(בראשית כה יט) ואלה תולדות יצחק בן אברהם. במדרש גיל יגיל אבי צדיק גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד. יש לפרש במ"ש מפני מה תלמידי חכמים אין מצוין לצאת מבניהם ת"ח מפני שלא ברכו בתורה תחלה. הענין כי ראינו זוהמא של תרח היה קשור לבוד באברהם ומצד זה הוכרח להוליד את ישמעאל ממותרות הזוהמא והפסולת ונתברר יצחק עולה כליל קודש לה' וגם על יצחק אמר כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק להוציא את עשו שהיה ממותר השמרים שהיו תוספין עדיין בין הטוב של יצחק ונתברר עשו לקליפת הפסולת ויעקב פרי חמד לב מובחר זך ומזוכך עד שהיה מטתו שלמה ובאמת לולא כח אברהם שהיה כח גדול לסנן את השמרים לא היה עדיין הזוהמא מבוררת ולא היה באפשר שיהיה מטת יעקב שלמה וע"ז כי ביצחק יקרא לך זרע. לך דייקא שמצדך שיצחק צדיק בן צדיק שוב יהיה זרעו נקרא קודש הלולים לה' ולא יהיה פסול במטתו. ועל זה אמר מפני מה ת"ח אין מצוין לצאת מבניהם ת"ח כי מה שנמצא שבני הת"ח בעצמם אינם ת"ח אינו מן התמיה כי עדיין לא נתבררה הזוהמא המסוכה מצד אבי הת"ח שהיה ע"ה. אבל בן הת"ח שבו צריך שיהיה הבירור הראוי על ידי כח האבן למה אין בניו תלמידי חכמים ועל זה אמר מפני שלא ברכו בתורה כי אור הגנוז גנזו הקב"ה בתורה ועל ידי כן אמרו המאור שבה מחזירו למוטב כן שמעתי בשם החסיד מו"ה משה ליב מסאסוב נפשו בצל החיים שר"ל שאור הגנוז בתורה מאור שנברא בששת ימי בראשית הוא מתעוררת בכחה נוגה כאור תהיה לגרש כח הרע לצרף ולברר וללבן ועל ידי שלא ברכו בתורה לעורר אור העליון הגנוז בתוכה לא נתבררו הסיגים וזה שאמר גילה אחר גילה בזמן שהצדיק נולד גילה מצד עצמו ושמחה כפולה שבו תכנע הרע אל הקדושה ובניו יהיו כשתילי זיתים שמן משחת קדש. וז"ש אלה תולדות יצחק שהיו תולדות מנגדים בכרס אחד. וזה היה לס' על גמר הבירור כמ"ש ברי לבב זה בא על ידי מה שאברהם הוליד את יצחק ועל ידי כן היה הבירור הראוי צדיק בן צדיק. ובזה מ"ש במדרש אצל זה ויהי בימי אחז אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון כל העולמים ווי שמלך אחז אמר להם בן יותם הוא ואביו צדיק ואינו יכול לפשוט את ידו בו יבואר במ"ש במדרש כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא ניצול אברהם אבינו מאור כשדים רק בזכות של יעקב עפמ"ש במדרש פרשת צו דאהרן ניצל בשביל בניו ומביא מזית ותאנה פסולים למערכה שבניהם מצילים אותם והכוונה דמדת הדין רצה באמת שלא ינצל אברהם מצד שראה שעדיין לא נתברר הכל ועתיד ישמעאל ועשו לצאת לזה לא היה יכול להנצל בשביל שעדיין עשו עתיד לצאת ולא היה יכול להנצל רק מצד שעתיד לצאת ממנו זרע קודש מטה שלמה וסוף כל סוף יוגמר התיקון באחדות גמור. וזה פי' המדרש אלה תולדות יצחק על ידי הולדות יצחק שהוא יעקב שהוא עיקר התולדה שעיקר הוא הפרי ולא הקליפה על ידי זה אברהם הוליד את יצחק ואם לא כן היה ניצול מאור כשדים ולא היה יצחק בעולם וזה שאמר שהשיב הקב"ה כיון שאביו צדיק בודאי בו גמר הזוהמא ומוכרח שיהיה לו בן צדיק כי נשאר הכח בתולדה כמו שהיה חזקיה משיח ה' ודוק:

עוד יבואר במ"ש תולדותיהן של צדיקים תורה ומעשים טובים. ובאור הדברים כי עיקר הלידה הוא על אצילות הנפש. והנה בהיות הצדיק עולה במדרגות שליבת הסולם מוליד את עצמו וקונה לו נשמה יתירה ונפש גבוה מעל גבוה שהוא הלידה האמתית כמ"ש בזוהר הקדוש כד אתיליד יהבין ליה נפשא זכה יתיר יהבין ליה רוחא זכה יתיר יהבין ליה נשמתא וכו' הרי בכל עת ועונה מוליד את עצמו על דרך אלה תולדות נח נח בעצמו. וזה שאמר אלה תולדות יצחק היה זה בעצמו מה שאברהם הוליד את יצחק בבחינה זו היה גם כן תולדות יצחק להוליד את עצמו על כנפי רוח ונשמה ועל דרך מבוא הפנימה לברי לבב ולמתק הענין מאד על פי מ"ש בזוהר הקדוש דא"ל אחר אסתרס ולא עביד פרין והכוונה כי הלידה בא על ידי מוח הדעת המכריע בין שני הקצות ולסט"א חסר מהם מוח הדעת כמו שידוע בשנים אנשים מרגלים לזה לא עביד פרין. והנה מבואר בין חכמי האמת כי לולא שנעקד יצחק על הר המוריה לא היה ראוי להוליד כי היה דין הקשה והלידה מן הנמנע זולת מצד מוח הדעת המכריע וכל עיקר העקידה היה שכללו אברהם במדתו כמ"ש וילכו שניהם יחדו ואי אפשר להכלל גבורה בחסד רק על ידי קו האמצעי ע"ש החיים המכריע ביניהם הוא מדת יעקב המכריע בין שני הקצות ומאז הוליד נשמת יעקב בכח ההכרעה שהוא אמת ליעקב ועל זה אמר שאברהם הוליד את יצחק שעל ידי העקידה נתן בו כח הלידה על ידי מוח הדעת. ולזה אז נתבשר לו שנולדה בת זוגו והוא תולדות יצחק מדת יעקב שנולדה אז וז"ש אלה תולדות היה בעצמו מה שאברהם הולידו שבשעת העקידה נולד אמת ליעקב שהוא תולדות יצחק: