(בראשית כז א) ראה ריח בני כריח שדה וגו'. אמרו בתענית כריח שדה של תפוחין והתוס' כתבו זה אחרוגין. נראה כי יעקב היה בכור במחשבה ועשו בכור במעשה. וידוע דסוף מעשה במחשבה תחלה ובצלאל היה מעולם המעשה וסוף מעשה במחשבה תחלה וע"ז עשה משכן תחלה ואחר כך כלים שהיה ראשון במחשבה ועז"א לי' בצל אל היית דוקא בעולם המעשה שהוא צל לעולם המחשבה. ולפ"ז לפי העולם המעשה צריך להיות עשו הוא הבכור שהוא סוף וראשון למעשה. אמנם אמרו בשבת מה תפוח זה פריו קודם לעלין כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע ר"ל כי השמיעה היא ראשית המעשה והעשיה הוא סוף המעשה ובמעשה צריך להיות השמיעה קודם. אמנם בעולם העליון שהוא עולם המחשבה עושי דברו ואחר כך לשמוע בקול דברו דסוף מעשה במחשבה תחלה וישראל שרצו אז להיות כמלאכי השרת ובטל יצה"ר מלבם הקדימו נעשה לנשמע. וזה הענין היה בתפוח שפריו שהוא סוף המעשה הוא קודם לעליו וראש המחשבה הוא ראש גם במעשה ותוס' פירשו שם מה תפוח פריו קודם לעליו זה אתרוג. (וי"ל משום שדר משנה לשנה ובשנה הבאה העלין נשרו אבל הפרי ישנה והפרי קודם לעלין של שנה הבאה) וע"ז פרשו התוס' גם כאן שדה של תפוחיו היינו אתרוגין. וזה היה כוונת יצחק שכיון שיעקב רוצה לקבל את הבכורה וצריך שגם שיהיה ראשון במחשבה ויהיה גם ראשון במעשה כי הבכורה תלוי בזה. הנה הוא דומה בזה לריח שדה של תפוחין שפריו קודם לעליו ודוק: