**כיצד הוא צריך לעשות.**פי' אם עבר לפני התיבה וטעה בתחלת ברכה ואח"כ נתיישב דעתו ויודע לשוב לתפלתו. כיצד הוא צריך לעשות והשיב ע"ז כך שנו חכמים כו' והוא משנה בברכות. ומסיים למדונו רבותינו והוא בירושלמי על המשנה הזאת אמר רבי יוסי בר חנינא כו'. ואחר כך אמר ד"א העובר לפני התיבה וטעה ור"ל שטעה באמצע הברכה כו'. ומנין הוא מתחיל כלו' מהיכן הוא מתחיל שאפשר שרשאי להתחיל מאמצע הברכה ואמר שיתחיל מתחלת הברכה שטעה. ועי' בצל"ח ברכות דף ל"ד ע"א:

בתחלת מגןוזהו ראש התפלה:

**ר"ח אמר אם טעה באחד מברכות אמצעיות.**כצ"ל. או צ"ל אם טעה בברכות אמצעיות:

להאל הקדושר"ל לסיום של האל הקדוש. וזהו אתה חונן ראש ברכות האמצעיות:

**חוזר לתחלת מודים.**ר"ל ברכה שלפני מודים הוא רצה. ואולי צ"ל לתחלת עבודה:

**ד"א העובר כו'**עי' פירושו למעלה וד"א אין פירושו פי' אחר. אלא פי' עוד דבר אחד אמרו ואפשר שתיבות ד"א מיותר. וזה מיירי אם טעה בברכות ק"ש:

ומהיכן למדושאינו מתחיל מראש אלא ממקום שפסק הראשון:

ומה נתן לוב"ר פ' ס"א ע"ש:

בכורהלענין העבודה:

ברכה נתן לוועי' מ"ש בב"ר פ' ס"א:

**ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל.**עי' בנזה"ק בב"ר פ"ק בארוכה:

**מנין ממה שקרינו בענין וזאת הברכה ובמה חתם משה אשריך ישראל ואף דוד כשבא לומר תפלה ממקום שפסק משה משם התחיל אשרי האיש.**כצ"ל [יפ"ת]. וכ"ה בב"ר סוף פ"ק ובשוח"ט:

מדבר במשהשהיה גדול החכמים ואבי הנביאים. וגם היה גדול במדות שהיה נקי כפים מגזל מאומה. והיה לבו שלם ביראת ה' האמתית:

**לא חמור אחד מהם נשאתי.**וכמ"ש בס' קרח שכך אמר משה אפי' מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם כו'. ובש"ר פ"ד אי' לא חמור אחד מהם נשאתי כו' כך אמר משה כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו. וע"ש ביאורו:

**אם אומר לחבירו כזה.**כדמפרש למה יחרה:

**שאינו תובע צורך עצמו.**להיות מלך עליהם שאין מלך בלא עם. אלא כל עיקר מגמתו היה בשביל שינצלו ישראל:

אלא בדין עשהכדאי' בשוח"ט ויפן כה וכה כו' שראה את המלאכים ונמלך בהם והרגו בדין. ועי' בש"ר פסוק ויפן כה וכה:

ולא נשבע למרמהזה משה אף שהיה בשבועתו צד היתר כי היה מפחד פן יגיד לפרעה אם לא יבטיחנו שישב אצלו:

שנא' ויואל משהוהוא לשון שבועה כמד"א [ש"א י"ד] ויואל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב כדאי' בתד"א ח"א ריש פ' י"ז. ובש"ר פ"א. ור"ל שנשבע ליתרו שלא ילך חוץ מדעתו. וקיים שבועתו כשהלך בשליחותו של הקב"ה הלך אצל יתרו והתיר שבועתו:

אלא ישיאוהוא פועל יוצא לזולתו:

**כיצד אדה"ר אומר למשה כו'.**ע"כ צ"ל שלא אדה"ר והאבות דברו ולא משה השיב. דהא לא היו ביחד בדור אחד רק הפסוק של רבות בנות וגו' מדבר בעדם כאילו היו הם מדברים. ומסיק שמעלת מחה למעלה מגדולתם [של"ה]:

**אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה.**והייתי נצר מטע אל לבדו ולא חלק אב ואם בעצמי ובשרי. וע"כ היה בכחו לחיות לעולם לולא החטא. וא"כ גם נפשו המשכלת היתה גדולה במעלה וא"ל משה הן אמת גדלת מאד ביצירתך אבל נקלות בהפריעך מצוותיו ודבריו לא שמעת. אבל אני פי מלכי וקדושי שומר הייתי וממצוותיו בל אט סלה. ולזאת נתמרק גופי ונזדכך גווי אף בשעת מותי:

**שנא' לא כהתה עינו כו'.**מראיתו כמו ועינו כעין הבדולח [רד"ל]:

קברניטיןבל"י מנהיג הספינה רב חובל:

**אברהם אמר למשה אני נתעליתי יותר ממך.**שהייתי זן כו'. וכדאי' בב"ר ס"פ נ"ד ויטע אשל בבאר שבע:

בישובשבקל יש להשיג כל מיני מאכל ואני הייתי זן במדבר שאי אפשר להשיג שם ונתתי להם המן שטעמו בו כל מין טעם שרצו:

מראות בשכינהבשעת עקדה כמ"ש בב"ר פ' ס"ה:

**אבל אני הייתי מדבר עם השכינה פנים אל פנים כדכתיב (שמות ל״ג:י״א) ודבר ה' עם משה פנים אל פנים ולא כהו עיני מנין שנא' ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.**כן הוא בדפוסים הרבה. אבל בדפוס חדש הגיהו שנא' לא כהתה עינו ולא נס לחה:

בפירבוריןהוא מלשון לפרבר [דה"א כ"ו] ר"ל בחצרך וברשותך כלו' למטה בארץ שאין שם רשות המלאך ורגילתו:

**שנא' מלכי צבאות ידודון.**וכדאי' בבמד"ר פ' י"א רבי יודן בשם רבי איבו אמר מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא אפי' מיכאל וגבריאל היו מתייראין מפני משה:

**הואיל ונתעלה מן הכל.**ממעלות אנושיות למעלות אלהות מה שלא זכה שום בן אדם אליו שלכן נאמר עליו פה איש האלהים:

**הוא יברך את ישראל.**אבל ברכת יעקב לא כתיב ביה בתחלה לשון ברכה רק ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם. רק לבסוף כתיב ויברך אותם וגו' וגם שם דרשו בב"ר ס"פ ויחי דלשון איש אשר כברכתו רומז לברכת משה עתיד אחד כיוצא בי לברך כו':

**באה התורה והקב"ה לברך את ישראל.**הכוונה דמתחלה ברכתן התורה שיקיימוה. להיות זה כל האדם שלא נברא בעוה"ז אלא לעשות ולקיים כל דברי התורה. ואח"כ בירך אותם משה בברכה של עוה"ז שלא יעכב חסרון הפרנסה מלעשות רצון קונם. ואח"כ בירך אותם הקב"ה בשכר עוה"ב שהיום לעשותם ולמחר לקבל שכרם הרוחני [זב"ש]:

**אם איש כו'**דמשמע ליה מלת איש מוכרח מדלא כתיב איש אלהים:

זה הקב"ההכוונה אף שהוא אלהים פשוט בתכלית הפשיטות עכ"ז הוא כביכול מכונה בשם איש יען הוא מזדקק לאנשים להשגיח עליהם ולהחיותם ולהשכילם:

בשעה שהושלךדרש על זמנים מתחלפים שפעמים היה רק במדרגת איש. ואח"כ נתהפך למעלה אלהית. וזה מעלה נפלאה שנהפך ממדה למדה:

שנהפך לדם האלהיםשזה היה ענין אלהי לשנות המים לדם. וצ"ל ובשעה שהפכו לדם. וכ"ה בתנחו' ובשוח"ט מ"ז:

ששיקעומשה לפרעה ולמצרים לתוך הים:

**בשעה שעלה לרקיע איש.**זה דרש בבחינת הצירוף שכפי ערך המלאכים שהם נקיי חומר נקרא איש בעל חומר. ובערך האנשים נקרא אלהים כי היה מיוחד במעלתו מהם כאילו נבדל מהאנושיות:

**ד"א בשעה שעלה לרקיע אלהים.**השתא דריש להיפך וגם על זמנים מתחלפים בעת קבלת התורה בעת שהיה במקום היה ממש מכונה בשם אלהים כמלאכי מרום בלי אכילה ושתיה. ולא כן אח"כ:

מחציו ולמטהמתחת לבו ולמטה איש. אבל מלבו ולמעלה היה כולו קודש וכל מחשבת לבו והשכלתו היה אלהים:

**נטל מלאך המות כו'.**דרש לפני מותו לפני מי שרוצה להמיתו ובפניו. או מפרש לפני מותו כלו' לפני מותו ממש שהגיע עתו למות ועכ"ז התגבר משה וברכן:

לקלסובשעת הקילוס נפשו דבוקה בה' אז הוא למעלה מהכל ואין כח מלאך המות לשלוט עליו:

שנא' האזינו השמיםוכדאי' בספרי בשעה שאמר משה האזינו השמים היו השמים ושמי השמים דוממים:

**ובכית עמהן כו' תאמר שבקשו לדחות אותך לגיהנם כו'.**הענין הוא כי בנסוע הצדיק מהעולם מעבירים אותו דרך פתח גיהנם. והרשעים בוכים בכי גדול. ואז בזכות הצדיק נמשכים אחריו ועולים הראוים. והנה לפעמים מצטער הצדיק על בכייתם. ולפעמים מצטער אולי מידי עברו תתעורר מדת הדין על הצדיק וידיחוהו מלכנוס אל ג"ע ימים מספר. ועל הא' אמר שמא ראית אותן בוכות כו'. ועל הב' אמר שמא בקשו לדחות כו'. ועל כן היו מהגדולים דואגים שלא יוליכום דרך גיהנם מדאגה מדבר אחד מאלו [אלשי"ך תהלים קט"ז פ' ח']:

**ותאמר שראית אותן בוכים ותבכה עמהם.**כצ"ל:

**כיון ששמע משה כו' שובי נפשי כו'.**מקרא זה כתוב קודם. ודרש כי חלצת הוא נתינת טעם על שובי נפשי מפני שחלצת וכו' [רד"ל]:

**באלו שהן עושין את ד"ת.**כלו' שמקיימים את דברי התורה לא הלימוד וההגיון לבד:

בעושיה אדם אומרועוד כיון עם מלת בעושיה על אדם שהוא אומר כו':

**אדם אומר למדתי חכמה.**פי' כל חכמות אוכל לקבל וללמוד. וחכמת התורה לא יכולני ללמוד. וא"כ מה אעשה אני שם אצל חכמת התורה כי איגע לריק [מת"כ]. ולי אפשר שצ"ל אדם אומר לא למדתי חכמה כו'. ור"ל אדם שהוא עושה מצוה כמו שלמדוהו אחרים אבל לא למד חכמה ותורה. ואומר אוי לי שלא למדתי חכמה ותורה מה אעשה אני שם. אומר לו הקב"ה כל החכמה וכל התורה דבר אחד הוא וקל הוא להשיגם אם יש לו לאדם יראת שמים ועשה המצות:

סגולההיא סרח בת אשר כדאי' בסוטה פ"ק דסרח בת אשר הגידה לו וכ"ה בש"ר פ"ך. שהיא נשתיירה מאותו הדור. וקראה סגולה ע"ש שהיתה כאוצר נחמד לבית ישראל והיא הצילה עיר ואם בישראל כדאי' בב"ר פ' צ"ד וקה"ר פסוק טובה חכמה מכלי קרב [מת"כ]. ולי אפשר שנקראת סגולה ע"ש שלא נמסר סוד הגאולה אלא לה כדאי' בפדר"א ותוס' סוטה פ"ק. והוא ב' תיבות סוד גאולה:

**עשו ארון של ת"ק ככרים.**בסוטה פ"ק אי' ארון של מתכת עשו. כדי שישקע במים ולא ימצאו אותו להעלותו משם:

**פקוד יפקוד אלהים אתכם.**והעליתם את עצמותי מזה:

מעשים טובים יש לךמעשים טובים יש לך והקב"ה אל ישיב פניך אם התפלל אליו:

**ומשה סובל ארונו של יוסף.**משום שהיו המצות חביבות עליו:

**חייך החסד הזה שעשית גדול הוא.**שאלולא כן לא היו בני ישראל יוצאין ממצרים. וגם מצד שלא השגחת על כסף וזהב. ורק הדבר הזה היה גדול הן מצד הדבר בעצמו והן מצד מעלתך ופעולתך:

שאכנסלארץ ישראל:

ויבקעו כל השעריםכלו' שיכירו ישראל האמונה האמתית וישיגו כבודך שאתה מלא כל העולמות. כמו שאם יבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך:

**אתה אמרת ואין עוד.**וא"כ הכרת אמתת כבודי באמת מה שלא זכה שום בן אדם אליו. לכן מעלתך בנבואה ג"כ גדולה מכולם ואני מעיד ואומר עליך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה:

בדבר שקלסתיךשנא' הן לה' אלהיך השמים:

**כל מדותיך כו'**פי' אתה משלם מדה כנגד מדה:

**מדה רעה כנגד מדה טובה כו'.**פי' שמא מדה רעה כנגד מדה טובה כו' בתמיה:

**אף זו מדה טובה כו'**כלו' שאף על מדה טובה נכתב הן. וכן זה שאמרתי הן קרבו ימיך למות לטובתך היא שלעתיד אני מעלה אותך במעלה גדולה:

**עד שנגלה עליו ב"ד הגדול.**ומרומז בפסוק וה' אמר אל תעבור. כי כ"מ שנא' וה' הוא ובית דינו כלו' מדה"ד ומדה"ר שהמה ב"ד הגדול של מעלה. וכלו' עד הנה היה מדמה אולי עונשו הוא רק ממדה"ד. ולכשיתחנן יהפך לרחמים. עד שהשיג וראה ב"ד הגדול שלמעלה. ומה שהוא גוזר עם ב"ד אין לו שינוי [י"מ]:

ועג עוגהפי' עשה היקף בארץ. תרגום ערוגת צמחה עוגית נצבתה:

לבש שקעל בשרו מתחת לבגדיו ונתעטף שק מלמעלה על בגדיו:

**עד שנזדעזעו שמים וארץ.**כי הצדיק בתפלתו מעורר המדות העליונות ופועל בהם השפעות רבות:

צביונורצונו:

בת קולמדה הממונה על כך יודעת שבעים לשון מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות [רש"י פ"ז דסוטה] ולפי דבריו הוא מלאך. אבל תוס' פ"ק דסנהדרין כתבו דבת קול הוא קול היוצא מקולו של הקב"ה:

אלא אשר בידוכלו' אשר לוקח בידו נפש משה ועל כן מזדעזע בתפלתו ועושה שנוים בעולם:

**על הכרזה אכרזיא שמו.**כצ"ל:

**ונעלו כל שערי רקיע.**ואפשר דמרומז [במקרא איוב שם] יסגור על איש ולא יפתח. ואין איש אלא משה:

ובקשו לעלות הרקיעמשמע שמלאכי השרת בקשו לעלות. ובספר פטירת משה הגי' נשתנה לשבח (מת"כ):

**ואין רעש אלא זיעה.**הלשון הזה מורגל בפי' חז"ל מזיעת כנפי החיות:

**שאין לפניו משוא פנים.**כי נעלם משפט הנהגתו יתב' מדוע פעם מקבל תפלת האדם ופעם לא יועיל בשום אופן:

תקט"וכמנין שירה. ועי' תוס' רפ"ב דחגיגה:

כך אראה בטובתןכי אולי ח"ו מרוב טובה יבעטו. וכן אהיה עמהם ללמדם ולהועילם:

פלסתרענין זיוף וכזב. רש"י בפ"ק דסוטה:

**עד שיהיו עם קדוש ונאמן כו'.**כלו' שנטעתי בלבם האמונה האמתית עד שנתהוו קדושים כמו שמשבחם הכתוב שעם קדושים נאמן הוא:

מספר מיתתוהיה סופר ומונה השעות והרגעים מתי ימות. ובילקוט גרס ומצפה מיתתו כלשון המקרא צופה רשע לצדיק וכמו דאי' לקמן:

ואשמחה בהכלו' בהכלה כן דימה מיתת משה להלולא. כמו הלולא דרשב"י. וסמאל כל מאויו היה במיתת משה למען לא יושלמו ישראל בתכלית שלימותן. ולכן השיבו מיכאל שאל ישמח כי אף במות משה יהושע יהיה למנהיג נאמן. ואף שיהיה עוד גלות כי לא יושלמו בתכלית התיקון עם כל זה סוף יתוקנו ותהיה הגאולה בתכלית:

הניח אותי בעוה"זבחו"ל:

**אם לא אמיתך בעוה"ז האיך אחייך לעוה"ב.**ור"ל שהמיתה הוא לצורך התחיה שלאחריה שהוא תכלית התיקון:

**הניח אותי כחיות השדה כו'.**יש בדברים האלה בלי ספק כוונה עמוקה ורמזים נפלאים מה שאין כאן מקומו להאריך. ועי' בילקוט. ובס' פטירת משה שם באו הדברים באריכות יותר. וכל הדברים בזה אינם כפשוטם:

וספר השירפ' האזינו:

אמר הקב"ה לגבריאלשהוא מלאך הממונה על הדין. אך לא אבה ואמר כי אינו יכול להתקצף במדה"ד עליו:

למיכאלמלאך רחמים:

מיד לבש כעסכי מדתו קצף וכעס:

**שיצאתי ממעי אמי מהול.**שעיקר סיבת המילת תיקון המדות. והיותו נולד מהול יורה כי מבטן אמו היה מתוקן במדות [יפ"ת]. ועי' בשמ"ר פ"א סי' כ"ד:

**ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה.**לא מצאתי זה במדרש אחר שדיבר משה בו ביום שנולד:

**ואפילו חלב לא ינקתי.**והא דכתיב ותניקהו י"ל דה"ק שלא יניק בחנם רק בשכר [ז"ר]:

**ונטלתי כתר מעל ראשו.**הובא בילקוט ספר שמות ובש"ר פ"א סי' ל"א:

וקרעתי את הים לי"ב קרעיםכדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים. ועי' באלשי"ך פסוק זה:

מלחמתם של מלאכיםשקטרגו שלא תנתן התורה לישראל:

**ורדתי תחת כסא אש.**בדפוסים אחרים אי' ודרתי תחת כו':

**וסוכתי תחת עמוד אש.**עי' ז"ח דף נ"ד ע"א:

**סיחון ועוג שני גבורי או"ה.**סיחון ועוג היו אחים בני שמחזאי כדאי' בנדה פ' האשה:

**לא הגיעו המים לקרסוליהם.**חולק על מ"ש בברכות דף נ"ד ע"א שעד קרסולי עוג היו שלשים אמה. שא"כ מי המבול שהיו ט"ו אמה על ראשי ההרים הגבוהים היו עמוקים יותר מקרסוליו. אם לא שעמד על הר גבוה מאד [רד"ל]. ועי' מ"ש לעיל דב"ר פ"א סי' כ"א:

**והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם.**וכדאי' בילקוט סוף ס' בשלח ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כו' שעמדה לו השמש. וכן העמיד החמה במלחמת סיחון ועוג כדאי' בל"ב מדות דריה"ג. ועי' בתענית דף כ' ועכו"ם כ"ה:

והרגתיםמשמע שגם לסיחון הרג משה בעצמו. וכ"ה בספר בהעלותך פיסקא ק"א:

**אין לך לומר כן.**לדמות אותי לכל באי עולם. ובחנם הגיה הרד"ל כאן:

**ונטל קרן הודו ועיור את עיניו.**גם הדברים האלה יש בהם רמזים עמוקים ואינם כפשוטם:

**אני בעצמי בך ובקבורתך.**הבטיחו הקב"ה שלא ישלוט איש בקבורתו כי לא ימות אף גופו כשאר בני אדם:

וקידש עצמו כשרפיםשכל כוונת משה להכין עצמו להיות פרידתו על צד שלימות העליונה בלי חסרון מאומה. וזהו שקידש עצמו כשרפים וזיכך עצמו כשרפים:

**וירד הקב"ה כו'**כי נשמתו עלה למעלה תחת כנפי השכינה במדרגה גבוה מאד:

מיכאל וגבריאל וזגזגאלובמגלה עמוקות אופן ק"ח ואופן קי"ח גרס זגנזגיאל. והוא מטטרון שיש לו שבעים שמות של הקב"ה. ונקרא זגנזגא"ל לפי שמסר לו הקב"ה כל גנזי אוצרות. ועי' יב"ע פסוק ויקבור אותו בגי:

השקף עיניךהוא מלשון משקוף שפרש"י והערוך שהדלת שוקף וחובט עליו. כן כאן פירושו השקפת גביני העינים זה על זה. ובילקוט גרס השכב והשכיב:

**הנח ידיך על החזה והניח ידו על החזה.**כצ"ל. וכן אמרו בירושלמי נזיר פ"ט הלכה ג' איזהו מושכב כדרכו רגליו מופשטות וידיו על לבו. והביאו הרמב"ן בתה"א ל"ז ע"ב. ומ"ש בספרי האזינו [הובא בילקוט חקת רמז תשס"ד ובפרש"י האזינו] במיתת אהרן פשוט ידך ופשט. היינו שלא יהיו אצבעות ידיו קפוצים וכמ"ש בקה"ר פ"ה. ועי' ברוקח ס"ס שי"ז. אבל אין פשוטות ממש כרגליו אלא כפופות על לבו על החזה כדהכא. ובפסיקתא זוטרתי דרבי טוביה בפרשת האזינו שם הגי' כמאמר הספרי פשוט רגליך במקום פשוט ידך [רד"ל]:

**הקף רגליך זה על גב זה.**כמ"ש ביעקב ויאסוף רגליו. אבל הלשון דכאן זה על גב זה משמעו שיניחם אחת על גבי חברתה שיראו כאחד. ואפשר הגי' הנכונה זה אצל זה. וזהו לשון הקיף לסמכם יחד שלא יהיה ריוח ביניהם. אבל לשון רגליו מפושטות דאי' בירושלמי הנ"ל משמעו כפשוטו כדרכן. וכ"ה לשון הרמב"ם שהביא הטי"ד סי' שמ"ב כאדם שהוא ישן. שאין דרך הישן להניח רגליו זה על זה [רד"ל]:

קצבתיךפי' נתתי לך קצבה. וזהו דלא כמ"ש בשבת דף נ"ה ע"ב יען לא האמנתם בי הא האמנתם עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם. אלא ס"ל המדרש הא האמנתם הייתי מוסיף לכם שנים. ואפשר שגם דעת הגמרא כן הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם שהיה בדעתי להוסיף לכם שנים:

**יש גוף טהור בעולם יותר כו'.**כלו' אחר שאין לו מונע מהשלימות מגופו. כי נזדכך חומרו מאד עד שנעשה גופו כמלאכי השרת. א"כ מדוע הוכרח לצאת ממנו. וה' השיב לה שע"י יציאתה תתעלה עוד במעלה עליונה רמה מכמו שהיא עתה. וזה אי אפשר לה בהיותה אף בגוף משה:

ולא רמההיינו כנים בראש. ותולעה אלו תולעים שבמעים. ועי' באדר"נ פי"ט וקה"ר פ"ה. תמורה דף ל"א ע"א:

**אבל בן עמרם כו'.**בא לומר כלפי מה שא"ל ואני מושיבך כו' אצל כרובים כו'. דעבודת משה בעוה"ז בעוד נשמתו בו גדולה יותר לעלות לרצון לפניו משל מלאכים ושרפי מעלה:

**נשקו הקב"ה כו'.**מלת נשיקה הוא דבקות החושק בחשוק ומתוך כך הנפש נפרדת מן העולם הזה שלא בהרגש טעם מיתה ושלא על ידי כח המשחית הוא מלאך המות. ואין טומאה במת אלא מצד מלאך המות:

**מי יקום לי עם מרעים.**מפני שכל הנביאים לא עמדו בפרץ בשביל ישראל ולא מסרו נפשם עליהם כמו משה רבינו ע"ה כמ"ש ואם אין מחני נא וגו' [אלון בכות]:

**ורוח הקדש אומר כו'.**רוח הקדש החפץ להריק שפע הנבואה למטה וראה שנסתלק הנביא הגדול מהעולם שבאמצעיתו שרה רוח הקודש על ישראל אמר ולא קם נביא עוד כמשה:

**שמים בוכין כו'**שמים הרגישו שנאבד מהארץ חסיד גדול שעל ידו הריק שפע הטוב מהשמים. אמרו אבד חסיד המתחסד עם קונו שעל ידי זכותו מריק השמים שפע על הארץ:

**ארץ בוכה ואומרת וישר באדם אין.**כי היה ישר יודע לכלכל ענייני הנהגה הנוגע בענינים ארציים מדינים:

**וכשבקש יהושע רבו כו'.**שיהושע הרגיש על העדר החסידות ועל העדר האמונה מהם שהיה מורם ומלמדם. אמר הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם:

**אלו ואלו היו אומרים יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו.**ר"ל יבא שלום זה כנגד הנפש שתבא בשלום בעולם העליון אשר שם השלום בפמליא של מעלה. ינוחו על משכבותם זה כנגד הגוף הקדוש שינוח בשלום. כמ"ש חז"ל שאין רמה שולטת בצדיקים. וכמו שספרו לנו חז"ל מהרבה צדיקים זי"ע וזכר צדיק לברכה: