(בראשית כז לו) את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. יל"פ מפני כי נאמר ורב יעבוד צעיר. והנה בברכה אמר לו הוה גביר לאחיך וז"ש ממ"נ כיון שלקח בכורתי א"כ הוא הבכור וצריך להיות עבד לו כי רב יעבוד צעיר וא"כ למה לקח ברכתי. דרך ב' לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה עם אחיו משא"כ לעתיד יטלו חלק בארץ. והנה הברכות היו משמני הארץ וז"ש כיון שהוא בכור וצריך לעבוד ככהן ואין לו חלק ונחלה בירושת הארץ ולמה לקח ברכתי. וא"ת והלא לעתיד לבא יהיה לו חלק לז"א ועתה דייקא מדוע לקח ברכתי שעדיין אינם ימות המשיח:

שייך להפטרת תולדות מאמר אהבתי אתכם אמר ה' (מלאכי א' ב') אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואהב את יעקב. (תהלים קל"ג) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. האהבה ג' מדרגות. א) בשוים אח לאחיו. ריע לריעו. אם הוא אהבה עצמית. לא בעבור תקות דבר. ע"ד (שמואל ב' א' כ"ו) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. שהוא בעבור אהבת עצמו. ע"ד ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. עד"ז אהבתי אתכם אמר ה', אתכם דייקא, עצמכם ולא אהבה חוזרת. ואמרתם במה ? אמנם אהבה העצמיית תהיה ע"י הפוכו. שיאהבו איש מופלא בחכמה אחת. או מלאכה אחת בעבור שיראו פחות ממנו. עז"א הלא אח עשו ליעקב: אהבה העצמיית. בשאין אחד צריך לחברו. אבל אם ילוה אל זה עוד שמקבל גם טובה מחברו. תגדל האהבה בשוים עצמיית וחוזרת. וזה אהבת הטוב והערב. אך לעומת זה כיון שאחד משפיע ואחד מקבל אינם שוים. וזה מגרע כח האהבה. אבל אם שניהם משפיעים ומקבלים דין מן דין כמו חכם ועשיר תהיה האהבה בשלמות:

שלש אהבות אלו ישנם בין ישראל למקום. א) שוים. מצד שחלק ה' עמו. ע"ד (שה"ש ז' י"א) אני לדודי ועלי תשוקתו וכו'. ב) מצד שהשם משפיע והוא כאב לישראל. ג) שהוא מקבל מאתנו כמ"ש במדרש משל לנשיא שהוא מהלך וכו' ע"ד דר"י הוא צריך לכבודנו. ע"ד תנו עוז לאלהים. ע"ד צור ילדך תשי. ע"ד אין כאל ומי כאל (בקמ"ץ) ישורון רוכב שמים הנעת הגלגלים בעזרך. ע"ד צור ישראל קומה בעזרת ישראל. עז"א במדרש מצינו פסוק כולל כל התורה ואהבת לרעך כמוך, הוא האהבה מצד השווי כמו שפירש"י בשבת פ' ב"מ באותו גר. רעך זה הקב"ה שנפשנו חלק אלוה. ומצאנו פסוק כולל יותר שמע ישראל ה' אלהינו המשפיע לנו כל טוב ושמו נקרא עלינו ומצד זה ואהבת גם אהבה החוזרת. בן עזאי אומר מצאנו פסוק כולל יותר. את הכבש האחד תעשה בבקר, כי זה טעם הקרבנות שמראה כאלו גם הוא צריך אלינו בשיהיה מקבל מאתנו גם כן. ע"ד ויהי מקץ ימים ויבא קין. עז"א צו את בני ישראל את קרבני לחמי אבל הוא רק לאשי. אך הוא ריח ניחוחי שאמרתי ונעשה רצוני לזה תשמרו להקריב במועדו. ע"ד המשל מלך שצוה לעבדו להביא לו תפוח בכל יום שעה ו' שהוא רק לעשות רצונו וצריך לכוין העת. ואמרת להם לראיה זה האשה וכו' שנים ליום, ומה נחשב הוא ולא עוד אלא את הכבש וכו' כמ"ש בפסיקתא. וזה האהבה היותר גדולה ששניהם משפיעים ומקבלים דין מן דין. עז"א מצאנו בפסוק כולל יותר. על הא' אמר חביב האדם שנברא בצלם ומצד זה שוים. על הב' חביבים שנקראו בנים ומקבלים מהשם (חבה יתירה נודעת ע"ד הבן יקיר לי כי האב אין מראה אהבתו לבנו בפניו) אך זה בילד שעשועים. אבל בבן יקיר שאביו מתכבד מראה אהבתו גם בפניו זכור אזכרנו. עז"א חבה יתירה מה שנודעת להם בעצמם שנקראו בנים שנאמר בנים אתם. על הג' שגם הוא מקבל מאתנו שהנהגת העולם על ידינו אומד חביבים שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם. עז"א (שה"ש ח' א') מי יתנך כאח לי אהבה בשוים. (אמצאך בחוץ כי האהבה הנכרת לכל כן תגדל באיכותה), על הב' אנהגך אביאך תלמדני אהיה אני המקבל. על הג' אשקך מיין הרקח שתהיה גם אתה המקבל:

על הכוונה הזאת הוא מה שאמרו חז"ל ברכות (דף ו') מנין שהקב"ה מניח תפילין. כי תפילין חותם ההכנעה וההשתעבדות והקב"ה צריך לישראל. עז"א בימינו ימין הנהגה למעלה מן הטבע א"צ אלינו ובזרוע שמאל הנהגה בטבע צריך לישראל. וזה עוז לישראל. וראו כי שם ה' נקרא עליך היינו על ידך. עז"א הני תפילין דמארי עלמא מה כתיב בה ומי כעמך ישראל. עז"א (שה"ש שם ג') שמאלו הנהגה טבעית תחת לראשי. וימין ה' רוממה תחבקני. בזה א"צ אלי. כן בכל דבר תגדל האהבה אם שניהם משפיעים ומקבלים ע"ז חלק ה' לומדים ועשירים. ואין אדם זוכה לשתי שלחנות כדי שיהיה כל אחד מקבל מזולתו. על זה אמר (במס' ברכות דף ז') אני בריה וחברי בריה עז"א אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה. אומר למי שהיה עשיר וירד מנכסיו ונעשה חכם כי לא מחכמה שאלת על זה. כי בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. על דרך שאמר ר"א עמי הארצות אינן חיים לע"ל והשיב בעושים פרגמטיא לת"ח. וזמ"ש רבב"ח א"ל האי טעיא סוחר שחלק עמו כשמעון אחי עזריה ורבב"ח עסק בתורה. שהתירה שלמות הנפשי שהיא מתולדות השמים. והעושר שלמות הגוף תולדות הארץ. ע"ד יקרא אל השמים מעל בפ' חלק נשמה וגוף. עז"א תא אחוי לך על ידי וידך נשקי ארעא ורקיע אהדדי חזינא דעביד כוי כוי. עד"ש שבעה שערים בנפש לקבל ולהשפיע. הפה משפיע. האזנים מקבלים. ורבב"ח רצה למשוך פרנסתו מצד המזל וכו' גלדלא דרקיע הוא דהדר. עז"א מה טוב ומה נעים טוב וערב שבת אחים אהבה בשוים גם יחד אם שניהם צריכים זה לזה. יאמר שפע החכמה היורד מן החכם להעשיר הוא כשמן היורד על הראש במשיחת אהרן שעיקר הכוונה היה למשוח הראש וירד גם על הזקן. כן בנמשל. ומצד שפע העושר כטל חרמון שהוא הר גבוה שיורד על הררי ציון. אבל החילוק שפע החכמה יורד בעצמות עבור החכם אבל שפע העושר יורד בעצמית עבור החכם המקבל עז"א כי שם בהר ציון צוה ה' את הברכה גם ע"י החכמה חיים עד העולם טל תורה מחייהן: