(שמות יט ח) וישב משה את דברי העם אל ה' (ט) ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו'. ויגד משה את דברי העם אל ה'. והוא תמוה מה הגיד שנית. ונראה כי אמר שישראל אמרו נעשה קודם לשמיעה היינו שהשיגו התורה מעצמם כמו שהשיג אברהם התורה מעצמו מן השכל וממילא לפי דבריהם לא היה צריך מעמד הר סיני דהא היו משיגים המצות מעצמם. ולפ"ז כיון שאנחנו רואים שעמד עליהם במעמד הר סיני וצוה להם המצות מוכח שלא נתקבלו דבריהם. אך הקב"ה אמר שלזה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור כי בך יאמינו לעולם לא בעבור המצוה. כי ישיגום מעצמם רק בעבור חיזוק האמונה שהוא כלל התורה ממילא ראה משה רביני ע"ה שהקב"ה קבל דברי ישראל ועל זה ויגד משה את דברי העם. ר"ל שהגיד לעצמו שדברי העם היו אל ה' שנכנסו באזניו:

במדרש איתא דהקב"ה חזר על האומות שיקבלו התורה ובא אל שעיר ולא רצה לקבל משום דכתיב בה לא תרצח וברכתו היא ועל חרבך תחיה. וישמעאל משום לא תנאף. ואז נתנו סם שר של עשו ורהב שר של ישמעאל מתנות לישראל שיקבלו התורה בעבורם סם נתן להם ברכת החרב מברכתו שימולו בחרב ושידונו דיני נפשות ושיצליחו נגד האומות ורהב נתן להם מברכתו שיהיו ישראל פרים ורבים. ונ"ל דזה שאמר הכתוב יעלזו חסידים בכבוד וכו' -כי לפ"ז נראה כי מטעם זה חזר הקב"ה על האומות אף על פי שמתחלה לא היה מציאות שיקבלו האומות התורה וכמ"ש במדרש בראשית מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. משל למלך שלא היה לו בן והיה חומר טלו מילנין וקלמסין לבני. אמרו הכל יודעים שבן אין לו והוא אומר טלו מילנין וכו' חזרו לומר המלך אסטרלוגין גדול ולא שצפה שעתיד להוליד בן לא היה אומר וכו' כך הקב"ה שכתב בתורה הקדומה לעולם דבר אל ב"י צו את ב"י. נמצא שעיקר התור' הית' רק לישראל ולמה חזר אל האומות. אך שידע שמזה יצמח ברכה לישראל שיקבלו ברכתם של עשו וישמעאל. ונ"ל דז"ש ועל חרבך תחיה וממילא ואת אחיך תעבוד דעל ידי ברכת החרב לא יוכלו לקבל התורה ויהיה עבד למקבלו אמון ראשית. ועז"א (תהלים קמט) כי רוצה ה' רק בעמו. וח"ת ולמה חזר על האומות משום דעל ידי זה יפאר ענוים בישועה ועל ידי כן יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם שיפרו וירבו מברכת ישמעאל. זאת שנית וחרב פיפיות בידם מברכתו של עשו גם לעשות נקמה בגוים. ואמרו דכשישראל מקיימים מצות מילה מנצחים חרבו של עשו. ובהיפיך חס ושלום כתיב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית. ובזה יובן מ"ש אמר משה ליהושע צא הלחם בעמלק כי משה נולד מהול. משא"כ יהושע שמל עצמו היה יכול לעמוד כנגד חרבו של עמלק שבא מעשו. ועל זה ויחלוש יהושע וגו' לפי חרב והדגימו לפתגם דחרב. ובזה יל"פ מ"ש וישמע הכנעני מלך ערד כי בא ישראל דרך האתרים והוא עמלק כפי' רש"י והוא בר"ה (דף ג) ובתענית שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד. ע"פ מ"ש ביבמות (דף עד) דכל ארבעים שגה שהיו ישראל במדבר לא מלו משום דלא נשבה להם רוח צפונית. מ"ש דלא נבדור ענני כבוד אר"פ הלכך האי יומא דעיבא לא מהלינן בי' וא"כ היו ישראל אנוסים במה שלא מלו. אך כאשר שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד והיו יכולין למול כיון דנשבה רוח צפונית ואף על פי כן לא מלו לזה ויבא עמלק בכח החרב. ובהנ"ל יבואר מ"ש כי מראש צורים אראנו. ר"ל מתחלת בריאת עולם שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. וממילא ידענו שלא היה כוונת מציאת נתינת התורה רק לישמאל. ועל זה אמר הן עם לבדד ישכון. וא"ת מפני מה חזר על האומות משיב בזה פעל ועשה מי מנה עפר יעקב. ובמדרש המילה בעפר מברכת עשו ומספר את רובע ישראל שפרים ורבים מברכת ישמעאל וגם על ידי כן תמות נפשי מות ישרים שהרגו אותו בחרב כמו שפי' רש"י שם שתפסו אומנתו וזאת מפאת שיש נהם חלק בברכה זאת: