**פתח קומה ה' כו'.**טעם פתיחה זו יתבאר לקמן בסוף המאמר:

**ה' פעמים דוד מקים להקב"ה כו'.**הנה טעם מנין החמשה מבואר בשוח"ט מזמור י"ז שהם כנגד ד' מלכיות וכנגד גוג. ואע"ג דטובא קומה כתיב. יש לומר דלא חשב אלא אותן שנזכר בהם השם הנכבד. והא דלא חשיב קומה ה' למנוחתך משום דלא מיירי בהשפלת האויבים. ובילקוט ובפסיקתא דותאמר ציון גרס בס' ראשון של תהלים וכצ"ל שבכל ס' תהלים יש כמה פעמים (הרד"ל):

דוד בניכלו' אף שאתה בני והדומים לך קרובים לי. איני קם לגמרי שאין כבודי מפורסם בהתמדה. אלא בימות המשיח אז אקום. והיינו כשתראה עניים נשדדים דהיינו בעת קץ שאין בן דוד בא עד שאפס עצור ועזוב כדאי' בפרק חלק ואז יקום ה'. ובש"ר פ' י"ז משמע שהקימה רמז להתעוררות הנקמה לגמרי באף ובחמה ובקצף גדול (יפ"ת):

דמנערה גרמאהפי' דמנערה עצמה. נוסח אחר דמנערה אגפה פי' שמנערת כנפיה מן האפר:

**קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך.**שאם יש לו שום זכות ישלם ה' שכרו בעולם הזה קודם שיקדים הוא פני ה' בזכיותיו. ובכן הכריעהו מכף זכות לכף חובה ע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו. וכמה יצדק זה על עשו שהיה לו זכות כבוד או"א. או פירושו קדמיה לרשיעא שיקדים להביא עליו הרעה ולא יספיק בידו לעשות תשובה קודם. ודרש הכריעהו מלשון הכרע הכף (יפ"ת):

שברהוזהו ד"א על תיבת הכריעהו כלו' שלא ימית אותו אלא ישבר כחו ויורידהו מנכסיו ע"ד אל תהרגם פן ישכחו עמי כי זה קשה מהמות (יפ"ת):

שהוא עתיד ליפול בחרבךוכיון דסוף סוף עתיד ליפול. ראוי שמעכשיו תעשה כן דגברא קטילא קטלת:

**א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך כו'.**כלו' באשר עשו הלך לדרכו ולא עלה על לבו כלל להתגרות ביעקב אלא שיעקב עוררו עליו בהיותו משלח לו שלוחים דרך הכנעה לאמר כה אמר עבדך יעקב ומזה נתעורר עליו לצאת לקראתו במלחמה. ולפיכך אז כעס ה' ולא ענהו בתפלתו עד כי הוכרח להכניע עצמו מאד ונענש בגופו ובממונו כדלקמן. וכן עבור זה נתחייבו זרעו חובת גלות ושיעבוד תחת יד זרע עשו לפי שקיבל עליו אדנותו כדלקמן סי' ב' (נזה"ק):

**פתח מעין נרפש כו'.**כבר כתבתי לעיל שטעמם לומר שסבת הסתרת פני ה' מיעקב בעת זו לפי שנחשב לו לחטא הקדימו פני עשו. וזה ג"כ טעם פתיחה זו ופתיחת רב הונא דבסמוך כי למה לו להחזיק באזני כלב לעוררו שאין נותן אל לבו. ולזה הסתיר ה' פניו ממנו עד שנענש בגופו ובממונו. וזה ג"כ טעם פתיחה דר' יהודה ב"ס דבסמוך (יפ"ת):

**כשם שא"א למעיין להרפס כו' וכמעין נרפס כו'.**דודאי מעצמו אין מעיין נרפס ומקור משחת אלא א"כ האדם גורם בקלקולו בהיותו מרפיס המעיין ברגליו לעשותו עכור. וכן המקור מוצא המעיין סותם באבנים ועפר כדי להשחיתו. וכן הוא בנמשל דמעצמו אין צדיק מט לפני רשע בהיות לבו בטוח בה'. אלא א"כ האדם גורם לקלקל הדבר בהיותו מסיר בטחונו מה' מפחד הרשע להכניע עצמו לפניו. שמאז גם ה' מסתיר פניו ממנו. מדה כנגד מדה (נזה"ק):

לארכי ליסטיםלשר הגזלנים. והנמשל שע"י פחד יעקב מן עשו נתעורר כח הגבורה בו. שאילולא פחדו לא היה מתגבר בו הכח וזהו שנאבק עמו שר של עשו. ואילו היה בטחונו חזק. אז היה נתבטל כח עשו מלמעלה והיה הטוב מכניע את הרע:

ושרי מעיר לווהתחיל להקיצו משנתו לתועלתו. ואמר ליה קום לך שרעה שכיח פה ר"ל שחיה רעה שכיח כאן:

**קא שרי מקפח ביה.**פי' שהוא ברשעו לא פנה אלא להרגלו וקם משנתו והיה מקפח בו והכה אותו:

א"ל ינער בישאהמוכה קילל לארכי ליסטים וא"ל שיאבד הרשע ההוא שמשיב רעה תחת טובה. ויש גורסים יגער בישא. וע"כ פירושו שיגער ה' ברשע ההוא ע"ד יגער ה' בך השטן:

**א"ל דמיך הוה כו'.**פי' שהוא השיב שאשמו בראשו. וא"ל ישן הייתי ואתה עוררתני:

לדרכו היה מהלךשכבר נח רוגזיה שהרי אמו שלחה אחריו שנא' עד שוב אף אחיך וגו' ובשלחו אליו היה מעורר השנאה:

אלופיםלשון שררות שקראת אותו בשם אדון ואתה עבדו וכל זה סובב רפיון בטחונך ופחדתך:

אלו שלוחי ב"וכתרגום איזגדין שאם מלאכים ממש איך אמר ויצו אותם שעליהם לא היה לצוות:

מלאכים ממשיליף לה מסמיכות הפרשיות שקודם כתיב מחנה אלהים זה וגו' ואח"כ וישלח יעקב מלאכים. ור"ל מאותם המלאכים שכתיב לפניו:

ונזדמנו לה ה' מלאכיםכדלעיל פרשה מ"ה:

כמה מלאכיםכדאי' לעיל פ' נ"ט:

**קטנן של שבטים היה.**שהרי נולד אחר כל השבטים חוץ מבנימין:

הה"ד וימצאהו אישבתנחומא אמר אין איש האמור כאן אלא גבריאל שנא' והאיש גבריאל. ועיין לקמן פ' פ"ד:

**לזה שבא שעתו כו'.**והכתוב מדבר והדר מפרש דהיינו אל עשו אחיו. ור"ל שכל סיבת השליחות הנ"ל למה שהכיר יעקב שהשעה משחקת לעשו וראוי להחניפו (יפ"ת):

**ר' יהושע אמר כו'.**ר"ל הוא פירש לפניו שהפשיט לבוש מלכות שלו ופירסה לפניו. כי פרפור הונח על לבוש מלכות ביחוד. והפשיט מתורגם ושלח. וטעם ההפשט לומר שא"א שיתכסו שניהם בשמלה אחת. וכן א"א שיהיו שניהם מלכים. ולזה הוא מודה במלכות שבא שעתו ליטול לפניו. ובאחרית הימים תכון מלכות יעקב:

זרזיריםמין עורב ושונאים זה את זה:

אע"פ שהוא עשוכלומר רשע. מ"מ הוא אחיו ואהבתו לו:

**הוא אדום כו'.**לעיל פ' ס"ג סי' י"ז ע"ש:

**גבוריו אדומים מגן גבוריהו מאדם לבושים אדומים אנשי חיל.**כצ"ל:

אגראאיגרת משמי לאדונינו המלך אנטונינוס:

**נסבה כו'.**רבינו לקח האיגרת וקראו וקרעו:

**מה אנא טב כו'.**וכי טוב אנכי מזקני יעקב. ואע"ג דאמרי' בסמוך דבאמת עשה יעקב בזה שלא כהוגן עד כי נענש בהסתרת פנים. והיינו מפני שעשו הלך לדרכו ולא היה לו ממשלה עליו. אבל ר' יהודה נשיאה שהיה תחת יד שליטת המלך מרומי. ודאי היה ראוי לו להראות לפניו הכנעה. ויליף לה מק"ו מיעקב שאם הוא עשה כן מדעתו אף כשלא היה לו ממשלה עליו כ"ש עכשיו:

דהוא רבהון דרמאישהוא האב על כל הרמאים:

יהיבתיה בחפתינתתיו בבית ידי כלומר נצחתיו כפי רצוני והוא דרך מליצה:

לההוא גברא עאכ"וואף שהוא בא לפניו דרך פיוס לא נחשב זה לדבר קינטור. דאדרבה הוא חשוב טפי פיוס וריצוי בהיות לו כח לעמוד נגדו במלחמה בתחבולות המרמה ואעפ"כ הוא מבקש שלומו ובריתו דרך הכנעה בהיות לבו שלם עמו ובא לחלוק לו כבוד (נזה"ק):

**שעדיין כו'.**עד עתה קדייק (מת"כ):

עכשיו נולד שטנווזהו ויהי לי שור זה יוסף שנקרא שור:

**משור אחד יצאו כו'.**ולדידיה בא להגדיל עצמו לפניו בהשגחת ה' הפרוסה עליו שמשור אחד נתברך בהרבה. וכן מחמור אחד נתברך בהרבה. וא"ל זה לפיוס וריצוי בהיות השגחת ה' עליו ואינו מתירא ממנו. אעפ"כ הוא מבקש שלומו ובריתו דרך הכנעה לחלוק לו כבוד:

**ר' נחמיה אמר לישנהון כו'.**לדידיה אדרבה בא להקטין עצמו לפניו לבל יתקנא בו כדי שיבקש אהבתו למצא חן בעיניו. ומ"מ לבל יהיה נחשב יעקב לשפת שקר שיש לו מקנה רב והוא אומר רק ויהי לי שור וחמור. לכן אמר לישנהון דברייתא הוא כו' פי' לשון הבריות כן הוא שאומרים על שוורים הרבה שור ועל חמורים הרבה חמור. ולכן יעקב בקרבו ישים ארבו לכוון לדברי הרמז על לשון הבריות. ועשו יבין הדברים כפשוטן שאין לו ליעקב רק מעט:

**שור זה משוח מלחמה.**שלעתיד לבא שהוא מבני אפרים כדיליף בבמדבר רבה פ' י"ד. וכל זה היו מקובלים יעקב ועשו מיצחק ומאברהם שיעמוד מזרע אברהם משוח מלחמה ומשיח בן דוד ועם ישורון. ולכן כשגלה יעקב לעשו בדברים אלו הבין עשו כוונתו שזכה יעקב לאלה:

צאן אלו ישראלובתנחומא אמר צאן אלו זכותם של שבטים שנקראו בניהם צאן שנא' ואתן צאני:

**ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה וגו' חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז.**קאי על למצא חן בעיניך שבסוף הפסוק דויהי לי וגו'. וכמו שהוא דורש כל הפסוק בראיית פסוקים אחרים נגדו. ואולי צריך להיות גם בפנים כן למצא חן בעיניך חננו ה' חננו וגו':

והוא נוהג בך כעשוולכן אמרו אל אחיך אל עשו. לומר שאתה נוהג בו כאח לכבדו. ומ"מ הוא לא נתפייס ועומד ברשעו:

עמו כעמוכלו' כדומה לו בגבורה:

הלך ונטל אגרומירשות להיות מוכסן:

אגרומי של מצריםפי' מכס שנוטלים במיצרי וגבול שבין מדינה למדינה (הרד"ל):

**אמר אין יכילנא כו'.**כלו' אם אכיר מתוך מספר אנשיו וכחם שאוכל לו אלחם עמו. ואם לאו לא אבוא עליו במלחמה רק כמבקש המכס ומתוך כך אקום עליו ואהרגנו בפתע פתאום (יפ"ת):

**ד"א וישלח יעקב כו'.**הובא כל המאמר לכאן אגב ברכת רבקה כי מלאכיו יצוה לך ומהם לקח יעקב מלאכיו ושלחם:

**אשריהן הצדיקים כו'.**משום דקמפרש ברכות לראש צדיק על הסכמת ה' בברכות יעקב קאמר אשריהן הצדיקים כו' לומר שכן היא המדה שהצדיק המתברך בארץ מתברך בשמים (יפ"ת):

**יתברך באלהי אמן כו'.**וחשב כמה ענינים. מהן בגשמי ברכה ובמזונות. מהן בכבוד וגדולה שאפים ארץ ישתחוו להם והן במעלה הנפשיות וזהו ולתתך עליון:

בירכו בטל ומטרלפי שפעמים אין הטל מספיק להשביע שואה ומשואה הזכיר כאן המטר עם הטל שניתנה לו הברכה יותר שלימה ממה שבירכו יצחק. דגשמים בעתו הוא ברכה ע"ד ונתתי גשמיכם בעתם:

**שנאמר והיה שארית יעקב בגוים כו'.**ומשמע ליה דכרביבים היינו מטר כמ"ש המפרשים שהם טיפות דקות דומיא דכשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב:

**והקב"ה ברכו בתבואה כו'.**ובילקוט גרס תו יצחק אמר ורוב דגן ותירוש והקב"ה א"ל ויען ה' ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן ואת התירוש. ולפי זה נראה דברכת משמני הארץ היינו ברכת האיכות שיהיו התבואות שמינות. וכנגד זה הביא ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה וכו' והיה דשן ושמן. וברכת רוב דגן ותירוש היינו ברכת הכמות שיהיו מרובה בכמות וכנגד זה הביא הנני שולח לכם את הדגן והתירוש ושבעתם אותו (יפ"ת):

**ולתתך עליון כו'.**ובכלל זה גם אחיו בני אמו:

**ואף רבקה אמו ברכתו.**מדרך הסברא אנו אומרים כן. אחר שמצאנו שנתקיים בו ששלח מלאכים לפני עשו להצילו ומסתמא בשעה ששלחתו מפני חמת עשו אמרה כן ברוה"ק שכן יהיה. ומצאנו בכתוב שמבטיח הקב"ה יקראני ואענהו:

**שנאמר יושב בסתר עליון כו'.**מפרש יושב בסתר עליון על יעקב שלן בב"ה שהוא מושב אלהים:

**כיון שאמרה לו בלשון הזה ברכתו רוה"ק כו'.**גיר' הילקוט כיון שאמרה לו בלשון הזה הסכים הקב"ה וברכו שנא' יקראני ואענהו:

**וכי מאחר שברכו הקב"ה אביו למה חזר ובירכו.**דבשלמא אם לא היה מברכו ניחא שהוצרך לברכו מפני שהברכות הראשונות היה בהן פקפוק ושוב נתאוששו כדלעיל פ' ס"ז אבל לפי מ"ש פה שה' בירכו מלמעלה כבר הן מאוששות בלאו הכי:

ברכה של גליותכל הברכות הקודמות היו מדברים מענין הגאולה העתידה ב"ב וכאן ברכו שינצל בעת הגלות. וחשב ה' דברים שהם רק הצלה מצרות ויסורים:

בשוט לשון תחבאכי השבויים נבזים ומגודפים בלשון אדוניהם. והשוד והכפן מבוארים. ואמר ומחית הארץ וכן עם אבני השדה בריתך וחיית השדה השלמה לך. כי הגולים בחוץ ובשדות מסתכנים בחיות רעות ויגוף באבן רגלם. ומשום דמיתה וחרב ורעב איתנהו בשבי כדאי' בפ"ק דב"ב לכן אמר ברעב פדך ממות וכנגד החרב אמר ובמלחמה מידי חרב וכנגד המות אמר תבא בכלח אלי קבר:

**לכך נאמר ברכות כו'.**לשון רבים דאיכא ברכת יצחק וברכת ה' וברכת רבקה ועוד ברכת יצחק (יפ"ת):

**הה"ד אל תתן ה' מאויי רשע כו'.**כי יעקב צפה ברוה"ק שלעתיד יתחייבו בניו חובת גלות תחת יד זרע עשו. לפיכך הכניע עצמו לפניו להיות סימן לבניו וללמדם אורחות מוסר שיקבלו עליהם שיעבוד והכנעה לנהוג בהם כבוד ומייתי סמך לדבר הא דכתיב אל תתן ה' מאויי רשע שפירושו שיעקב היה מתפלל שיופר מחשבות הרעה וכדלקמן. הרי מוכח שיעקב ידע מהגלות (יפ"ת):

**אמר לפניו יעקב.**ואע"פ שהמזמור על שם דוד. הא קי"ל דספר תהלים נא' על ידי עשרה זקנים וחד מנהון יעקב:

מחשבות לבודסתם תאוה הוא בלב ע"ד תאות לבו:

**מהו זממו אל תפק.**דליכא למימר דפירושו שלא יעשה כמחשבתו. וזממו מגזרת כאשר זמם. ותפק מענין ויפק רצון. דהא זה כבר אמורה במאמר אל תתן ה' מאויי רשע. ומתרץ דהכי קאמר עשה לו זמם וכו':

עשה לו זמםכי מאוייו וחפצו המה רעים מאד. וחפצו רק לבלע ולהשחית ולכן עשה לו זמם שגם הוא יפחד מאחרים ועי"ז יטרד לבו ולא יחשוב כל כך רעה מרוב טרדתו. ובפ"ק דמגילה פרש"י זממו אל תפק אל תוציאנו מנחיריו. זמם כמין טבעת ברזל שנותנין בחוטמו של אנקה ונמשכת בו ומתוך חזקה אינה משתמרת אלא בו:

**ד"א אל תתן ה' כו' כשם כו'.**מפרש ליה דה"ק יעקב ה' אדני עוז ישועתי שכבר היית לי לישועה. סכותה לראשי ביום נשק ביום המלחמה כשבא לבן להלחם בי. וכאשר החלות להראות לי מדת טובך להצילני מיד לבן. כך אל תתן ה' מאויי של עשו הרשע שתפר רעות מחשבתו ותצילני מידו (נזה"ק):

**זה אחד משלשה ב"א כו'**שעליהם נאמר שאמרו בלבבם. שעל זה אמרו חז"ל הרשעים ברשות לבם. ודייקו מזה שנאמר ויאמר בלבו. ועניינו שזה מורה שלבם רעה מאד עד שנהפך כל יצורי לבם לרע. ולכן לא עמדו בידם כי לאנשים כאלה הנקם מכלה בהם:

ויאמר ירבעם בלבוקשה קצת דהא עלה בידו מחשבתו. וכאן אמר ולא עמדו בידו. ואולי הכוונה על בנו שבטל פרדסאות שהעמיד אביו שלא יעלו ישראל לרגל כדאי' בפרק אלו מגלחין:

**אבל אני אהרוג את יצחק אבי תחלה.**כצ"ל. וכן הוא במדרש שעם היפ"ת. והמדרש הזה מכוון למה דאי' לעיל פ' ס"ז שהלך עשו אל ישמעאל והתחתן עמו כדי לקרב דעתו עמו. ופיתה אותו שיהרוג את יצחק כו' וע"ש מ"ש. ועז"א לכך נא' זממו אל תפק בהריגת אביו. דזמם הוא ענין מחשבת מרמה ותחבולה שבא לסבב הריגתו דרך מרמה ע"י ישמעאל אבל לא עלתה בידו (נזה"ק):

**ואירש את העולם לבדי.**כי כבר ניתן כל העולם לזרע אברהם ויצחק ואין יורש אחר זולתי:

**מה כתיב למעלה כו'.**בא לתת טעם על שליחות זה שע"י המלאכים יפחיד את עשו שנדמו לו לחיילות של מלך כדמפרש ואזיל. ומייתי סמך לדבר שאף יעקב היה מזכיר לעשו שמו של הקב"ה:

שני אלפים רבוא כו' רבותים אלפי שנאןשפירושו רבותים רבבות הרבה. ואמר שמספרם אלפי דהיינו אלפים. דמיעוט רבים שנים. אי נמי רבותים פי' שתי רבבות. ופי' אלפי אלפי דעלמא. ופי' ב' רבבות פעמים אלף. והכל עולה לחשבון אחד:

שתי מחנות למהדכיון דרכב אלהים רבותים אלפי שנאן דהיינו ב' אלפים רבוא הוה סגי במחנה אחד לאלהים ומשני דלצורך יעקב הוצרכו מחנים. שלפי שנדמו לחיילות של מלך שיש בם ממינים שונים הוצרכו רבים להגדיל חברת כל כת וכת מהם ליראו:

יושבי קרנותעגלות חשובות כדאמ' בפרק י' יוחסין ויושבין בקרנות של זהב ומהלכין בראשי גייסות (מת"כ):

ידע ביה מלכאלשון תימא וחרדה יודע ממנו המלך ומכירו. והוא נתיירא ולא הרגו:

**למה שלח יעקב אצלו שלוחים.**כלו' מה בצע בדברי שליחותו ששלח לעשו לאמר ויהי לי שור וחמור וגו' מה זו סיבה למציאת חן בעיניו:

אם יחזור בתשובהשבראותו הצלחת יעקב יכיר בהשגחת ה' אשר לא יעזוב את חסידיו. ולכן אמר אל תאמר יעקב כדרך שיצא מבית אביו בעירום ובחוסר כל אלא עשיר גדול וז"ש ויהי לי שור וחמור וגו':

**ואל תאמר כשיצא יעקב מבית אביו נטל כלום מתפיסת הבית.**של בית אביו אלא בשכרי קניתי כל אלה שנא' כי במקלי שלא היה בידי אלא המקל שמכל זה אתה רואה שהשגחת ה' היה עלי:

**באותה שעה שקרא כו'.**כלו' אע"ג דעיקר השליחות היה כהוגן להיות רודף שלום. מ"מ לא הי' לו להשפיל עצמו לפניו לקרותו אדוני:

**א"ל אמרו לו אם לשלום כו'.**השתא דריש בענין אחר שאמר להם אמרו לו אם לשלום אתה מתוקן אני כנגדך לאחוז ג"כ בדרכי השלום ואם למלחמה אני כנגדך כי אע"פ שאני מתי מספר מ"מ יש לי גבורים בכח בטבע. הם בני שהם גבורים כיוצא בי. ובעלי גבורה וזרוע בצדקות הם בני שהם צדיקים ויראים שאומרים לפני הקב"ה דבר והוא עושה להם רצונם:

לפיכך בא דודלשבח ולקלס לה' בברחו מפני שאול על שעזרו ה' ליעקב שכשם שהציל את יעקב בזכות הבטחון אף שהיה מתי מספר כן יעזור לו ה' ג"כ אף שהוא מתי מספר כנגד שאול ואנשיו:

**על אותה שעה נאמר אלה ברכב כו'.**דברישיה כתיב ישגבך שם אלהי יעקב ויעקב ובניו בשם ה' היו מזכירים ונעזרו כן יהיה לדוד (יפ"ת):

**שור זה יוסף.**שהוא שטנו של עשו וכדמסיק שבן בנו של יוסף הוא עומד לכלות את עמלק:

חמור זה יששכרוכמו שמסיק שזרעו של יששכר יודעין כו':

**יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו.**כלו' שהם יודעים ומשיגים ברוח הקודש גזירת שמים ועל זה אמר לדעת מה יעשה ישראל ר"ל שהם מגלין אוזן ישראל למען ידעו לתקן הדבר בתשובה ומע"ט:

וצאן אלו ישראלכלו' שיש להם זכות ממה שנקראים צאן בהיותם נמשכים אחר הקב"ה בתמימות כצאן אחר הרועה וכדאי' בש"ר פ' כ"ד:

עבד זה דודשהוא עבד ה' והוא הכניע את זרעו של עשו ששם שם נציבים. ולפי שהזכיר זכות דוד הזכיר ג"כ זכות אביגיל שנבאה על דוד כי מלחמת ה' אדוני נלחם וכתיב כי מלחמה לה' בעמלק (יפ"ת). ובתדב"א הגיר' שפחה זו רות שיצא ממנה דוד. אלא שכאן דקאמר עבד זה דוד אין מתיישב לגרוס רות דהיא היא. ובתנחומא גרס עבד זה משה:

**מהו וארבע מאות איש עמו.**דמעט הם ולמה ירא יעקב כי רבים אשר אתו. ומשני מדלא כתיב אנשים וכתיב איש משמע דכל אחד היה איש חשוב בפני עצמו שהיה תחתיו כמה חיילות ועיקר יראתו היה כיון שראה כל אותה הגדולה פחד פן יש לו זכות העומד לו:

**באותה שעה אמר כו'.**דריש קרא דפן יבא והכני אם על בנים דרמיז אאותו ואת בנו:

שור או שהתרגום ותורתא או שיתא כמ"ד שאינו נוהג אלא בנקבות. לזה אמר אם על בנים:

**מי יקרא בו.**ר"ל אם לא תמחה בעשו שיעבור על אותו ואת בנו א"כ אין מקבל תורה לעתיד שמי יתן לבו לקרוא בו מאחר שאתה לא מחית בעשו שיעשה להם דבר נגד דעת התורה:

לסמות את עיניובזה לקרב דעתו אצלו במה שחלק לו כבוד בדורון. וזהו כענין השוחד הגורם להטות לב הדיין ולקרבו אצלו בהנאת דורון:

**שנאמר והאבדתי חכמים כו'.**ר"ל מדכתיב והאבדתי חכמים וגו' א"כ ש"מ שיש בהם חכמים. ועיין בויק"ר פ"ה:

מהו ורוח תשימודה"ל למימר הבדל תשימו או הפרש תשימו (נזה"ק):

**אם יהיה צרות כו'.**ורמז הצרות בעדרים שהם מנחה לעשו. וכן פי' הרמב"ן עשה רמז שיהיו הארנוניות שיגבו מזרעו של יעקב בריוח והמתינה בין זו לזו:

**והבטיחו שהוא מושיע לזרעו מכל צרותם בזכותו שנא' יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב.**כצ"ל וה"ג בספרים המדויקים. וכלו' שהבטיחו להיות סימן לבניו כי כאשר הושיע ה' לו והצילו מיד אחיו. כן יציל ה' את זרעו מזרע אחיו בזכותו. ועל זה נאמר יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב ולא קאמר אברהם ויצחק אלא לפי שהוא בצרותיו נעשה סימן לבניו (נזה"ק):