(ויקרא יב ב) אשה כי תזריע. בתנחומא זש"ה מי יתנני כירחי קדם. יל"פ הפסוק עפמ"ש בנדה (דף ל') שמשביעין את התינוק כשיוצא ממעי אמו היה צדיק ואל תהא רשע ואפי' כל בני אדם אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע וא"כ איוב בסימנים הקודמים שהוא צדיק כמ"ש המצודות וכבר נשבע ע"ז לזה מי יתנני כירחי קדם שעדיין לא נשבעתי והיה מברר שצדיק הוא:

י"ל הפסוקים כי בילקוט ראובני מביא פסיקתא לאמר להזהיר נשותיהן ומהו ההזהרה אשה כי תזריע כמ"ש שם בשם חזקוני דאיתתא צריך לאקדומי והטעם כי אז זרע האיש גובר על זרע האשה ויוצא זכר. ובזה י"ל מ"ש ואל אישך תשוקתך שהאשה נבראת להיות משתוקקת אל האיש ועי"ז תזריע תחלה ותלד זכר ולמה כי אז והוא ימשל בך שיגבר זרע האיש להיות הילד זכר, וז"ש הטעם כי עי"ז וילדה זכר. ובילקוט ראובני מביא בשם פסיקתא למה נקרא שמו זכר שזוכר את המצות ולזה חשוב זכר מנקבה ולפ"ז עיקר הגורם להזכר הוא זרע האיש, ובזה יש להבין מה שהביא רקנטי פ' לך הובא כאן בי"ר למה תינוק נימול לשמונה מפני שהם שמונה קצות באדם יד ימין ושמאל רגל ימין ושמאל ראש וגוף וברית מילה ואשתו שהיא בת זוגו ולמה לא נחשב אשתו שבעה, ולפ"ז ניחא כי הוא הגורם, והנה אמרו עוד טעם מילה לשמונה שלא יהיו כל העולם שמחים ואביו ואמו עצבים שאסורים בתשמיש המטה ועדיין אין כאן תי' למה לא תטמא גם בזכר שבועים ויהיה מילה לשני שבועות אך יש עוד טעם של רקנטי ומה שאין חושבין האשה מפני שהוא הגורם וז"ש כיון שהוא הגורם וטמאה שבעת ימים ולא יותר ולמה נשתנה דינו מנקבה כי ביום השמיני ימול בשר ערלתו כטעם רקנטי כיון שהוא הגורם לזה אם היתה מטמאה שבועים היו אביו ואמו עצבים וכל העולם שמחים: