שלא לעשות. וכשחל בע"ש מותר לגלח לכבוד שבת לכ"ע עיין ת' בי"ד סימן תצ"ד ובס' ד"מ סימן מ"ד חוכך להחמיר בישראל ודוקא ע"י עכו"ם שרי ע"ש ובת' מהר"מ מינץ סי' ד':

ותענית. ות"ח שרי אלא דצריך למיתב תענית לתעניתו. כמבואר לעיל בסי' תקס"ח ס"ה ומ"א סי' תר"ד האריך למאוד ליישב מ"ש עי"כ מפורים ושבועות ומסיק וז"ל כיון דבי"ט מדאוריי' אסור להתענות ה"ל להחמיר מספק שלא להתענות בשבועות ת"ח ואי ס"ל דמר בריה דרבינא לא קאי את"ח א"כ גם בעיה"כ יש להתענות ע"ש. וכאשר נתייקרתי לקבל פני (הגאון המפורסם אב"ד ור"מ דק"ק אשכנזים באמשטרדם) נר"ו בפורים העבר והיה אך שמח לבו ונזרקה מפיו איזה דברים מענינא של יומא. וראשון לציון הנה הקשה על דברי המחבר הנ"ל דאי מדאורייתא אסור בי"ט להתענות א"כ גם בשארי י"ט האיך מתענין ומר בריה דרבינא האיך עביד הכי ואי ס"ל כר"א דאמר או כולו לה' אנן עכ"פ ל"ל למעבד כוותיה דהא קי"ל כר' יהושע הוא מותיב ומפרק כלאחר יד דהדבר מבואר במ"א עצמו סי' תקצ"ז בשם ד"מ וז"ל דהטעם דמותר להתענות ת"ח בי"ט משום דהתענית עונג ושמחה לו ולפי"ז פסקי הרמ"א ברורים ומכונים יפה דבעצרת ופורים איסור התענית היא משום מניעת עונג ושמחה ודאי דמותר בת"ח דהתענית עונג ושמחה לו. אבל בעיה"כ דרמא רחמנא עליה מצות אכילה כדילפי' מועניתם וכו'. וגם הטעם כדי שיתענה למחר בכח האכילה ההיא. ודאי לא מהני במה ש"ש לו עונג ונ"ר בתעניתו ואינו יוצא י"ח כ"א באכילה ממש הילכך לא ניתן מיצוה זו לדחות מצוה דאורייתא מפני ת"ח ושפיר פסק רמ"א דאסור והם מילי דמסתברא ומקום הניחו לו להתגדר וע"פ דברים האלה הוסיף ידו שנית לבאר דברי מקצת גאונים דס"ל מצוה להתענות בר"ה וע' בבר"י ואחרונים מה שהקשו על סברא זו מהרבה כתובים וש"ס דר"ה י"ט. ודעת לנבון נקל ואכמ"ל:

נוהגים. ע' באר היטב לי"ד סי' ת"א וכמ"ש שם:

במקרא מגילה. ע' ת' בי"ד סי' תצ"ו: