**הה"ד כל אשר חפץ ה' כו'.**שנשתנה סדר העולם להמטיר המן מן השמים הפך הסדר שמוציא לחם מן הארץ. להודיע כי כל אשר חפץ ה' עשה וגו'.

**טרקאירין.**פי' כלי שנחלק לג' ע"י מחיצות. וכל אחד יש לו פה בפני עצמו ונותן בזה יין ובזה שמן ובזה חומץ. ובספר כ"י גרסי' טריקולין פירוש שלשה פכין (מעריך):

**שנא' כטל מאת ה'.**כ"ה הנוסחא הישנה. והא"א גורס שנאמר מטל השמים. אבל הגירסא הישנה היא העיקר. כי מטל השמים לא משמע אלא שהוא מלמעלה והוא הרקיע האוירי אשר הויית הטל והמטר בעליית האידים. ולכן הביא כטל מאת ה' כי זה טל מיוחד שלוח לישראל מהכנת השמים העליונים כענין המן (יפ"ת):

**משל למולייר.**פי' כלי שיש לו ב' גגות. ומים בגג התחתון בין גג לגג. וגחלים בגג העליון (ערוך). ור"ל שכמו שהמולייר עם היותו כלי אחד יש בו מקומות מיוחדים זה לגחלים וזה למים. כן יש בשמים מקום מיוחד לפורענות הרשעים ויש מקום מיוחד למן ולברכות:

**המכות על מצרים.**היינו ערוב דבר ומכות בכורות שהיה ע"י הקב"ה אלו היו מאת ה' מן השמים:

**וכשפרע מן האמוריים.**היינו מה שהיה ע"י ה'. כי מה שהיה ע"י ישראל שרדפום ויכום ויכתום לא היה מן השמים:

**וכשמטיב לישראל.**היינו אותה ההטבה שהמעשה ע"י הקב"ה אינו מטיב אלא מן השמים:

**הברכות מן השמים.**פי' הברכות והצלחות יתנם ה' באופן שיסכים עמהם הוראת הסדר השמימיי שיתחזק כחם כמו שידע ה'. ואם הם מתנגדים ישדדם ה' וישיבם מורים הברכות על ישראל:

**ר' סימון בשם ר"א פתח כו'.**מביא סמיכות לזה הדרש מפסוק וה' אלהי הצבאות דמפרש שעושה צביונו בעולם כו' כדבסמוך. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה:

**שהוא עושה צביונו בבריותיו.**פי' המאורעות שבבני אדם כגון עושר ועוני ובריאות וחולי וכיוצא הכל ברצון ה' וגזרתו. כמשה"כ כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים:

**צביונו רצונו וחפצו.**הצבאות קדריש:

**כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבין כו'.**היינו הראותם לאנשים. שנראים בעיניהם כמראה אדם פעמים יושבים ופעמים עומדים וכו':

**עלי באר ענו לה.**אבל שאר בארות הנמצאים כולם אפשר שמימיהם מן השמים. שע"י המטר מתברכין המעינות והתהומות:

**הה"ד פותח את ידיך.**בעי לפרש לכם לכם לכל צרכיכם שר"ל שנמסר להם שישתנה כפי רצונם. לכן הקדים האי קרא דפותח את ידך משום דדמי להאי ענינא במ"ש ומשביע לכל חי רצון שפי' שנותן לכל אחד רצונו כדמפרש. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה:

**שהספוג.**ספוג הוא דבר גדל על פני המים מקצף הנקפא ומלא נקבים ושואב כל דבר לח:

**בשעלו.**פי' הרד"ק באגרופו:

**אם עצר.**פי' כובש:

**רצונו מה שהוא מבקש.**בצדיקים מיירי שה' יעשה לכל אחד רצונו כראוי בתפלה כאומרו רצון יריאיו יעשה. והיינו דאמר מה שהוא מבקש כי צריך תפלה ובקשה בפה. ואמר כי כמו שעושה עתה לכל צדיק כן יעשה לעתיד לכל אחד. שהכל יהיו קרובים לה' ליעתר בתפלתם. ומייתי דוגמא לזה מהמן שהיה עושה רצון כולם:

**מהו דבר כשהיה מתאוה כו'.**וכאילו כתיב לא חסרת אלא דבור:

**פטמא.**עוף מפוטם:

**אף דבר לא היה אומר בפיו כו'.**שהרהורם היה עולה להם לדיבור. ונלמד מפסוק וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם:

**תדע שהוא כן.**שהיה נעשה בפיו לכל מיני מטעמים שהיה מתאוה מדאמר סולת שמן ודבש האכלתיך. וכל ההוא קרא במה שעשה ה' לישראל במדבר קמיירי. ש"מ שבפיו נעשה לכל מטעמים שהיה מבקש:

**שכן אמר יחזקאל.**וא"ת אדמייתי מיחזקאל למה לא מייתי מן התורה וטעמו כצפיחית בדבש. והיה טעמו כטעם לשד השמן. וי"ל דמן התורה אינו מוכח שנתחלף לטעמים שונים אלא שהמן טעמו הטבעי טעם לחם היו לבחורים. וטעם דבש לזקנים. וטעם שמן לתינוקות כדבסמוך. משא"כ יחזקאל שכתוב שם סולת שמן ודבש האכילתך משמע שכל א' היה טועם טעם לחם שמן ודבש:

**כתוב אחד אומר הנני ממטיר לכם לחם כו'.**דמשמע שהיה בו טעם לחם:

**כיצד מתקיימין ג' כתובים הללו.**ואין לתרץ לפי שהיה משתנה לכמה טעמים בתאוותם לכך נקט פעם שמן ופעם דבש ופעם לחם. דא"כ ה"ל למימר כל שלשתן בפסוק אחד ולא לחלק שיהיו נראים כסותרין אהדדי:

**בחורים היו טועמים כו'.**ואע"פ שהיה משתנה לכל אחד כטעם שרוצה כדלעיל. השגיח ה' שיהיה מעצמו כלחם לבחורים וכדבש לזקנים שהוא הנאות להם מבלי שיצטרכו לחשוב עליו. מפני שפעמים לא יקפידו בהכנת המחשבה ויאכלוהו כאשר יזדמן להם. ועתה שיהיה מעצמו לכל אחד כטוב לו לא ירגישו בתועלת. ולא יחשבו האנשים להפך טעמו כי אם באקראי בעלמא דרך תאוה:

**תינוקות טעם שמן.**מפרש לשד השמן לחלוח של שמן כמו שפרש"י בחומש ע"ש. ואגדה זו פליג על מה שאמרו לעיל פ"ה ויונקים כחלב משדי אמן וקמפרש שם לשד לשון שדים כדפירשו בספרי. ובפרק יוה"כ קאמר לזקנים שמן לתינוקות דבש. וע' בתוספתא פ"ד דסוטה:

**הה"ד נדרשתי ללא שאלו.**דריש לכם דה"ק הקב"ה אע"פ שאתם עשיתם כמו שדרך לכם. מ"מ הנני ממטיר לכם לחם ואעשה כמו שאני. לכן מייתי הכא קרא דנדרשתי ללא שאלו דדרשינן שאמר הקב"ה הן עשו כמו שהן ואני אעשה כמות שאני ה':

**מה הלנה היה שם.**כלומר מ"ט תלונתם אז טפי מהימים הראשונים שלא בקשו אוכל לנפשם. ומשני מפני שהצידה שהוציאו ממצרים לא נשלמה עד היום ההוא:

**הצידה שהוציאו.**החררה שהוציאו ממצרים נתפרנסו ממנו דרך נס ס"א סעודות:

**ואכלו אותה ל"א יום.**שבט"ו בניסן יצאו ובט"ו לאייר נשלם הבצק שהוציאו ממצרים ולכן הלינו על משה הרי ל"א יום. נמצאו שאכלו הימנה ס"א סעודות. כי סעודה אחת סועדים בלילה ואחת ביום. והסעודה של ליל ט"ו בניסן במצרים אכלוה נמצא שהנאכל ממה שהוציאו ממצרים ס"א סעודות היו. כי תלונותם ביום ט"ו באייר בערב היתה אחר שכבר אכלו סעודת הבקר ולא היה להם לאכול בערב. ולמחר ביום ט"ז ירד להם המן:

**היה להם לבא ולומר כו'.**דכבר ראו מעשה נסים שנעשה להם בחררה שהוציאו ממצרים לא היה להם לבא בקנטוריא אלא להגיד למשה שיתפלל עליהם ולבטוח בה' שיעשה להם ככל נפלאותיו:

**ורעב של מים.**אע"פ שעכשיו היה להם מים כדי צרכם מדלא ענה ה' אותם אלא בלחם ובשר. מ"מ לפי שבמרה צמאו למים הזכירו עכשיו בתלונותם שהוציאם אל המדבר שאין שם מים ואינם בטוחים שיעשה להם נס לעולם כמו שנעשה במרה:

**הוי נדרשתי ללא שאלו.**פי' על מה שלא שאלו למשה צרכם דרך שאלה אלא באו במריבה. נמצאתי ללא בקשוני שלא בקשו רחמים מה':

**יעמדו ויבקשו רחמים מלפני.**אע"פ שכבר קנתרם במה שלא באו על משה אלא בריב. קנתרם עוד בזה שהיה אפשר שאף שחרה אפם על משה שהוציאם המדבר ולא השגיח במה שיחסר לחמם ולבקש מאל אכלם לא היה להם להתרעם גם על ה'. אלא לשפוך לפניו שיחה כדרך האנשים בצר להם:

**ושפכו תרעומות.**כדכתיב שם העם המכעיסים אותי על פני תמיד:

**הנני על הבאר.**שגם ברפידים כשנצמאו למים לא באו בפני ה' בתפלה אלא בתרעומות ועכ"ז נענה להם:

**הה"ד שלח לחמך על פני המים.**דריש לכם שר"ל כי זה מן הדין לכם כי זכו לדבר בזכות אברהם כדלקמן. ומייתי סמך לדבר משלח לחמך על פני המים דמפרש ליה באברהם כדאיתא בקה"ר פ' י"א ע"ש:

**בשעה שקרא הקב"ה.**בעקידה:

**חייך בו בלשון אני משלם כו'.**כי ענין ירידת המן היה משום שאמר ואקחה פת לחם כדבסמוך. אבל מה שהשיבם בלשון הנני דוקא היה בסבת הנני דאברהם:

**שעשה א"א למלאכים.**משום גמילות חסדים לקרבן לעבודת ה' כדרכו בחשבו שהיו ערביים:

**עשה הקב"ה לבניו במדבר.**בעצמו ומה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו במדבר ע"י שליח. כצ"ל:

**למ"ב מסעות ירד להם המן.**צ"ל לי"ב די"ב מסעות תמצא עד אלוש כשתמנה גם מה ששבו לאחוריהם ושבו לפני פי החירות ותמנה גם מה שהלכו ג' ימים במדבר איתם ג' מסעות. ור"ל אחר שהלכו במדבר י"ב מסעות. וקאמר והיכן ירד משום שמהכתוב שלא שמענו אלא שירד בהיותם במדבר סין. ומדבר סין מצינו בו ג' מסעות. א' שנקרא מדבר סין לבד. וא' שנקרא דפקה. וא' אלוש. ולכן לא ידענו היכן ירד אלא ממה שקבלו שלי"ב מסעות ירד אנו יודעים שבאלוש ירד:

**ולמה באלוש.**ולא מקמי הכי. ולמה עשה ה' הנס ההוא שיסתפקו מהחררה שהוציאו ממצרים עד בואם לאלוש לא יצטרכו לירידת המן. ומשני שעשה ה' לרמוז שלא ירד המן אלא בזכות מי שאמר לושי:

**בזכות שאמר אברהם לושי ועשי עוגות.**מהמן ג"כ נעשה עוגות כדכתיב ועשו אותו עוגות:

**הה"ד אין כמוך באלהים ה'.**בא לתת טעם הורדת המן מן השמים. להורות מה נפלאו מעשה ה'. ולהכי מייתי קרא ומפרש ליה:

**למה אין כמוך כו'.**וה"ק אין כמוך באלהים עושה גדולות למה שאנו רואים שאין עושה כמעשיך:

**עושה לו שביל בדרך.**צ"ל שביל ודרך ביבשה:

**ב"ו מפשפש שטרותיו כו'.**ופירוש ואין כמעשיך לענין חסידות והטבה כי אין עושה חסידות כמוהו:

**משברא את העליונים כו'.**כב"ש בב"ר פ"א:

**אם יש עליו עוררים.**ואפילו שלפי האמת לא יהיה ממש בערעור מ"מ בשום צד לא יקח אותו שמפחד שלא ידע לטעון ויזכה המערער בטענותיו. או שמא באלמות יחזיק בו אפילו שלא יהיה עליו דין. ולמה לו לזה לשום ממנו בספק. אבל הקב"ה עם היות שהמזלות היו מורים על שעבוד ישראל במצרים. עכ"ז בקש ה' להוציאם כי יש לו יכולת להכניע המזלות המשתעבדין אותם שלא כדין. והביא קרא הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כי שם נרמז קושי יציאת ישראל ממצרים מצד מדת הדין ומצד המזלות כדאי' בשוח"ט:

**העבד מרחיץ רבו.**וישראל נמי עבדים לה' כאומר עבדי הם:

**והקב"ה אינו כן.**דלא מיבעי' שאין עושין לו כן. אלא שהוא בהיפך:

**ד"א הנני ממטיר לכם לחם.**בעי לפרשש מה שייכות יש למאמר הילך בתורתי במאמר הנני ממטיר לכם לחם:

**שם שם לו חק ומשפט.**וילפי' בסנהדרין דף נ"ו שבמרה נצטוה על כמה מצות. ושם המתיק להם את המים. ומשמע שבזכות חק ומשפט שקבלו המתיק להם את המים. ומיניה נלמד שגם המן והבאר היו בזכות זה. וזהו דכתיב הילך בתורתי וגו':

**הוי בזכות לחמי כו'.**בי"ת בלחמי ובי"ת ביין פי' בעבור:

**ובזכות יין שמסכתי.**דהיינו תורה דאיקרי יין כאומר כי טובים דודיך מיין. וה"ק ושתו מי הבאר ביין מסכתי בשביל יין שמסכתי היא התורה:

**ולמה לא אמרו שירה על המן.**כיון שבין הבאר ובין המן זכו בזכות חק ומשפט א"כ למה לא אמרו שירה על המן כמו שאמרו על הבאר:

**תפלות.**פי' שוא ותפל:

**נפשינו יבשה.**וסיפא דקרא בלתי אל המן עינינו:

**לא נתן להם רשות.**ר"ל שהקב"ה שצפה בעתיד לא רצה בקלוסם כיון דעתידים להתרעם עליו:

**שנא' עלי באר ענו לה.**וענו לשון צווי שנתן להם רשות לומר השירה ואין ענו לה מכלל השירה. רק עלי באר היא הפתיחה. ויהי פי' אז ישיר ישראל השירה שתחלתה עלי באר. במצות ה' שצוה ואמר ענו לה. ואח"ז מסיק השירה באר חפרוה שרים וגו':

**הה"ד תערוך לפני שלחן נגד צוררי.**שהיפך הקב"ה ליתן לחם מן השמים ומים מהארץ. להקהות שיני השונאים כדמסיים:

**ואמרו היוכל אל לערוך שלחן.**האי קרא ישראל אמרוהו כשנסו אל. ומייתי ליה הכא לדוגמא לפרושי תערוך לפני שלחן במן שהרי כנגד מאמר היוכל אל לערוך שלחן ניתן המן להם (יפ"ת):

**שנא' ויסב אלהים את העם.**מדאפקיה בלשון ויסב דרש ליה לשון הסבה שסבת הסבוב היה כדי לסבבן בענני כבוד וכדי להוליכן במדבר להאכילן המן וכדכתיב המאכילך מן במדבר דמשמע שזו סבת לכתם במדבר:

**ובמבול כתיב וארובות השמים נפתחו.**מפרש ביומא דף ע"ד דארבע ארובות יש בדלת. וכיון דב' ארובות הורידו במבול גשמים גבוה ט"ו אמה. שני דלתות דהוו להו שיעור ח' ארובות הורידו מן ס' אמה ע"ש:

**והיו האומות רואין את ישראל מסובין.**פי' תגרי האומות שהיו באים למחנה ישראל לסחורה או לראות הניסים בעיניהם:

**מקלסין להקב"ה.**פי' שישראל מקלסין להקב"ה על שהפליא ה' עמהם נגד צורריהם:

**שנא' תערוך לפני.**ומתחיל בלשון מזמור. ודוד אמר בשם ישראל:

**דשנת בשמן ראשי זה השליו.**דריש בשמן לשון שומן. והשליו היה עוף שמן כדאיתא בפרק יוה"כ:

**וכן לע"ל.**דייק מדאמר תערוך בל' עתיד:

**וכן לע"ל הוא עושה שלום להם.**היפ"ת גרס הוא עושה שלחן להם:

**ואוכלין בג"ע.**היינו ג"ע של מטה שהיה בו אדם הראשון והיינו בימות התחיה. או בימות המשיח:

**ונימוסיין.**פי' מנהגם ויותר נראה שצ"ל ונימסין ופירושו שימס לבבם בקרבם מרוב הצער:

**הה"ד הוא מרומים ישכון.**השתא קאמר טעם שינוי הסדר להראות השגחת הבורא בעולם השפל. וברישא מפרש ליה בישראל שנתרוממו ובתענוג ישראל בג"ע ובמעלת בעלי תשובה. ואח"כ חוזר לענינו:

**הה"ד מקים מעפר דל.**לרמוז על שהיו שפלים עד לעפר והם עולים למעלה למעלה. ולכן אמר מרומים על גודל וגבהות המעלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה:

**סיקוסין.**בלשון יוני משקל ומדה (מוסף הערוך):

**שיגיעו בניך עד עפר.**ופי' מעפר המ"ם מ"ם הסבה ור"ל מפני שבאו במדרגה התחתונה הקימן ה':

**שנא' ונתנך.**מדלא אמר ויתנך דרשו לשון עבר ולחזק הראיה אמר ראה כו' אשר נשאך. ומדאפקיה בלשון נשיאות ולא אמר אשר הוליכך רמז לרוממות:

**אמה להם הרי רוממתי אתכם כו' אני משרה אתכם במה שבראתי כו'.**דריש סוף המקרא דמקים מעפר דל שסיומו וכסא כבוד ינחילם וזהו הביהמ"ק פי' שיקומם וירים ישראל כל כך עד שינחילם הבהמ"ק. ועל שעיקר הלימוד דכסא כבוד הנזכר הרצון בו בהמ"ק הוא מצד שנזכר אצלו במקרא אחר מרום מראשון מקום מקדשנו שפירושו שבהמ"ק נברא ראש וראשון לכל העולם. על כן האריך המדרש בלשונו במה שבראתי עד שלא נברא העולם (ת"נ):

**אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג"ע שנאמר מה רב טובך כו'.**ט"ס הוא כאן. ומקומו הנכון הוא בהגדה דבסמוך דדריש מקרא דהוא מרומים ישכון בסעודות ג"ע ומסיים שם עליהם שבח דוד ואומר מה רב טובך (שם צריך לגרוס) אמר הקב"ה אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג"ע:

**הוא מרומים ישכון וגו'.**מלך ביופיו וגו' היינו גלוי שכינה שהיתה בבית המקדש:

הה"ד כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה (דברים ח' ז'). ומלת ורחבה הוא יתר כי איננה במקרא שם (תו"נ). ודריש דקאי אג"ע שהוא ארץ החיים שהרי בכ"מ נאמר ארץ זבת חלב ודבש וכאן אמר ארץ טובה. אלא דאי אג"ע שנא' בו מה רב טובך וגו':

**כביכול.**אמר כביכול כלו' על כרחינו יאמר כן כאילו אפשר לומר כן (עי' רש"י יומא דף ג' ע"ב) מדכתיב אתהלך לפני ה' משמע הקב"ה בעצמו יהיה בהסיבה בג"ע (ת"נ). והכוונה כי האבות וכל הצדיקים בצדקתם יראו מראה השכינה וכאילו מיסב עמהם (יפ"ת):

**שנא' והם תכו לרגליך.**כדאיתא בספרי כל קדושיו בידך אלו נפשותיהם של צדיקים שנתונות עמו באוצר שנא' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו'. ואומר תכו לרגליך דרך משל כנגד מ"ש שהוא מיסב למעלה:

**ואם תמה אתה בדבר כו'.**איך יהיה מיסב עם האבות במקום מיוחד יש לך להשיב הלא בשבילם היה מיסב בין שני הכרובים והוא יתר התיחדות אור שכינתו והשגחתו שם. ומה אם עשה כן על הארץ אשר נתן לבני אדם ק"ו שיעשה כן בג"ע שהוא מדור רוחני:

**שנא' בין שדי ילין.**דהיינו ששכינה מצומצמת בין ב' בדי הארון שהיו נראים כב' שדים כדקאמר ביומא פ"ה דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כמין ב' דדי אשה שנאמר בין שדי ילין:

**ומאכילו מעץ חיים.**משום שעיקר הסעודה להאכיל מעץ החיים כד שיחיו לעולם אמר ל' מאכילן. משא"כ בפירות שאינו מקפיד רק להביאן אם יאבו יאכלו אמר ל' הבאה:

**שהוא יצוה לברך.**כי הוא בעל הבית ובעל העולם וראוי שהוא יצוה לברך:

**הקב"ה אומר למיכאל ברך.**כי הוא שר של ישראל. ואף שלא הוזכרו מיכאל וגבריאל בתחלה ידוע שבבא השכינה יבואו עמו כאומר ובא ה' אלהי כל קדושים עמך. ומיכא וגבריאל הם שרים של מעלה:

**והוא אומר לגבריאל.**לחלוק כבוד לגבריאל וגבריאל לקטנים ממנו שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול:

**ואו' כוס ישועות אשא כו'.**אחר שניתנה לו המלוכה וכבוד מלך שבשמים שהמלך יהיה המברכו. ועוד שלא היה יכול למחול שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וזהו שאמר ונותנין לדוד הכוס מה שלא אמר כן באחרים. משום שנמנו וגמרו שדוד לו נאה לברך לא חלקו לו כבוד בדיבור לבד אלא מיד נתנו לו הכוס:

**מה רב טובך.**אמר כן ע"ש שטוב וכבוד זה בא לו מרבים (תו"נ):

**הה"ד כנף רננים כו'.**בעי לפרש מרומים ישכון על ישראל בזמן שהם צדיקים ודבקים בה'. ומביא סמך מכנף רננים וגו' דדרשינן במרום תמריא על נשיאת עיניהם למרום. כן כאן הצדיק מרומם ישכון על שנושא עיניהם למרום:

**כנף רננים כו'.**לשון הפסוק כנף רננים נעלסה. אם אברה חסידה ונוצה. כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם. ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה. הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד. כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרוכבו וגו'. ועל דרך המליצה נדרשים כאן על ישראל. כנף ואפרוש כנפי עליך כלו' מנהגי ודעתי להיות כנף רננים להתעלס. שהצדיקים נקראו רננים ע"ש שמרננים בהקב"ה והכנף מאת ה' תפרוש עליהם. לכן נקראו כנף רננים ובדבר הזה היא נעלסה שהכל שמחים בזה. ה' בם והם בה'. אבל אם אברה חסידה ונוצה פי' אם יחלפו כנף רננים על אבר של חסידה ונוצה שדרכם לעוף ולהפרד ולא להתכסות בו. מה יהיה סופה כי תעזוב לארץ ביציה כלומר כאשר עשו כן יהיה. כי כמו שהניחו לארץ ולא רצוי הכסוי כן יהיו עזובות בארץ בלא מכסה וה' לא יגין כיון שלא רצו כמו שכתוב עזבתי את ביתי:

**ותשכח ה' עושיך.**ושיעור הכתוב ותשכח את ה' וזו היתה נסבה כי רגל תזורה וחית השדה תדושה:

**בנים סכלים המה.**מפרש הקשיח לשון סכלות וטעות כדאשכחן למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו ותקשיח דומיא דתתענו:

**לריק יגיעה יגעתי באנחתי.**שפי' לריק יגיעה מה שתיעץ ותיגע בגלות כי אין לה תקוה ושכר מזה כל שאינה קוראה לה'. וז"ש בלי פחד ולא פחדו את ה' כלו' מפני שאין לה פחד מה':

**כי השה אלוה חכמה כי אויל עמי.**כי אחרי שהפליגו בחטא ה' נועל מפניהם חכמה היינו לדעת את ה' ולעבדו. ורצה לומר שנועל מפניהם דרכי התשובה.

**לשום שפלים למרום.**נקט כאן האי קרא לצחות הלשון לומר שפירוש במקום תמריא שירומו עיניהם משפל מצבם למרום:

**זה הקב"ה.**הפ' הזה קאי אדלעיל מיניה דובר צדקות הולך מישרים. שמדבר בעושי צדקה וג"ח. וביחוד מי שעושה צדקה ומשפט צדקה לזה ומשפט לזה. ולכן אמר מי שעושה כן הוא מרומים ישכון שיזכה להיות אצל השכינה כדכתיב אני בצדק אחזה פניך וגו' (תו"נ):

**זה דוד כו' זה אברהם.**פי' לפי שהלך בעקבות דוד ואברהם שעשו צדקה ומשפט. כדכתיב ויעש דוד משפט וצדקה לכל עמו. ובאברהם כתיב ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. לכך יזכה למעלת דוד ולמעלת אברהם. ולכך היפך הסדר שהקדים דוד לאברהם משום דבדוד יותר מפורש שעשה צדקה ומשפט מבאברהם דבאברהם לא כתיב בהדיא שהוא עשה כן אלא שיצוה את בניו שיעשו כן שישמרו לעשות צדקה ומשפט (תו"נ):

**מימיו נאמנים זו התורה.**שמצינו בבעלי צדקה שזוכים להיות להם בנים בעלי תורה כדאיתא בפ"ק דב"ב:

**ד"א לחמו נתן זה הקב"ה.**ר"ל שלחמו יהיה נתן מאת הקב"ה שנא' בו נותן לחם לכל בשר. ומימיו יהיו נאמנים מאת הקב"ה בלי אמצעי שנא' בו המקרה במים עליותיו:

**ד"א לחמו נתן זה המן כו'.**ר"ל שהקב"ה ישגיח עליו וישנה בשבילו הסדר כמו ששינה בשביל כלל ישראל במדבר שנתן להם לחם מן השמים ומים מן הארץ כדאיתא במדרש:

**שמפקד לבני תורה כו'.**כלו' לחמי זה התורה שנקראת לחם שנא' לכו לחמו בלחמי. נתן ולמי נתן. לא לכל הרוצה ליטול יבא ויטול אלא למי שהוא מימיו נאמנים. וכמו שמפרש והולך בעל המדרש בעצמו שלא יהא אומר על מה שלא שמע שמעתי ושלא יהא אוסר כו':

**ולא תהא אוסר לאחרים כו'.**ר"ל אפילו במידי דאית ביה טעמא להחמיר. לא תאסור לאחרים להראות עצמך חסיד. ותתיר לעצמך. אבל איפכא שרי לעשות להחמיר לעצמו:

**כשם שיצא מפי משה.**שנא' בו בכל ביתי נאמן הוא וזה קאי על מ"ש שלא תאמר על מה שלא שמעת שמעתי. שכן מצינו במשה שאמר עמדו ואשמעה וגו':

**יופי פנים אל פנים.**היינו אמתת הבנת החכמה והתורה כי זה מכונה ביופי הפנים כענין שנאמר חכמת אדם תאיר פניו:

**והלא מסרתני ביד אדום.**כי ע"י טרדת הגלות הוא שנאבדו החכמות ממנו. וע"כ הזכיר היותה דחילא ואמתני. כי הפחד והאימה יטרידו המחשבה. והשיב ה' שהשגת החכמות תהיה אחרי הגאולה שכבר ישכח זכר הגלות עד שיאמר היכן הם:

**שמחתה של ציון.**היינו שלותה והצלחתה וקיום המצות התלויות בה שזה עיקר שמחתה וכענין מ"ש שמראה להם יופי הפנים:

**הה"ד ברוך ה' יום יום.**מפרש ולקטו דבר יום ביומו שהלקיטה תהיה על עסק התורה שהיא יום יום כלו' שבזכות התורה זכו למן כדמפרש. ומייתי סמך מברוך ה' יום יום שמברכים יום יום על עסק התורה:

אני נתתי לכם התורההיינו חלק ממנה דשבת ודינין במרה איפקוד כדאיתא במסכת שבת. או אמר על מה שעתיד ליתן כי אצלו יתברך כאילו נתנה כבר:

**שתהיו עסוקים בה יום יום.**פי' שיתמידו בה כל הימים ולא יפסיקו יום אחד ולכן כנגד זה ישביעם מהמן יום ביום כלומר תמיד. שאחר שאינם נפנים לעסק צרכם ה' יכין מזונם תמיד ולא יצטרכו להתבטל ממנה:

**לשקוד על דלתותי יום יום.**היינו לקבל השמועות וזה נקרא אקומי גרסא. וכמו שאמרו דליגמור אינש ברישא:

**וכן ואותי יום יום ידרושון.**היינו לדרוש ולהבין בפלפול וסברא כמ"ש והדר לסבור:

**שנא' ברוך ה' יום יום.**שפי' ברוך ה' ומברכתו יעמס לנו תמיד יום יום על שעסקנו בתורה יום יום. שכל הענין מיירי התם מתורה. וזה שאמר ולא עוד ר"ל דלא מבעי ספוקם ההכרחי שיתן להם דלא סגי בלאו הכי אלא יוסיף להצליחם בכל רכושם ברכה תמידית. וכדרך שאמרו במס' עכו"ם כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים:

**וכשאתם עושים רצוני אני קורא כו'.**משום דה"ל לכתוב יעמס עלינו מפרש דפי' שה' סובל משאם ע"ד ההעברה כמ"ש שם העמוסים מני בטן. והוא כינוי אל החבה וההשגחה שעליו הושלכו מרחם. ולפי שלפי זה הל"ל יעמס אותנו וכתיב לנו לכן פי' שר"ל מעמיס אני לכם כוס ישועות ר"ל דיעמס לשון חפנים ע"ד שאמרו בפ' חלק עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק מלא עמסו שנא' ברוך ה' יום יום יעמס לנו. ואפקיה בל' עמסה לדרשא זו משום דזה הוא בזכות בית המקדש שנקרא אבן מעמסה:

**והיה ביום ההוא.**סיפא דקרא אבן מעמסה לכל העמים. וקאי אבית המקדש ונקרא אבן מעמסה ע"ש שיש שם אבן שתייה שהוא מעמיס וסובל את כל העולם (תו"נ):

**ומי הם.**שהיו מחוסרי אמנה ולא היה להם בטחון בהקב"ה שיוריד להם המן למחר ג"כ ואמר שהם דתן ואבירם דחשידי בהכי. וכדאיתא במדרש אבכיר שכל מקום שאתה יכול לתלות בהם תלה מפני שהם מקולקלים מנעוריהם ותולין את הקלקלה במקולקל:

**נאמר להלן אנשים.**והוא מופנה לג"ש דהוה סגי דלכתוב מעל אהלי הרשעים:

**האנשים הרשעים האלה.**דמשמע שהם אנשים שהיו רשעים מעולם:

**שבתחלה עושה תולעים כו'.**פי' ובדרך הטבע בהיפוך הוא שמבאיש ואח"כ מתליע. ואע"פ שהיה דרך נס הנס צריך להיות בטבע ג"כ:

**להראות מעשיהם.**פי' החטא שלהם מה שהותירו מן המן שתתפרסם הדבר. שכל העובר עבירה בסתר נפרעים ממנו בגלוי:

**וישליכו אותו.**ולא יהא נודע לבריות שהותירו:

**שורות שורות.**מפרש וירם תולעים לשון רוממות. והיינו שהיו תולעים שורות שורות זו על גב זו:

**כיון שכעס שכח.**דכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו כדאיתא בפסחים פ"ו. ואפשר שאותו יום היה יום הששי זמן האמור שילקטו שני עומרים והוא שכח (תו"נ):

**שכח לומר להם שילקטו ביום הששי ב' עומרים.**ובויק"ר פ' י"ג איתא ששכח לומר להם הלכות שבת. ודהתם לאו הך דהכא שאע"פ שזה שילקטו ביום הששי לחם משנה הוא לצורך שבת. מ"מ לא מיקרי הלכות שבת ועיין ביפ"ת שם:

**שהוא מכניס משה כו'.**ובפ' החובל אמרינן שאמר לו עד אנה מאנתם בשביל בהדי הוצא לקי כרבא ולא משום עונש (וע' בתו"נ):

**אם יבואו העכו"ם.**אבל ישראל א"צ ראיה כי הם מאמינים בני מאמינים:

**ביום הזה.**פי' שעיקר שאלתם אף אם אמת שהשי"ת צוה לשבות ביום ששבת הוא ממעשה בראשית מי הגיד לכם שזה הוא היום שאתם שובתים בו עתה (תו"נ):

**א"ל ראו שאין המן יורד בשבת.**שבאתה התורה והוריתה לנו בדרך נס גדול ומפורסם על בחינת יום השבת במופת שביום ששי היה המן יורד בכפלים וביום השבת לא ירד כלל:

**ומהו נתן לכם.**פי' הואיל ואמרו שפסוק זה קאי אאו"ה שיראו שהשבת הוא אמיתי א"כ מהו לכם דמשמע שקאי אישראל:

**יום ולילה לא ישבותו כו'.**מדלא כתב יפסקו וכתב ישבותו. ולאו דוקא אם שבת בשבת ח"מ אלא ה"ה גם בכל ימי החול. וע' מזה בפ' ד"מ:

**משל למלך כו'.**טעמא דמילתא קאמר דאמאי ענשינהו אם ישמרו השבת טפי משאר מצות:

**ומטרונא יושבת כנגדו.**ובדברים רבה פ"א קאמר עוד ומסיחים זה עם זה כו'. ומפ' כך השבת הזו אות בין ישראל ובין הקב"ה כו' וע"ש מ"ש:

**אמר ר' לוי כו'.**דמ"ט אמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי על חילול שבת לבד. לכן מייתי אם ישראל משמרין כו' למה שהיא שקולה כנגד כל המצות:

**כראוי.**בכל דקדוק הלכותיו:

**כי הוא אלהינו כו'. היום אם בקולו תשמעו.**וה"פ כי ה' יהיה אלהינו ואנחנו צאן מרעיתו. והיינו שנהיה גאולים וירעה אותנו ה' כמו ביציאת מצרים. וזה יהיה כשתשמעו בקולו במצות היום של שבת. וכדיליף בשוח"ט נא' כאן היום אם בקולו תשמעו וכתיב התם שמור את יום השבת לקדשו:

**אע"פ שנתתי קצבה כו'.**כלו' אע"פ שנתתי קצבה אין זה אלא משום דבין בתשובה בין שלא בתשובה תבא בעת הקצוב. אבל אם עושים תשובה מקמי הכי אפי' היום הזה יבא:

**אם תזכו לשמור שבת.**בכל פרטיו שהוא זכות גדול:

**ואם חללתם אותה.**בדבר שהוא חילול גמור הוא חמור כעובר כל שאר המצות מפני שהוא מיוחד על אמונת החידוש והמחללו ככופר:

**שומר שבת מחללו וכו'.**וה"ק שומר שבת מחללו כשומר ידו מעשות כל רע:

**גוזר גזירה.**כאליהו שאמר תרד אש מן השמים ותאכל אותם וגו':

**מה כתיב אחריו אז תתענג על ה'.**שפירושו אז תתענג במה שאתה גוזר וה' יקיים גזרתך. ומפני שהיה אפשר לפ' עונג ממש. לכן מביא קרא ותתענג על ה' דהתם בעונג קיום גזרתו מיירי מדכתיב שם ויתן לך משאלות לבך ה"נ דכוותה:

**נחלת יעקב אביך.**דהיינו עולם הבא פי' ימות המשיח שפירוש נחלת יעקב נחלה בלא מצרים כמ"ש בפרק כל כתבי. וזה יהיה לימות המשיח. א"נ לעולם השכר והמנוחה. ופי' נחלת יעקב מקום המנוחה והנחלה שקיימה בנחלה:

**העוה"ז והעה"ב.**עוה"ב פי' עולם התחיה. ועוה"ז קרי ליה הכא ימות המשיח שהוא דומה לעוה"ז. ואע"פ שפעמים קרי ימות המשיח עוה"ב. מ"מ הכא לגבי עולם התחיה קרי ליה עוה"ז: