(בראשית מט ג) ראובן בכורי אתה וכו': (ד) פחז כמים וכו'. נראה דידוע אם דינם בכלל ישראל אין לראובן חטא על מעשה בלהה כי הלכה כרבנן דרבי יהודה בברכות ויבמות דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו וה"ה פלגש אביו אם הם בכלל ב"נ וב"נ בבעילה תליא מילתא ופלגש אביו הוה כאשת אביו וידוע גם כן דברי הפר"ד שאם היה להם דין ב"נ הוה קידושי לאה קודמין דבבעילה תליא מילתא ובדין ישראל קידושי רחל קודמין דהא קדשה בעבודת שבע שנים וממילא יוסף הוא הבכור. ועז"א ראובן בכורי אתה דהא אתה כחי וראשית אוני אך על ידי פחז כמים וצריך לזכותך שאנחנו בכלל ישראל כנ"ל ממילא בהכרח ליטול הבכורה ממך דהא יוסף הוא הבכור:

דרך ב יבואר במ"ש האר"י ז"ל בפסוק אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ובפרשת וישלח כחיב וילך ראובן וכו' שהענין הוא כי בשעה שאדם מזדווג עם אשתו לפי מחשבתו באותה שעה כך הם מורידין מלמעלה נשמה לאותו תינוק הראוי לבוא לעולם. ונשמה זו יורדת מלמעלה ועומדת מלמעלה מראשם אצל המטה ואדם צדיק יכול לראותה עין בעין ויעקב היה ראוי להעמיד י"ד בנים הי"ב שבטים ועוד מנשה ואפרים היו ראוים לצאת מבלהה ולהיות תאומים בבטנה וכאשר בא יעקב להזדווג עם בלהה ירדו אלו השתי נשמות של מנשה ואפרים ועמדו על ראש מטתו ואז בא ראובן ובלבל יצועו ונסתלקו אלו הב' נשמות ולא יכלו לחזור לעולם העליון מפני שנתגשמו ברדתם למטה. ולא להתלבש בטפת יעקב בבלהה מפני שבלבל יצועו וגזרו הב"ד של מעלה שיעמדו השתי נשמות בגן עדן התחתון עד שיבוא יוסף ויקח את אסנת ואז יצאו ממנו אבל לא תאומים ולכך אמר יוסף בני אשר נתן לי אלהים בז"ה למנין י"ד. ועז"א וילך ראובן, בזמן, וישכב את בלהה פלגש. ומי שכב אז, אביו ר"ל בזמן שאביו בקש לשכב עם פלגשו בלהה בלבל ראובן יצועו. וישמע ישראל פי' ששמע גודל הפגם שנעשה שנסתלקו ב' הנשמות היקרות. ועי"כ ויהיו בני יעקב רק שנים עשר ולא י"ד. ולכך אמר יעקב ליוסף אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי שהרי הם ממש בני שראוים היו לצאת ממני. אבל מולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. ע"כ דבריו הקדושים והנוראים ז"ל וא"כ מה שנתנה הבכורה. ליוסף בדין היה כי הבכורה היתה מה שאפרים ומנשה לקחו ב' חלקים. וזה היה בהכרח כיון שהיו שני בני יעקב אם לא היה מבלבל יצועו והיו יוצאים מיעקב היה ראובן נוטל אעפ"כ שני חלקים. ואך עתה כיון דאפרים ומנשה היו בני יוסף ואיך יקחו שני חלקים והוכרח לתתם בדרך בכורה וממילא יוסף הבכור ולא ראובן. ובזה יבואר מדרש הבאתיו בפרשת וישב אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואני איני מצילו. פי' כי זה בודאי שאם לא היה לנשמות אלו תקנה על ידי יוסף לא היה לראובן תקנה. וכמ"ש במדרש שם שאמר ראובן אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה. אך על ידי יוסף שהוליד מנשה ואפרים חזר ונתקן הפגם. וז"ש שהוא דוקא מונה אותי עם אחי והוא גורם לזה. ואם כן מוכרח אני להצילו כדי שיוליד מנשה ואפרים. ובזה יובן במ"ש במדרש הילד איננו ואני אנה אני בא ממעשה בלהה כיון שאין מי שיתקן הפגם. וז"ש יעקב ראובן בכרי אתה אך על ידי פחז כמים לכך אל תותר על אחיך כי חללת יצועי עלה. ר"ל שחללת הנשמה שעלתה על יצועי ועמדה על מטתי ומוכרח ליתקן ביוסף ולכן יטול הבכורה ממך כנ"ל ודוק. שוב ראיתי פי' של יצועי עלה ופי' של אנה אני בא בספר נופת צופים: