Eretz Chemdah, Vayishlach
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(בראשית כח כז) אמר ר"ע שאלתי לר"ג ור"י באטליז של אמאום כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג מאי ויזרח לו השמש וכי לו לבדו זרחה והלא לכל העולם זרחה ופירשו בתוספות ישנים במסכת כריתות דקמ"ל אף שהיו מהלכים בדרך היו עוסקים בדברי תורה ונראה לבאר באופן זה משום דרש"י פי' ורוח תשימו בין עדר ובין עדר בשביל להשביע עינו של אותו רשע העדר האחרון היה רחוק מיעקב כדרך יום לא פחות. ולפי הנראה מקרא היו בכאן חמשה מינים היינו עזים, רחלים, גמלים, פרים, אתונות, אם כן היה ד' ריוח כמלא עין לפני חבירו כמבואר בלשון רש"י ז"ל. ואיתא בבכורות (דף י ע"ב) דאדם יכול להביט בעין עד ט"ז מיל וממילא שהיה בכאן ד' ריוח עולים ע"ז פרסאות ובמנחה אחרונה היה רחוק כדרך יום ואותו היום תקופת תמוז שהיום ח"י שעות ומהלך אדם בינוני בעת שהיום י"ב שעות עשרה פרסאות וכאן שהיה ח"י שעות היה יכול לילך ט"ו פרסאות אם כן מעדר ראשון ליעקב היה ל"א פרסאות במכוון. ולפי המדרש פגע עשו בעדר ראשון בזריחת השמש וכתיב וישב ביום ההוא עשו לדרכו. קשה איך יכול להיות שיפגע עשו עם יעקב וישב ביום ההוא לדרכו כיון דעדר ראשון היה רחוק מיעקב ל"א פרסאות ועשו פגע באותו יום בעדר הראשון ממילא היה רחוק מיעקב ל"א פרסאות ואיך היה יכול לילך כל כך ביום אחד. ואף אם תאמר יעקב הלך כנגדו ממילא הלך עשו רק ט"ו פרסאות קירב עצמו ליעקב. ויעקב קירב עצמו לעשו גם כן כדרך הילוך יום ט"ו פרסאות. מכל מקום נשאר עוד פרסה אחת ואיך איתא במדרש דשב ביום ההוא דוקא וע"כ דא"ל שהלך שעה אחת בלילה הא כתיב ביום ההוא והלילה הולך ליום הבא. אבל ז"א דהא אותו יום מהר לזרוח ב"ש מקודם כנ"ל. אם כן היה עשרים שעות ושפיר היה יכול לילך יותר מט"ו פרסאות. ואיתא במסכת חולין אם מכר האב להחתן והבת לכלה צריך להודיע שלא לשחוט באותו היום משום אותו ואת בנו. ומקשה בתורת חיים בשם ב"י איך מותר ליקח מן העכו"ם למשתה בנו הא העכו"ם לא מהימן על זה ושמא כבר מכר הבת להכלה ואיתא בתוס' לכך נאמר אותו ואת בנו בענין דקדשים דהא דוקא בזמן הקדשים נוהג או"ב אבל בזה"ז הין נוהג. ואיתא בגמרא לכך נאמר בענין דקדשים כמו קדשים הלילה הולך אמר היום אף או"ב הלילה הולך אחר היום אף דבמעשה בראשית הוא להיפוך ור"ש בן זומא ס"ל דלכך כתיב יום גבי או"ב לילף ממעשה בראשית כמו במ"ב היום הולך אחר הלילה כן גבי או"ב. ור' סבר יום אינו מיותר דאיצטריך יום המיוחד טעון כרוז אמו מכרתי לשחוט בתו מכרתי לשחוט מכאן אמרו ד' פרקים צריך להודיע ממילא לדעת רבי י"ל לכך כתב בענין קדשים דהלילה הולך אחר היום כיון דלדידיה איצטריך יום לדרשא אחריתי. והשתא יבואר שהם הלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג באטליז של אימאום מן העכו"ם (עי' בסוגיא) וק' איך יתכן ליקח מן העכו"ם דהא אין מהימן רק ת"ח והיה ר"ע סובר דדעתו של ר"ג דלכך כתב בענין דקדשים לומר דאינו נוהג בזמן הזה והם היו אחר החורבן אך דהקשה מנ"ל זה דילמא לכך כתוב בענין קדשים לומר דהלילה הולך אחר היום ופ' דר"ג ס"ל מקרא אחר דהלילה הולך באמת אחר היום ממה דכתיב וישב עשו ביום ההוא וק' כנ"ל הלא עכ"פ נשאר פרסה וע"כ דבלילה הלך ואף על פי כן קראו ביום ההוא דלילה הולך אחר היום ומזה יליף ואם כן ע"כ מה דכתיב בענין
קדשים להורות שאין נוהג בזמן הזה אבל קשה דלמא לזה כתב ביום ההוא משום דהשמש זרחה ב' שעות קודם וצ"ל דסובר דלא בעבורו זרחה לזה נתעורר בקושיא וכי לו לבדו זרחה וע"כ דרק בעבורו ודוק בדרך החידוד: