**פתח אשרי הגבר.**משום דבעי לפרש שאמר יעקב מי שאמר ליסורים די כו' מייתי האי קרא דמפרש ביה רב הושעיא שהמתיסר אומר יה ואיידי דמייתי ליה האי קרא מפרש ליה (יפ"ת):

**ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו.**כלו' באמת הוא האושר האמתי והתכלית העליון לאדם. כי היסורין מצרפים לב האדם ומזככו לטוב רק אולי ידמה האדם שלא כן הוא. כי נוח היה לו אם ישב בשלוה ואז היה עוסק בעבודת השם. ילמוד מתורתו יתב' מה שקרה להאבות שהיו צדיקים גדולים ובודאי בשלוותם היו עוסקים בעבודת ה' ועכ"ז בא עליהם יסורים ולא הקפידו כי ידעו כי לטובתם הוא:

כיון שיצאבדבר ה' מארצו ומולדתו:

רעבוןכמ"ש ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה:

**אשריו לאדם שיסורין באין עליו מכח התוה שנאמר ומתורתך תלמדנו.**כצ"ל (נזה"ק) והיינו כמה דאמרינן למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם וז"ש אשרי לאדם כו' כלו' שהותש כחו וחייו ע"י התורה עד כי בא לידי חולה ויסורין. ובא"א הביא הנוסחא אשריו לאדם שתורתו יסוריו:

**של אהבה הן שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה שנא' כי את אשר יאהב ה' יוכיח.**כצ"ל (מת"כ) וכן הוא בפ"ק דברכות. והיינו דמייתי עלה עובדא דהאי סמיא דמהא משמע דלעולם יסורין של אהבה הם. והטעם בזה הוא מאחר שעיקר היסורין של אדם כדי למרק ולזכך אותו. א"כ אף שיש בהם קצת ביטול ת"ת סוף סוף היסורין ממעטין וממרקין את האדם:

**חזא כו'.**ראה עור אחד שישב ועסק בתורה. אמר רבי חמא לאותו עור שלום עליך בן חורין. א"ל מהיכן שמעת שאני בן עבד שאבי היה עבד ונשתחרר. שהיה סבור שלכך קוראו כן בן חורין שאביו נשתחרר ועכשיו אינו עבד. ואמר ליה רבי חמא לא בשביל כך קראתיך כן אלא שאת בן חורין לעוה"ב. על שהוא בעל יסורין של אהבה ומתורתך תלמדנו (שכתוב בה שעבד יוצא לחירות בשן ועין ומינה ילפינן ליסורין) ק"ו משן ועין וכדאי' בפ"ק דברכות:

**אשר תיסרנו ה' אכ"כ.**כלו' דה"ל למימר שם ה' ולמה דקדק לומר כאן שם יה. ועל זה אמר כזה שהוא נדון לפני הדיין צועק ומצטער ואומר יה יה די די. כלו' אם הוא נדון לפני הדיין בעצמו יכול לצעוק ולומר יה יה די די (פי' בלשון סורסי יה פתרונו די. ובעל מוסף הערוך כתב שבלשון יוני הוא צעקה וצווחה. והמת"כ כתב יה יה לשון צעקת חלל כמו הא הא בלשון הקודש) כלו' שיעשה לו חסד לוותר לו מקצת להיות לו די ביסורין הללו. ולכך נקט נמי ל' יה לרמוז לנינין לשון די שבהיותו הקב"ה מטפל בכבודו ובעצמו בדינו לפעמים נעתר לו במקצת לומר די בזה וא יותר ומבטל הגז"ד:

**מי שעתיד לומר ליסורים די.**פי' לע"ל ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו' ולפי שאין דבר לעתיד אא"כ יש כבר מעין דוגמתו קצת בעוה"ז כדאי' בפ"ב דשבת. לכן אמר מי שעתיד לומר ליסורים די יאמר ליסורי די (נזה"ק). אמנם בתנחומא אי' מי שאמר לשמים וארץ די כו' ע"ש:

**על זאת יתפלל כל חסיד כו'.**ומפרש לה בסמוך לעת מצוי החשבון. ועל זה אמר אל שדי וכדבסמוך. ואיידי דקיימינן בהאי קרא מייתי נמי אידך פירושי וחד מינייהו לעת מצוי הנפש ולכך מייתי עלה ענין זבדי וחבריו ונתבארו לעיל פ' ס"ב ע"ש:

**כי טוב חסדך מחיים.**כלו' כי טוב חסדך בשכר עוה"ב מחיים של עוה"ז. ואמר שפתי ישבחונך. היינו כדאמרינן במדרשות שהצדיקים גם בקבר שפתותם דובבות בדברי שבח ותהלה (נזה"ק):

ישראל סבאדאי לבני ישראל היינו בית יעקב מעם לועז אלא ישראל סבא:

לעת מצוי היוםמפורש בירוש' אמר ריב"ח יהי חלקי עם מתפללים עם דמדומי חמה בכל יום. מ"ט על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא לעת מצוי של יום כלומר בעת יציאת החמה ובעת שקיעת החמה שהיום נגמר ומתמצה:

**לעת מצוי הדין.**כלו' בראותו כח הדין הממשמש ובא לעולם מאז יתפלל לבל יהיה נספה בלא משפט ע"י פגעים רעים דמשנתנה רשות למשחית אינו מבחין כו' (נזה"ק):

**לעת מצוי הנפש.**וכדמסיק עלה בתנחומא דאר"י אין לך קשה מיציאת הנפש האיך יוצא ר"י אומר כפקטורין יוצאה מתוך הוושט וכו' וכן הוא ספ"ק דברכות:

**לעת מצוי החשבון.**שכשיראה האדם שהוא עת מצוי חשבונו שכבר הגיע מספר מפקד העונש הראוי לו. ועכ"ז הוא בצרה. ראוי לו לבקש רחמי' מלפני ה' וכענין דניאל שכשחשב שנשלם קץ בבל נתן אל לבו להתפלל שמא גרם החטא. וזהו ג"כ מה שסיים כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון פי' שראה שכמו שהוא היה נפרד מאביו כ"ב שנה כנגד זה היה ראוי לו שיצטער בפירוד יוסף כ"ב שנה. וכשראה שעכשיו נשלם החשבון ועדיין לא נמצא יוסף התחיל לשפוך תחנונים ואל שדי יתן לכם רחמים דבכלל דבריו הוא מציאת יוסף (כדבסמוך מושלח לכם אחיכם אחר). ובהכי ניחא ליה מאי דנקט שם שדי שפירושו די מה שנצטערתי כיון שנתמצה החשבון. וזה הסיום הוא כל עיקר הדרוש שפתח במקרא דעל זאת יתפלל:

**פתר קריא בגלות כו'.**שנצנצה רוה"ק בפיו לרמוז גם על העתיד וכדמסיק (יפ"ת):

**הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה.**ור"ל שמדת רחמיו תגבר על מדת דינו שעליה נקרא איש כאמר ה' איש מלחמה. וכבר מצינו על דרך מה שאמר בפ"ק דברכות שהקב"ה מתפלל יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי כו' (יפ"ת) ועיין ברמב"ן:

**ושלח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים.**כלו' שדיבר עם כנ"י מדלת עם הארץ אשר נשארו שוממים בקרב הארץ הקדושה כי עוד תהיה לכם נחמה בשוב ה' את שיבת אחיכם אלו עשרת השבטים (נזה"ק):

**אחר ואת בנימן זה שבט יהודה ובנימן.**כי הם היו תמיד לאחדים בממלכה אחת:

זה השלטוןואיידי דקאמר לעיל זה הקב"ה קאמר השתא זה השלטון אע"פ שאין חידוש בדבר ואמר ג"כ בנימן כמשמעו משום דברישא דריש ליה על שבט בנימן (יפ"ת):

זה יוסףשנצנצה רוה"ק בפיו בלא כוונה. וכדאיתא באג"ב נמצאת לו רוה"ק קימעא קימעא התחיל מתנבא בתפלתו שכל בניו קיימים כו'. ושלח לכם את אחיכם זה יוסף אחר זה שמעון ואת בנימין כמשמעו עכ"ל. אבל בפרש"י בחומש אחיכם זה שמעון אחר לרבות את יוסף. וכתב הנזה"ק דהעיקר כגירסת רש"י דיוסף הוא נדרש מרבוי:

**אין והכן אלא שבת.**דע"ש היה שמצוה להכין ליום המחרת. ושני דברים צוה לטבוח טבח בעוד היום לאכול עם אחיו והשני להכין לו ליום מחרת לצורך שבת:

הדא אמרתששמר יוסף את השבת ואע"פ שיוסף שמר את השבת קודם מ"ת מ"מ שלח את אחיו בשבת שחרית כדכתיב הבוקר אור וגו' כיוון דאינהו בלאו הכי מעולם לא נזהרו במצות שבת באשר עדיין לא נצטוו עליו:

מלמד שהי' דוחפן בפניםוהם דחפו אותו לחוץ. כלומ' שדחפו אותו בדברים מעט מעט להחזיקו עוד בחוץ כי נתיראו לגשת פנימה פן יתנם שם במאסר מפני עלילת הממון עד שאמר להם שלום לכם אל תיראו וגו' מאז נגשו פנימה. ולפיכך אחר זה נאמר שנית ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף דמשמע הבאה אחר הבאה וכדפרש"י בחומש:

ירידה היא לנומדכתיב ירד ירדנו ואמרו כן מפני שרצו להתנצל על דבר הכסף השב באמתחת' כי אינן מהדיוטות שיתנו עין בשל אחרים כי הם נכבדי ארץ אשר כסף לא יחשובו:

**בין בזכותכם כו'.**ר"ל שהם היו זוכים גם מצד עצמם גם מצד אבותם וז"ש נתן לכם מטמון מ"מ (יפ"ת):

בין בזכות אבותיכםדאל"כ אלהי אביכם למה לי:

**כהדין צרצורא עבד כו'.**שנעשה עב ושמן כצרצור של שמן שהוא רחב כך היה רחב ושמן מרוב מאכל שהאכילו בבית האסורים (רש"י ויד"מ):

מה עבד אבאאביו של רבי חייא היה בבבל והוא בא"י. לכן שאלו רבי חייא מה עושה אבי כלו' העודנו חי:

**א"ל אמך שאלה בך.**לפי שאביו מת ולא רצה לומר לו בפירוש שלא להוציא דבר רע מפיו. לכן אמר לו שאמו שואלת בו כדי שיבין שאין אביו קיים ולזה משנה טעמו. ורבי חייא היה מסופק שמא לא השיבו כן בתבונה ובדעת אלא לפי ששאל לו על אביו הודיעו שאמו שואלת בשלומו. ולזה אמר לו כמתמיה עליו אנכי אמרתי לך כזאת כלו' שאלתי על אבי ואתה השבתני על אמי. וכונת רבי חייא היה לראות מה ישיב. ואז הוצרך לומר לו שואלין על החיים כו' ומ"מ לא הוציא הבשורה מפיו שלא אמר לו בפירוש אביך מת:

הזקן זה יצחקבלשון הזקן רמז גם ליצחק שבא זכרונו בפתקין שהוצרכו לכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו. ואמר הזקן אשר אמרתם דזכרון בכתיבה היא אמירה (ס' לוית חן) והם לא השיבוהו רק על יעקב. וממילא יבין שיצחק הוא מת:

**לפי שלא שמענו חנינה.**לעיל פ' ע"ח:

נטל את הגביעלפי שהיה מבקש להסב לבנימן אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות עשה כן כדאי' בתנחומא סדר ויגש:

ומריח בגביעולעיל פ' צ"א אמר והקיש בו. כי כן דרך הקוסם לשנות עבודתו לפי ענינו כאן מריח שהוא דרך כבוד להושיבם בראש. ושם דרך בזיון לתתם כמרגלים:

**יהודה שהוא מלך ישב בראש.**ולפ"ז הבכור כבכורתו פי' כמו גם אני בכור אתנהו:

**וכד ילידת כו'**כשילדתו אמו מתה:

**מן בגין כו'**בשביל זה יבא ויתן ראשו אצל ראשי. כלו' ישב אצלי. אבל הם בשולחן לבדם וכאומרו וישימו לו לבדו וגו' וכן וישבו לפניו ולא בצדו (יפ"ת):

**נתנה לו אסנת נתן לו מנשה כו'.**ונראה שגלה להם יוסף כי הוא אחי בן אמו ומשמחתם בו נתנו לו מנותיהם. ובנימן ואחיו חשבו שלפי שציערו יוסף להביאו מחיק אביו היה מפייסו הוא ואשתו ובניו (יפ"ת):

**הה"ד ותרב משאת בנימן ממשאות כולם חמש ידות.**כתב היפ"ת שאין המנות מעיקר המאכל כי לא יקח יוסף ואשתו ובניו מאכלם ויתנו לבנימן וישארו בלא אכילה. אבל המנות מיני מגדנות הבאות בסעודה. ואף אלה לא יחוייב שיאכל האדם כל מה שנותנים לו. אבל דרך חיבה וכבוד מרבין לאדם מהם והוא אוכל כטוב לו:

עמו שתופי' עמו בחברתו. ולפי שאין בזה חידוש דהא כתיב וישבו לפניו. לכן צ"ל דלדיוקא אתא עמו ולא בלעדו:

**לא טעם טעם יין.**כדאי' לקמן פ' צ"ח דיליף מכתיב נזיר אחיו. וכ"ה בפ' תולין. שהיה מתענה על פרידת אביו ע"ד ובשר ויין לא בא אל פי:

**אף הן לא טעמו.**שהיו מצטערים על יוסף שאחר שמכרהו נתחרטו כדלעיל פ' צ"א ועכשיו הוצרכו לשתות שנתביישו להשיב פניו ריקם (יפ"ת):

**עובדא הוה בדרומא.**ארץ יהודה נקראת כן במשניות ובמדרשים. והביא זה לכאן משום דהבקר אור אתא לאשמועינן שלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב כדאי' בריש פסחים. ובפ"ק דתעניות מייתי הך עובדא לראיה שראוי לעשות כן:

**והוה קאים ולביש זוגוי בלילא.**יש מפרשים זוגו מלבושיו. ויש מפרשים מנעליו. והמעריך כתב שזו נוסחא משובשת ובספר כ"י ולבש זיינוי. ונוסחא זו היא אמת שלפי שהיה לובש כלי זיין לכן היו האורחים בוטחים בו והלכו קודם אור היום עכ"ל:

**ואמר להון כו'**והיה אומר לאותן האורחים שהיו שם קומו צאו לכם שאני עושה לכם לויה והיו יוצאים האורחים. וגזלנים היו מקדימין לפניהם והיו גוזלים אותם. ואח"כ היו הגזלנים נכנסים עם אותו הפונדקי והיו חולקים עמו את אשר גזלו מהאורחים:

ואתקבל תמןללון שם:

קםהפונדקי בלילה והיה לובש כלי זיינו ואמר לר"מ קום כו':

**אית לי אח כו'**בלשון חכמה אמר כן:

מסכיפי' מצפה:

**ואנא כו'**ואנכי יושב ומצפה לו מתי יבא וילך עמי. א"ל הפונדקי ואנה הוא אותו האח. א"ל בבית הכנסת והטעם שכן היה דרך האורחים ללון בבית הכנסת כדאי' בפ' ערבי פסחים. א"ל הפונדקי ומה שמו של אותו אח. ואנכי אלך ואקרא אותו:

**כל ההוא לילא כו'**כל אותו הלילה היה הולך אותו הפונדקי וקרא על שערי בה"כ כי טוב כי טוב ולא היה שום בן אדם עונה אותו:

ושוי חמריהועשה חמורו ר"ל תקנו לרכוב עליו:

**א"ל הא אתא ליה וירא אלהים את האור כי טוב.**והאורה אח לנפש האדם שהיא אור אלהים כאומר נר אלהים נשמת אדם (יפ"ת):

זה אחד מעשרה ק"ו שכתובים בתורהלאו דוקא בתורה אלא גם בנביאים ובכתובים בכלל שמקצתן בתורה ומקצתן בדברי קבלה. ועיין ביפ"ת:

ק"ו איך נגנובכיון שאף מה שמצאנו השיבנו ק"ו איך נגנב:

**הן בני ישראל לא שמעו אלי כו'.**אע"פ שהכתוב מעיד ואומר שהסיבה שלא שמעו היתה מחמת קוצר רוח ובזה נפרך הק"ו של משה. מ"מ משה שפיר יליף ק"ו (יפ"ת):

ק"ו לשכינהאלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון כדתני בריש ת"כ. והא דאמר ק"ו לשכינה י"ד אומר ר"ת משום דאמרינן בהמפלת שהאב והאם נותנין בו כל אחד ה' דברים והקב"ה נותן בו עשרה דברים:

ק"ו ואף כי אחרי מותיאמר בפסיקתא מלמד שהיו מתביישין ממשה יותר מכל נביא וחוזה:

**אף כי רשע וחוטא.**שישתלם רעתו בעוה"ב וכההיא דאמר לעיל פ' ס"ה אם למכעיסיו כך ק"ו לעושי רצונו. עוד י"ל דלענין חילול ה' מיירי דאין מקיפין בחילול השם כדמייתי בסוף פ"ק דקדושין (יפ"ת):

בשושן הבירהשהיא מדינה אחת כך בשאר מדינות הרבות מה עשו ודאי השחיתו רבים. ועי' בנתיבות עולם בפירושו של הל"ב מדות:

**י' בני אדם כו'**שכך אמר להם שכן האמת כדבריכם שעשרה שנמצא אחד מהן בגניבה אין כולם באסירא בתמיה וכי אן כולם נלכדים בבית האסורים אלא אני אתנהג עמכם במדת החסד שלא אעניש אלא אשר הנמצא אתו הגניבה בידו:

ולמה עבד כןלמה עשה כן ולא התחיל מיד באמתחת בנימן:

**מה גנבא בר גנבתא.**כלומר מה המעשה הרע הזה שהיית גנב דומה לאמך שגנבה את התרפים:

**אמר להון גברא דיוסף יש כאן כו'.**פי' היש כאן אדוני יוסף אשר מכרתם אותו. היש כאן שעיר עזים ששחטתם וטבלתם כתנתו בדמה. איך לא תבושו אחים שמכרו אחיהם לחרף אותי. שאפי' לפי דבריכם שאני גנבו אין חטאי שוה לשלכם כלל. שבנימן ידע ממכירת יוסף כדאי' באסת"ר פ"ו סי' ח' שאבנו שהיתה בחושן היתה ישפה לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק ישפה יש פה ושותק ע"כ:

**שבטים גרמו כו'**במכירת יוסף שנא' ויקרע יעקב שמלותיו. וע"ל פ' פ"ד:

לקו גם הםבמדה כנ"מ שקרעו גם הם:

**חד מנהון כו'**כ"א מהם היה לוקח משאו ביד אחד ונתנו על חמורו ולא הוצרך לעזרה. ודייק מדלא כתיב ויעמסו:

בחד ידאמדלא כתיב ויעמוס על חמורו אלא כתיב איש להודיע כי כאיש גבורתו ביתר עוז:

**ואת אמר וישובו העירה.**דמשמע העירה כל דהו (רש"י) שעיר פירושו בכ"מ עיר קטנה:

של י' בני אדםור"ל שהיו השבטים אמצי כח ולא היה נחשב מצרים בעיניהם לענין המלחמה אף שהיתה מטרפולין (פירוש אם של עיירות) אלא כעיר של עשרה בני אדם:

**מה נאמר בכסף ראשון כו'.**שבא לבאר כי ענין הגביע הוא עילה כי היה זה כענין כסף ראשון ושני שלא היה אלא דרך עלילה וכן אף זו עילה. וזהו מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני שלא היו אלא דרך עלילה. ומה נצטדק בגביע שהוא ג"כ עלילה כזה ומשום דמ"מ קשה דלא הו"ל לסתום אלא לפרש שיחתו לזה אמר שסתם הדברים כדי לרמוז בו עוד שאר ענינים (נזה"ק):

**מה נאמר לאדני במעשה תמר כו'.**להבין כוונת יהודה בזה הוא לומר שאין לדון אדם בשיקול דעתו הקל. רק בשכלו של אל דעות. שהרי אנו לפי שכלנו ודעתנו אין בנו חטא ועון. אבל מה נאמר לאדני במעשה תמר שכפי דעתינו אין עון בשוגג היה וחשב שהיתה קדשה ולא הכירה והאלהים מצא עונו וכתבו בתורה ששכב עם כלתו. ומה נדבר בבלהה שלפי דעתינו לא מצינו עון באותו ענין שעל שבלבל יצועי אביו ואמר לה דיה שאחות אמי תהיה צרה אלא גם שפחת אחות אמי. וכן בדינה שכדין עשינו שטמא את אחותינו ואנשי שכם לא מיחו בשכם והיוו חייבים הריגה ולא מצינו עון בענין דינה והאלהים מצא עון בענין דינה ששם בפי יעקב לומר עכרתם אותי וגו'. שבכל אלו אם אנו לא מצאנו עון. האלהים מצא. א"כ כמו כן עכשיו אף שלפי דעתינו אין אנו מוצאים לנו עון. אפשר שהאלהים מצא לכן הננו עבדים לאדוני כ' (יד יוסף):

**מה נאמר לאבא כו'.**דריש שבאו לומר שקבלו על עצמם עול עבדות שמה מצד תקף צער אביהם ותרעומותו עליהם בכמה ענינים עד כי לא יוכלו עוד לראות פניו. וזהו מה נאמר לאדוני לאבא שבארץ כנען ביוסף ר"ל במה ינחמוהו עליו. ומה נדבר במה שצערנוהו לפי שעה בשמעון. ומה נצטדק בבנימן כי האחרון הכביד:

אם נאמר לך חטאנובדבר הגביע זה לא יתכן באשר גלוי וידוע שלא חטאנו. ואף אם נאמר שלא חטאנו בגביע. עכ"פ האלהים מצא את עון עבדיך מצד אחר דהיינו ממכירת יוסף ושארי חטאים הנזכרים (נזה"ק) וסיבה אתה לפרוע ממנו:

**ממצה כו'**ממרק אות הטיב מכל אשר סבו עד לא נשאר בו רק השמרים. כך הקב"ה מדקדק אחרינו וממצה עלינו מדת דינו. ודרש מצא כמו מצה:

נער פורפוריההכוונה בזה שאסר עצמו באלה וקללה אם יעשה כזאת. והוא על דרך שאמר נחמיה גם חצני נערתי ואומרה ככה ינער האלהים וגו' וככה יהיה נעור וריק (שם ה' י"ג). וכן יוסף רצה לסלק עצמו מהנאת עבודתם נשבע על זה. ולקיום הדבר נער פורפיריה כלו' שכן יהיה נעור וריק אם יחמוד הנאה זו. ועל כזאת יפול ל' חלילה כאומר חס שלום שאכשל באלה ובשבועה זו (יפ"ת):

**א"ל השלום דכוליה נשפה.**צ"ל הא שלום דכליה נשפה. ונשפה הוא מלשון נשף וחושך. כלומר זה הא שלום דכוליה חשך ואפילה (יפ"ת). ובעל א"א גרס הוא שלום דכוליה קטטה. וה"ק ליה יהודה ליוסף אתה אמרת על לשלום אל אביכם א"כ יאמנו נא דבריך להיות עליותנו אל אבינו לשלום. כי אין זה אלא בהיות בנימן עמנו. אבל בלא בנימן שלום דכוליה חשך אפילה קטטה:

**ורוח הקדש צוחת שלם רב כו'.**כדי שלא יסיים הפרשה בדבר רע נקיט האי קרא (יפ"ת):