(שמות לה י) וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'. יל"פ עפ"י מ"ש הילקוט ריש משלי ששלמה היה אומר שהחכמה היא בלב ודוד היה אומר שהיא בראש. ונראה להבין כי ידוע דכח השכל הוא שורה במוח והוא היודע השומר והזוכר ומחשב כל דבר שכל והוא הנקרא חכמה המקובלת הנקנית לכל אדם מרבותיו אך מעלת הלב הוא שמבין דבר מתוך דבר ומוסיף על דברי רבו. והנה באמת בדבר מצות התורה אסור להוסיף על דבריו וכמו ששלמה הע"ה נכשל בזה ואמר בסוף ספרו אל תוסף על דבריו ואין לעשות רק כמו שנצטוה וזה היה מחלוקת דוד עם שלמה שדוד אמר שהחכמה בראש היינו שעיקר היא החכמה הנקנית ואין להוסיף שום דבר מדעתו ועיין בבל"א מה שכתב על פ' ויהי דוד לכל דרכיו משכיל עיי"ש משא"כ שלמה שאמר אני ארבה ולא אסור אמר שעיקר החכמה הוא בלב ומותר להוסיף על דבריו. והנה באמת בדבר המשכן מצינו שהצווי היה כלים ואח"כ משכן ובצלאל עשה משכן ואח"כ כלים. אמנם ידוע מרוב המפרשים שהצווי על עשית המשכן היה קודם מעשה העגל ועשית המשכן היה אחר העגל וידוע דעכשיו קליפה קודמת לפרי וצריך משכן ואח"כ כלים משא"כ הצווי שהיה קודם מעשה העגל שאז נתקן חטא אה"ר והיה כמו לעתיד שיהיה פרי קודם לקליפה ולזה צוה משה לעשות כלים ואח"כ משכן וא"כ היה צריך כאן דוקא חכם לב שיוסיף על הצווי כי במה שהוסיף על הצווי הסכים לדברי ה' כמ"ש בצל אל היית וידעת וע"ז וכל חכם לב יבואו ואע"פ כי עשו כל אלה אשר צוה ה' ההוספה זו יהיה למעליותא ומפרש כי יעשו בתחלה את המשכן את אהלו וכו' ואח"כ את הארון וכו' שהם הכלים: