(דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. וצריך לבאר אמאי לא עמדו חז"ל בהאי קרא וכי אפשר לדבק בו וגם איך שייך דתהיו חיים היום דמשמע יום אחד לבד חלילה. ונ"ל עד"ש במס' ברכות (דף ח) א"ל לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה ר"י ואמר כתיב למען ירבו ימיכם על האדמה וכו' כיון דשמע דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו עש"ה. ויש לפרש דהנה ידוע מאמר חז"ל בקידושין (דף מ) דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. אך מצינו שכר גם בעוה"ז עבור תוספת המצוה והוא מ"ש מהרש"א בח"א במס' סוטה (דף י"ד) דהשיב הקב"ה למשה רבינו ע"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם וכו' ע"ש דקשה איך נימא דע"מ לקבל פרס עבד משה רבינו ע"ה להקב"ה. וצ"ל דודאי גוף המצוה מה שהאדם מצווה ועומד לעשותה אסור לעשות ע"מ לקבל פרס אבל מי שאינו מחוייב בדבר ומכניס א"ע להביא עצמו לידי שיתחייב בה מותר לעשות ע"מ לקבל פרס. והנה מרע"ה טרם בואו אל הארץ לא היה מחויב בדבר בכל מצות התלויות בארץ ועמד הוא ומסר נפשו עליה והרבה בתפלות שיבוא לא"י למען יתחייב באותן המצות ויעשה אותם שכר כזה מותר לעשות ע"מ לקבל שכרו ע"ש. וכן אמרינן במס' ב"ק (דף י"ז ע"ב) הידור מצוה עד שליש מכאן ואילך משל הקב"ה ופרש"י דמשלם לו שכרו בעוה"ז דהיינו בשביל שעושה יותר מן המחויב מקבל שכרו בעוה"ז ע"ש (והיינו דאמרינן בב"ק דף ל"ח ע"ב וארחב"א אר"י ב"ק לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחד שקדמתה צעירה לבכירה קדמתה ארבעה דורות לישראל ע"ש, הרי דבשביל זריזות והקדימות לדבר מצוה משלמים מדה כננד מדה להקדים גם שכרו בעוה"ז. וכ"כ הגאון בס' סמיכת חכמים פי' הגמרא דברכות (דף ו) אגרא דפירקא רהיטא דבשביל שהוא רץ מגיע לו שכר בעוה"ז יע"ש) וז"ש דתמה ר"י למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב דמשמע בעולם שכולו טוב וכדאמרינן בקידושין שם או דגם בא"י הוה דומה לארץ עליונה ואיך זכו בני בבל לקבל שכר בעוה"ז באריכות ימים וכיון דשמע דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא הרצון שהם מקדימים לילך לבה"כ להיות מהראשונים וכה"ג מאחרים לצאת מבה"כ והוה תוספת מצוה ממה שמוטל עליהם אמר היינו הוא דאהני להו דעל התוספת מקבלים שכר בעוה"ז ג"כ. ובזה פירשתי המשנה דאבות הוי רץ למצוה ששכר מצוה מצוה הרצון דעצה טובה קמ"ל לקבל שכר בעוה"ז ג"כ במה דתהיה רץ למצוה דבעשית המצוה כפשוטה אין לך שכר בעוה"ז דשכר מצוה היא המצוה בעצמה שהוא יקר לבושו בעוה"ב וכמאמרם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם הן הן המצות שעשו נעשו להם עטרות. וז"ש עטרותיהם שפעלו בעצמם בראשיהם לכן הוי רץ למצוה ותקבל שכר ג"כ בעוה"ז. ובזה יתבאר מה שנאמר בתחלת פ' ואתחנן לאחר שאמר מרע"ה תשובת הקב"ה עלה ראש הפסגה וגו'. ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים וגו' למען תחיה וירשת את הארץ, הרצון דתשמעו אל הסייגים וגדרים שאני מלמד אתכם בע"פ. והיינו אל החקים מה שהוא סניף וגדר אל החקים. ולבעבור זאת תזכה לשכר בעוה"ז ותחיה וירשת את הארץ וגם בכלל זה דהגדר והסיג הנוסף תוכל לעשות למען תחיה וירשת את הארץ אף שהוא ע"מ לקבל פרס דבתוספת מצוה רשאי לעשות כן כפי תשובת הקב"ה אלי כאמור. או יאמר בפירושו דקאי קרא ע"ד שראיתי במדרש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דברים זו תפלה. ופי' בס' ילקוט ראובני דאי' פלוגתא חד אמר תפלה עושה כולה ותשובה עושה מחצה וחד אומר תשובה עושה כולה ותפלה עושה מחצה וז"ש קחו עמכם דברים בתפלה ושובו אל ה' עשו תשובה ואז ואמרו אליו כל תשא עון ממ"נ תסלח הכל או ע"י התפלה או ע"י התשובה ע"ש. ואיתא במדרש ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך אין עתה אלא תשובה ופי' בשל"ה דז"פ חלק לבם עתה יאשמו דאין מקבלין בעלי מחלוקת בתשובה. וז"ש חלק לבם אז עתה אע"פ שרוצים לעשות תשובה יאשמו ע"ש:

והנה מה דאמרינן תפלה עושה מחצה יליף לה ממשה רע"ה דתפלתו עשה מחצה שאמר לו הקב"ה עלה ראש הפסגה וראה את הארץ. אבל מקודם לכן היה מרע"ה סובר דתפלה עושה כולה. ועתה אחרי ראותו ואמרו לישראל כי תפלותיו לא עשו אלא חציו א"כ הדבר תלוי בתשובה שעושה כולה. לכן אמר ועתה ישראל אין עתה אלא תשובה שיהדרו לחזור בתשובה. והנה כתבתי בדרוש אור החוזר מה דאיתא פי' בפסוק (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל. משום דאיתא במדרש שאלו לחכמה נפש החוטאת מהו אמרה תמות וכו'. עד שבא הקב"ה ואמר יעשה תשובה ויכפר. ותשובה אינה מועלת אלא לישראל לבד. וטעמא דמלתא שהרי באמת מצד שורת הדין אין תשובה מועיל וכפי דעת חכמה ונבואה וקצת עפ"י התורה רק חוקה היא מאתו ית' שיהא תשובה מהני. והוא מדה כנגד מדה שגם אנחנו ישראל שומרים חקים שצוה לנו ה' אלהינו שלא נתן לנו טעם בדבר כ"א מגזרת המלך מלכו של עולם. משום כך הוא גם הוא מותר נגדנו בחקה זאת שתועיל תשובה משא"כ ע"ג אינם שומרים חקיו. וז"ש מגיד דבריו יעשה תשובה ויכפר שהוא דבר רק ליעקב. וטעמא דמלתא הואיל חקיו ומשפטיו לישראל נאמרו ושומרים אותם ע"ש. וז"ש משה רבינו ע"ה ועתה ישראל אין עתה אלא תשובה וכ"ת דמשורת הדין לא יועיל תשובה שמע אל החקים ובזה תזכה ג"כ כי יקבל הקב"ה התשובה שלך אף שהוא כחוק ולא יעבור מלשלם מדה כנגד מדה כאמור. ועוד אמרתי בפירושו דהאי קרא קחו עמכם דברים עד"ש (ברכות דף ל"א ע"ב) כמה הלכתא גבירתא דאיכא למשמע מהני קראי דחנה רק שפתיה נעות. אר"א מכאן למתפלל שצריך לחתוך בשפתיו. וקולה לא ישמע מכאן למתפלל שתהא תפלתו בלחש וכו' יע"ש. וז"ש קחו עמכם דברים זו התפלה צריך להתפלל בלחש שלא להשמיע לאחרים. רק שפתיה נעות להשמיע לאזנו באופן שיהיו הדברים עמכם נשמעים לעצמם ולא לאחרים ולא כמאמר הנביא (ישעיה נ"ח) להשמיע במרום קולכם לבלבל כ"א את חבירו, ואמרו שם כל המגביה קולו בתפלה הרי זה מקטני אמנה:

ונחזור לענין הראשון דאיתא במהרש"א בח"א שכ' דמשום הכי קאמר ר"י דהך דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא הוא דאהני להו, הוא משום דאמרו חז"ל דלעתיד יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות של ח"ל נקבעים בא"י מש"ה אף עכשיו שעומדים בחוצה לארץ נתקדשו בקדושת הארץ. א"כ הני דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא הוי ממש כאלו עומדים בא"י וזוכים לאריכת ימים ג"כ הנאמר בא"י ע"ש. ומבאר בזה הא דאמרינן שם כל שיש לו בית הכנסת ואינו נכנס גורם גלות וכו' למה נענש בזה ולפי האמור ה"ל מדה כנגד מדה אחר שאינו הולך למקום שנתקדש בקדושת א"י ומה יש בכדי נתינת טעם בהא דדרשינן שם בגמ' מקרא ומוצאי מצא חיים. ודרך פשוט י"ל כך משום דהקב"ה מקדים לבהכ"נ כמאמרם כיון שבא הקב"ה ולא מצא עשרה מיד הוא כועס. והיינו משום דמסקינן שם דבעשרה השכינה מקדמת ואתיא ע"ש. הרי המשכים לבהכ"נ עדיין אינו מוצא שם בני אדם רק הקב"ה לבד. וז"א ומוצאי זה המקדים ומצא אותי לבד מצא חיים שיש לו אריכות ימים כאמור דשכר דמקדמי ומחשכי מהני. וביותר י"ל דאיתא (כתובות דף קי ע"ב) כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. א"כ ההולך לבהכ"נ אף בח"ל הרי כמי שעומד בא"י. וז"ד ומוצאי שמוצא אותי שהיינו דהולך לבה"כ דיש לו אלוה. ומוצא אלוה מוצא חיים בשביל זה כאמור:

והנה יש עוד יתד גדול אשר תפלתו של אדם נשמעת שיהיו ישראל באגודה אחת ושלום ידבר איש את רעהו בפיו ובלבו שניהם שוין לטובה והוא בגוונא דקב"ה דכתיב תמים תהיה ולא יהיה אצלך פירוד וחלוק הלשון מהלב רק תמים עם ה' אלהיך. כלומר עמו במדה אחת. מה הוא אחד בתכלית האחדות אף אתה לא תעשה פירוד. ולבעבור זאת קרויין ישראל גוי אחד בארץ. וכן מצינו שהזהיר ר"א לתלמידיו וא"ל הזהרו בכבוד חברכם וכשאתם עומדים ומתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים וכו' ואבאר מאמר זה לקמן. הרי הרכיב ב' דברים הללו יחד. דהיינו שלום עם התפלה. ומה"ט תקנו שקודם התפלות יקבל כ"א ע"ע ע"ע דואהבת לרעך כמוך. ובזה יש לבאר הקרא (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, ומוקי בגמרא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין להם מספר ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום יש להם מספר. ועיין בעקדה דהמספר גורם הפירוד. וז"ש אשר לא ימד ולא יספר שלא יהיו ביניהם שום פרוד. ומסיים הפסוק אימתי יהיה זה, והוא במקום אשר יאמר לא עמי אתם דהיינו בח"ל שדומה כמי שאין לו אלוה כמבואר לעיל, יאמר להם בני אל חי. והיינו ע"י שילכו לבהכ"נ דדומה לא"י ובזה יזכה ג"כ לאריכות ימים ובני ישראל ירבו אשר לא ימד ולא יספר. וזה שאמר ואתם הדבקים. אם יהיה ביניכם דבקות ותהיו בשלום בגוונא דה' אלהיכם, וגם ידבקו בה' אלהיכם ע"י הליכה לבה"כ כנ"ל אז תזכו שחיים כלכם שתזכו לחיים ארוכים היום אף היום הזה שאתם עומדים בח"ל וכנ"ל, וביותר נראה דהנה עיקר קבלת שכר על הליכת בהכ"'נ אם הוא הולך ועושה. והיינו שמתפלל בכוונה ברעותא דלבא ואם אינו יכול לכוון הכוונות עכ"פ ראוי לכוון פי' המלות ובפרט בזכרו שם הקב"ה כמבואר בש"ע א"ח ורחמנא לבא בעי. וכן אמר המשורר (תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא. וכה"א לך אמר לבי. רצה לומר שאליו צריך אני לדבר בלב שאתה יודע תעלומות. לא כן הגברים ההולכים לבהכ"נ ולא די שאינם מתפללים בכוונה אלא שמדברים דברים בטלים ושיחת חולין אשר גדול עונם מנשוא כי איה איפה חוצפא גדולה כזו. הלא בעמדו לפני איזה שר ומושל הלא ירא לנפשו מלדבר שום שיחה בטלה. וז"ל הזוהר מאן דאשתעי בבי כנישתא ווי ליה דעביד פירודא. ווי ליה דגרע מהימנותא. ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא דישראל דאחזי דלית ליה אלהא ולא אשתכח תמן. ואנהג קלנא בתקיפא דעלמא ע"ש. אוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה. האם שבשעה זו שבא לבהכ"נ אשר כי זה כל חלקו של אדם כי הולך הוא כל הימים לרבות הלילות אחר הבל עולם ובודאי תכעס אם יבלבל אותך אחד מהבל ותעתועים שלך ובפרט בשעה שאתה עוסק במו"מ שלך. ואיך לא תחוס על כבוד הבורא ית' ועל כבוד התורה ונשמתך הקדושה בשעה מועטת כזו שאתה עומד ומתפלל להיות מושל ברוחו שלא לדבר שיחת חולין ותזכור לפני מי אתה עומד. ולדעתי זהו בכלל מאמרם שאמרו שם ר"י ור"א אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בה זו התפלה. כוונתם לא על אלו שאינם באים כלל לבה"מ להתפלל דכבר מבואר שם עונשם. דכל מי שיש לו בהכ"נ בעירו ואינו הולך להתפלל שם גורם גלות לבניו. אלא דקאי על אותן ב"א ההולכים לבהכ"נ ומדברים שם שיחות חולין דאין לך זלזול תפלה גדול מזו. ואפשר טוב היה לו שלא יבוא כלל לבהכ"נ משיבא ויעשה פירוד לעילא ותתא כמבואר בזוהר. וז"ש כיון דשמע ר"י דמקדמי ומחשכי לבי כנשתא דלא כפרש"י דקאי על שחרית וערבית, רק כמ"ש בעל ווי העמודים דהפי' הוא דמקדמי שבאים ראשונה לבהמ"ד ומחשכי שיוצאים לאחרונה. והיינו דסיים שם בגמ' ע"ז. אר"א מאי קרא שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי דכשהדלת נעול נקרא דלת ובהפתחו נק' פתח. וז"ש לשקוד לשון הקדימה (כמו שוקד על דברי) והיינו שישקוד כ"כ על דלתותי שיהיה נקרא דלת שהוא סוגר פתח בהכ"נ. ואח"ז לשמור ולהמתין בבהכ"נ כמ"ש ואביו שמר את הדבר, מזוזות פתחי בעוד שפתוחה יהיה שוהה לצאת מבהכ"נ ע"ש ודפח"ח. ובדרך הלצה י"ל דאותן הבאים לבהכ"נ ומדברים שיחות בטלות. בודאי לא יבואו ראשונה לבהכ"נ כיון שעדיין לא יהיה לו חבר לדבר עמו. רק ימתין עד שיהיו איזה אנשים בבהכ"ג כדי לדבר ולהשיח עמהם. וכן מה"ט לא יהיה האחרון בבהכ"נ כי לא ישאר יחידי. אבל אותן אנשים דמקדמי ומחשכי לבהכ"נ בודאי הם מונעים א"ע מלהשיח שיחת חולין בבהכ"נ ואותן אנשים בודאי אהני להו שיהיה להם אריכת ימים. וז"ש הכתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם הרצון שתניחו הדביקות בשמא דאלהא קדישא והיינו שלא תעשו פירוד ע"י שיחת חולין בבהכ"נ רק יהיה מורא שמים עליכם. בזה תזכו שחיים כלכם היום אף בח"ל:

והנה אמרתי לפרש גמרא דמס' דרך ארץ פ"ד משחלה ר"א נכנסו תלמידיו אצלו אמרו לו רבינו במה נזכה לחיי העוה"ב א"ל צאו והיזהרו בכבוד חבירכם וכשאתם עומדים ומתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים. וכ"ה באבות דר"נ פי"ט. איך שייך ב' דברים הנ"ל להדדי. ותו יל"ד על הלשון צאו שאמר להם שהוא מחוסר הבנה. ע"כ נראה דבאמת מצוה זו דואהבת לרעך כמוך הוא יסוד גדול וממש כל התורה תלויה בה. וכמו שלמד הלל להגר כמבואר (שבת דף לב). והנה עיקר השלום ראוי להיות בעת שהולכין בני אדם לבקש טרף ביתם שלא ישיג אחד את גבול רעהו. וגם שיחוס על כבוד חבירו ככבוד עצמו כמאמר התנא. אמנם כן היצה"ר מטיל קנאה בין איש לרעהו בעוה"ר כשהאחד רואה שחבירו משתכר דבר מה באיזה מו"מ מיד הוא יורד לתוך אומנתו. וגם בענין הכבוד כ"א משתרר על חבירו והשלום נעדר. רק יש זמן שהיצה"ר מסית לאדם לעשות שלום עם חברו. והוא כשעומדים ומתפללים בביהכ"נ הוא אומר לו והלא קודם התפלה צריך אתה לקבל עליך המ"ע של ואהבת לרעך כמוך. לכן הראה לו פנים של חבה לדבר עמו דברים בטלים. וכל ב"י יוצאים בפותח אחד את כלי תשמישו להריח (הוא להריח הטאבאק) אבל בצאתם מבהכ"נ מיד הקנאה חוזרת למקומה. לז"א ר"א לתלמידיו בלשון נקיה צאו בשעה שאתם יוצאים מבהכ"נ אז הזהרו בכבוד חבריכם דהיינו בשעת מו"מ ושעת חלוקת כבוד איש לרעהו אבל כשאתם עומדים ומתפללים חלילה לכם להתחבר עם חבריכם ולדבר עמהם שיחת חולין רק דעו לפני מי אתם מתפללים:

ברכות (דף כח ע"ב) ת"ר כשחלה ר"א נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי עוה"ב א"ל הזהרו בכבוד חבריכם וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים וכו'. וכבר כתבתי לבאר איך מישך שייך הני תרתי בהדדי ויאמר עוד ע"ד שראיתי בתקוני זהר תי"ח וז"ל אר"ש זכאה חולקנא דעילאין ותתאין אינן באסכמותא לסייע לן הא איהו דאוקמוהי מאריה דמתני דבר נש דאשתדל בפולחנא דמריה דכל בריין דעלמא בסייעתא דיליה כמה דאקמוהו כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה ואפי, שרפים וחיות ואופנים לא אתבראי אלא לסייעתא וכד בר נש אפיק הבלים ודיבורים בצלותא כמה עופין פתחין גדפייהו ופומייהו לקבלא להון הה"ד כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר ונטל קב"ה אלין מלין ובנה בהון עלמין דאתמר בהון כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה ורזא דמלה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אלא עמי בשותפות וכו' יעש"ה. הרי דע"י התפלה בכונה נעשה חבר ושותף להקב"ה ואין לך כבוד גדול מזה וז"ש ר"א הזהרו בכבוד חבריכם שיהיה הוא ית' חברכם ובמה כשאתם עומדים ומתפללים וכו' והן הן דברי המשורר (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי דהיינו הרים וקאי על הדין ואין לי כי אם לשאול עזרי מעם ה' מהמתפלל בכוונה שההוא נקרא עם ה' שותף עושה שמים וארץ דבורא ג"כ בתפלתו שמים וארץ כאמור. ובימי התשובה אמרתי שז"פ המשורר (תהלים כב) הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני דהיינו ששואל הושיעני מפי מחמת זכות תפלות היוצאים מפי וכ"ת שהם בלא כוונה ז"א אריה ר"ת אלול ר"ה יום הכפורים הושענא רבה דבאותן הימים תפלתי רצויה שהיא במחשבה טובה ואי' בת"י שעם אותן תפלות בכוונה בר"ה ויו"כ עולות בהדייהו תפלות שאר ימות השנה וז"כ מפי היוצא מפי ארי"ה בזמנים הללו הושיעני מסיים ומקרני רמים שהוא השופר הנקרא קרן תענני. ואולי י"ל בזה ג"כ כוונת הפסוק ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום ע"ד שאמרו ברכות (דף ח) אמרו ליה לר"י איכא סבי בבבל תמה וכו' כיון דאמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו. וז"א ואתם הדבקים בה' אם אתם עושים כן דביקות עם הקב"ה דהיינו ע"י התפלה שנעשה שותף עמו לנטוע שמים וארץ כאמור אז חיים כלכם היום אף בחו"ל דזהו מתן שכר בצדם של המתפללים בכוונה. ואמרתי עוד שז"פ המשורר (תהלים יג) הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם והיינו ע"ד פי' מ"ז הגאון אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא פירושו דיחטא הוא לשון חסרון כמ"ש והייתי אני ובני שלמה חטאים ופרש"י חסרים מן המלוכה ה"ה הכא פירושו דאין צדיק שלא יחסר אחת ממצות ה' וכדאמרינן ריש מס' זבחים אין לך אדם מישראל שאינו חייב עשה ובמס' מנחות (דף סא) איתא דעל עשה אין מענישין אלא בעידנא דריתחא יע"ש. ועיין במסכת ברכות (דף ו ע"ב) אר"י בשעה שהקב"ה בא לבהכ"נ ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. ופי' מהרש"א דאי"ש ר"ת אמן יהא שמיה רבא הואיל ואין מנין עשרה לומר קדיש אין עונה אמן יהא שמיה רבא יע"ש. וז"ש הושיעה ה' כי גמר חסיד וכ"ת כיון דאין מיתה בלא חטא מה טעם יש במיתת החסיד וכ"ת דמ"מ נחסר לו אחת ממצות עשה הא אין מענישין עליו אלא בעידן ריתחא לז"א כי פסו אמונים מבני אדם שאפסו מבני אדם לומר אמן דליכא עשרה בבי כנישתא ובשביל זה הקב"ה מיד כועס ואחרי שהוא כועס ה"ל עידנא דריתחא ומעניש על עשה ומש"ה גמר חסיד: עד כאן מספר חות יאיר סליק פ' ואתחנן