Eretz Chemdah, Vayeshev
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(בראשית לח כה) היא מוצאת. במסכת כתובות (דף סז) אר"י ארשב"י נוח לו לאדם שימסור עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב היא מוצאת. ופי' תום' ר"ח גרס מוצת בלא א' לשון ויצת אש בציון. ומקשי בסכר ז"ב בשם הגאון מו"ה הירש דהא בודאי כיון דשלחה ליהודה עתה בודאי לא היה שום ביוש ליהודה דאם לא כן היתה נמסרת לכבשן האש ובל תלבין פנים. ונתקשה מאד מדוע לא שלחה לו מקודם תיכף שנגמר דינה ולמה המתינה עד ההוצאה כיון שלא היה ביוש לו על ידי זה. ואמרתי אעלה בתמר לבאר ונקדים גמרא דסנהדרין (דף נד) הבא על כלתו חייב וכו' וליחייב נמי משום אשת בנו אמר אביי וכו' זו היא כלתו זו היא אשת בנו, ופי' התוס' ד"ה לומר לך דכלתו לאחר מיתת בנו במיתה דילפינן גזירה שוה דמיהם בם מאשת אב ע"ש בתוס'. ויל"ד דלעיל (דף נג) א"ל ר' זירא לאביי שאר חייבי סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמירי אי במות יומתו אי בדמיהם בם ומשני גמרא בדמיהם בם גמירי ימות יומתו איצטריך כדתניא מות יומתו כו' א"ל רב אחאי ואי במות יומתו גמירי מאי קשיא ליה אלימא אשת איש לגמור מות יומתו מאוב וידעוני מדאמר נערה המאורסה בסקילה מכלל דא"א לאו בסקילה אלא דלגמור מכה אביו ואמו עד דגמירי מאוב וידעוני לגמור מאשת איש דאי אתה רשאי להחמיר. ולפ"ז קשה מנ"ל באמת כלתו אחר מיתת בנו בסקילה דלמא מות יומתו משמע חנק התם מיתה ודמיהם בם איצטריך למילף מאשת אב לומר דחייב אף לאחר מיתת בנו בשלמא שאר הנסקלין אם לאו לסקילה אין צריך דמיהם כקו' גמרא משא"כ דמיהם בם דכלתו איצטריך בל"ז. ונראה דא"ת דמות יומתו דכלתו ר"ל חנק עדיין קשה ל"ל דמיהם בם דאא"ל דוקא מחיים חייב בל"ז מחייב חנק משום אשת איש אלא ש"מ דקאי לענין סקילה וגמרינן גם כן לאחר מיתת בנו. ובגמרא (דף נב) מקשי מנ"ל דאשת איש בחנק דאי משום שנאמר מות יומתו מיתה שאין בו רושם דלמא שריפה דנמי אין בו רושם. ומשני. דאמר קרא בת כהן בשריפה מכלל דהאי לאו בשריפה. אבל אס תאמר דשריפה היא חבילה של זמורות כמו שהיה סבר ר' טובי בר חמא אם כן י"ל דבאמת גבי כלתו היא מיתה סתם שאין בו רושם דהיינו פתילה של אבר וגבי אשת איש גם כן מיתה שאין בה רושם דהיינו חנק אם כן יבואר השתא דמקודם לא היתה רוצה לגלות דזנתה מיהודה דאף שהיה יבום נוהג בקרובים כמ"ש מהרש"א ביבמות מ"מ כיון דכאן הוה ל"ת שיש בה מיתת ב"ד וחמור מל"ת שיש בו כרת. ומנ"ל דדחי עשה לא תעשה שיש בו מיתת ב"ד כמבואר בשיטת עליה. והכא גבי כלתו יש מיתה אחר מיתת בנו והיא היתה כלתו אחר מיתת בנו. וא"ל דאי לאחר מיתת בנו חייב בכלתו מטעם דכתיב דמיהם בם. אם כן נשאר הק' מנ"ל סקילה גבי כלתו בעלמא דלמא איצטריך דמיהם לילף מאשת אב דחייב לאחר מיתה וכדי שלא נאמר דאין גזירה שוה למחצה וילפינן גם סקילה גלה קרא מות יומתו סתם מיתה ואי אתה רשאי להחמיר וא"ל דאם כלתו רק בחנק ל"ל קרא על אחר מיתה בל"ז אא"ל דרק בחייו דאם כן בל"ז חייב משום אשת איש ז"א משום דסתם מיתה הוא שאין בו רושם דגבי אשת איש הוא חנק ובכלתו הוא שריפה פתילה של אבר. והא דכתיב שריפה בבת כהן הוא חבילה של זמורות. ואף דנגמר דינה לשריפה לא ידעה אי בפתילה של אבר אי חבילה של זמורות. אבל עתה דראתה השריפה כמו ויצת אש בציון דהיה בחבילה של זמורות. אם כן לא מוכח דסתם כלתו היא סקילה ואפשר לומר דמיהם בם אלאחר מיתת בנו ומות יומתו מיתה שאין בה רושם היינו פתילה של אבר וגבי אשת איש חנק ובבת כהן חבילה של זמורות אלא ש"מ דלאחר מיתת בנו לא חייב כלל אכלתו אם כן איצטריך דמיהם לענין סקילה ואין ביוש כלל ליהודה משום דאין בה מיתת ב"ד ואתי עשה ודחי לא תעשה אבל מעיקרא סברי דידונו אותה בפתילה של אבר ואם כן מוכח דלאחר מיתת בנו חייב ויהיה ביוש ליהידה ודוק: