**הה"ד ויתרון ארץ בכל היא כו'.**וכן יתפרש הפסוק ויתרון ארץ אפילו דברים שאתה רואה אותם כאילו הן מיותרין כו' בכל היא פי' הן היו בכלל תיבת כל שבפסוק וירא אלהם את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי אין לך דבר שאינו לצורך [אלשי"ך]:

**כגון זבובים ופרעושים ויתושין הן היו כו'.**ס"ל כמ"ד בב"ר פ"ך ארורה האדמה בעבורך שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון זבובין ויתושין ופרעושין. ור"ל שנבראין מעיפוש הארץ אחר הבריאה. ולזה אמר כאן שנראים כמיותרים בשביל שלא נבראו בששת ימי הבריאה אלא אח"כ. וא"כ ס"ד שאינן בכלל כל אשר עשה והנה טוב מאד. קמ"ל דמכל מקום טובים הם מצד שמענישין את האדם ברצון המקום ומכריחין אותו להחזירו למוטב:

**כגון נחשים ועקרבים.**שהם רעים ומזיקין את הבריות וה"א שאינן בכלל והנה טוב מאד קמ"ל דלא אלא הם בכלל וטובים הם מצד שעושין שליחות המקום [ת"נ]:

**אמר להון הקב"ה לנביאים כו'.**פי' השתא מפרש בכל. שבכל הקב"ה עושה שליחותו ולא כמ"ד דלעיל דאמרו בתיבת בכל מרמז אפסוק את כל אשר עשה וגו':

**מה אתם סבורים כו'.**הכוונה כמו משה וירמיה שמשה אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה. וירמיה אמר אהה ה' אלהים הנה לא ידעתי דבר. וקאמר הקב"ה שלא יקשה בעיניהם איך יוכלו לעשות. כאי אפילו בעלי חיים קטנים חפץ ה' בידם יצליח ליפרע מן הרשעים אע"פ שאינם ראויין לדבר לפי שאין בהם דעת. וכמו כן תצלח שליחות זו ע"י משה וירמיה וכדומה אע"פ שאינן כדאי לדבר:

**אפילו ע"י נחש.**כדכתיב וישלח ה' בהם את הנחשים:

**אפי' ע"י עקרב.**שאינו גדול כנחש. **ואפילו ע"י הצפרדע.**שאין דרכה לישוך ולהזיק:

**שאילולא הצרעת היאך הקב"ה פורע מן האמוריים.**שהיו נסתרים והיה צריך לשלח בהם את הצרעה כדכתיב עד אבוד הנשארים והנסתרים גם הצפרדעים הוצרכו כדי לעקור בתיהם שיעלו מן התהום להשחיתן כדלקמן:

**מהו הנה אנכי נוגף כו' את כל גבולך בצפרדעים.**שאע"פ שיפורש כל אנשי גבולך לא ניחא שאפילו שמתו קצתם בצפרדעים כדאמר לקמן מ"מ ודאי שלא מתו רובם מזה. וגם לא נוכו ולא הושחתו רובם אע"פ שנצטערו מלכלכותן וקרקורן. לכן פי' לשון דוחק כי זה יצדק בגבול שברוב הצפרדעים נדחק הגבול:

**דוחק עליך את המכות.**על הצפרדעים קאמר. וקרי לה מכות משום שכל מכה ומכה שהביא ה' על מצרים היתה של ד' מכות או ה' כדאי' בהגדת פסח:

**כמה דתימא וכי יגוף שור את איש.**שפירושו דחיפה או דחיקה. וזה קרוב לזה. וקאמר שהצפרדעים יבואו הרבה ותכופים ודוחקים זה את זה לקיים שליחות המקום עד שיהיה נדחק הגבול:

**ריב"ל אמר כו'.**ר"ל שריב"ל מתרץ קושיא הנ"ל מהו הנה אנכי נוגף. שאמר נוגף על הדבר שהיה מתחבר עמהם. וה"ק הנני מביא נגף בכל גבולך יחד עם הצפרדעים. ובדבר יצדק לומר בכל גבולך כי כל האויר מתפעש:

**כל מכה ומכה כו' היה הדבר ממשמש ובא עמה.**דליכא למימר דבצפרדעים היה הדבר ולא באחרות. דמאי שנא בזו:

**המכות שהביא כו'.**משום דק"ל מכיון דכתיב ועלו ובאו בביתך ובכה ובעמך ובכל עבדיך למה הוצרך לומר בכל גבולך. וכן בארבה דכתיב ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים. בגבולך למה לי. לכן דרשו בשניהם דאתא לאפוקי גבול אחרים:

**המעולות שבהן.**שפירוש ועלו ובאו אותן שנתעלו יבואו לביתו. ר"ל היותר גדולות ומזיקות יותר יבואו לביתו כדי שיצטער יותר מעמו לפי שהוא יותר חוטא מעמו שהוא התחיל בעבירה כדלקמן:

**א"כ למה נאמר ועלו כו'.**ועלו ובאו משמע דבביאת ביתו ביחוד איכא עלייה ואילו היה פלטין של מלך גבוה מכל בתי העיר הוה אתי שפיר. אבל מכיון שאינו רק במישור קשה מה היא העלייה:

**המעולות שבהן כו'.**ומ"ש ובבית עבדיך ובעמך אינו דבק עם ועלו ובאו רק עם יעלו הצפרדעים דבתריה:

**ומצננים.**שהצפרדעים הם בטבעם צוננים כיסוד המים ועי"כ היו מצננים [ת"נ]:

**אימתי עונתה של עיסה כו'.**דמשארות לגלויי אתנורים אתא לומר דבזמן שהמשארות אצל התנורים היו נכנסים:

**בשעה שהוא מוסק.**שמסרו עצמן לישרף על קידוש השם. ולהכי מייתי הכא שמהן למדו חמ"ו:

**נשאו חמ"ו ק"ו.**כוונתם לתרץ לכוונת מה ירדו לתנור מוסק. שלהדבק במאכלם בלאו הכי נמי היו יכולים להדבק. אלא כדי שחמ"ו וה"ה כל בני אדם ישאו ק"ו מהם [ת"נ]:

**ק"ו בעצמן.**משום שהיה להם לברוח כמו שעשה דניאל לקיים חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אלא שנשאו ק"ו מהצפרדעים ומה צפרדעים שאינם מצווים על קידוש השם כתיב ועלו ובאו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארות מצויה בתנור בשעה שהתנור מוסק אנו עאכ"ו כדאיתא בפסחים פרק ד':

**ומהו ושרץ היאור צפדדעים.**ר"ל דאף דהאמת היא שהשריצה הוא מן היאור מ"מ למה ליה למימר זה לכך אמר שהקב"ה אמר לשון תחלת הבריאה ישרצו המים. להורות שהיאור אינו אלוה ולא כח כאלוה אלא מוכרח לעשות הכל בציווי של מקום:

**פרעה התחיל כו'.**ובכה ובעמך לסדרא אתא. לומר בך תחלה ואח"כ ובעמך ומה שהקדים קרא קמא עבדיך לעמך. היינו למחשבינהו דרך חשיבותם. והשתא מפרש סדר לקותם:

**ובכה ראיה שהיה שותה.**כלומר מתיבת ובכה ראיה שהיה שותה כו'. כי ובכה משמע בקרבו ממש. ולפי שהמים היו משריצים הצפרדעים אמר שטיפת מים יורדת על לבו ונעשה צפרדע ופי' יעלו הצפרדעים שיצמחו בהם מגזירת עתה נצה:

**ונבקעת שם.**פי' שהיה בוקע את לבו. ויותר נראה לגרוס ונקבעת שם לשון קביעות [ת"נ]:

**ר' יונתן אמר כ"מ כו'.**ודרש ובכה שהצפרדעים נכנסו לגופן דרך המשקין ששתה כדבסמוך [ת"נ]:

**כ"מ שהיה שם עפר כו'.**הוזקק לזה מדכתיב בתהלים שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם דמשמע שהארץ עצמה שרץ צפרדעים וכאן כתיב ושרץ היאור לכך הוצרך לומר שממים ועפר השריצו ומ"ש ושרץ היאור היינו לפי שכל מימי מצרים הן מן היאור:

**לא לקו בתיהם של גדולים.**והא כתיב ועלו בביתך ובחדר משכבך וגו' וכן כתיב שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם:

**ובפסיפס.**אבני גזית תרגומו אבן פסיפס:

**אלא מלמד כו'.**וקאמר שרץ ארצם על מה שהיו בוקעים הקרקע לעלות מהתהום. ועל שהיו מבצבצים ועולין משם נראה כאילו הארץ היתה משרצת אותם:

**בית הסתרים.**הם הבצים:

**ומסרסן.**דומיא דצרעה דכנענים כדאיתא בסוטה בפרק אלו נאמרין. ולקמן בפרשה ט"ו קאמר טעם לדבר:

**שנאמר וצפרדע ותשחיתם.**עיין לקמן פ' ט"ו:

**כמד"א כי משחתם בהם.**דמיירי בסירוס. דהוסמך למעוך ונתוק וכרות:

**א"ר תנחום כו'.**כוונתו לתרץ למה ע"י אהרן ולא ע"י משה:

**המים ששמרוך.**פירשתי לעיל פ"ט סימן ט':

**למה הביא עליהם צפרדעים.**דמדה כנגד מדה בעינן כדלעיל פ"ט גבי דם. ומהאי טעמא בעי בכל המכות למה באו:

**הביאו לנו שקצים ורמשים.**והיו ישראל מתלכלכים ונפשם קצה בזוהמתם לפיכך הביא עליהם צפרדע.

**ובשעה שהיו מוזגים כו'.**וג"כ נפשם קצה במיאוסן:

**ובשעה שהיה מוזגים כו'.**איני יודע לחבר ולפרש מהיכן קא מפיק זה [ת"נ]:

**צפרדע אחת היתה.**פרש"י הצפרדע חדא משמע וכן ותעל לשון יחיד:

**והיא השריצה.**פרש"י ממעיה יצאו ולדות:

**כלה מדברותיך.**פרש"י מנע מדבריך ופנה לך להלכות נגעים ואהלות שהם חמורים ובהן אתה מחודד ולא בהגדה:

**ושרקה להן.**פרש"י ושמעו קולה כל הצפרדעים ובאו:

**שהם מעשה שדים.**שאחרי שראו שהדם והצפרדעים נעשה על ידם בלטיהם דהיינו מעשה שדים החזיקו לומר שגם מעשה משה כהנה כן [יפ"ת]:

**כיון שהתחילה הפורעניות בגופו.**שהיו מסרסין אותם או נכנסים בגופם כדלעל לכן בקש על הסרתם. משא"כ בדם:

**אלא אותן הנשארות ביאור.**כלו' אותן שנשארו ביאור שלא עלו ליבשה. אבל אותם הצפרדעים שבאו מחדש והיו ביבשה. אע"פ שירדו ליאור ימותו. והטעם שנשארו ביאור לסימן ולאות לדורות הבאים:

**שאותו היום היה לו להשלים ז' ימים.**שהיתה המכה משמשת. וס"ל שלא היתה פוחתת מזה אפילו כשהיה פרעה נכנע. ולא היתה התפלה מועילה אלא שלא להאריך עוד. ומ"ד כ"ד יום היה מתרה היינו כשהיה נכנע. אבל כשלא היה נכנע היו מוסיפים ימי המכה וגורעים מימי ההתראה שאחריה. ולכן הוצרך לומר למחר כי אז ימלאו לו שבעה ימים:

**קשה ממכתן.**דכיון דעל דבר פירוש על קולן כדבסמוך צ"ל שזה היה היותר קשה בצפרדעים כי לא יזכיר משה בתפלה הטפל ויניח העיקר:

**שהיו נכנסות בגופן.**כדר' אחא דלעיל. ש"מ שכאן פירושו על דיבור:

**לכך מתו.**משא"כ בערוב כתיב לא נשאר אחד בהם כדי שלא יהנו בעורות כדלקמן. והך אתיא כרבי יהודה דהתם:

**ארבע אשפות.**דמיעוט חמרים שנים. וב"פ חמרים הוה ליה ד':

**שהיו ישראל נבאשין ממכות מצרים.**זהו לדעת ר"י דסוף פרשת שמות מן המכות שהכו מצרים את ישראל נבאשו:

**כך דרך הרשעים.**דלמה לי סיפור וירא כי היתה הרווחה אלא להורות בא דרך הרשעים:

**היכן דבר ואני ידעתי כו'.**לא במ"ש ואני אקשה את לב פרעה. כי לא הקשה ה' את לבו עד המכה החמישית כדלקמן פ' י"א. אבל במ"ש בשחין כאשר דבר ה' אמר שכן כתיב ואני אקשה את לב פרעה כי כבר היה ה' מחזק לבבו. ובמ"ש בכנים לא פירשו כלום שידוע דהיינו ואני ידעתי מאחר שלא הקשה ה' לבו עד הה'. ומ"ש בברד לא פירש בו דבר שידוע דהיינו מ"ש ואני אקשה מאחר שכבר גלו זה בשחין כי מאז הקשה ה' את לבבו [יפ"ת]:

**שהגין עליך.**כדכתיב ויטמנהו בחול:

**שלש מכות אלו.**דם צפרדע כנים:

**למה הביא עליהם כנים.**דמדה כנגד מדה בעינן:

**לפיכך נהפך עפרם לכנים.**עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו כדמפרש בתד"א:

**וחופרין אמה על אמה.**בעומק. ושיעור זה אפשר דכך היתה קבלה בידם דעומק אמה נקרא עפר הארץ [ת"נ]:

**שאין השד יכול.**מדכתיב ויעשו כן בלטיהם להוציא את הכנים. שפירושו להוציאם מן העפר כמעשה משה. ולטיהם אלו מעשה שדים כדלעיל משמע דאין השד יכול בזה:

**פחות מכשעורה.**הטעם לפי שהוא שיעור לטומאה עצם כשעורה והשדים הם כחות הטומאה. ואין שלטון הטומאה על פחות מכשעורה [באר הטיב]:

**אלא האי מכניף ליה.**פרש"י אלא כשהשד צריך לבריות גדולות הוא מאסף ומקבץ. אבל קטנה אינה נאספת אליו שאין בה כח לבא מרחוק:

**הכירו שהיו המעשים.**כולם כתנין והדם והצפרדעים מאת אלהים ואע"פ שלא אמרו אצבע אלהים היא רק על הכנים. משום שהיא המוכחת. וממילא מוכח שכן יהיו כל המעשים מאת ה'. ולכן מאז והלאה ולא חששו לדמות עצמן למשה להוציא המכות: