**הה"ד שדי לא כו'**כדמסיק שצמצם שכינתו בתוך אמה על אמה:

צריכין אנו להחזיק טובה לאיובכלו' אף שחטא בדעותיו. עכ"ז בשכלו והשגתו היה גדול מחביריו מאד. וז"ש בעל המאמר שכל מה שאמר אליהוא בא הוא והוסיף על דבריו פי' שבא איוב והוסיף בשבח המקום יותר מאליהוא. אבל איוב ואליהוא אמרו דבר אחד ושניהם לדבר אחד נתכונו. דמ"ש אליהוא שדי לא מצאנוהו שגיא כח פי' שאין אנו יכולים להשיג שגיא כח גדולתו וגבורתו יתב' והוא ממש כמאמר איוב שאמר הן אלה קצות דרכיו. אלא שבדברי אליהוא היה מקום לטעות שהם חרופין וגדופין כמ"ש בעל המדרש. ואיוב פירש דבריו ביותר שמדבר בשבחו של מקום. והוסיף על דבריו כנ"ל:

**מי ששומע פסוק זה.**לבד הוא סובר שאליהוא דבר חירופים שלא מצאנוהו שהוא שגיא כח. אלא כאילו הוא קצר כח ח"ו:

**אלא כך אמר אליהוא כו'.**כלו' לא מצאנוהו שיתנהג עם בריותיו כפי כחו הבלתי ב"ח. ר"ל שיחפוץ מהאדם שיעבדנו כפי שראוי לו שהיא עבודה לבלתי תכלית. כי אם כפי כח האדם ובא אליהוא בזה להגדיל כח ה':

בחוזק כחוכלו' שפע השגה הרמה. ואז לא היו יכולים לעמוד בו. כי זה מנתק קשרי הגוף מהנפש ע"ד הציץ ומת וכדומה:

אלא בכחסתם כח כפי הכנת כח של כל אחד ואחד:

**התחיל מתמיה ואומר כו'.**למדו זה מיתורא דוכן תעשו. שהיא תשובה לתמיהת משה שהיה מתמה על מאמר הקב"ה שאמר ועשו לי מקדש אמר כבודו של הקב"ה מלא כו' לזה הוזקק הקב"ה להשיבו שנית וכן תעשו שלא תהרהר אחרי אלא תעשו כמו שאמרתי לך:

**כבודו של הקב"ה כו'**כתב בעל כלי חמדה שתי תמיהות בדבר. ראשונה מצד איכות המשכן שנית מצד הכמות. אם מצד האיכות אמר כי אחר שהקב"ה כל נמצאיו יכבדוהו ויברכו את שם כבודו מה בצע במשכן. וז"ש כבודו של הקב"ה בעליונים ובתחתונים הוא אומר עשה לי משכן. ואם מצד הכמות אמר ועוד היה מסתכל ורואה ששלמה עומד ובונה בית המקדש שהוא גדול מן המשכן כו' הרי שהזכיר תיבת גדול להורות כי גם בכמות גדול המקדש והמשכן קטן מהכיל עכ"ל:

אמר משה יושב בסתר עליוןדמזמור זה משה אמרו בשעה שראה כל המלאכה שנא' וירא משה את המלאכה ויברך אותם כדאי' בשוח"ט ע"ש:

יושב בסתרהוא עליון על כל בריותיו. ביאר בזה שמלת עליון הוא דבוק למלת יושב. ויהיה פירושו כך שהקב"ה שהוא עליון על כל באי עולם הוא יושב בסתר. ובאיזה סתר. באר בצל שדי יתלונן ר"ל בצל שעשה בצלאל וכמו שמסיק:

**בצל אל בצל רחום כו'.**בעי לפרש דמיירי בהקב"ה שיושב בצל המשכן. ומלת בצל בלתי סמוכה אלא ה"פ בצל יתלונן השדי. להכי מייתי סמך מדלא קאמר בצל אל בצל רחום כו'. דאי בצדיק המסתופף בצל ה' מיירי ה"ל למנקט שם אל או רחום או חנון שמורים על החסד והרחמים ולא שם שדי שמורה על הדין שהוא לשון תקיף. ע"כ לומר שפירושו שהשדי יתלונן בצל המשכן. ולהכי נקט שם שדי שהוא מורה על ההסתפקות שדי לו בעשרים קרש בצפון כו' ולא בקש לפי כחו:

**בתוך אמה על אמה.**היינו על גבי הכפורת כמ"ש ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים ובוודאי היה בין הכרובים יותר מאמה אלא שלא חש לדקדק ונקט אמה (יפ"ת). ות"נ פי' דהשכינה היתה ושרה על הלוחות והלוחות היו ששה טפחים על ששה טפחים שהוא שיעור אמה ע"כ:

**מה כתיב למעלה ועשו לי מקדש.**כלו' מפני שתכלית המשכן לרעות את ישראל כצאן. ולשמרם ככרם. ולדור עמהם כאב עם בניו. לכך סמך הארון למאמר ועשו לי מקדש לפי שכל זה יהיה באמצעית התורה הנתונה בארון:

**מיד ועשו ארון עצי שיטים.**כלומר מיד אחר צווי נדבת המשכן הקדים את הארון שע"י שהתורה קדומה לכל הוכרח להקדימו:

הקדים את הארוןשהתורה בו כי שם לוחות הברית וס"ת

דכתיב ויאמר אלהים יהי אורשפי' שבבראשית בריאת שמים וארץ אמר אלהים יהי אור. וכדר' יהודה דלעיל בב"ר פ"ג:

**מפני מה בכל הכלים כתיב ועשית כו'.**לאו דוקא בכלים ה"ה במשכן נמי כתיב ועשית כדכתיב ועשית קרשים למשכן. ובאמת במשכן ובכלים נמי כתיב ועשו כדכתיב ועשו לי מקדש וגו' ואת תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו. אלא דעל הכלל שייך לומר ועשו דמיירי בכלים הרבה שאחד עושה דבר פלוני וחברו עושה דבר פלוני שייך לומר ועשו. משא"כ בדברים פרטים שייך לומר ועשית לכך מקשה דוקא מדברים פרטים מ"ש דבכל דבר פרטיי כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו (ת"נ):

יבואו הכל ויעסקולכך כתיב ועשו ארון. ואע"ג דכתיב אח"כ ועשית עליו זר זהב וגו' אין קפידא אחרי שכך הורה לנו במלת ועשו ארון ענין זה:

ויעסקו בארוןפי' הרמב"ן והעסק שיתנדב כל אחד זהב לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט כי ע"י עשייתם והתעסקם בזה יזכרו ויעוררו לבם על קדושתו מצד שהתורה יותן בה ע"י זה יזכו לתורה כי יעשה זאת רושם לבבם:

ג' כתריםכתר הוא אות הגדולה להורות על מעלתו שבזה הוא נכתר ונתעלה מכל. ויש בזה ג' מעלות אלהיות. המלוכה היא עוז אלהי שבו נבדל מיתר העם. כמו שמצינו בשאול עת שמלך שאז נתהפך לאיש אחר. וכן הכהונה נבדל נפשו מזולתו. והתורה מעלה את נפש האדם ומלבשתו עוז וכתר להיות נעלה על כל האדם:

ג' כתרים הםאע"ג דבמתני' דפרקי אבות מסיים בה וכתר שם טוב עולה על גביהם לא הזכירוה כאן כיון דליכא זר כנגדה. אבל בבמדב"ר פ' י"ד סי' כ"ב אמרו שכתר שם טוב הוא כנגד המנורה:

זה השולחןפרש"י בחומש שהשלחן שם עושר וגדולה כמו שאומרים שולחן מלכים:

זה המזבחהוא מזבח הקטורת שהיה יותר מיוחד לכ"ג שהוא נושא כתר כהונה דכתיב וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. ואין עבודת יוה"כ אלא בכ"ג:

למה נכתבים זרדה"ל למיכתב זיר ביו"ד שהצר"י מושך אחריו יו"ד:

ואם לאו זרפי' שנעשית לו זרה הימנה. ור"ל אם זכה ללמוד לשמה ולקיימה נעשית לו התורה זיר. לא זכה משתכחת ממנו. וכן הכהן כשלא יעשה לשמה וכן הנשיא ימותו בלא עתם וכמו שאחז"ל ושנות רשעים תקצורנה. אלו כ"ג ששמשו בבית שני:

מעולה יותר מכולםשהרי חכם קודם למלך ע"ה וכ"ג כדלקמן בבמדב"ר פ"ו. וע"כ כאילו זכה לכולן אחר שגדול מהם:

**עשו דיר לרועה כו' סוכה כו' לשוומר כו' בית לאב כו'.**דיר לרועה הוא באה"מ שבמדבר אשר כאהל רועי נתק ממסע למסע. סוכה לשומר הוא כשבאו לא"י ונקבע אה"מ בגלגל ונוב וגבעון ג"כ דרך ארעי כסוכה. ובית לאב הוא בית עולמים. ואז בימי שלמה נאמר (תהלים פ"ט) הוא יקראני אבי וגו' (יפ"ת ורד"ל):

סוכה לשומרכן דרך שומרי הכרם עושים סוכה ללון בה:

וכה"א עטרת זקנים ב"בומסיפא דכתי' ותפארת בנים אבותם יליף כבוד לבנים כשהם אצל אביהם: