זו אפריקאעיין יומא דף י"א וירושלמי מגילה פ"א הלכה ט' בשמות חילופים. ועל מדי כתב ומדי כמו שהוא בתורה. וכך הוא תיקון לשון המדרש גומר זו אפריקא. ומגוג גירמניא. ומדי מדי. ויון מוקדניא. ותובל אסניא. משך ותוניא. ותירס ר' סימון אמר זו פרס כו':

גירמנקייאוכן הוא בירושלמי הנ"ל:

**אלסיטרוס אטליא ודורדניא.**הנה כתוב ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים ותרגום אליסי טרוס איטליי וסרדיאה ודרודינייא.כן הוא הובא נוסחא זו בערוך ערך אלס. ואפשר שבכאן הוא ט"ס וכך צ"ל ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אלסו וטרסוס איטליה דרדינייא. שזה הוא ל' תרגום דרב יוסף ובנוי דמקדון אלסו וטרסיס איטליין ודרדנייא. ותיבת אלסוטרוס דכתיב כאן במדרש הוא שני תיבות אלסו טרסיס:

**בני דודיהן של ישראל.**שישראל מבני שם ואלו מבני יפת אחיו. ואין זה ליחוד שם לאלו. כי כל בני יפת וחם ג"כ הם בני דודיהן של ישראל. אלא לומר שעם היותם בני דודים באים ורודים ואינן שומרים דרך הקורבה. או לומר שפעמים מראין עצמן קרובים כשישראל בעליה כרבי חנין (יפ"ת):

באים ורודיםשהם הקשו על ישראל עול יותר מכל האומות וכמ"ש ביוסיפון שצפו בן אליפז מלך בכתים ונשארו זרעו לעולם דכתים באטליא והיו קרובים לישראל ורדו בהם:

שנתבלעה משפחתו של פוטבתוך משפחות כוש. ומצרים וכנען ולא נהי' ממנו לאום מיוחד וממלכה מיוחדת מאחר דלא נודע איה מקומם. אבל ממה שפרט יחזקאל שמם לדורות נודע כי עדיין הם קיימים. ומה שלא נתפרסם שמם לדורות צ"ל לפי שהיו ממלכה שפילה נטפלים לבני כוש (נזה"ק):

**כנגד בימה כו'**והא דקראו בן ימיני על שנשבע לו בימינו כדאיתא בשוח"ט פסוק תהי ידך על איש ימינך. אי נמי לפי שארצו בדרומה של א"י ולקמן פ' מ"ב שג' שמות נקראו לנמרוד כוש ונמרוד ואמרפל. הרי כוש ונמרוד אחד. א"כ מ"ש כאן כנמרוד גבור ציד היינו אותו שכתוב בו איש יודע ציד. וכמו שנמרוד נקרא כוש כך הוא ג"כ כוש והוא בן ימיני:

**כנגד בימה כו'**הצלחתו הרמה. א"נ בימת הדין. והמוסף הערוך פי' בל"י בנין גבוה מוכן לדרוש ברבים או לדון או לוכח:

וכי כושי היהפי' הלא כתיב ויצא הראשון אדמוני:

כמעשה נמרודכדמפרש ואזיל. ומשום דנמרוד נקרא כוש כמו שכתבתי לעיל. לכן כל העושה כמעשיו ג"כ נקרא כוש:

צד את הבריותשהיה צד האנשים בפיו ומטעה אותן עד שהיו מודים בפיהם:

לא גנבתבתמיה וכי לא גנבת. אב מה שאנו שואלים לך מי היה בחברתך. וכשרואה שהדבר פשוט להם שהוא גנב היה מאמין ונתפס בדבריו והודה. פ"א בניחותא יודעים אנו שאתה לא גנבת. אבל הגידה לנו מי היה עמך שהוא הגנב ולא אתה. ובשמעו כן היה מודה מי היה עמו בחשבו שהוא ימלט (יפ"ת):

ה' הוא לטובהפי' שכתוב אצל צדיקים. משום דלשון הוא מורה על המשך האדם במצב אחד בלי השתנות בין לטובה בין לרעה כדאמרינן בפ"ק דמגילה הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. וכן לענין צדיקים הוא צדיק מתחלתו ועד סופו:

**הוא אהרן ומשה ודוד הוא הקטן הוא חזקיהו.**כצ"ל (יפ"ת). וכן הוא באס"ר. ותרתי הוא דגבי משה ואהרן כחד חשיבי. ולא בא הכפל אלא לומר ששניהם שקולים זה כזה כדלעיל פ"א:

**הוא יחזקיהו המלך.**לאו למימר דהיינו הוא יחזקיהו הסיר את הבמות (דברי הימים ב ל״ב:י״ב) כיון דרבשקה לא כיון בו אלא לגנותו. איך יחשוב בכלל הוא הנאמר לטובה אלא היינו והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון (ד"ה ב' ל"ב) ואע"פ שלא הודו לו כדתנן בפסחים חשבו לטובה כיון דלטובה נתכוון הכי גרסי' בשוח"ט בפי' ריש מזמור ק"ה ובילקוט שם (יפ"ת):

**חד טבא מן כלהון כו'**כלומר מתחלת בריאת העולם ועד סופו תמיד הוא רק טוב ברחמים והוא טב מכלהון כי האדם אף בהיותו צדיק הרי כבר נאמר אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובהכרח נמצא בו לפעמים שינוי קצת (נזה"ק):

**חרן ונציבן וקטוספין.**הם ארך ואכד וכלנה. ובבל הוא שנער עיין יומא י"א. והן ג' מדינות במלכות בבל:

זו בבלוה"פ דקרא ותהי ראשית ממלכתו בבל ומלכותו היתה ארך ואכד וכלנה בארץ שנער (יפ"ת):

ששם ננערולפי שהיא עמוקה ושנער נוטריקון שם ננערו:

מנוערת מן המצותהתלויות בארץ כגון תרומה ומעשרות וכו':

בתשנוקדריש שנער כמו תמות בנוער נפשם ומלת תשנוק עיקר שינוק שתרגום בנוער כן (רד"ל) או כמו לא יצר צעדך דמתרגם לא ישנק (א"א). ובלא נר פרש"י שאין שמן מצוי בבבל. ובלא מרחץ לחוסר עצים:

מתים נעריםפי' החכמים שבה להיותם בח"ל לא יאריכו ימים. דלמען יאריכון ימיך על האדמה כתיב וכדאמר בפ"ק דברכות. ולרבותא נקט שריה וכ"ש הדיוטות דלית להו זכות תורה:

**מביטים בתורה עד שהם נערים.**שיושביה בעלי תורה מקטנותם (יפ"ת):

שונא וערשהשונא נקרא ער כמו ויהי ערך:

מן העצה ההיאשיצא מן העצה של הארץ ההיא שלא היה עמהם בעצה כלל:

לחלוק על הקב"השהיו נשמעים לנמרוד שהיה ממריד את העולם:

תלתסריתכן שהוא מ"ש אצל סנחריב ובני עדן אשור בתלשר:

**ולא עשה אלא כו'**פי' שלא עשה כמו שהתחיל אלא שמרד בהקב"ה ונשתתף בחורבן הבית וכמ"ש על עמך יערימו סוד וגו' גם אשר נלוה עמם וגו' אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלהים היינו חורבן ביהמ"ק שנשתתף עם מואב ועמון וז"ש אתמול אפרוח עכשיו ביצה שהלך לאחור ולא לפנים שבדור הפלגה לא מרד בהקב"ה ועתה בבית מקדשו מרד בו ונעשה מהאפרוח ביצה:

מכונןפירוש מסובב ומקושר וכן הביצה מסובבת וקשורה בקליפתה:

**לבני לוט סלה ללוט.**כל התשעה אומות שחשב הם בני קללה ולווטא:

אין אנו יודעיםשיכולים לפרש כך וכך. ובכלח אין להסתפק דאי עלה קאי לא הול"ל היא העיר הגדולה אלא העיר הגדולה:

מוניטא של מצריםמטבע וחותם משפחות מצרים אינם אלא באותיות ים בסופם על שם סופם כדלקמן:

**לודים לודי ים ענמים ענמי ים להבים להבי ים.**כצ"ל ור"ל שבד"ה כתיב לודיים לדרוש לודי ים וה"ה בכולם וכמו שהוא מפורש ברש"י ד"ה הנ"ל (יפ"ת):

**פתרוסים פרוויטות כסלוחים פקוסים.**הוא ענין אחר שמתחיל לדרוש השמות עוד הפעם:

הוטליסוןיחידים רווקים בלא נשים כדלעיל פ' י"ט. ועיין בערוך:

**היו אלו מגנבין כו'**כלומר שהיו מחליפין נשותיהן אלו באלו. מהם יצאו פלשתים והנם ממזרים ופסולים:

פלשתים גבורים כפתורים ננסיםזה ג"כ מילתא אחריתי לפרש שם פלשתים וכפתורים. ופירושו פלשתים גבורים מפולשים ומפורסמים בגבורתם וגדולם. כפתורים ננסים קצר ועגול ככפתור (נזה"ק):

**חלדין כו' ארקא דליבנן כו'.**כולם שמות אומות הן (מת"כ):

פיפיניהשם עיר אשר בנה אנטיוכוס. אפיפינית בלשון יוני גדול ומהודר (מוסף הערוך):

קלדהשם מדינה. והערוך גרס קלדהו:

אבי כל בני עברוס"ד אחי יפת הגדול:

**מן מה דכתיב כו'**הרי יפת הגדול שהרי בן ת"ק שנה היה נח כשהתחיל להוליד. והמבול היה בשנת ת"ר לחיי נח. נמצא שהגדול שבבניו היה בן ק' שנה. ושם לא הגיע לק' שנה עד שנתים אחר המבול. ועיין ביפ"ת ובנזה"ק:

מכירין יחוסיהןשהרי היו בחיים לפניהם מאדם עד נח. וכן כל י' דורות מנח ראו זא"ז על כן קראו לבניהם שמות על שם המאורעות שקרו אותם ואך אחר שנתמעטו השנים ואין אדם מכיר יחוס אבותיו שכבר מתו ע"כ קראו שם בניהם כשם אבותם שלא ישכחם:

משתמשים ברה"קלקרוא הבנים מעין מאורעותיהם אשר יהיו לעתיד והיו קוראים לשם המאורע:

**ולעבר יולד ב' בנים כו'.**בס"ע וא"ת בתחלת ימיו הלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד משפחות הרבה ונתפלגו כו' ע"ש וברש"י בחומש:

**שהיה מקטין כו'**על כן ילד י"ג משפחות ונתגדל בעולם:

**מקום הוא כו'.**ורב הונא ידע את המקום ששמו כך ובני משפחה זו:

שהם אוכלים כרישיםשהם עניים שאין שם לחם ושמלה וצריכין לאכול כרישין וללבוש כלי פפייר. ולכן מצפים למיתה בכל יום מרוב עניים. כרישין הוא כרתי. פפייר עשבים שהיו עושים מהם נייר והיו עושים מהן ג"כ מלבושים. וי"מ שהוא מין אילן בעל פארות רבות ואורגים מהם כמעשה מצודה (יפ"ת):

מישא מיתהממזרים גמורים כולם (רש"י):

חולהרובן כשרים ומיעוטן פסולים כחולים הללו שרובם לחיים:

גוססותרובן פסולין ומיעוטן כשרים כמו רוב גוססים למיתה:

חבל ימאשם מקום:

תכלתא דבבלפרש"י מכלילה ותפארתה של בבל ליוחסין:

צור ציירשמות מקומות הם:

**תכלתא דחבל ימא.**תפארת של חבל ימא:

כגולה ליוחסיןפומבדיתא איקרי גולה. ור"ל מיוחס: