(בראשית לז ד) וישנאו אותו במד' למה וישנאו אתו כדי שיקרע הים, יל"פ דבמדרש אומר אמר ראובן הוא מונה אותי עם אחי ואני איני מצילו אני הייתי סבור שנדחתי מכח אותו מעשה וכו', יל"ד מה תלוי זה בזה, אך דהנה בהחלום י"ל ב' אופנים או שאחיו ישתחוו לו או בפשוט שצבא השמים יהיו נכנעים אליו. אך אם הם בכלל ישראל כולם למעלה מצבא השמים וע"כ האחד שאחיו יכנעו למולו. ובזה י"ל מה ששיס' בו הכלבים דאם הוא בכלל ישראל ייראו הכלבים ממנו כי לכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. ובזה ידעו שהחלום קאי על האחים. והנה יוסף שדמה שהם בכלל ב"נ סמך עצמו על החלום הראשון כי מחלום השני לא מוכח די"ל שקאי על צבא השמים. ובזה יל"פ מ"ש וימצאהו איש ודרשו זה גבריאל שהוא ממונה על החלומות. והנה תועה בשדה ר"ל שהי' נבוך בחלום של אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה. ועל זה אמרו נסעו מזה היינו מן האחוה. כי הם שרצו להרגו. וכבר ידעו שיעקב מוכרח להעמיד י"ב שבטים. אך במדרש אי' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם שראוים היו י"ב שבטים לצאת מאברהם ויעקב פדאו וקבלם עליו. והשבטים סברו שמאחר שהחשבון הוא מאברהם אם כן יצחק ויעקב נכנסים במנין השבטים וא"ל הלא אם כן הם י"א י"ל שרצו לדחות לראובן מכח אותו מעשה. וידוע מעשה של ראובן. ואם היו בכלל ישראל נושא אדם פלגש אביו וע"כ סברי שהם בכלל ב"נ ואיך היו אוכלים מפרכסת. וצ"ל שחשבו עצמם כגרים. ובזה נסעו מן האחוה כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו אחוה:

ובזה יתפרש לקמן פסוק כ' ועתה לכו ונהרגהו לפי שכתבו שרצו להרגו כולם ביחד ובדין ישראל פטור כמבואר בסנהדרין דכתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם אבל בדין ב"נ חייב אך אחר ששיסו בו הכלבים וראו שדינו כישראל ואמרו ועתה דוקא לכו ונהרגהו. וז"ש במדרש דע"י ששנאו אותו וסברו שדינם כישראל לזה נקרע הים כי במדרש איתא דהים טען אני קודם בבריאה שנבראתי בשלישי אך מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר ועל ידי זה נקרע: