**פתח הוי המעמיקים כו'**משום דבעי למידרש סיפא דקרא ושמעו החרשים דברי ספר זה ספר תולדות אדם דריש לכולא קרא:

לסתיר עצהבהסתר מחשבת הלב:

במחשך מעשיהםבחדרי חדרים בהסתר מעשה הגוף:

לארכיטיקטוסחכם ממונה להעמיד בניני העיר וכן פי' הערוך גדול האומנים שעושה קיטונות וחדרים:

וביביםצינורות ששופכין בהן השופכים:

גבאיגובה מס המלך:

**ומפני מה אתם מטמינין כו'.**הוי המעמיקים לסתור עצה מה' לסלק ידיעתו באומרם כי אם יש בחירה אין ידיעה הפככם אם כחומר היוצר יחשב כלומר מה שחשבתם שהם שני הפכים אין זה אלא אם כחומר היוצר יחשב לדמות ידיעתו כידיעתינו. אכן אין לדמות צורה ליוצרה. ולגבי היוצר ית' יש לקיים שניהם ואינם הפכים (נזה"ק):

מדמין הצורה ליוצרהכלפי הסתר מחשבת הלב שהוא מצד הצורה דהיינו הנפש. אמר מדמין הצורה ליוצרה. וכלפי הסתר מעשה הגוף אמר מדמין הנטיעה לנוטעה (נזה"ק):

ושב לבנוןביהמ"ק שהוא עתה כיער שאינו עושה פרי. ישוב לכרמל הנושא פרי ותבואה. כלו' שישוב לבית מלכות כבראשונה כי בהמ"ק נקרא כסא ה':

לחורשי דבני אינשפי' יתמלא בני אדם כיער מלא עצים:

ושמעו ביום ההואבאותו הפרק תמלא הארץ דעה את ה' ויסתם פי המדברים סרה כי ח"ו אינו יודע נסתרות (נזה"ק):

ספר תולדות אדםספר היה לו לאדה"ר שניתן לו מן השמים כדאי' במס' ב"ב פ"ק ובספר הזוהר:

**כתיב גלמי כו'**עי' לעיל פ"ח:

אחור וקדםקדם זה מזרח ומערב נקרא אחור ולמקצה וגו' קאי על צפון ודרום. וגם בפי התוכנים נקראו צפון ודרום קצוות (מת"כ):

כפיךוכתיב וימיני טפחה שמים:

**דור ודורשיו כו'**וז"ש ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם וגו'. כל שיוצרו בימים העתידים לא יחסר אחד שלא הראהו והיה נכתב כל אחד על ספר כדאמרי' לדידי חזי ספרא דאדה"ר כו':

דור וחכמיוחכמת אלקות והטבעות הצריכים מאד לידיעת דיני התורה. וסופרים המה חכמי התורה שהם מסבירים התורה שבע"פ שנקראת דברי סופרים ומנהיגים הם הנבונים בעצה בהנהגת האומה:

**גולם שראו עיניך כו'**כלומר כל הנפשות הכלולים באותו גולם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדה"ר:

ספר תולדות אדםהוא ספר של אדה"ר שנכתבו בו כל הדורות מיום ברא אלהים אדם וגו':

מספר תולדות של מטהמספר חיים המיוחד לתולדות של מטה חיי הצדיקים בעוה"ז:

**מספר תולדות של מעלה.**דהיינו ספר הזכרון המיוחד לצדיקים של מעלה בשכר עוה"ב:

**בכ"מ שנא' חי כו'**ואף רישא דקרא ימחו מספר חיים מיירי בצדיקים בחיי עוה"ז:

**ד"א ימחו מספר כו'**והכוונה על סתם חיי עוה"ז. וז"ש מספר תולדות אדם כי בו נרשמו כל יצורי עולם. והנמחק משם נאבד מן העולם (נזה"ק):

עם אדםפי' בעבור חטא האדם עשה ריב עם כל הבריות והריב הוא כל הקללות המפורש בתורה על האדם:

עם תולדותיואלו ישראל שהיו תלוים באיפתו:

כי רוחסערה הבא להחריב העולם:

**מלפני יעטוף כו'**משלהי ליה בשביל ונשמות אני עשיתי בשביל נשמות ישראל. כ"ש שאתנהג עם הם עצמם ברחמים להוציאם מאפילה לאורה. ואורך הגלות הוא לטובתם:

אמר רב הונאעיין ויק"ר ריש פ' ט"ו וק"ר פסוק הולך אל דרום וירושלמי פ' הרואה. הגירסא א"ר יהושע בר חנניא. ור' הונא הוא בעל המאמר דלקמן שלשה רוחות:

משלהי ליהלשון עייפות וחולשה. ואתה עיף ויגע ת"א ואת משלהי ולעי:

על אותה הספינהמדלא כתיב והאניות (רש"י):

על אותה הבית היהולכן היה קרוב להטיח דברים מאחר שמאת ה' היתה לו (יפ"ת):

קוזמיקוןכולל העולם כולו. כי קוזמי הוא עולם בל' יון:

אלא של אליהוהיה כל העולם כמ"ש מפרק הרים ומשבר סלעים משמע הרים וסלעים של העולם:

**אין מלך המשיח בא כו'**ע' יבמות ס"ב שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי וסיפא דקרא דכי לא לעולם אריב הוא (מת"כ):

בספרו של אדה"רשנרשמו כולם בספרו ברמז:

ראה ויספרה חדשהוי"ו של ויספרה מחבר תיבת ראה לתיבת ויספרה. וכן תיבות הכינה וגם חקרה מחוברים יחד. ועל ענין האותיות והתיבות והפסוקים והפרשיות שייך לומר ראה ויספרה. והכינה וגם חקרה שייך על תוכן הענינים ופנימותם. ורבי אחא סובר שד' תיבות אלו מורים על ד' ענינים. ולמדנו שמנו נראה וכן נעשה בענין קריאת התורה. שלרבנן די בשני פעמים שישנה בתורה. ולרבי אחא צריך ד' פעמים. וזהו שאמר ויאמר לאדם כו' היינו התורה שנתנה למשה:

**ראוי היה אדה"ר כו'**לפי שהיה יציר כפיו:

מ"ט זה ספר תולדות אדםהוא הספר תורה שניתן עתה לתולדות אדם היה ראוי לינתן מיד ביום ברא אלהים אדם וגו' אלא שגרם החטא (נזה"ק):

שש מצותעיין לעיל סוף פרשה ט"ז:

לא לאדם אני נותןולפיכך הלמ"ד של לאדם קמוצה דכמה פעמים בא הקמץ תמורת חולם:

**שיעמדו ממנו י"ב שבטים מ"ט זה ספר כו'.**ר"ל מספר זה כלומר מנין י"ב היה ראוי לו ונתן לתולדותיו דהיינו ליעקב (יפ"ת):

ואיך אני נותן לו י"באמר לא לאדם אני נותנן אלא לבניו שנא'. (נזה"ק) דהכא לא שייך כלל קרא ויאמר לאדם. ועיין ביפ"ת ובהאב"א שנדחקו ליישב גירסתינו:

אלו תולדותכלומר בסיפור זה נזכרו אותן הנקראים תולדות דהיינו הנזכרים מאנוש ואילך. ואין הראשונים תולדות:

ומה הן אלהות(בניחותא) כלומר שנבראו בצלם ובדמות. דבאדם ושת כתיב בהדיא שנבראו בצלם ודמות. וכיון שכלל עמם מתחלה גם לאנוש משמע שגם הוא נדמה להם בצלם ודמות. ועי' לעיל פ' כ"ג סי' ט':

**שכל ק"ל שנה כו'**עיין לעיל פ"ך:

מ"ד דרוחי דביתא טביןכלומר לכן קלל את שלמה בהם מפני שהם טובים והקב"ה ריחם עליו:

דאינון בישיןוהקב"ה כעס עליו:

שהן כלים במיםבמבול אבל שת אנוש נשאר להם פליטה נח ובניו:

כל האומניותהאומניות שהם הכרח תקון העולם אי אפשר להיות זולתם:

וחרשים המה מאדםשתיבת האדם מיותר. לכן פי' מאדם הראשון:

סירגולו של ספרשאין בו מלאכה גורה שנא' זה ספר דהיינו תיקונו וסרגולו הוא תולדות אדם כלו' למוד אדם:

סירגולושירטוטו:

**הדא מסייעא כו'**דביום ברוא דבוק עם זה ספר תולדות אדם. ר"ל שביום בריאתו הוליד. וזה ספר תולדו קאי אקין והבל הנ"ל לא על שת והדורות דמפרש ואזיל בתר הכי. ומאמר ויולד בדמותו וגו' דבתריה מילתא באנפי נפשיה הוא:

ג' פלאיםלעיל פרשה כ"ב מבואר:

בן עזאיירושלמי נדרים פ"ט ה"ד ושם מקדים דברי רבי עקיבא לדברי בן עזאי. כי ר"ע הרב ובן עזאי התלמיד:

**זה כלל כו'**שלא תאמר הואיל ונתבזיתי וכו' כצ"ל והוא מדברי ב"ע:

זה כלל גדול בתורהפי' עיקר גדול לקיום התורה למה שרוב מה שיחטא האדם הוא במו"מ עם חבירו ובכלל זה הקנאה והכבוד. ועי"ז יתגלגלו עבירה אחר עבירה. אמנם בהזהר האדם בשל חבירו יקיים רוב המצות:

**שלא תאמר הואיל כו'**שכך מנהג בני אדם כי בבוא עליהם קלון וחרפה נפשם חפצה גם בבזיון וקלון אחרים ויתנחמו גם הם מבזיונם עז"א דע למי אתה מבזה כו' ואף אם חברך עשה לך רעה אל תשיב לו רעה. ובירוש' שם מביא משל על זה שאם היה חותך בשר בידו אחת וחתך את ידו השנית. האם יאמר שינקום מידו האחרת על שחתכה ויחתוך אותה. כך לא יאמר אדם הנה חברי עשה לי רעה אנקום ממנו. הרי בשרך הוא. ולא יתכן לעשות כן:

בדמות אלהיםוכאילו מבזה ח"ו דיוקן של מעלה: