**כתיב יודע ה' ימי תמימים.**שה' מביט ומשגיח בימי הצדיקים דל"ד בכלל חייהם ושנותיהם. אלא בכל יום ויום. וזה מהשגחה פרטית עליהם תמיד (יפ"ת):

**זה אברהם כו'**דאשכחינן דאברהם איקרי תמים בהדיא (יפ"ת):

**בשיבה טובה זקן ושבע ויגוע.**הגי' מוטעת וצ"ל ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע. ויגוע אר"י בר אלעאי החסידים כו' עד בחולי מעים:

ושבעהה"ד עוז והדר לבושה כו' עד ונפשו שבעה. וכן הוא בילקוט מפורש כאן:

לאמר שהחולה ממרקקרוב להיות שצריך להגיה תיבת למה במקום תיבת לאמר (יפ"ת) ופירושו חולי מעיים ממרק ומנקה הבני מעים. כמ"ש גבי ז' דפרישת משה כדי למרק אכילה שבמעיו (משדר"א):

כתיב עוז והדרדשבע ימים מיבעי ליה להכי מייתי הך דרשא שהקב"ה מראה לצדיקים מתן שכרן קודם מותם ונפשם שבעה:

**כתיב עוז והדר לבושה.**וכתיב בתריה ותשחק ליום אחרון וקמפרש ליה במה שרואין מתן שכרן ביום המיתה. וקרא באשת חיל מיירי דאפי' אשה זוכה לזה כשהיא כשרה (יפ"ת):

**ומראה להם הקב"ה כו'.**ז"ל התנחומא בסדר ויחי. קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים שנא' יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. מה הקב"ה עושה מראה להם מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהם עד כאן. הרי מבואר הטעם שמראה להם מתן שכרן כדי שיתבעו מיתה בפיהם וז"ש כאן ונפשם שבעה בשבע רצון ונחת רוח מקבלים הפירוד מעולם הזה:

והם ישניםפירוש מתים בלא צער. והיינו ותשחק ליום אחרון:

**תלת עשרה נהרי.**עיין מ"ש בתנחומא סדר בראשית סי' א':

אחוו ליההראו לו מן השמים:

אלין דמאןכל אלו של מי הם:

אלין דאבהובלשון תימא אלו להיות לי ואני כו':

ואני אמרתי לריק יגעתיבוודאי לא בשפתי מרמה דבר זה כי אם באמת. כי נגד גודל האהבה המחייבת אותו בעבודת הבורא יתב' כאפס וכאין נחשב בעיניו מעשה עבודתו. והאלשיך כתב אפשר כי למה שהיה עשיר וענוג מאד כאשר הפליגו בגמרא. ואשר היה גדול בבי קיסר היה דואג בלבו אולי ניכה בהנאת גופו כל זכיותיו. וזהו אמרתי לריק יגעתי כו' אכן משפטי את ה' בעל הרחמים שאינו מקפח שכר כל בריה. ועיין בתנחומא הנ"ל:

**ור' יוסי בן פרטא.**צ"ל בן פטרוס וכן הוא בש"ר (סדה"ד) ומייתי ראיה מאלו החכמים למה שאמר לעיל שהצדיקים רואים מתן שכרן ביום המיתה. כי הלא כל אחד מאלו ראה שכרו והראה עליו באצבעו. כמו שאכתוב לקמן בסמוך:

כד דמיכיכשמתו. ואע"ג דריב"ל נכנס חי לג"ע כדאי' בפרק המדיר מ"מ לא קשה מ"ש כאן כד דמיכי. דמשום רובא דהיינו זבדי בן לוי ור' יוסי דשייך בהו האי לישנא נקטה ולא חש למיעוטא (יפ"ת):

**חד מנהון אמר.**על זאת דייקא כלו' על זה השכר ותענוג נפשי שאני רואה. יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא זו מיתה כדאי' בברכות כי בו בשכר כזה ישמח לבנו. והשני אמר תערוך לפני שלחן וגו'. והשלישי אמר כי טוב יום כזה שאני רואה אותו כעת בחצריך. והוא בחצרי ג"ע ששם הקב"ה מטייל עם הצדיקים. מאלף ר"ל מאלף ימים שהייתי בתענוגי עוה"ז. וכמאמרם ז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז:

**ורבנן אמרי מה רב טובך.**פי' רבנן אמרי שזה האחרון לא אמר כי טוב יום בחצריך. אלא מה רב טובך. והכי מוכח לקמן פ' צ"ב (מת"כ ויפ"ת):

**בן עזאי כו' אימתי הקב"ה מראה כו'.**כצ"ל אימתי בלא וי"ו. וכן הוא בילקוט כאן. וגם הוא בא לדרוש כתוב זה לראיה שהקב"ה מראה לצדיקים מתן שכרן קודם מותם כמש"ל בשם התנחומא. ופי' הכתוב מה שהוא יקר מאד בעיני ה' והוא תענוגי העוה"ב הוא מראה אותן לחסידיו בעת המיתה. ומסיים המדרש לפיכך ותשחק ליום אחרון והוא הדבר שפתח בו לעיל:

ושבעהה"ד עוז והדר לבושה וכמש"ל:

**מה בין מיתת נערים כו'.**דק"ל למה אמר זקן הרי כבר נא' בשיבה טובה. וכן מה ת"ל ושבע. לכך אמר דה"ק שבהיותו זקן היה שבע מן החיים ולא נצטער במיתתו:

הנר הזהכלו' כלי שמן הדולק הנקרא נר. בשעה שהוא כבה מאליו בכלות לחלוחית שמנו. אז יפה לנר ויפה לפתילה שאינם נמאסין משמן. ובשעה שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה שהם נמאסים משמן והם נשחתים ונפסדים. וכן הפתילה עושה פחם. כך נר אלהים נשמת אדם כשהיא נכבית מאליה לעת זקנות הגוף אחרי תום כח לחות השרשי שבו אז יפה לו לגוף שהוא כדמיון הכלי נושא הנפש שנפרדה ממנו בלא צער. ויפה לנפש נפש החיוני שהוא בדמיון הפתילה אשר בו נאחז אור הנשמה הוא נפש המשכלת העליונה באשר כבר השלים חקו וזמנו. אבל אם מת בנערותו שעדיין קיים כח לחות השרשי שבגוף אז רע לו לגוף ולנפש שנפרדים זה מזה בצער (נזה"ק):

ויפה לתאינהלאילן התאנה:

שלא בעונתה רע להמשום לפי שעדיין לא נתבשלה כראוי ורע לאילן התאנה שכחו נחלש לפי שלא הוציא כחו אל הפועל בבשול התאנה ונשאר בו כמותרות הטבע ומזיקו ומכחיש כחו. וכן הגוף הוא במדרגת אילן התאנה. והנפש הוא במדרגת הפרי הנלקט ממנו. וכשהוא מת בנערותו רע לגוף ולנפש שנפרדים זה מזה בצער כי עדיין לא נשלמו חקם כראוי:

**ר' חייא רבה ותלמידיו כו'**משום דקשה ליה כיון דמיתת נערים קשה לגוף ולנפש מפני מה מצינו לפעמים צדיקים מתים בנערותם וכדי לתרוצי הא מייתי הכא האי עובדא ומסיק עלה בעל התאנה יודע כו':

למודיםרגילים:

חושדנוחושד אותנו שנקח כלום מתאינתו ולפיכך הוא משכים כל כך ומלקטן:

מה עבדוןמה עשו החליפו ושינו מקומם והלכו משם למקום אחר:

**והויתון נהיגין זכיין כו'.**כצ"ל ופי' שהייתם נוהגים לזכות עמדי שהייתם יושבים תחת תאנתי ולשנות בטלתיהו ממני:

פייסןהיה מפייס אותם בדברים. ואמר להם שעשה כן בשביל שהם מתליעים בזריחת השמש עליהן (מת"כ):

**השכים ולא לקטה.**עשה כן כדי שיראו שכן הוא כדבריו:

**כך הקב"ה יודע אימתי היא עונתן של צדיקים כו'.**כלומר לפעמים רואה ה' כי כבר הגיע עונתן הראוי בנערותם בראותו כי עתה הוא עומד בתומו ועתיד הוא להחמיץ שאז טוב מותו בתומו מחייו:

**הה"ד דודי ירד לגנו כו'**דקרא נמי המשילו ללקיטת פרי. ובמדרש חזית מפורש עיקר דרשה זו ע"ש:

ג' הם שנא' בהם שיבה טובהכצ"ל. (יפ"ת):

**כאן בן האמה חולק כבוד כו'**דאע"ג דמתחילה היה מתנשא עליו כדלעיל פ' נ"ג ופרש' נ"ה. הנה עתה חלק כבוד לבן הגבירה. והיינו טעמא שעשה תשובה וכדאמר בפ"ק דב"ב ע"ש:

**הלא מקבורתה כו'**כלו' כיון שכבר נקברה שרה שמה משנים קדמוניות מה ראה להזכיר שוב שנית פה מקבורתה. אלא ללמדך שכל מי שגמל חסד וכו' שזכו להאריך ימים בזכות גמ"ח:

**א"ר שמואל ב"נ כו'**בא לתרץ ג"כ מה שהזכיר פה שוב קבורת שרה ואמר שם ועבר היו מהלכין לפני מטתה ופירושו לפני מטת שרה. וכ"ה בילקוט שם ועבר היו מהלכין לפני מטתה וראו איזה מקום מופנה לאברהם אבינו וקברו אותה בדיוטרין שלו כו' כלו' שם ועבר צפו וראו מקום המוכן ומזומן לו לקבורה בראותם שם כבוד ענן השכינה. ובכן קברו אותה שם סמוך למקום זה להיותם סמוכים יחד בקבורה:

בדיוטריןבל"י מקום שני וסמוך לראשון (מוסף הערוך):

**אמר רבי סימון בכ"מ שנא' ויהי אחרי מות חזר העולם.**כצ"ל כי בלא מלת מות מצינו ויהי אחרי טובא שלא היה שם שום חזרת העולם. וכ"ה בריש ילקוט יהושע ע"ש:

**מיד וכל הבארות וגו' ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם.**צ"ל מיד וכל הבארות וגו' סתמום פלשתים ומלות אחרי מות אברהם מיותר והוא בפסוק י"ח:

**וכל הבארות כו'.**מה שיחשוב סתימת הבארות החזרת העולם לאחוריו לפי שדרשו לקמן פ' ס"ד מסגולת אלו הבארות שהיו כנגד הדגלים וחומשי תורה וענינים רבים שאמרו חכמי האמת (יפ"ת ונזה"ק):

**מיד פסק הבאר כו'**שאע"פ שבמות מרים פסק הבאר וענני כבוד במות אהרן חזרו בזכות משה. ובמותו נסתלקו שלשתן כדלקמן ריש במדב"ר:

יתדות הארץהאומות שהניח ה' לנסות בם את ישראל ויהיו לשכים בעיניהם והיינו יתידות (מת"כ). ויש גורסין יתירות שהותירו מהם וכן הוא ביפ"ת:

**ויהי אחרי מות שאול ופלשתים נלחמים בישראל.**נראה שהוא ט"ס כי זה נאמר קודם מותו וצ"ל ויעזבו את הערים וינוסו ויבאו פלשתים וישבו בהן (שם פסוק ז'):

**והכתיב ואחרי מות יהוידע.**ואע"ג שהיתה שם תקלה שעשו את המלך אלוה כדלקמן ש"ר פ"ח. לא חשיב חזרת העולם לאחוריו אלא בנזק המפורסם בעולם לא לענין חטא. ומה שעלה עליו ארם לתקופת השנה לא הוה אחרי מות יהוידע דהיינו תיכף:

**ויאמר ה' אל יהושע.**ואע"ג דלא חזר הבאר והמן וענני כבוד ניתנה לו א"י ומעתה אין צורך להן:

**וכתיב למעלה מן הענין קודם מיתת שאול ודוד בן איש אפרתי.**כצ"ל. כלומר דאע"ג דלא פירש בתר מיתת שאול תיקון הנזק הנמשך במותו ע"י דוד מ"מ במה שהזכיר את דוד אחר מות שאול גילה בזה תיקון נזק מיתת שאול כי כבר נודע טיבו בהיותו מושיע ורב במה שאמר לעיל ודוד בן איש אפרתי (שמואל א' י"ז י"ב. יפ"ת):

ומתקשיןהיו מקשין ושואלין:

**תולדותיו של רשע.**ואע"ג דישמעאל עשה תשובה כדלעיל פ"ל מ"מ כיון שהיה רשע מעיקרא לא היה ראוי למנות תולדותיו בתורה. וכן שניו. (רש"א):

**הא אתא מרא כו'**הרי בא בעל ההלכה כלומר רב מובהק ונשאלנו:

**א"ר לוי בשם ר"ח על ידי שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו.**כצ"ל ובסמוך גבי שאלת מה ראה לייחס שניו גרסי' להודיעך בן כמה שנים נתברך (יפ"ת):

מקדקדוכלו' מעיקרו שאף שהיה רחוק מאד הטריח עצמו לבא לגמול חסד עם אביו:

**להודיעך בן כמה שנים נתברך זקנך.**ר"ל כך אמר רבי לוי לרב חמא בר עוקבא. ואמר זקנך לפי שהיה מדבר עמו. ופירושו שמשנותיו של ישמעאל אנו למדים בן כמה שנים היה יעקב כשקיבל את הברכות מאביו כדאי' בפ"ק דמגילה. וברש"י בחומש סוף פרשה תולדות ע"ש:

**הכא את אמר. כו'**פירשתיו בפ' מ"ה: