Eretz Chemdah, Vayetzei
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(בראשית כח יא) כי בא השמים, במדרש לכד שקעה חמה כדי לתקן תפלת ערבית שמעו קול מה"ש וכו'. משום דיש פלוגתא אי שכינה בכל מקום. אבל מוכח מדור המבול דשינה הקב"ה מהלך מזלות שלא ליתן שלום לקונה ואם שכינה בכ"מ הלא תתן שלום בצד אחר. אבל לדעת האומר דלא שמשו מזלות כלל ועמדו על מעמדם אין ראיה וי"נ שכינה בכ"מ. והנה איתא פלוגתא ח"א דכתיב יום ולילה לא ישבותו לא ישבותו מקודם כלל וח"א דלא ישבותו להבא א"כ עתה דשקעה שלא בזמנה השמש א"כ הפירוש לא ישבתו דלא שבתו מזלות ושמשו במבול א"כ מאי שינה וצ"ל דשינה דסבבו להיפך וצ"ל שכינה במערב ושפיר יש אלהים במקום הזה דוקא. ויל"פ דלכך תקנו תפלת מעריב משום דתפלות ע"י מיכאל ובמד' אומר דעולים הם המלאכים שנדחו ממחיצתם והתם מיכאל היה לכך היה השמה לתקן ערבית:
כי בא השמש. במדרש שמע קול מה"ש שאמרו אתי שמשא אתי שמשא כו' ואותן ב' שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו החזירן בחזרתו לבית אביו שנאמר ויזרח לו השמש ופירש היפ"ת דמ"ש המלאכים פעמים אתי שמשא אתי שמשא משום שהיה להם שמחה. ובודאי טעמא בעי לשמחה מה זו עושה. ונראה משום דאיתא בחגיגה מעון שבו כתות מה"ש אומרים שירה בלילה וביום חשים מפני כבודן של ישראל א"כ לפ"ד מלאכי השרת דהלילה נתוסף שתי שעות שהיה הלילה ערך י"ד שעות ולזאת שמחו שהיה שתי שעות יותר לומר שירה אבל קשה הא הקב"ה הוכרח להחזיר כדי שיהיה מדת יום ולילה שוים כמבואר במדרש דיום ולילה לוים זה מזה א"כ יהיה לעומת לילה שלאחריו קצרה פחות שתי שעות. לז"א דז"א דאותן ב' שעות ששקעה בעבורו זרחה בעבורו פי' בשלמא אם היו השני שעות בסוף היום שפיר שיהיה הלילה שלאחריו קצרה ואין כאן שמחה אבל כאן דאותן ב' שעות עצמם דוקא זרחו בתחלת היום וממילא היה הזריחה בעמוד השחר דהא מעה"ש עד הנץ החמה שהוא כדי שעור ח' מיל שהם ב' שעות הלא הם בל"ז אין אומרים שירה משהאיר עמוד השחר כמבואר בכ"מ ושפיר היה להם ריוח ויתרון. ומזה נלמד דשקעה ב' שעות קודם כשעור אשר ניתוסף אחרי כן מעמוד השחר עד הנץ החמה שהוא ב' שעות:
ויקח מאבני המקום. במס' חולין כתיב ויקח מאבני המקום וכתיב ויקח את האבן אמר ר' יצחק מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו תנא וכולן נבלעין באבן אחת ע"כ לשון הגמרא. והתוס' כתבו לפי הפשט יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום. ויש ליישב קושית התוס' על פי פירוש הרשב"ם ז"ל דלכך יצק עליו שמן כדי לחנכו להקריב עליו כשיחזור כדין כל כלי שרת שצריך חינוך כדכתיב ויקדשם. והנה לפי פירש"י דמצבה היא מאבן אחת ומזבח מאבנים הרבה ובשובו מחרן כתיב (בראשית ל"ה ז') ויבן שם מזבח שהיו מאבנים הרבה. אבל קשה למה לא משח רק אבן אחת לכן דריש ר' יצחק שנעשו מכל אבני המקום רק אבן אמת ולא היה אז רק אבן אחת ובשובו בעת שבנה המזבח הובא עמו עוד אבנים אחרות ובודאי משח אותם אח"כ כדין. עוד י"ל כוונה אחרת במאמר וכולן נבלעו באחת שהוא פירוש על מאמר רבי יצחק דהאבן עזרא פירש דלכך משח אותו כדי שיכירו בשובו מפדן לבנות ממנו מזבח. וקשה ממ"נ אם אחר שהלך משם חזרו האבנים להיות כמו שהיו א"כ לא יהיה הסימן רק על אבן אחת קטן ואם ישארו כך הלא אין צריך סימן שלא נשאר רק אבן אחת לזה אמרו שכולן נבלעו באחת ר"ל שע"י הנס שנעשה אבן אחת לא נתוסף בגדול האבן כלל ורק היו בלועים בו ע"ד ותבלענה השבלים הדקות וכו' ולא נודע וכו' ואח"כ בקומו חזרו שארי האבנים להיות כמו שהיה לכן עשה סימן והיכר על האבן ששכב עליו כדי שיכירנו בין האבנים האחרות שהיו שם: