Eshel Avraham on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 472
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יקום. דאר"ע מימי לא הגיע עת לעמוד בבה"מ חוץ מע"פ כו':
שלא. וכ"ה ברמב"ם חוטפין מצה זה מזה כדי שיראו התינוקות וישאלו וכת' ח"י אפשר מזה המנהג שמניחין התינוקות לחטוף אפיקומן:
עד שתחשך. דכוס זה הוא מד' כוסות הצריכים לשתות בלילה ובמהרי"ל דטיבול ואמירת ההגדה צריך לילה ואולי לא יאריך בקידוש. וט"ז כת' דמצות אכילת מצה היא בכלל קידוש דבשביל' באה ע"ש:
ישב. עיין ת' בי"ד סי' רנ"ה:
ולא על ימינו. שמא יקדים קנה לושט:
א"צ. לפי שמשועבדת לבעלה ר"ן ולפ"ז אלמנה גרושה צריכ' אמנם לפי סברתו אפי' חשובה א"צ דאף שיושבת בקתדרה מוזגת כוס כולי. אלא הטעם בשם הר"ר מנוח דמפרש שא"צ להתעסק בצורכי בית ושמש שאני לפי שהקונה ע"ע כקונה כולי ע"ש והעיקר כמ"ש בשאלתות דלא דרכייהו דנשים למזגה ומעתה כל הנשים פטורות:
אפי'. הרא"ש הוכיח כן מקושית ר"י דאמר תלמוד אין צריך הסיבה אברייתא כולי ושני בשוליה דנגרא ולא תי' באינו רבו מובהק. והקשה הט"ז הלא עכ"פ לישני דאיירי בנטילת רשות אעפ"י דאין חייב הרב ליתן רשות ועיין פר"ח ועיין באר היטב ס"ק ל':
א"צ. מלשון רמב"ם משמע דאסור. וכתבו המ"א וט"ז דכל שא"צ ומסיב נקרא הדיוט והב"ח כתב דצריך ליישב בדבר:
חשוב דהא עלי התחייב לשמואל כמורה הלכה בפ"ר: