**פתח ר"ת כו' למה נמשלו ישראל לגפן כו'**שהיה לו להמשילם לפרי הגפן ולא סתם לגפן דמשמע העץ גופיה שהוא חסרון כי הוא החלוש שבעצים כמ"ש מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה. לזה השיב יפה שבאמת הדמיון הוא רק בעוקרה ממקום זה לנטוע אותה במקום אחר. וכן בהצטרפות ההשענה וסמיכות על עצים אחרים וזהו רק בעץ הגפן לא בפריה. ע"כ הזכיר שם העץ לבד:

עוקרין אותה ממקומהכי אין שבח כל כך בקרקע ראשון כמו כשנשתלה במקום חדש שקולטת ג"כ כח הקרקע השני. ושאר אילנות אין דרכם לעקור אותם משום שפעמים מתייבשים מיד משא"כ הגפן:

והתחילו מקבלין התורהמה שהתחילו תחלה שאמרו נעשה ונשמע זהו שבחם. והזכיר כאן דברים הכתובים ביחזקאל ואתן נזם על אפך וגו' ועטרת תפארת בראשך הוא העטרות שקבלו בהר סיני על מאמרם נעשה ונשמע. ואח"כ כתיב ותצלח למלוכה ויצא לך שם בגוים:

**ויצא לך שם בגוים ביפיך.**והיינו יופי שלימותם על דרך הנך יפה רעיתי:

אתה מפרנסכל אותן הדעות האמורות בו גבי והנה גפן לפני וגבי גפן מצרים תסיע.כצ"ל ומפרנס הוא ל' השלמה ומלוי כמו פרנסת ארון לארכו פרנס אותו לרחבו דלקמן בבמדב"ר פרשה ד'. ופירושו שידרוש וישלים כל אותן הדעות כו'. שמפני שיש דעות הרבה בממשל ישראל לגפן. ויש מהם שנדרשו על והנה גפן לפני כמ"ש בפרק ג"ה אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים. וגם אמר ג"כ אלו ישראל. ג' השריגים אלו ג' רגלים. ויש שנדרשו על גפן ממצרים תסיע כדלקמן בויק"ר פ' ל"ו. ובשוח"ט. ודרך המדרש להביא כל הדעות והדרשות שנדרשו בפסוק אגב אורחיה. לכן אמר דקמי שנדרוש הכא על הגפן הא דבעי למימר מה גפן חיה ונשענת על קנים מתים. לפי ענינו יזכיר ג"כ הדורש כל הדרשות שנאמרו בהמשל ישראל לגפן:

**מה הגפן הזו היא חיה כו'.**ר"ל שעם היותה חיה צריכה להשען על העצים היבשים וזה לחולשתה. כן החיים לפי שאין זכותם גדול כזכות המתים דגדולים הצדיקים במיתתם יותר מבחייהם. לכן אינם כדאים להעתר אלא בזכות המתים:

וכן אתה מוצאכל דבר שהוא זר לפום ריהטא. אמר וכן אתה מוצא משום דמעשה רב (ת"נ):

**כד"א ענני ה' ענני כו'**אע"ג דברישא כתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל והדר כתיב ענני ה' ענני אלמא תחלת תפלתו בזכות אבות י"ל דע"כ א"א שיהיו הכתובים כסדרן דאי בזכות אבות לא יענה אים חושב שיענה בזכותו וכי ס"ד דרב גובריה מזכות אבות. הילכך ע"כ איפכא הוה המעשה שתחלה היה תפלת עצמו בל' ענני ואח"ז תפלת האבות ואז נענה. והכתובים נכתבו שלא כסדרן (יפ"ת):

**וכן משה כו' עד ולמד כו' מ' יום כו' ולא נענה אלא כיון שהזכיר כו' זכור לאברהם כו'.**ס"ל שלא התפלל משה כל זמן שהיה העגל ביניהם. אלא כשנא' לו ועתה הניחה לי התבונן כי הדבר תלוי בו וירד וביער העגל ושב להתפלל במ' יום וע"ז נא' ויחל משה ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וכן דעת ר' יצחק בדב"ר פ"ג ע"ש. אבל הא דגרסי' לעיל פ' מ"ב אין אני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים פליגא אהא וס}"ל שתפלה זו מיד קודם שירד מתחלה וכדעת הרמב"ן (יפ"ת):

שתרד האשאע"פ שלא מצינו מפורש שהתפלל על זה. מ"מ מדכתיב זכרה לחסדי דוד עבדך וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה לאשמועינן שבזכות דוד ירדה שמעינן שבכלל תפלותיו היה ירידת האש ג"כ:

**ורשב"נ אמר על משה אמרו.**לא רצה לפרש כריב"ל שעל דוד אמרו מדאמר את המתים משמע דעל מתים רבים קאמר שהם הם האבות העולם:

**ארבעים יום כו'**עיין מה שכתבתי בסי' הקודם:

**הוי ושבח אני את המתים מן החיים זה משה.**פי' דגדולים צדיקים במיתתם מבחייהם שע"כ גדל זכות האבות עכשיו ממשה שהיה חי אע"ג דמשה גדול מהאבות לא נענה בזכותו אלא בזכות האבות מפני שהיו אז האבות מתים ומשה חי:

זה משהואע"ג דלקמן בפירקין משמע דאהני זכות אבות לסלק ג' מלאכי חבלה וזכות משה גכ"כ לסלק אחד. מ"מ ילפינן דהם גדולים ממנו מכיון דמתחלה לא היה יכול משה לסלק אפי' א' ואחר שנסתלק הג' בזכותם הוא שיכול משה לסלק לא' מהנשארים. ובודאי שגדול הנוצח א' בתוך ה' מנוצח א' משנים:

**הה"ד יד ליד לא ינקה רע.**מייתי סמך ממקרא זה שכן הוא דרך הצדיקים שלא לבקש זכותם לעצמם רק שיניחום לבניהם. ומטעם זה הזכירו ג"כ דרשה זו בויק"ר פ' ל"ו בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב:

א"ר פנחס הכהן בן חמאכל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה מיד ליד לא ינקה רע רשע הוא שאינו מניח לבניו כלום. א"ר סימון כאיניש דאמר הא סקא הא סילעא הא סאתא קום טול. כך אילו בקשו אבותג הראשונים ליטול שכר מצות קלות שעשו בעוה"ז איך זרע צדיקים נמלט כו' כצ"ל. וכן אי' בויק"ר פ' ל"ו סי' ג'. ופירושו רשע הוא דרש רע כאילו כתיב רשע כד"א אוי לרשע רע. הא סקא כו' כלו' הנה השק והמעות והסאה (למדוד בו) קח הסאה ומדוד החטים לתוך השק וקח המעות. וזהו פי' מיד ליד כקונה דבר ונותן מעות מידו ומקבל דבר הנקנה לידו. כן הם רוצים שכרם לקבל מיד אחר עשיית המצות (יפ"ת שם):

**היאך היה זרע צדיקים נמלט.**כ"ה לשון הכתוב יד ליד לא ינקה רע וזרע צדיקים נמלט. וסוף המקרא מגלה פירוש תחלת המקרא באיזה ענין נקרא אתו שמבקש שכר מצותיו רשע ורע. היינו במה שאינו ממלט זרעו מצרה העתידה לבא עליהם. היפך מנהג הצדיקים שממלטים זרעם:

**האיך היה זרע צדיקים נמלט.**מהחרון הזה שנא' ויחר אפי בהם:

**אעפ"כ צריך אתה להתפייס.**רמז לו שאין לו טענה על ההפסד כי יודע הוא שיש לאביה אצלו עשר מרגליות:

מתריםל' חוזק וסירוב:

**בשביל שבטלו עשרת הדברות.**דמאחר שחטאו בגילוי עריות כמו שדרשו על יקומו לצחק. הרי עוברים על כל עשרת הדברות כדאיתא בבמד"ר פ"ט. ומ"ש לעיל לא היה להם לחטוא אלא בשלי אלמא לא עברו רק דבור אנכי ולא יההי לך. היינו כפי עיקר כוונתם שהיתה במעשה העגל. אבל מ"מ הוא כעוברים על כל עשרת הדברות כדאי' בבמד"ר הנ"ל:

בי' נסיונותכדתנן בפ"ה דאבות:

**הוי זכור לאברהם כו'**שאיידי דמזכיר אברהם מזכיר ג"כ יצחק וישראל שגם הם נתנסו בקצתם ויש להם ג"כ זכיות הרבה (יפ"ת):

למה מזכיר כאןפי' מ"ש הכא משאר דוכתי שהתפלל ולא הזכיר האבות במתאוננים ובמרגלים ובעדת קרח. ומשני אם שריפה הם חייבים כו' דבעון זה הוה שייך שריפה והרג כמו שאפרש:

**אם שריפה הם חייבים.**ר"ל שאם ימיתם בידי שמים יהיה בשריפה כענין סדום ועדת קרח ומחנה סנחריב. כי באש ה' נשפט על הרוב כשמביא דינו בפרהסיא:

**שגלה מבית אביו לחרן.**ויש לו זכות בזה שקיים מצות אביו ואמו שילך עד חרן לישא אשה מבנות לבן. דאי כדי להמלט מפני עשו לא היה צריך להצטער עד חרן שהיה אפשר לו לעמוד במדרשו של שם ועבר כמו שעמד שם י"ד שנה:

**למה הזכיר ג' אבות.**פי' מה צורך להזכיר האבות כיון דבא בטענת אשר נשבעת להם בך. ומשני דהיינו לומר שמה שטען אשר נשבעת להם כו' אינו מצד חיוב השבועה אלא מצד מה יש לך להשיבם כדמפרש:

חיים הם המתיםלעתיד. ודרך שאלה אמר כן:

נעשית מיןבתמיה. וכי אתה צריך לשאול על זה:

יפה אתה עושהשאע"פ שהם חיים בג"ע אינו חושש מהם דלא ידעו בעניני ביניהם. דאף דמסיק בפ' מי שמתו שהמתים יודעים בעסקי החיים ס"ל לר' לוי כדס"ד התם לר' יונתן:

**מה יש לך לומר לאבות.**שאע"פ שמצד השבועה פטוטר אתה לפי שחטאו והשבועה היתה על התנאי ואפשר להקב"ה לומר להם שבחטאם מתו. מ"מ כדי שלא יהא לבם דוה על ניהם יש לך להגין עליהם אע"פ שאינם ראוים (יפ"ת):

**למה הזכיר כאן משה ג' אבות.**פי' מ"ש דמזכיר הכא זכות אבות טפי משאר דוכתי. ומשני דהכא ע"י שהקב"ה בקש ממנו עשר צדיקים השיב כך. משא"כ במקום אחר שלא בקש ה' זה ממשה ע"כ לא מצא מקום להזכירן שכבר נודעה טענה זו:

הרי שבעהוהא דלא מני נדב ואביהוא ושבעים זקנים. י"ל דסבר שהם כבר חטאו כמ"ד בבמד"ר פ' ט"ו דאצילי ב"י הם נדב ואביהוא ושבעים זקנים שזנו עיניהם מן השכינה והאריך להם אז כדי שלא לערבב שמחת התורה ע"ש. וע' לקמן סוף פ' עקב דחשיב לנדב ואביהוא ולא חשיב משה ויהושע:

**לא ידע מה לעשות.**וקשה מדוע לא חשב משה גם לבצלאל ואהליאב ומכיר ויאיר אלדד ומידד. י"ל משום שלא קים ליה בגוייהו ירא לחשוב אותם. וחשב שהקב"ה בעצמו יצרפם. וכיון ששמע מהקב"ה שאמר היכן השלשה עמד מרעיד ולא היה יודע מה לעשות:

**אם חיים הם המתים.**הרי הם מצטרפים עם החיים בעוה"ז שכל העומד לתיות בעוה"ז כאילו חי כבר:

**מה ראה להזכיר ג' אבות.**ואי לענין זכותם להגן בעדם מזכירם מ"ש הכא מכמה דוכתי שאינו מזכירם בתפלתו. ומשני דהכא איצטריך משום מלאכי חבלה כו':

**אמר משה כו'**מפרש זכור לאברהם כו' שיפרש זכרונם ושמותם אם יקראו צדיקים או רשעים. ע"ד זכרו כיין לבנון דהיינו שמו. וז"ש הפרש בין אלו לאלו כלו' שיפרש ההפרש הזה:

**תן להם מעשה אבותם.**דאע"ג דשבועה איכא למימר דאדעתא שירשיעו הבנים לא הואי. מ"מ זכות אבות ע"כ יועיל לבנים:

תן לי רשותאחרי שדיבר קשות הוזקק ליטול רשות:

**אמר הם בטלו כו'**גם זה לתרץ מה טעם לשון זכירה. וקאמר שהוא כמו שיאמר שיזכור ואל ישכח שאינן אלא ז' דורות ואיה הבטחת ועושה חסד לאלפים:

**אמרת לאברהם כו'**אע"ג דלא אשכחן הכי. מדקאמר הכא לאוהביו ואברהם נקרא אוהבו הוה ליה כאילו קאמר ליה הכי אבל יצחק ויעקב דלא אשכחן שנקראו אוהביו לא אמרינן דקאמר להו הכי:

**שנא' ועושה חסד לאלפים.**שמאריך אפו להם שלא לכלותם בחטאתם:

**ולשבעה אי אתה עושה חסד.**ואע"ג שהקב"ה אמר ליה תיכף בתחלה ואעשה אותך לגוי דול. עכ"ז טען משה שצריך שיהיה החסד עם כל הדור ולא עם מקצתו:

**אמר הקב"ה ואין אתה כו' ואעשה אותך יותר מהם.**ובכן ה"ל כעושה חסד עם כל הדור מאחר שמשה יתברך יותר מכולם ומה להם לאבות שיהיו אלו או אלו אחר שדורותיהם מרובים כמו שהיו אלו ואלו קיימים:

**הדבר שנשבעת לג' אין אתה מקיים כו'.**מיתור' דאליהם דריש זה. דכיון דכתיב אשר נשבעת להם לא היה צ"ל ותדבר אליהם ארבה כו' אלא ותדבר ארבה את זרעכם. אע"כ דה"ק אם להם שהם ג' לא הועיל מה יועילני:

**ולא עוד כו'**ר"ל אם תמצא לומר שאין אתה מבטל שבועת האבות מפני שאני מבניהם. אעפ"כ אין אתה יוצא ידי שבועת השבטים:

וקיימת עמהם בריתוא"ת ברית היכא רמיזא הכא בטענת משה. וי"ל מדקאמר זכור ולא קאמר עשה למען אברהם וכו' דל' זכירה אשכחן בברית ואזכור את בריתי. וזכרתי את בריתי וגו':

**ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים.**אבל לשבועות האבות אינו צריך להביא ראיה דהא כתיב בפרשה שלפנינו אשר נשבעת להם בך:

זו ברית השבטים. דאי ברית אבות הלא כבר נאמר וזכרתי את בריתי יעקב וגו':

יפה אמרתוהקב"ה נמי לחדודי למשה הוא דעבד:

**אף הראשונות.**פי' אפי' על הראשונות שאמר לו לך רד מגדולתך או לאידך לישנא שאין רד אלא לשון נדוי וזעף אפי' מזה חזר וניחם (ת"נ). ודייק לה מדכתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר ולא קאמר וישמע ה' למשה. אלא דהדר ביה לגמרי מכל דבריו:

תהיתילשון זה דרך משל. ופירושו נתחרטתי:

**מהו אשר נשבעת להם בך.**ר"ל דתיבת בך נראה כמיותר:

**אילו בשמים ובארץ כו'**הכוונה מפני שלא נזכר בשבועתו המשך הדבר שייעד לעולם. שאף שנשבע להרבותם ככוכבי השמים וכחול הים אפשר לומר שמאחר שבימי משה נתקיימה ברכת ככוכבי השמים כדכתיב והנכם היום ככוכבי השמים יוכל להעבירם מן העולם. וברכת החול אע"פ שעדיין לא נתקיימה עד ימי הושע כדלקמן בבמדב"ר פ' ב'. אפשר לקיימם בבני משה. לכן אמר משה שהיה מקום לזה אילו נשבע בשמים ובארץ. אבל לא כשתלה השבועה בו בעצמו:

בעבור קדושת שמךשלא יתחלל לפני הרואים אשר ידעו שנשבע בשמו ולא יבינו שתתקיים במשה ויאמרו שעובר על שבועתו:

ריב"ל אומרקאי אתחלת הפסוק כדמסיים (ת"נ):

**בא ישעיה ופי'**כלו' שפי' שהשבטים נקראו עבדי ה' ושיש להתפלל בזכותם. ומשם למדנו לפרש כמו כן עבדיך דהכא:

**עבדיך אלו השבטים.**וכאילו כתיב ולעבדיך כי הוי"ו והלמ"ד שבו לישראל מושכות אחרות:

**כיון שראה הנביא כן כו'.**התחיל אומר ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ר"ל שגם בתחלת דבור של הקב"ה לא דבר למחות את ישראל וכל מה שדבר לא היה מדבר אלא כדי לאיים עליהם שיחזרו בתשובה שלימה:

**כיון שאמר למשה הרף ממני.**מכיון דגלי דעתיה בעגל דניחא ליה שיבקש עליהם רחמים. הלא ידע משה דאין ה"נ בכל דוכתי שמגלה לו שרוצה לכלותם (יפ"ת):

שפתח לו פתחכדלעיל סוף פרשה מ"ב:

ואעשך לגוי גדולשזהו ולא דבר ה' למחות אחר שבקש לעשות אותו לגוי גדול והוא בכלל ישראל: