(בראשית מט ו) כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור. יל"פ דבא עליהם ממ"נ כי מה שהשבטים שנאו את יוסף ודנוהו למיתה מפני שחשבוהו שאינו אדם כשר וקשה הלא כבר אמרו במדרש ויצא שלקח יעקב י"ב אבנים ואמר אם מתאחדות זב"ז יודע אני שאין פסול בזרעי. וכיון שנתאחדו ידע שלא יהיה פסול בי"ב בניו ואיך חשבו את יוסף לרע. אולם בגליא רזא איתא וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו כי בקש מכל צד אולי ימצא בו פגם ולא מצא אח"כ ויגע בכף ירכו שבא לבקש פגם בבניו יוצאי ירכו ומצא בהם פגם ואחר כך עשאו צולע על ירכו וסברו השבטים שיוסף הוא הפגם. אבל כבר נמצא במפרשים שהפגם היה מה שחמור טמא את דינה בתו. אך לפי מ"ש בפרשת וישלח דאדרבה על ידי זה טהר אותה מטומאת הנדה שהיתה בה מחלאת זוהמא של אמתלאה אם אברהם אם כן יכולים לומר שקאי על יוסף. אבל כיון שהם באפם הרגו איש זה שכם ע"כ סברי שטמא אותה והפגם הוא בדינה וא"כ איך ברצונם עקרו שור. ובזה יובן מ"ש במדרש אחים הייתם לדינה ולא ליוסף דכיון שאחים הייתם לדינה הייתם צריכים להיות גם כן אחים ליוסף: