(שמות יח א) וישמע יתרו. במד' טוב שכן קרוב זה יתרו שהיה רחוק לישראל מן עשו אחיו של יעקב. ביתרו כתיב ויאמר שאול אל הקיני בעשו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק. יל"ד עפמ"ש חז"ל דמשום שלא קבלו לתמנע להתגייר יצא ממנו עמלק דצרעינהו לישראל. ואם כן מזה מוכח דאין להרחיק את הגר. ובזה יש לפרש מ"ש מה שמועה שמע ובא מלחמת עמלק דמזה ידע שבודאי יקבלו אותו כיון שיש להם עונש שלא קבלו לתמנע וז"ש טוב שכן קרוב זה יתרו. ומאין מוכח זה מאח רחוק שע"י שרחקו אותו יצא ממנו עמלק. ומזה ידעו דיש לקבל את יתרו:

בד"א יש לפרש עפמ"ש שם אח"כ וישמע יתרו ראה כמה טובות וברכות וכו' וכן אתה מוצא בשעה שבא בלעם לקלל את ישראל לא די שלא קללם אלא ברכם. וכיון שראה עמלק התחיל לקלל. שנאמר ראשית גוים עמלק. אבל ליתרו מהו אומר איתן מושבך. א"ל קיני עמנו היית באותה עצה מי שמך אצל איתני עולם. וילה"ק הא אמרו ג' היו באותה עצה. יתרו שלמד זכות על ישראל זכו בניו לישב בלשכת הגזית. הרי שלא קלקל בעצתו. ונראה משום דידוע דכולו חובה זכאי ואם כן אדרבה אם גם יתרו היה מחייבם היו יוצאים זכאים. והוה כנתכוין לאכול טלה ועלה בידו בשר חזיר דצריך כפרה כיון שבא ריעותא ע"י לימוד זכות שלו. אך העיקר אזלינן בתר כונה וכונתו היתה לטובה ולזה זכו בניו לישב בלשכת הגזית. והנה במד' פ' בשלח אומר דכיון שאמרו ישראל היש ה' בקרבנו אם אין מיד ויבא עמלק. נל"פ כי עונש עמלק היה על שלא קבלו לתמנע. אך הלא עיקר אזלינן בתר הכונה וכונת תמנע לא היתה לשום גירות כראוי רק לשום גירות האסור. וידוע דאין מקבלים גרים בימי שלמה דגרי שלחן מלכים אינם גרים אך כיון שאמרו היש ה' בקרבנו ופי' במדרש אם יודע מה שבלבבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו. וכיון שהיה ספק אצלם אם יודע מה שבלב. ממילא לפ"ז המעשה הוא העיקר ולא יפה עשו מה שלא קבלו לתמנע לזה ויבא עמלק. וזש"א המדרש דכיון שבא בלעם לקללם לא די שלא קללם אלא

ברכם. דידוע דקללת בלעם הי' חטא העגל כמ"ש וישת אל המדבר פניו וכתרגומו וזנו לעגלא דעבדי במדברא אפוהי ונודע שחטא העגל לא היה בכונה רק הערב רב רמו להם שזה מצוה כמ"ש בכוזרי באורך ועיקרו אזלינן בתר מחשבה לזה ברכם. ומזה הטעם בעצמו קלל את עמלק כי לא כדין בא על ישראל דיפה עשו שלא קבלו לתמנע ומזה הטעם בעצמו ברך את יתרו כיון שכונתו היתה לטובה: