות ותשובה מיראה עושה זדונות לשגגות. וכן כתבתי בדרוש לסליחות פי' הפסוק כי הלבישני בגדי ישע דלשון בגד נופל על חלק רע שהוא עברה ולשון לבוש נופל על חלק טוב שהם הזכיות. וז"ש ונתן לי לחם לאכול דהיינו לחמה של תורה כדכתיב לכו לחמו בלחמי, ובגד ללבוש ואז ע"י התורה אבא למדת אהבה וע"י אהבה אעשה לי מבגד שהוא חלק הרע ללבוש שהוא חלק הטוב שהם זכות דע"י תשובה מאהבה נתהפך מזדונות לזכיות כנאמר. וז"ד שע"י תשובה מעולה מאהבה יעשה בגד ללבוש שיתהפך מבגד זה חלק רע ללבוש זה חלק טוב. ומפרש ואזיל אימתי יהיה זה ושבתי בשלום אם אני אעשה תשובה בשעה שאהיה בשלום ולא אמתין עד שיבואו עלי יסורים להיות תשובה מיראה. רק ושבתי בשלום אל בית אבי שאעשה תשובה אל אבי שבשמים מאהבה. וגם י"ל דרך פשוט ושבתי בשלום פירושו דאם יש לי מחלוקת אינם מקבלים התשובה כמו שהבאתי לעיל בדרושים הקודמים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה שהוא מעשה היצה"ר שנקרא אבן יהיה בית אלהים עכשיו שנתהפך לזכיות. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. היינו ע"פ משל בדרוש לשובבים בשם הגאון בעל תבואות שור דע"י עון הוצז"ל מתפרדין היודי"ן משם הוי"ה ב"ה. והנה יעקב אבינו ע"ה לא בא כלל לידי עון זה וכמאמרו ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. וז"ש וכל אשר תתן לי המובחר אצלי מכל אשר תתן לי הוא עשר אעשרנו לך שיהיו היודי"ם נשארים וקיימים בשמך הגדול והקדוש ב"ה ולא יהיו נתפרדים. ובזה בארתי דברי הילקוט אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. א"ר ברכיה אשרי ישראל שהקב"ה מנשי חובותיהם בכל שנה אתה מוצא ביה"כ בא השטן ומקטרג ופורט עונותיהן של ישראל והקב"ה פורט זכיותיהן. מה עושה נוטל את הקנה של מאזנים ונותן בצד זה הזכיות ובצד זה העונות והמה שקולים והשטן הולך להביא עבירות לתן על כף מאזנים להכריע. מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ונותנן תחת הפורפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא כלום שנאמר יבוקש עון בית ישראל ואיננו. א"ל רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם. ויל"ד דאיך שייך שיתן הקב"ה החטאים שהם דבר רע בעיניו למקום קדוש כזה תחת הפורפירא שלו. וי"ל דהקב"ה מהפך מכח התשובה הזדונות לזכיות ושפיר מטמינם תחת פורפירא שלו. וזה שמסטין השטן ואומר רבה"ע נשאת עון עמך. המזיד מחלת להם ע"י התשובה רק די להם שיתהפך מזדונות לשגגות ולמה כסית כל חטאתם גם השוגג שלהם. וז"פ הפייט האוחז ביד מדת משפט ומ"ש אל אמונה. הבוחן ובודק גנזי נסתרות. דה"ק דהקב"ה אוחז בכף מאזנים ומכריע לכף זכות שטומן החטאים תחת פורפירא שלו ואפ"ה הכל מאמינים שהוא אל אמונה ובאמונה הוא עושה הכל. וכ"ת היכי מוותר לישראל. לז"א הבוחן ובודק גנזי נסתרות. ויודע מחשבות ישראל שהם עושים תשובה מאהבה ובזה אמרו גדולה תשובה שמהפך מזדונות לזכיות. והארכתי עוד במוסר בענין זה. ע"כ שימו לבבכם ביום הקדוש להתפלל ולומר הוידויין בלב שלם ובבכי ותחנונים יבאו ואומר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו הוא יודע לבב האדם אם שב באמת ותמים ובפרט שהרבה יש לנו להתפלל ולבקש רחמים הראשון שבראשונות על קדושת שמו הגדול ב"ה ושכינתיה ובית מקדשנו ועל עונותינו שהם גורמים הגלות וצריך לפרוט כל אחד חטאו איש איש כפי ידיעתו נגעו ומכאובו ואח"כ על חיי עוה"ז וצרות לבבנו וגודל שפלות דורנו והוא רחום יכפר עון ומהר ישמחנו ויבנה ערי יהודה וירושלים עיר קדשנו במהרה בימינו אמן ואמן: עד כאן מספר חות יאיר