**ר' חמא כו' מתחלת הספר כו'.**אזיל לשיטתו דלעיל פ"ח דדריש הזאת ידעת מני עד התורה יודעת מה קודמת לברייתו ש"ע אבל אתה אין לך עסק לדרוש אלא מני שים אדם על הארץ (יפ"ת) ועיין בירושלמי חגיגה פ"ב הגירסא עד שלא נברא העולם הסתר דבר. משנברא העולם חקור דבר:

כבוד דברי תורהפי' שהחקירה תהיה ע"פ התורה:

בי מלכים ימלוכווממילא יצדק תואר המלכות בד"ת שהם הסיבה (יפ"ת):

בעונתו נברא העולםוהיינו את הכל עשה יפה בעתו. כלומר שנעשה יפה לפי שנעשה בעונתו ההיא דאילו עשה קודם או אחר כך לא היה יפה (יפ"ת):

**אמר ר' אבהו מכאן כו'**אלא רבי אבהו מילתא הוא דקאמר. ולא ידעינן אהי קאי. ומפרש רבי פנחס דאקרא דוירא אלהים קאי. ומשום דקאמרינן שהוא יפה לפי שבעונתו נברא. להכי מייתי הא דאמר שהיה בונה עולמות ומחריבן שלא היו יפים (יפ"ת):

בורא עולמות ומחריבןעיין מ"ש לעיל פ"ד:

דין הניין ליאלו נאותין לי וטובים הם בעיני. ויתהוןואותן הראשונות לא היו נאותין לי:

אשר עשהוהנה טוב מאד מה שעשה עכשיו הוא טוב מאד לא המחולפים:

**ר"י אמר מלך ב"ו כו'**ר"י דרש שראה בראיה אחת עליונים ותחתונים. וזהו וירא בראי' אחת. את כל. היינו העליונים ותחתונים. ור"ל בא להוסיף ודרש וי"ו דוהנה לרבות אף עולם הבא (משדר"א):

ראיה אחתבהבטה אחת:

העוה"ז והעוה"ב הביט בהן הקב"הדלאו דוקא עליונים ותחתונים ששניהם מכונים העוה"ז. אלא אפילו העוה"ב שאינו ממדרגת עולם הזה כלל רואה עם העוה"ז בבת אחת:

**לא יפלא כו'**שמעת שבראת אותם לא נחדלת מהם ולא שכחת דבר מבריותיך אלא הכל גלוי לפניך תמיד. וברש"י אי' באותה שעה לא יפלא ממך כל דבר שהכל הבטת בראיה אחת ע"כ:

כבר היא גלויה לפניוכצ"ל וכן הוא בילקוט ירמיה. ודייק זה מדכתיב וכל יצר מחשבות היינו עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניו:

עד שלא נוצר יצורדרש יצר מלשון יצור. קודם היותו נוצר מחשבתו גלויה לפניו. והוא חדוש טפי. וכן כאן צ"ל גלויה לפניו:

**א"ר יודא לגרמי'**רבי יודא הוא רבי יודן. ומשום דמלתא קמייתא אמרה בשם רבי יצחק. אמר דהך מילתא מדידיה:

יארשלשון דבור כד"א וארשת שפתיו:

רחב"ח ור' יונתןתרווייהו דייקו מלת מאד ופי' שהפסוק ידבר להווה ולעתיד. כלומר שראה אותו כי טוב הוא ונאות עכשיו. ורצה שיהיה כן טוב בעיניו תמיד. ומלת מאד נאמר על רבוי המשך הזמן העתיד. אלא דמה מדמה לה לפלטין העשוי למשכן המלך. שכן בנין העולם תכליתו שתשרה בו שכינתו ית'. ורבי יונתן דמהו למעשה החופה לפי שאין ביד הפלטין בחירה להרע או להטיב. ע"כ דמהו לחופה. וחן החופה תלוי במעשה הבת:

סיידהמלבנה בסיד:

וכיירהפי' הערוך מעשה ציור בשמי קורה או בכותל:

בתורתו של ר"מכלומר בספר דרשותיו על התורה (יפ"ת):

והנה טוב מותמשמע דנפקי ליה מיתורא דוי"ו דוהנה. והכוונה שהמות הוא חיים לנפש הצדיק:

**רכוב הייתי כו'**אפשר דמילתא אגב אורחיה קמ"ל כי יש לגדולים לישא על שכמם לקטנים להביאם לשמוע דברי תורה. שלפעמים ילמד הקטן שום דבר שידרשו וכמו שכן היה לזה (יפ"ת):

רבי חמא בר חנינא ורבי יונתןשקלי וטרי בהך מילתא (יפ"ת):

**ראוי היה אדם הראשון כו'**מפני שהיה יציר כפיו יתברך. ואע"ג דבחטאו מת. אך כיון דאדה"ר שב בתשובה א"כ למה נקנסה בו מיתה שלא לקבל תשובתו:

שנ"נ וחירםנבוכדנצר כתיב בו אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ובחירם כתיב בו ביחזקאל ריש כ"ח ותאמר אל אנכי מושב אלהים ישבתי. והא דאיתא באדר"נ דחירם מלך צור נכנס חי לג"ע הוא ט"ס וצ"ל חירם מצור שבנה המקדש לשלמה:

לאותו שבעדן שימותוהנה הוא היה שם שבשבילו נקנס עליו מיתה (מת"כ):

את כרוב ממשחאת גרמת לכרוב ר"ל לאדם הראשון שהיה בגן במקום מלאכים וכרובים. ממשח מגזירת כי שחה לעפר נפשינו. ר"ל שימות:

ולא יגזור מיתה על הצדיקיםשאין יתכן שבעבור שני רשעים ויחידים הדומים להם ימותו כל בני אדם:

**אלא שלא יהא כו'**תירוצא דרבי חמא למילתיה הוא. שמה הוצרך לגזור מיתה לצדיקים בשביל הרשעים. מפני שאי אפשר שתהיה המיתה לרשעים לבד. שלא יהיו הרשעים כו'. ושיחיו כולם אין נכון. מפני נבוכדנאצר וחירם:

תשובה של רמיותשאינם שבים בלב. ואם חוקר כליות ימיתם. נפקא מינה חורבה שהאנשים יטעו בהם ויהרהרו אחרי ה'. ותו שאפי' עושי' תשובה גמור'. או שלא יחטאו. מ"מ במעשה המצות רבים מעמי הארץ תהיה עשייתם שלא לשמה (יפ"ת):

רבי יוחנן ורשב"לבאו לפרש טעמים למה המות טוב. לזה הביא דברי ר' חמא לעיל. ודברי ר' יוחנן ור"ש ב"ל דהכא דמינייהו תסתיים סבת טובת המות:

**מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים כו'.**רבי יוחנן ורשב"ל חולקים על ר"ח ור"י וס"ל שהמיתה נגזרה בשביל טובת כל אחד ואחד. רשעים שלא יוסיפו לחטוא. וצדיקים שינוחו מיגיעת יצרם הרע הנלחם עמהם תמיד:

מכעיסים להקב"הר"ל לפי שהרשעים מכעיסים תמיד להקב"ה שבועטים מתוך היסורים ואין להם תקנה אלא בקבורה:

**שם רשעים חדלו רגז שם חדלו מלהכעיס כו'.**שאם כפשוטו יקשה הלא במותם יחדלו מהכל. ע"כ דרש שפירושו שיחדלו מלהרגיז להקב"ה ולהכעיסו וליגעו:

דיינו מה שיגענוהצדיקים אומרים כן. ודורש ינוחו. שישיגו נחת רוח בג"ע. ואע"ג דבעוה"ז מסרבים למות. בחשבם שעדיין לא קנו שלימות כראוי. מ"מ אחר מיתתם בראותם שכרם אתם ופעולתם לפניהם מתנחמים בזה:

שכר לצדיקים בכפליםהוא מה דאי' בפ"ב דחגיגה שהצדיקים נוטלים חלקם וחלק חבריהם בג"ע. ובהיפך הרשעים נוטלים חלקם וחלק חבריהם בגיהנם. והיינו לפי שקיבלו מיתה עבור רשעים (נזה"ק):

בארצם משנה יירשוהיינו בארץ החיים משנה יירשו. וכמ"ש לעולם ירשו ארץ:

**ולהפרע מהרשעים כו'**ואע"פ שטובתם הוא שזכו לשכר כפלים. מ"מ ראוים לעונש שהם לא עשו אלא רע. וה' הטוב הוא שהפך את הדבר לטוב (יפ"ת):

לפיכך משנה שברון יירשוט"ס הוא וצריך להיות לפיכך משנה שברון שברם. והוא פסוק בירמיה י"ז י"ח ועיין חגיגה דף ט"ו:

וכי שינה טובה מאדכי השינה בעצמה רעה כי הנפש אינה פועלת בעת הזאת בהשכלתה מאומה ואין רע למעלה מזו:

**אלא מתוך כו'**בהצטרפו לשביתת הנפש ומנוחתה במה שהחליף כח לעבודת ה' הוא טוב מאד שמתוך שאדם ישן קימעא מחליף כח להתיגע בתורה. אבל אם לא ברא ה' הטבע הזאת היה יגע לעולם (יפ"ת):

זה יצר טובכשמתנהגים ע"י יצר הטוב העולם מתכונן וזה טוב מאד. והוי"ו מרבה אפילו יצר הרע שגורם הריסות העולם יש בו ג"כ טובה:

וכי יצ"ה טוב מאדהא היצה"ר בעצם הוא רע:

**אלא כו'**ר"ל בצירוף לדבר קיום העולם הוא טוב. שמבלעדיו לא בנה אדם בית וכו' והיה א"כ העולם חרב:

**וכן שלמה אמר וראיתי את כל עמל ואת כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו.**כלומר כל עמל וכשרון מעשה בעוה"ז אינו אלא מצד קנאת איש מרעהו לעשות כמותו. והקנאה והתאוה בא מפאת היצה"ר:

זו מדת הטובכשאדם זוכה שימודו לו מן השמים במדה טובה והוי"ו מורה שמרבה גם מדת יסורים שגם היא בכלל טוב העולם:

באים לחיי עוה"בשיסורין ממרקין עונותיו של אדם וע"י זה מקבל שכרו לעוה"ב. וכמ"ש בברכות דף ה' מה מלח ממתיק את הבשר אף יסורין ממרקים עונותיו של אדם:

זו גן עדןשזהו רצון הצדיק וטוב מאד. והוי"ו מרבה גיהנם שגם הוא טוב. וקאמר וכי גיהנם טוב מאד הא הוא רע בעצם אלא משל למלך כו' וה"ג בספרים המדויקים ובנה על פתחו אוצר ובית האסורים. אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצר. וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לבית האסורים. כך כל מי שהוא מסגל כו'. וכה"ג נמי אי' לקמן ש"ר פ"ב (יפ"ת ונזה"ק):

מתכשרעושה מלאכתו באמונה וטוב וכשר:

הרי גיהנםומפני מוראה בני אדם הולכים בדרך טובה:

זה מלאך חייםששומר את האדם בחייו כפי רצון מנהיג העולם וטבע בני אדם. והוי"ו מרבה גם מלאך המות. וכתב הגר"א כונתם לא שהמות הוא טוב מהחיים. אפס כוונתם בעבור שכתוב מאד משמע שהמות הוא ג"כ טוב. שאין דבר מהנמצאים שיהיה בלא טוב ויוצא מן הגדר:

זו מדת הטובכפי רצון מנהיג העולם. והוי"ו מרבה מדת פורעניות. ולא היינו מדת יסורים דלעיל סי' י' דמדת יסורים היינו לצדיקים למרק מיעוט עונם בעה"ז לזכותם בעה"ב. וזה ודאי טוב מצד עצמו. אבל ר' שמואל בר אבא נקט מדת פורעניות הנוהג ברשעים אם לא ישובו. ולכן קאמר דמ"מ הוא טוב מצד שניכר מזה השגחתו. ובכן הנשארים ישמעו ויראו ולא יזידון עוד (נזה"ק):

שוקד על הפורעניותפי' ששוקד ומעיין על הפורעניות היאך יביאנה להיות העונש כנגד העבירה שיבין האדם איך נענש על חטאו מדה כנגד מדה. ויבין שהוא בהשגחה וישוב בתשובה. וכלשון הכתוב וישקוד ה' על הרעה מלשון דקדוק ותקנה. וכלשון חז"ל שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל. ור"ס לפרש אתא ואמר כל המדות בטלו כלומר מדת העונש של ד' מיתות ב"ד בטלו. ומדה כנגד מדה להיות מין העונש כמין החטא לא בטלה. ומסיק מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה היינו מ"ש וירא אלהים כו' מאד. ומאד הוא מדה כמ"ש בברכות נ"ד במשנה ובכל מאדך בכל מדה שמודד לך. כי זה היה תכלית הבריאה להכיר השגחתו יתברך בארץ. והשגחתו מתפרסם ע"י בחינת דין מדה כנגד מדה (נזה"ק):

לפיכך אמרו חכמיםהנה טוב זה מדת הטוב. והנה טוב זה מדת פורענות. כצ"ל:

**רבנן אמרי לה כו'**הך מימרא צ"ל אחר מימרא דאמר רשב"ל כו' דבסימן ט"ו. רבנן אמרי לה בשם כו' דטוב מאד זה אדם. ור"ל דרבנן דרשי לה מתיבת מאד דמיותר כדאכתוב לקמן:

מאוד הוא אדםלפי שהאדם הוא היה תכלית כל הברואים והוא היה גמר חלתו של עולם כדלקמן פ' י"ד. ומתחלה נברא העולם בדין. ובבריאת אדם שיתף מדה"ר. ונתקן העולם בטוב. לכן אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד זה אדם שעל ידי האדם נתקן הכל בטוב ונעשה טוב מאד (נזה"ק):

והנה טוב מאדזה אדם שנאמר (ישעיהו מ״ה:י״ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי כצ"ל. ולקמן בסימן ט"ו הוא מיותר ור"ל שמביא ראיה מזה הפסוק דמשמע מיניה שהאדם הוא גמר מלאכת ארץ כדלקמן פ' י"ב בהיותו תכלית הכל. ולכן אמר והנה טוב מאד זה אדם בהיותו תכלית הכל (נזה"ק):

זו מלכות הארץמיתורא דוי"ו קא דריש:

וכיכו' טובה מאדממלכות שמים ומשני דבישוב עולם הזה קמיירי. דבהא מלכות הארץ טובה טפי ממלכות שמים שנוקמת עלבון הנעלבים ומפחדה לא יוסיפו בני עולה. ויתקיים הישוב. אבל ממלכות שמים לא יתיראו הרשעים אשר לא נעשה פתגם הרעה מהרה. והכי תנן הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו (יפ"ת):

**אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.**נ"ל דשייך לסוף מימרא דסימן י"ד וכמ"ש שם (נזה"ק). אבל היפ"ת מקיים הגירסא. וה"פ אנכי עשיתי ארץ ובראתי עליה אדם שינהיגה במשפט והוא המלך. והמעיין יבחר:

דקיוןפי' עלבון ודין מי שעובר על דתו:

זו שעה יתירהפרש"י ה"א לרבות שעה אחרונה לששי היא ראשונה לשבת:

שעה יתירהלאו דוקא שעה ממש אלא זמן מה (יפ"ת):

מלאכת העולםכדקאמר בפרשה הסמוכה ב"ו כו' הוא מוסיף מחול על הקודש. אבל הקב"ה נכנס בו כחוט השערה (יפ"ת):

ע"כ כתיב הששיה' יתירה:

למנינו של עולםיום א' יום ב' לבריאה אבל מששי ואילך מונין למנין אחר דהינו ליום השבת. יום אחד יום שני בשבת וכן כולם. הששי בה' יום המיוחד שבו התחיל מנין אחר ליום השבת קודש (יפ"ת ונזה"ק):