(בראשית כח ה) עם לבן גרתי. פירש"י הברכות לא נתקיימו בי ונקדים הא דאיתא במדרש ברכות לראש צדיק זה יעקב ופי רשעים יכסה חמס זה עשו אשריהם הצדיקים שמתברכים בארץ ומתברכין בשמים שכל הברכות שברך יצחק את יעקב ברכו הקב"ה למעלה כנגדן וכו'. נל"פ דהנה עשו אמר את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי דידוע שהיו רק הברכות ליעקב בפה אבל במחשבה היה כוונת יצחק על עשו ואם אזלינן בתר המחשבה אינם ברכות כלל, והנה הטעם שלקח יעקב את הברכות משום שעשו היה בכור ללידה ויעקב בכור ליצירה וידוע דסוף מעשה במחשבה תחלה וא"כ יעקב שהיה סיף במעשה היה בכור בראשית המחשבה ועשו היה בכור בראשית המעשה ויעקב סבר דעיקר אזלינן בתר המחשבה לז"א עשו ממ"נ כיון שבכורתי לקח אם כן ס"ל דאזלינן בתר המחשבה ואיך לקח ברכתי הלא במחשבה לא היו הברכות אליו כלל לזה הלא אצלת לי ברכה ר"ל הלא באמת אצלת את הברכות אלי כי אלי כוונתו במחשבה. והנה כל כחו של עשו היה כי ציד בפיו וכבד את הוריו אך הא רק ציד בפיו ובמחשבה היה מלא רשע ולא כבד את אביו רק במעשה ואם אזלינן בתר המחשבה אין לו זכות כלל בעבור זה אך א"כ לא יתקיימו הברכות ליעקב ג"כ מטעם זה אך למ"ש כאן במד' שהקב"ה ברכו כנגדן מלמעלה אם כן אף שברכות יצחק לא היו רק במעשה הא ברכות הקב"ה יתקיימו. וז"ש ברכות לראש צדיק שתי ברכות שגם הקב"ה ברכו מלמעלה וממילא אף אי אזלינן בתר המחשבה נתקיימו הברכות ליעקב לפ"ז ופי רשעים יכסה חמס זה עשו שהיה ציד בפיו דווקא ופי רשעים דייקא ובזה יל"פ המד' ששלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ופרש"י הברכות לא נתקיימו בי ובא להודיעו בל יבטח להלחם אתו במה שיש לו זכות כיבוד אב כמ"ש במד' דזה היה מוראו של יעקב לז"א כיון שהברכות לא נתקיימו לא מוכח דאזלינן בתר המחשבה ואין לו זכות כיבוד. גם לזה קראו אדוני ואמר עבדך יעקב להורות שיעקב הוא הבכור ורב יעבוד צעיר, וממילא המחשבה הוא העיקר ואע"פ שאחר עד עתה ואין לך זכות כיבוד אין לך להלחם כנ"ל. ויבואר עוד באופן הנ"ל כי יעקב שלח לו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי כפירש"י וכבר אמרו המפרשים הא לא קיימו האבות התורה בח"ל כמ"ש הרמב"ן דלזה נשא שתי אחיות ועוד הא רוב מצות הם התלויות בארץ. ואיך אמר ותרי"ג מצות שמרתי. אמנם באמת נבין עפ"י מ"ש חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. והנה יעקב באמת היה חושק ומתאוה לקיים כל המצות וגם להיות בא"י רק שהיה אונס ממגור מסביב מפחד עשו וא"כ דומה כאלו קיים כל המצות ע"י המחשבה. ועז"א שלח לו כיון דעם לבן גרתי ולא נתקיים ברכת אבא מוכח דאזלינן בתר המחשבה וממילא כל התרי"ג מצות שמרתי דהחושב לעשות מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. ובזה יבואר מ"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ומניין ידע זה שמא יתגבר עשו על שני המחנות אך כי יעקב חשב דעשו יהרוג אחת משתי נשיו שחלקם לשני מחנות מחנה רחל לבד ומחנה לאה לבד והיה החשש משום שנשאם באיסור שתי אחיות וכמ"ש למעלה. והנה לידע איזה נשיו באיסור אם לרחל אם ללאה כבר כתב בפר"ד דתליא אם קודם מ"ת יצאו מכלל ב"נ אם כן בקידושין תליא מילתא וקדושי רחל קדמו לקדושי לאה אם כן נשאה ללאה באיסור משא"כ אם לא יצאו מכלל ב"נ בבעילה תליא מילתא וביאת לאה היה קודם ונשא לרחל באיסור עיי"ש. והנה יעקב נסתפק בזה אם יצא מכלל ב"נ או לאו ונ"מ עפמ"ש בירושלמי דרק לישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולא לב"נ ואם כן אם הם בכלל ישראל אין בידו שום עון מישיבת ח"ל ושלא כבד את אביו דהא חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה כנ"ל משא"כ אם הם בכלל ב"נ וז"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו שיכה מחנה לאה הקודמת וממילא שנשואי לאה היו באיסור מצד שבקידושין תליא מילתא כי הם בכלל ישראל ואם כן אין לו שום עון דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ובודאי יהיה המחנה הנשאר לפליטה כי אני אתגבר עליו ודו"ק: