(בראשית לז ב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. הנה מבואר במדרש שהוציא עליהם דבה בג' דברים שחשודים על אבר מן החי ותולים עיניהם בבנות הארץ ומזלזלים בבני השפחות לקרותם עבדים. והרא"ם הליץ בזה שהיו אוכלים בשר מפרכסת דלישראל בשחיטה תליא מילתא ומותר ולב"נ אסור וא"כ היה החילוק ביניהם שיוסף סבר שיש להם דין ב"נ לז"א שאכלו אמ"ה, גם לישראל אין קידושי כותים קידושין ואין אישות לכותים משא"כ לב"נ הבא על אשת מבירו חייב מיתה. וזה היה ג"כ הענין מה שהיו מזלזלים בבני השפחות שהיו סבורים דהבא על שפחתו לא יצאה לחירות, ויוסף היה סובר דהם בגדר ב"נ וא"כ הלא ביאה קונה בב"נ שלא כדת אפי' אינו מתכוין וא"כ לפ"ז מבואר ג"כ דעי"ז שסבר יעקב שהם עדיין בכלל ב"נ קפץ עליו רוגזו של יוסף להוציא דבה על אחיו, ובזה יש לפרש מ"ש אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן ויל"ד דהו"ל עם אחיו אך שכבר אמרו דסתם רועי בהמה דקה הם בחזקת גזלנים שרועים בשדות אחרים רק השבטים שהיו סוברים שיש להם דין ישראל וא"כ א"י שלהם כנ"ל היו רועים בצאן אך יוסף לשטתו היה רועה את אחיו דוקא שהיה משמשם ולא רועה הצאן, ובזה נבוא לבאור הכתובים שאמר כיון שאלה תולדות יעקב היה יוסף העביר הבכורה מאחיו ונתנה ליוסף שהוא היה עיקר התולדה שלו משום שקידושי רחל היו קודמין לקידושי לאה ועז"א אח"כ כי בן זקונים הוא לו וכבר עמדו המפרשים הלא בנימין היה הבן האחרון לעת זקנתו אך בפשוט נראה שיוסף היה הבן הזקן והבכור מכל אחיו דקידושי רחל יהיו קודמין וע"ז היה הוא עיקר התולדה וכבר אמרנו שזה דוקא אם הם היו בכלל ישראל שאז בקידושין תליא מילתא אך לדעת יוסף שהיה בכלל ב"נ לא היה מגיע אליו הבכורה רק לבני לאה לז"א שבן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו דוקא לא הוא בעצמו, וכן הוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו דוקא שקראם נשים לא שפחות, ויבא יוסף את דבתם שכל זה היה מתוך שסבר שהם בכלל ב"נ כנ"ל וכ"ז רעה אל אביהם שלפי דבריו לא יפה עשה אביו שהעביר לו הבכורה, ועז"א רעה אל אביהם, ובזה יובן מ"ש והוא נער והק' במדרש וכי נער היה, ולפ"ז ניחא דע"י שהיה עם בני בלהה וזלפה וקראם נשי אביו ממילא אין מגיע לו הבכורה להיות הבן זקונים מכל אחיו והוא נער הבן הצעיר מאחיו, ועוד יל"פ שהביא את דבתם שכל מה שהשבטים נוהגים כדין ישראל הוא רעה אל אביהם דלפ"ז אם יש להם דין ישראל איך נשא יעקב שתי אחיות, ולפי מ"ש המפ' לתרץ משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מוכרח לבאר בהיפוך דדבת יוסף היה רע אל אביו כי תירוץ זה לא שייך רק אם יש להם דין ישראל דאז יכולים לקבל גרים:

ובזה יש לפרש על נכון מה שאמר בהפטרה כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק. כי מה שמכרו השבטים את יוסף מבואר במד' לקמן שעבירה זכורה היא לעולם ובאמת אם היו בכלל ב"נ אינו כ"כ עון אשר חטא דקרא וגונב. איש לישראל נאמר, וגם שבן נח נהרג בלא התראה והוא היה חייב מיתה בעיניהם והקלו עליו למכרו לעבד וכמ"ש במד' לקמן שאמרו כנען שחטא לא לעבד נמכר (וגם שיצא טובה ממכירה זו כי כך היה הגזירה שירד יוסף למצרים ולהתחיל גזרת השעבוד) אך לשיטתם שהיה להם דין ישראל אין שייך כל התירוצים דישראל צריך עדים והתראה לז"א על שלשה פשעי ישראל, ר"ל השלש עבירות של אכילת אבמ"ה וכו' שהוציא יוסף דבה עליהם ועל ארבעה היינו שמכרו בכסף צדיק ממ"נ לא אשיבנה שאם יש להם דין ישראל קיים עבירת המכירה ואם יש להם דין ב"נ קיים שלשה פשעי ישראל ודוק: