(בראשית כח יד) מנחה לעשו אחיו. ענין הדורונות ששלח יעקב לעשו כבר כתבו שהיה השעיר ויתן חלק לסט"א שלא יקטרג ולפי המספר היו תק"פ ראשים גי' שעיר וכבר מבואר בילקוט ראובני כי בפסוק הראשון היו כולם בהמות טהורים ראוים להקרבה ולזה כל הפסוק מסיים בממי"ן סתומים משא"כ בפסוק השני הפרים היו בעלי מומין שאינם ראוים להקרבה לכך הציגם בין הטמאים. והנה הטעם שמסיימין בממי"ן סתומין ידוע דהעולם פרוץ ומגולה מצד צפון ע"ש מצפון תפתח הרעה ולזה רומז הב' שהיא פתוחה מצד צפון. ולעתיד יסתם הב' ויהיה מ"ם סתומה כי רוח הטומאה יעבור וזה מ"ם סתומה של למרבה המשרה שבקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח וכבר כתבתי במקום אחר מזה ומטעם זה צוה הקב"ה לשחוט את הקרבנות בצפון שע"י הופרדו החיצונים ונעשה מסך וכיסוי לצד צפון במלואו. והנה מנין העזים והרחלים ידוע שיש בקדושה עשר ספירות עליונים ועשר ספירות שהם צל לספירת העליונים וכנגדן עשר אצבעות הידים והרגלים כמ"ש בספר יצירה. והנה יש לעומתם כמו כן במקבלים שהוא נוקבא דקדושה אך במקבל כ"א כלול מעשר והם מאה ומאה השורש והצל וכ"ז מבואר בכתבי האריז"ל. ולעומת זה היו האילים עשרים מצד עשרה ועשרה כחות המשפיעים ורחלים מאתים מצד מאה ומאה כחות המקבלים שכ"א כלול מעשר וידוע שאת זה לעומת זה וכ"ה ר"ת של עזאזל וכן הוא בסמא"ל ולזה היו ג"כ העזים במספר זה על כחו של שעיר. יזבחו לשעירים שעיר של בית הכסא והקדים עדר העזים לעדר הרחלים שהקליפה קודמת לפרי. והאר'ן היתה תהו ואח"כ ויהי אור כי החושך קודם לאור בכל מקום כידוע:

ובזה יבואר המאמר במס' שבת (דף עז ע"ב) מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אמרי א"ל כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא מ"ט הני מכסיין והני מגליין הני דמכסינן מינייהו מכסיין והני דלא מכסינן מינייהו מגליין. מ"ט גמלא זוטר גנובתיה משום דאכל כיסי מ"ט תורא אריכא גנובתיה משום דדייר באגמי ובעי לכרכושי בקי. נראה דכל השאלה היה על מנחה זו בתחלה שאל לו מ"ט שלח לו תחלה עדר העזים ואח"כ עדר הרחלים למה לא הלכו עדר הרחלים תחלה והשיב כברייתו של עולם כי חושך קודם לאור וקליפה קודמת לפרי. שאל עוד על השינוי שבין הפסוק הראשון והשני שבפסוק ראשון מסיים בממי"ן סתומים ומכוסים ולא הפסוק השני שמסיים באותיות מגולים וזה מ"ט הני מכסיין והני מגליין והשיב דאותן שבפסוק הראשון שהם ראוים לקרבן שעשו לכסות צד צפון ולעשות מב' מ"ם סתומה של למרבה המשרה וזה הני דמכסינן מינייהו על ירך המזבח צפונה מכסיין. שאל עוד על השינוי הנמצא בפסוק השני שאומר גמלים מיניקות ובניהם שלשים. והקשה במד' למה חשיב גמלים ובניהם בקצרה ולא פרסם הכל לבד והשיב מפני שהוא צנוע ומכוסה בתשמישו כסהו הכתוב וזה ששאל מ"ט גמלי זוטר גנובתי' שסוף הפסוק שלו קצר ולא חשיב בניהם לבד. והשיב כתירוץ המד' דאכל כיסי היינו שתשמישו מכוסה כי התשמיש' מכונה בדחז"ל בלשון אכילה כמ"ש במה אכלת היום בפת עמילה וכו' וכן אכלה ומחתה פיה. או יתבאר במ"ש במד' ולמה הוא נתן את הגמלים באמצע אלא א"ל הוי רואה את עצמך כאילו אתה יושב על בימה ודן ואני נידון לפניך. ואתה מתמלא עלי רחמים. והענין יובן במ"ש הרואה גמל בחלום מיתה נקנסת עליו ופדאוהו כי הגמל מעלה גרה ופרסה איננו מפריס נמצא בפה יש לו סימן טהרה וברגל יש לו סימן טומאה. ולזה היה הענין שנחש הקדמוני רכב על הגמל. כי ברגל האדם יש אחיזה לחיצונים וע"ז נגע בכף ירך יעקב דשם יש לו אחיזה והני בירכי דרבנן דשילהי מנייהו וכן במ"ש דאתא שטן ונשקא לכרעי' כמ"ש מהר"י ביעה"ד משא"כ בפה אין לו אחיזה דשם סימן טהרה ואין כחו של יעקב אלא בפה. וזה גרם הנחש הקדמוני שיהא לאדם סימן טומאה ברגל וסימן טהרה בפה. ולזה רכב על הגמל. ולזה הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו ופדאוהו. כי זה בעצמו המות שברא הקב"ה יצה"ר שיש לו אחיזה באדם ורגלי' יורדות מות ע"ד רגלוהי דבר אינש אינון ערבין ביה ופדאוהו מטעם הנ"ל וזה הוא בעצמו סוד של גמל שהג' והמ' סימן טהרה ור"ת מעלה גרה והל' הוא סימן טומאה שברגל כי שלשים איברים יש ברגל כמו שחושב במשנה דאהלות וכולם טמאים בס' טומאה וע"ז בחר יעקב המספר לשלוח שלשים גמלים שכן הוא כח טומאתן הלמ"ד של גמל משא"כ הג' והמ"ם הוא מעלה גרה וס' טהרה וז"ש מ"ט גמלא זוטר גנובתיה שהיה המספר מועט רק שלשים לז"א משום דאכל כיסי היינו שמעלה גרה באכילתו וכמו כס זנבילא שמורה על אכילה בלתי מסודרת ואם כן הג' והמ"ם ס' טהרה רק ל' סימן טומאה. מ"ט תורא אריכא גנובתיה. הנה הק' כיון שהציג שור בפסוק השני בין בע"מ מ"ט הוסיף במספרו. גם יש לכוין זה במה שנמסר במסורה כאן פרות מלא ובפ' מקץ פרות חסר. אך ידוע מכוונת האריז"ל בפסוק עולת תמיד יש לכוין שם הראשון של שם מ"ב שהוא ג' עולת ובזה יסור התולע הטמאה כחו של עשו המחריב את הכל ועומד מול תולעת יעקב התולע שהוא בקדושה והוא סוד שו"ר תם העומד בכל בקר להכניע התולע הטמא עכ"ד וזמ"ש מרחיקין משור תם חמשים אמה כי כל שבקדושה מספרו נכלל בעשר ושור נכלל בעשר למנין חמשים כי הוא מגבורות של חמשים שערי בינה ועומד לצד שמאל שבמרכבה וע"ז שלח יעקב לעשו חמשים ראשים ממין זה שכ"א נכלל מעשר ג' שור ג' תולע להכניע כמו של תולע הטמא הוא כחו של עשו ע"ש המכלה ולעומת מילוי הוא"ו של שור ושל תולע והוא שם אב"ג נכתב כאן פרות במילוי וא"ו וע"ז השיב משום דדייר באגמא במקום הדין מצד שמאל מקום טיט ורפש ובעי לכרכושי בקי היינו לגרש התולע הטמא. נחזור לעניננו שכל הענין הוא ענין השעיר לעזאזל שהוא החלק של סמא"ל שסותמין פיו לבל יקטרג ועז"א ויקח מן הבא בידו מנחה. כי הטיל בקלפי ועלה הגורל בידו שהוא השמאלית יד כהה לעזאזל. וכאן היו ה' עדרים ה' פעמים עזאזל גי' תק"ף עם ה' כוללים כמנין הראשים ששלח: