**הלכה כו'**קאי על הפסוק כי אתם באים אל הארץ. ודרש כל הדרשות על שיריחו נלכד בשבת. ולפיכך מביא הלכה זו גבי מסעות וכבישת א"י דכתיב עד רדתה אפי' בשבת:

ליסטיםגזלנים:

כשבקש שאול להרגו ברחבשבת כדאי' בכלי יקר בשם המדרש:

במה שהייתי עמכםכלו' בשביל מה שהייתי עמכם:

שנא' נחש שרף ועקרבולעיל מיניה כתיב המוציאך מארץ מצרים כו' המוליכך במדבר כו':

מהו נחיתשלשון נחייה שייך באדם המתנהג בנחת רוחו ורצונו ע"פ המנהיגו. אבל צאן ובהמה מצינו בהם לשון הנהגה והנהלה ונסיעה כמ"ש נוהג כצאן יוסף. ויסע הצאן. לכן דריש ליה בנוטריקון:

נוטריקוןדנוטריקון הוא אחד מל"ב מדות שהתורה נדרשת בהן. ומהו הנוטריקון רבי אליעזר אומר ניסים כו'. ורבי יהושע אומר נפלאות כו'. והני תיבות דבר אחר נחית שקודם רי"א הוא מיותר:

נסים עשית להםבמכות מצרים. חיים נתת להם במכת בכורות שפסח ה' עליהם והצילם:

נפלאות עשית להםבארץ חם. וע"י כן חירות נתת להם. וימינו הושיע להם בים. ותלוי ראש נתת להם כדכתיב כי תשא את ראש כו' וכדאי' שם במדרש. תלוי ראש פי' הגבהת הראש. ר"ל גדולה וכבוד:

חסידיםהם הכהנים כדכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידך. ישרים הם הלוים כמ"ש (ד"ה ב' כ"ט) כי הלוים ישרי לבב. תמימים הם צדיקי ישראל:

אין מכניסין אותה לצל הקורהבימות החמה:

בלא אוצרותשלא היו ע"פ הכנת הטבע לזרוע ולקצור כי אם שניתן להם מן שמים ע"י נס אלהי:

היו נוסעים אחריהםכבע"ח הבלתי חושבים מאומה אחרי מנהיגם כי אם נמשכים אחריו:

כאן הוקרנולשון התקרר והצטנן:

**כך א"ל הקב"ה למשה מנה להם כו'**משום שבמסעות אלו אירע ברובם צרות אשר מצאו בהם. לכן שב ה' ומזכירם כביכול כמצטער על אשר נצטערו בכל אחד מהמקומות (אלשי"ך):

**ומה מדבר.**שאין בו דעת ועושה רק כפי טבעו וכפי רצון ה' וגזירתו. המקבל ת"ח בבחירתו מרצונו עאכ"ו:

אין דרך במדבר שכולו חול והשיירה אינה מהלכת אלא בלילה לאור המזל ועתיד להיות שםכצ"ל (א"א) וכ"ה בתנחומא. שהחול דרכו להיות חוזר ומכסה מקום פרסות רגלי אדם ובהמה שדרכו עליו. ולכן לא נמצא דרך במדבר:

**מלמד שהראה הקב"ה למשה כו'**מלת זאת דריש. דמשמע כזה שהוא מראה באצבע. או יש לומר דיליף כעין גז"ש זאת מזאת הארץ אשר נשבעתי (דברים ל״ד:ד׳) שזה עיקר הדרוש עם הפסוקים שלאחריו ונדרש בספרי והביאו רש"י ז"ל בפ' ברכה:

מלמד שהראהו גיהנםבספרי ברכה למד מתיבת עיר התמרים היא מצוער. ודריש צוער לשון צער:

התחיל משה מתיירא מן גיהנםנראה שיראתו היה שלא יעבור דרך גיהנם לג"ע. וכמו שפי' האלשי"ך ע"ש בארוכה:

קיימתי לבניכםשכיון שנכבשה ארץ סיחון ועוג וגם הראהו הקב"ה למשה את כל הארץ. כאילו כבשו כל א"י הוא:

הרי הן עשרהואף שיהושע וכלב שהכחישום ג"כ שנים ותרי כמאה. מ"מ הרי לא הכחישום בגוף הדבר שהערים גדולים כו' ובני ענקים שמה. רק אמרו עלה נעלה וכו'. והרי זה כמחלוקת באומדן הדעת. דאזלינן בתר רוב דעות:

עם גדול ורם ממנו כביכול אין בעל הביתכלו' בעל העולם כולו הוא הקב"ה. ודייק ממנו כינוי כלפי מעלה:

כתיב ובהפילכם את הארץזה ג"כ ראיה שכתב בהארץ לשון נפילה משום שאז מפיל שריהם. ועל לשון בנחלה דרש נחלת שפרה כו':

גה גבולפי' זה גבול והגימ"ל הוא במקום ז' באטב"ח:

הם נאים לארץכי הארץ היא קדושה ולא תוכל להכיל בקרבה כי אם אנשים קדושים כמ"ש ולא תקיא וגו' כאשר קאה וגו':

**כתיב ויאמר יהושע כו'**דרש זה נמשך על פסוק (במדבר ל"ד י"ג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל:

בשביל דבר זה שאתה אומר אני מתפי' שהכחיש את יהושע. ובשביל הוא לשון בתמיה וכי על פיו אני חי:

וכיון שראה עכן כךפי' שראה שרוצה להפיל גורל. אמר בלבו עכשיו אני נלכד בגורל ויראו הכל שאני חייב. אלא לא אניח להפיל גורל כי איני מאמין בגורל וטוב לי להיות שקרן בעיני יהושע לבד. אבל אם יפיל גורל אהיה שקרן בעיני כל ישראל:

**בינך ובין פנחס כו'**ר"ל שאמר שכמו שזה הגורל באתה ופנחס על כרחך אינו אמת. כן זה הגורל אפשר שאינו אמת רק מקרה בעלמא ואינך מצווה בזה מאת המקום:

והסושתקו. כמו ויהס כלב. ולמד שהשמיע קולו מדכתיב ויען עכן אין עניה אלא בקול רם:

והסו כל הקהל לפניו ואמר ליהושעדרש ויען עכן את יהושע ויאמר דענייתו תחלה בקול רם היה להשתיק העם אל יהושע ואח"כ דבורו היה אל יהושע ויאמר:

כבר מעלתי באחרותבירושלמי פ"ו דסנהדרין אי' בארבע חרמים מעל. בחרם כנעני מלך ערד. בחרם סיחון ועוג. בחרם מדין. בחרם יריחו. ובב"ר פ' פ"ה אי' חרמו של עמלק. וחרמו של סיחון ועוג. וחרמו של יריחו. וחרמו של כנעני. ובגמרא דילן בפ' נגמר הדין גרסי' שלש חרמין שנים בימי משה ואחד בימי יהושע כו'. רי"א ה' ד' בימי משה וא' בימי יהושע. ועי' לעיל סדר חקת:

אלא הגד נא ליאימא לי גופא דעובדא היכי הוה:

א"ל ואראה בשללבס' מנחת שי וארא קרי ואפשר שהה"א רומזת למה שאמר הסתכלתי כו' ר"ל הסתכלתי מ"ש בה' חומשי תורה ואכלת את שלל כו':

**הסתכלתי מ"ש בתורה כו'**וערבו עלי ד"ת מד"ס גזרתך שגזרת. כן הביא הכלי יקר בשם מאחז"ל:

**ואל תאמר שאני עני כו'**דייק מדכתיב ואחמדם. שאם היה עאני לא משום חמדה לקחם אלא משום דוחק עניות:

**שלא יגנבו כו'**ויאמרו שלא לקח כלום. אלא מחמת קידוש השם שלא יהרגו עוד מישראל הודה לומר כן:

מהו ויציקוםצ"ל ויציקם בלא וא"ו שיהושע הוא שחבטן בקרקע כמשאחז"ל כו':

כדי לרדותןשיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם (רש"י) וזה שאמר המדרש על בניו ובנותיו שהם לא נהרגו. אלא הביאום לראות בדינו כדי לרדותם. אבל הכסף והזהב ואת האדרת ושורו וחמורו וצאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו לשריפה. וכמו שאמר לקמן וכל ישראל עמו לראות בדינו שיזהרו שלא לעשות כן:

בממונו הכתוב מדברהיינו הכסף והזהב והאדרת ושורו כו' כמש"ל:

**א"כ מה ת"ל כו'**ר"ל א"כ כיון שהקב"ה צוה והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו. למה סקלוהו. ומשני שהודה עכן שחלל את השבת. שיריחו נכבשה בשבת והוא הוציא החפצים מיריחו והטמין בתוך אהלו. והקב"ה צוה על השריפה ולא על הסקילה משום שלא היו עדים והתראה. אבל יהושע רצה להביאו לחיי עוה"ב. לכן סיקלו ג"כ כדי שיהיה לו כפרה גם על חילול שבת:

ונסקל על חילול שבתואחר כך שרפו אותו:

ומנין את מוצאפי' ומנין אתה לומד שנכבשה יריחו בשבת:

שבשבת נכבשההשביעי משמע השביעי הידוע והוא שבת:

שהסכים על ידומן השמים:

באותה שעהכשעשה הדין בעכן אז שב ה' מחרון אפו. ש"מ שהסכים על ידו:

**שנו רבותינו כו'**עיין ברכות מ"ח וברבינו הרא"ש סי' כ"ב וצ"ע:

משנכנסו לארץ היו מברכין על הארץ ועל המזוןובפ"ג שאכלו גרסי' יהושע תיקן להם לישראל ברכת הארץ כשנכנסו לארץ. וכתב בשבולי הלקט לפי שראה את משה רבינו ע"ה שחמד לכנס לארץ ישראל. וגם אבות העולם חמדו ליכנס שם כיון שזכה הוא ליכנס שם תיקן בברכת הארץ ארץ חמדה:

**משחרבה כו'**ובגמרא שם אי' דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. וכתב הטור דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך. ושלמה תקן ועל הבית הגדול וכו'. ועכשיו בגלות שינו מטבע שטבעו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית. והם היו מבקשים להמשיך שלות הארץ והמלכות והבית ע"כ:

**משנקברו הרוגי ביתר כו'**שהיתה עיר גדולה לאלהים. והיו בה אלפים ורבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כולם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארה נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתעניות ובזבז אוצרות הרבה עד שניתנה להם רשות לקברם. ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת:

**כל מי שאינו מזכיר בברכת המזון כו' ארץ חמדה וברית ותורה כו'**הטעם שצריך להזכיר חמדה כתבתי לעיל. וברית צריך להזכיר לפי כשנימול אברהם כרת ה' אתו ברית לתת לו את הארץ. וצריך שיזכיר בה תורה שנא' ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. וז"ל ספר האמונה והבטחון בברכת הארץ אחר שהזכיר בה ארץ חמדה טובה ורחבה צריך שיזכיר בה ברית. וטעם הדבר לפי שכיון שנכנסו ישראל לארץ נצטווה יהושע למול את בני ישראל שנ' בעת ההיא אמר ה' וגו' ושוב מול וגו'. לכן צריך לסמוך ברית לארץ מיד. ואח"כ תורה ועל תורתך שלמדתנו לפי שלא היתה התורה שלמה אלא בא"י שהרי הרבה מצות תלויות בארץ. ועי' ברכות מ"ח תוס' ד"ה ברית ותורה:

תרתי אותהמלשון הכתוב לתור להם מנוחה. כלו' עברתי עליה לארכה ולרחבה להטיבה בכל דבר:

ששים ושנים היועיין בב"ר פ' נ"ג סי' י"ד וסוף פ' פ"ה:

**שנא' באו מלכים נלחמו אז נלחמו כו'**שקשה כפל לשון במקרא באו מלכים נלחמו אז נלחמו מלכי כנען אלא בא לומר כי היה הסך שלהם כסך ההוא של המלכים שאז נלחמו בימי יהושע ל"א מלכי כנען:

זש"ה לא איש אל ויכזב. לא איש עושה לאל שיכזב לא בן עמרםכצ"ל וכ"ה בתנחומא. ובירושלמי דתענית הגי' יותר ברורה וז"ל לא איש הוא שעשה דבריו של אל כאילו אינן למה יחרה אפך בעמך. ובן אדם ויתנחם לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם וינחם ה' על הרעה וגו' עכ"ל. ולא ששינה מרע"ה הכוונה והכזיבה. אלא כי מתחלה כן היה רצון האלהי. רק נתכוון לשיבקש משה רחמים על הדבר למצוא להם זכות. וכמ"ש בפ' א"ע כיון שאמר לו הרף ממני אמר משה דבר זה תלוי בי (יפ"ת):

כה יהיה זרעך ועשה כןר"ל אע"פ שחטאו בעגל:

**אמר לאברהם ידוע תדע כו'.**וע"י צרת השעבוד זעקו אל ה' ותעל שועתם אל האלהים וינחם על הרעה (יפ"ת):

ר"י שניםעי' בתנחומא ס' בא סי' ט' ומ"ש שם:

אמר ליצחק כי לך ולזרעךכצ"ל:

כי אתם באים אל הארץ מה כתיב למעלה מן הענין והורשתם את כלכצ"ל וכ"ה בתנחומא:

**מלפנו מבהמות ארץ כו'**כי הפר של שם הלך בזריזות ושל בעל לא רצה לילך. ועי' בכלי יקר על נ"ר שהאריך:

וה"נ נביאי אשרהצ"ל ת' נביאי אשרה:

ויתנו לנו שנים פריםומדכתיב ויתנו לנו דייק המדרש שא"ל שהם יבחרו השני פרים ולא הוא. ומדכתיב שנים פרים ולא אמר שני פרים. לגלות שהיו מאם אחת וז"ש שנים בהשואה אחת:

בחרו שני פרים תאומים מאם אחתפי' תאומים שוים בכל דבר. כמו ויהיו תאומים (שמות כ״ו:כ״ד). דאי כפשוטו מאם אחת ללא צורך:

הגדלים על מרעה אחדובתנחומא אי' על אבוס אחד:

והטילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לשם הבעלנראה דכל זה הוא מיותר. דאי על פי הגורל מאי קאמר תו להם בחרו לכם הפר האחד. ולפ"ז צ"ל מ"ש המדרש והפר שעלה לשם הבעל פי' שנבחר לשם הבעל:

**השיב הפר וא"ל כו'**כתב התורת חיים בפ"י דעירובין לא שהפר היה מדבר כן בפיו שאין כל חדש תחת השמש. אלא שהקב"ה נתן אז הטבע בלב הפר שלא ילך משם כאילו אינו רוצה ללכת מחמת שנבחר לבעל. וכשאמר לו אליהו פר פר אל תחוש כו' אז ביטל הוא יתב' את הטבע ההוא והלך. וכ"ז עשה ה' כדי שיראו ישראל וילמדו מוסר מן הפר הזה. וכעין זה הוא בחמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול עד שעישרו תחלה. שהשי"ת נתן אז הטבע לחמור שלא יאכל עכ"ל:

שנא' ויקחו את הפר אשר נתן להםשאם בא לומר שהם חלקו כבוד לאליהו ואמרו מה שתרצה תתן לנו ואליהו נתן להם אחד מהם. א"כ הכוונה אשר בשבילה אמר אליהו בחרו לכם הפר האחד נתבטלה. אע"כ שהפר לא רצה לילך עד שמסר אליהו אותו בידיו (הרדב"ז):

משלחנו של יהושפטובסנהדרין קי"ג ובחולין ה' אי' שהביאו לו מבי טבחי דאחאב:

להוציא משלחנו כלוםשלא רצו לכנוס לביתו של אותו רשע ליטול שום מזון לפי שהיתה מלאה מבעלים ואשרות. הרי מעוף השמים תחכמנו שאפי' בדבר שאין בו איסור נבילה לא רצו להוציא משולחנו של אחאב שלא ליכנס לביתו משום הבעלים ואשרות (כלי יקר):

אלא המדברלשון דבור כלו' כמדבר לבד ואינו מקיים:

והלקשתיפי' ואחרתי ועכבתי. ואע"פ שלכאורה נראה שאיחר נתינת הארץ עד שימותו כל דור המדבר. י"ל שכיון שזה היה לטובתן כהני טעמי דאמר ברבה ובתנחומא בשלח. וגם כדי שלא ימות אחד מהם פחות מששים שנה אין זה נקרא איחור והלקשה:

כי אפילות הנהבש"ר פי"ב כי אפילות הנה כי לקישות היו. ולא צמחו כל צרכן ומפני קטנותם לא הוכו בברד שהן רכות ויכולות לעמוד בפני הקשה:

מהו כנעןר"ל הא היתה ארץ ז' עממין ולמה קרא אותה רק על שם כנען. ומתרץ שנקרא כאן כנען ע"ש שהיא ארץ פרקמטיא לפי שהיא סמוכה לצור ולצידון ומצרים ראשי מקומות המסחר בים וביבשה בימיהם כידוע:

הארץ שליכי מיוחדת היא להשגחת אלהית כמ"ש עיני ה' אלהיך בה כי היא קדושה בעצם:

אוסיאמשפחה ויחוס. ובערוך פי' שדה בלשון יוני והוא כמו שדה ארם שדה מואב:

וישראל הם שלישעומדים תחת השגחתי ולא תחת השרים לכן מוטב שאנחיל ארץ שלי לעבד שלי שלי לשלי. ועיין בתד"א ח"ב פ"ב:

**לקיים מ"ש כח מעשיו כו'**פי' זה שנתן נחלת שבעה עממין ולא ברא להם ארץ טובה אחרת. הוא כדי להגיד לעמו כח מעשיו:

זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המהמתחילת בריאת העולם. היינו לאדה"ר כדמסיק:

כדרך הרוצח בשגגהלכאורה קשה איך נידון מזיד כשוגג. שס"ל כדאי' בב"ר פ' י"ט שהיה כשוגג שנכשל תחלה בלא דעת ע"י האשה (נזה"ק עיין שם):

איסטליותפי' בלשון יון ורומיי מצבת אבן וכותבים בה דבר הנצרך. ובלשון לעז (וועג ווייזער):

על אחת כמה וכמה ידרך ענוים במשפטכלו' ק"ו הדבר שכשמביא הקדוש ברוך הוא משפטים על עניים וצדיקים הוא לטובה להם ואינו כי אם להדריכם במשפט זה בדרך ישרה (כמו המקלט להורגי נפש בשגגה לכפר עליהם) שילמדו ענוים דרכו:

ואומר תחכמוניקושיא היא כלו' והלא יואב היה חכם גדול לא היה יודע כו':

מה עשה לושאם עשה לשני שרי צבאות. מה עשה לו לדוד. לכך דרשו דהיינו הכתב שלו שהראה לשרים ולגבורים:

**אל תדינני בשני דינין כו'**דייקו זאת מדכתיב וישב בניהו את המלך ויאמר כה דבר וכה ענני. משמע שהיה דבור וענייה הרבה. וקרא כי פה אמות הוא דכתיב ותו לא. אלא ה"ק ליה תרתי לא תעביד לי:

התאמץ לעלות במרכבהיתכן מפני שהיה חלוש מאד מהזיבה. על כן הוכרח להתאמץ מאד לעלות במרכבה. ומביא מהכתוב וכל המרכב כי מפני חולשתו אינו יכול לילך כי אם לרכוב:

מחזיק בפלךאוחז מקל לישען עליו מחמת חולי הרגלים:

פלאגרהכן שם החולי אף בלשונינו (רש"י). ובגמרא גרסינן פודגארי. והוא חולה שאין לו רפואה:

נעצו בו לונביותפי' חניתות. ובירוש' ובאיכה רבתי גרסי' שלש מאות לונביאות. וזהו ע"ד הפלגה. ור"ל שהורו בו חצים הרבה דכתיב ויורו המורים דמשמע יריות הרבה הורו המורים:

**את מוצא כל זמן שהיה יהוידע קיים כו'**עיין בירוש' פ"ק דקידושין. ואפשר שגם כאן כוונת המדרש את מוצא כו' ר"ל שעוד נתקיימה מחזיק בפלך על יואש שאת מוצא כו' לפיכך ואת יואש עשו שפטים וכדמסיים בש"ר פ"ח סי' ג' אל תקרי שפטים אלא שפוטים. וגם מדכתיב שם ואת יואש עשו שפטים וגו' ויהרגהו על מטתו. הרי שבו ג"כ נתקיים נופל בחרב:

וישתחוו למלךואי' בש"ר הנ"ל שעשאוהו אלוה אמרו אלולי שאתה אלוה לא היית יוצא לאחר שבעה שנים מבית קדה"ק אמר להם כך הוא וקבל על עצמו לעשות אלוה. וע"ש מ"ש:

ומפני מה נהרג אבנרדכיון דצדיק הוה כמ"ש עליו דוד כי שר וגדול נפל היום בישראל. וגם צורך הצבור בו. ודוד חפץ בו. בודאי היה ה' נצב עליו לשמרו שלא יהרגנו יואב. לולא שחטאו גרם. ולהכי בעי מה חטא היה בו:

אל דוד תחתיור"ל שהזכיר שמו של דוד אחריו:

והיה סיפק בידוצ"ל ויש אומרים על שהיה ספק בידו כו'. ועיין כ"ז סדר חקת סי' ב':

נפוליןשל כותים. ששם הר גריזים שיושבים הכותים שם. וכן עוד היו קרואין הערביים לשכם נפולין:

ונתן לשבט לוי מ"ח עירשהן ג"כ קולטות כדאי' במכות דף י'. ולפ"ז הם הפרשות של ערי מקלט. משה ג' בעבר הירדן. ויהושע ג' בא"י ועוד מ"ח עיר. ורוצה לרמוז שהם נגד ג' גליות יהודה וישראל. ולכן מביא ענין זה שלהלן כאן (רד"ל):

שנא' כעת הראשוןהקל. פי' הגלות הזו האמצעית קלה תהיה כאותה של עת הראשון שכמו שבגלות הראשון לא הגלה רק לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי אף בשניה הקל להגלות רק ארצה זבולן וארצה נפתלי:

כבמכבדפי' כבמכבדת שמכבדין בו את הבית כן טיאט את הכל:

בקורניןפי' במכבד:

שנא' כי הנני משלחם כגבירהלא נמצא פסוק זה בתנ"ך. ואפשר שצריך להיות במקומו פסוק (ירמיהו כ״ט:ב׳) אחרי צאת יכניה המלך והגבירה:

כך עשה לושאף שקשר אותו מ"מ הושיבו אותו בעגלה חשובה כגביר:

נבוזראדןשר הטבחים של נבוכדנצר:

קוזמקרטורפי' שולט מסוף העולם ועד סופו:

אלו לכאן ואלו לכאן שנא' (ישעיהו י׳:י״ג) ואסיר גבולות עמיםכצ"ל (א"א):

ונתפזרו בשערי הארץ שנא' (ירמיהו ט״ו:ז׳) ואזרם במזרה בשערי הארץ. אבל לע"לכצ"ל וכ"ה בתנחומא:

**אבל לעתיד לבא אם יהיה נדחך כו'**כלו' לעתיד לבא יתקיים אם יהיה נדחך וגו':