**ר' אבין פתח כו'**ולמה זה נסע עכשיו ממנו ללא סיבה למקום אשר לא ידע והוצרך להתנכר לאשתו. לזה סמך ר' אבין אהאי קרא ואולם הר נופל כו' שסבת העתקו מפני לוט (יפ"ת):

**ואולם הר נופל יבול זה לוט שנפל מהר. וצור יעתק ממקומו זה אברהם שגרם לו לוט שפנה ממקומו. ד"א לפי שחרב מקומה של סדום כו'.**כצ"ל וכן הוא בילקוט (יפ"ת ונזה"ק). וה"פ הר נופל זה לוט שנפל מהר כלו' שמעת שנפרד מאברהם ירד ונפל ממעלות מדרגת קדושת אברהם הנמשל להר שבהיותו דבוק בו באברהם אז היה גם הוא נדבק בקדושתו ובמעלתו להיות ג"כ במדרגת מעלת ההר. אבל משנתרחק ממנו ירד ממדרגתו. ולכן נקרא הר נופל לפי שנפל ממדרגת ההר של אברהם. יבול שנבלה ונפסד לגמרי ולא היה לו תיקון עוד לשוב לקדמותו. שהרי עבור זה שוב נסע אברהם משם אל ארץ הנגב להתרחק ממנו. וצור זה אברהם שנקרא צור יעתק ממקומו שגרם לו לוט שפנה ממקומו:

מפסיקפירוש מחדיל ומונע:

שהיה בן אחיווחשוב כאחיו כמ"ש כי אנשים אחים אנחנו וכמ"ש וישמע אברם כי נשבה אחיו:

פשעת באברהםדמקרית עוז היינו אברהם כדכתיב הביטו אל צור חוצבתם כדכתב רש"י בפ"ד דנזיר (יפ"ת):

**כפרת ביה שקרת ביה.**שענין הפשיעה היא הכפירה בו שפורק עולו מעליו כאילו לא ידעו ומשקר באמונתו. ואפשר שהכפירה נאמר בבחינת האמונה. והשקרות בבחינת המעשה שלא ישמור אמונתו במשאו ובמתנו כמו שמצינו זה בלוט שכפר באמונת אברהם כמ"ש לעיל בפרשה מ"א ויסע לוט מקדם מקדמונו של עולם. וג"כ הפך מעשיו ממעשי אברהם ונמשך למעשה סדום (יפ"ת):

**מה להלן לא יבא טמא כו'.**ר"ל כמו שהטמא מפני טומאתו ושיקוצו צריך להתרחק מן המקדש הקודש כן עמון ומואב מפני טומאתם ושיקוציהם בהיותם נולדים בעבירה נתרחקו מן הקהל המיוחס והקדוש (יפ"ת):

**חכם לב זה אברהם.**שנקרא חכם לב לפי שהשכיל מעצמו להכיר את בוראו. כמו שאמר לקמן פ' ס"א. ואמר יקח מצות כי לא יספיק לו בקיומן רק שיהיה כלוקח וקונה אותם ורודף אחריהם אע"פ שהיה במקום שלא יבואו לידו כדהכא שנסע ממקום שהיה פטור מהכנסת אורחים ובקש מקום שיזכה בהם:

**ולא חסר קילורין שלו.**פי' ולא נחסר אוצרות שלו כלום מחמת האורחים כמו שהיה דרכו תמיד להוציא כמה מבהמותיו ומאכילו להם:

מה אני מפסיק צדקהאע"פ שהוא לא היה עושה בידים קרי נפשיה מפסיק מאחר שבידו ללכת למקום שימצא לעשות ואינו עושה. ע"ד גם מתרפה במלאכתו חבר הוא לאיש משחית (יפ"ת):

**זה לוט שהיה אויל בשפתיו.**שחטא בשפתיו שלא הוכיח את בנותיו. וזו היתה סיבה שילבט ויתרחק מקהל ה' (יפ"ת):

לבטי לבוטיןמכשולי מכשולות:

**דבר שלקה בו העולם.**בדור המבול ובסדום ועמורה דהיינו זנות. ואפי' למ"ד ב"נ מותר בבתו. גנאי היה וכבר גדרו עצמן הדורות (יפ"ת):

**ז' שמות נקראו לו.**לצד הדרום ונגב אחד מהם:

דרוםכדכתיב הולך אל דרום וסובב אל צפון:

נגבטעם שם נגב כתב הראב"ע ז"ל שהוא מלשון נגוב. כי צד דרום חם ומרוב החום ייבש:

תימןשנאמר אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי עורי צפון ובואי תימן:

ימיןשנאמ' אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה וכד"א צפון וימין אתה בראתם:

חדרשנא' (איוב ל״ז:ט׳) מן החדר תבא סוכה ואמרי' בפ' לא יחפור זה רוח דרומית:

יםכדכתיב ממזרח וממערב ומצפון ומים ומתרגמינן מן ימא דרומא:

וסיניםדכתיב ואלה מארץ סינים ות"י מארע דרומא:

נ"א וסניניםגירסא זו לא ידעתיה (יפ"ת):

ולא ממדבר הריםומתרגמינן שם ומן דרומא אתר דרומא:

א"ל אף היא דרום היאכי הודה על האמת כי הרים שם לרוח דרומית והוה ליה ח' שמות. קרוב אצלי דגרס אלא במקום א"ל. כי לא נזכר אומר ומקשה דלימא א"ל (יפ"ת):

**שמעית כו' ויסע משם אברהם אמרתי כו'.**על שאמר לו הפרד נא מעלי נתקיים כן ולא יכול להתקרב אליו עוד לעולם:

היתה פרישתו פרישת עולםשהרי אפילו עכשיו שהלך לוט להר אשר שם אברהם להתקרב אצלו נסע משם להפרד ממנו. וטעם הנטייה לפי שגרם לעשות מריבה בין אברהם ללוט כדאיתא לעיל פ' מ"א. וגם הכוונה על פרישת עירוב הזרע כי על שנפרד מאברהם גרם לריחוק זרעו כדלעיל סי' ב'. ומשעה שפירש ממנו אברהם רמז לו זה כדאמר לעיל פ' מ"א מה הפרדה הזו כו':

**על כרחה שלא בטובתה.**שפי' אל שרה כמו על שרה. וכה"ג פרש"י בחומש וז"ל כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה לפי שכבר לוקחה בית פרעה עי"כ עכ"ל ואע"פ שכתוב והיא גם היא אמרה אחי. ע"כ הודית לדברי אברהם בטוב מוסרה. וכן פירש התרגום ואמר אברהם על שרה אשתו:

**בשעה שדרך ב"א לפרוש זה מזה.**דהיינו בלילה אשר אז הוא זמן ממשלת החיצונים. וה"ה במקומות חרבים אשר שם משכנם גם ביום שאינם זוכים לאור הנבואה מאת ה' לגמרי אלא בהתלבשות מדרגת החיצונים (נזה"ק):

**משל למלך שהיה נתון הוא כו'.**ר"ל כמו המלך שאינו מדבר עם מי שאינו אוהבו אלא ע"י הפסק הוילון. כך גם נביאי עכו"ם המתנבאים בלילה בזמן ממשלת החיצונים. אשר הם כוילון ומסך מבדיל בינם לבין קונם ית'. אבל בנביאי ישראל מקפל הוילון הוא מסך המבדיל ומדבר עמם פנים אל פנים. אלא שמ"מ לא הגיעו כולם למדרגת משה שהשיג יותר להתנבאות באספקלריא המאירה כדלקמן בויק"ר פ"א:

הולך במטמוניותוכן על נביאי עכו"ם אינו מתגלה אלא בלילה בהתלבשות מדרגות החצונים אשר השפע הקדוש בא אליהם במטמוניות:

**מה בין ישראל כו'**לעיל אמר איך נגלה ובא להם. וכאן מדבר איך מדבר עמהם:

אלא בחצי דבורשקשה עליו להאריך עמהם בדברים:

ויקר לשון טומאהשנתלבש את נבואתו במדרגת הטומאה (נזה"ק):

**רחוק ה' כו' אלא כו'**דאע"פ שהוא מתגלה להם בנבואה. מ"מ נקרא רחוק לפי שהוא רק דרך מסך מבדיל. ולפיכך גם תפלתם אינה נשמעת (נזה"ק):

**שאין התראה כו'**אינם צריכים התראה שהרי א"ל מת אתה אע"פ שלא הותרה הטעם בזה כי מי שלבו טובה בעצם רק החטא הוא במקרה ועל כן הוא צריך התראה כי אולי נפתה לשעה קלה. ואחר שיתרו אותו אז יעבור מאתו הרוח רעה. לא כן מי שלבו רעה בעצם אז לא יועיל לו התראה:

**בעלה נתעטר בה כו'.**דריש לה כאילו כתיב בעלת בעל שהיא בעל עליו ועל ידיה נעשה הוא בעל שבעלה נתעטר בה כו' וכדמפרש לעיל ריש פרשה מ"ז (נזה"ק):

**אמר אם כך דנת לדור המבול כו'.**דגם בא לרבות דור המבול ודור הפלגה. ולכן אמר ג"כ גוי לשון רבים דמשמע אומה שלימה דה"ק אם כך דנת לדור המבול ודור הפלגה צדיקים היו (נזה"ק):

ואי גוי זה תהרוגדהיינו אותי עם בני ביתי ובני אומתי א"כ גם צדיק אברהם תהרוג שגרם הדבר כי הלא הוא אמר לי אחותי. וכן הוא להדיא בפסיקתא והלא הוא כו' נמשך למעלה שלכן גם צדיק תהרוג. ותו דריש מדכתיב והיא גם היא לרבות חמרים וגמלים שכולם אמרו שאחותו היא (נזה"ק):

**בתם לבבי הדא אמרה כו'**גירסת הילקוט יותר נכונה שם בתום לבבי וכו' א"ל אמת דברת באחת תום לבב יש לך נקיון כפים אין לך. ממה שהשיבו וגם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת אמרת משמוש ידים היה. כלומר ולפיכך לא הזכיר ה' ג"כ לשון נקי כפים:

**מחטא לי מחטונך כו'**כלומר יצרך המחטיאך מסור בידי שהוא ברשותי. ועל זה אמר על כן לא נתתיך וגו' וכדמסיק משל לגבור רוכב על הסוס כו' עד מחטונך לי וכו' ולא ממך הוא הדבר שבטלתי תאות יצרך (נזה"ק):

**לסוס או לרוכב.**הוי לרוכב כי הסוס אין בשכלו להטות מדרכו. כן היצר שמתאוה. רק ה' בחסדו חשך אותו ומנע יצרו ע"י התגלות החלום:

א"ל מי מפייסו שלא נגעתי בהועל זה א"ל כי נביא הוא. ויהיה כי נביא הוא תשובה למה שלא נזכר בכתוב כדרכם ז"ל בכמה מקומות. והכי קאמר מפוייס הוא כי נביא הוא:

א"ל ומי מודיע לכלשאע"פ שאברהם יודע כי טהורה היא. מ"מ לא יהיה מפוייס מכיון שהעולם יחשבו כי נטמאה אשתו וחרפתו לא תמחה:

א"ל ויתפלל בעדךומזה ידעו הכל כי אמת שלא נגע בה. מאחר שאברהם מתפלל בעדו:

**לפי שהיו רואים עשנה של סדום.**בראותם ענין מעשה אברהם שלקו כולם בעוצר רחם ועצירת שאר נקבים כדלקמן. גזרו אומר כי השגחת המכה בעשנה של סדום מתפשט גם לכאן בהיותנו קרובים אל החלל. ולפי שגם הנה נתפשטו המלאכים שנשתלחו לסדום שהם שלוחי ההשגחה. והיינו דקאמר אמרו אותן המלאכים שנשתלחו לסדום באו לכאן להשגיח בחוטאים ולפיכך וייראו האנשים מאד (נזה"ק):

**ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך. מה חטאתי לך המד"א הנך מת על האשה אשר לקחת וגו' ומה עשית לנו ואם אינך משיב דע כי מות תמות.**כצ"ל והקדים המדרש לפרש מה חטאתי לך שלא כסדר הכתוב משום דסליק מיניה. ועוד דהנך מת קודם אל ואם אינך משיב (יפ"ת). ומפרש דמה עשית לנו לשון רבים הוא כלפי מה שאמר לו ה' ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך שהעונש הוא על רבים. ושוב אמר ומה חטאתי לך בלשון יחיד כלפי מה שאמר לו ה' הנך מת על האשה אשר לקחת שלא הזכיר בעונש אלא לו לבדו דבאינו משיב כולם בכלל העונש. ואם ישיב אז רק הוא לבדו ראוי לעונש (נזה"ק):

**כי עצר עצר כו'**ופירש חטאה גדולה עונש גדול מגזרת חטאת מצרים (יפ"ת):

בכ"מ היתה רווחה מקדמתךשבא שמה בעבורך ריוח וכל טוב וכדכתיב ונברכו בך כו' ומפרש לעיל פ' ל"ט הגשמים והטללים בזכותך. כאן מעשים שלא הורגלו לעשות על ידך עשית עמדי שקדמך רעבון בעיצור גשמים ומתיקר השער של תבואה. ונרמז קללה זו במה שכפל לומר עצור עצר לרבות עצירת גשמים כמד"א ועצר את השמים וגו' (נזה"ק):

בשיטתן הושיבןשב"נ לא היו נוהגים איסור בשאר האב רק בשאר האם (רש"י והערוך) ושקר לא הוציא מפיו אע"ג דהיא היתת בת אחיו. משום דבני בנים הם כבנים:

**הלואי נדרש הדין קריא תלת אפין כו'.**הלואי נדרוש זה הפסוק בג' פנים ונצא ידי חובתו לכוין האמת. כי ודאי בכל אלו הפירושים יש איזה צד דוחק. אלא שמ"מ אין קפידא בזה בהיות המקרא נדרש בג' פנים דבאמת רמיז לכולהו (נזה"ק):

**בשעה שבקשו אומות העולם ליזדווג לי כו'.**העיקר כגירסת רש"י ובשעה שבקשו או"ה לענות אותי העמיד להם שני גדולי הדור כו'. ופירושו בשעה שבקשו להזדווג והיינו כשהשליכו לאור כשדים. ולפי זה ה"ק קרא ויהי כאשר התעו אותי פי' כשהזיקו לי אלהים היה עמדי להצילני מאז היותי בבית אבי דהיינו אור כשדים. לפי הדרשה השניה פי' התעו אותי שבקשו להטעותו אחרי עכו"ם כדלעיל פ' ל"ח וה"ק כאשר התעו אותי. אלהים מבית אבי פי' הוציאני ה' מבית אבי שאמר לי לך לך. ולפי הדרשה הג' שאמר ובשעה שבקשו לענות אותי ביסורין בחבישת בית האסורים (כמו שהיה נחבא בכותא עשר שנים) העמיד להם שם ועבר והיו מתרים בהם ע"פ הדיבור כי יתחייבו כליה מן השמים אם לא ירפו ידם מאברהם וע"י זה נפטר מתחת ידם. וה"ק ויהי כאשר התעו או"ה מדרך הישר ויבקשו לענות אותי. אלהים העמיד מבית אבי שופטים שיוכיחו אותם. וסיפר אברהם כל זה לאבימלך סיבת טלטולו ממקומו וארצו בהיותו עומד בסכנה עצומה עם בני דורו תמיד ובהיותו בא לידי טלטול עם אשתו. בהכרח מאז התנה תנאי עם אשתו לומר עליו כי אחיה הוא (ועיין ביפ"ת ונזה"ק):

בוכסי עינא מינהוה"פ ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך ר"ל לזה שאמרת עליו אחי הוא. הנה הוא לך כלומר אותו הממון הוא לך בשביל כסות העינים לכל אשר אתך. דהיינו כדי לכסות העינים לכל האנשים אשר אתך במקום אשר תהיה שם לבל יתנו עיניהם בך. לפי שלא יעשה אברהם עוד כהנה. כי לא העלים הדבר מתחילה אלא עבור הרווחת ממון והרי עתה באתי להשביע עיניו בממון (נזה"ק):

**אמר רבי יוחנן עשה לה כסות כו'**פי' עשה לה כסות חשוב מן האלף כסף שיהיו הכל מביטים בכסות החשובה ולא בנוייה כי יאמרו שהלבוש גורם היופי:

**כסות עינים כסות שהיא כו'**הוא ד"א כסות עינים כסות שהיא עשויה עינים עינים דהיינו מסוה חשוב שהוא מעשה אורג העשוי נקבים נקבים לבל יוכלו להביט בהוד יופיה:

**ר' ברכיה אמר הלבישה כו'**בילקוט גרס נטל לבוש מלכות והלבישה ועשאה מטרונה למה שלא יתבע אדם אותה אלא יהיו שומעים שהיא מלכה ומתייראים לתבוע אותה והיא כמכוסה מן העין:

**ר"ל אמר בקש להקנותה כו'.**דעשה לה כסות חשוב כדי להקנותה להכניס קנאה ושנאה בלב שרה על בעלה לומר כל השנים כו' וחשב כי עבור זה יתעורר לה איבה ושנאה על בעלה ותמרוד בו ותצא מתחת רשותו להיות אשת המלך שסיפק בידו למלאות רצונה במלבושי כבוד אשר יתאוו להם הנשים:

**א"ל אתם כסיתם כו'**וה"פ הנה נתתי אלף כסף כו' ומעשה זה הוא לך כסות עינים לסמיות עינים שלפי שאתם כסיתם ממני שלא גליתם לי שהיא אשת איש. לכן הבן שתעמידו יהיה כסוי עינים שיכהו עיניו מראות:

**בן שאתם מעמידים כו'.**וכן נתקיים ביצחק כדכתיב ותכהינה עיניו וכ"ה להדיא בס"פ החובל ופ"ד דמגילה:

**א"ל כבר תוכחתיה כו'**מפ' ונוכחת מל' תוכחה ומוסר בעונש ופתרונו על הכל קבלתי תוכחה ומוסר בעונש הראוי לי שאף גם על ביטול תשמיש לילה אחת קבלתי עלי עונש ממון אלף כסף. ואהא קאמר כבר תוכחתיה דהאי גברא גביה גם בממון על ביטול תשמיש. ומייתי עלה לדוגמא הא דתנן המורדת כו' דשמעינן מהא כי יכופר עון זה בממון (נזה"ק):

**דתנן המורדת כו'**מההכרח להעתיק לשון הירוש'. המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דינרין כו' וכן המורד על אשתו מוסיף לה על כתובתה ג' דינרין. גמרא. הכא את אמר ז' והכא את אומר ג'. אמר ר"י ב"ח הוא ע"י שהיא חייבת לו שבע הוא פוחת ממנה ז' והיא ע"י שהוא חייב לה ג' מוסיף לה ג'. ופריך הגע עצמך שהכניסה לו עבדים (פי' תעלה בדעתך אם היה כן) הרי אינה חייבת לו כלום. הגע עצמך שהתנה עמה לא שאר ולא כסות ולא עונה הרי הוא אינו חייב לה כלום. מאי כדון (מאי טעמא הכא ז' והכא ג') ומשני כי הא דא"ר יוחנן צערו של איש יותר מרובה משל אשה (כלו' מורדת מתשמיש קאמר וה"ט דבה פוחתין לה ז' ובו מוסיפין ג' מפני שצערו של איש מרובה יותר משל אשה) הה"ד ויהי כי הציקה כו' עכ"ל הירושלמי. ומעתה נקל על המעיין לתקן במדרש שלפנינו ולהשוותם יחד:

**לא נאמר בלשון הזה.**פירש"י שיהא אדם מתפלל על אחרים והרד"ל פי' לא התפלל אדם ונענה לבטל הגזירה עד אברהם שפתח הקשר הזה. ולכן פותחת תפלת י"ח במגן אברהם שממנו נפתחו שערי רחמים לשמוע תפלה:

**עצירה בפה כו'**שכל נקביהם נסתם הפה מלדבר הגרון מלאכול העין מלראות האוזן מלשמוע מלמעלה ולמטה קטנים וגדולים (רש"י) או פי' עצירה בפה מרוק וקיא. ועצירה מלמעלה פירושו מלאכול (יפ"ת):

**א"ר ברכיה כו'**עד סוף הפ' מבואר לעיל פ' מ"א סי' ב' ע"ש: