**הה"ד ויגד לך תעלומות חכמה.**מביא מקרא זה ע"ד אסמכתא על השגת החכמה לו יותר מהראשונים וכן נתבשר בהם על מחילת חטאו כדמסיים:

ולא היה מאמיןשחשב שאיזה הרהור עבירה היה והחמיר ה' בדבר כאילו עשו עגל מסכה. ולזה לא שבר הלוחות:

**אפשר שלא היה משה מאמין.**צ"ל ד"א אפשר כו' (יפ"ת):

**ד"א שפרחו הכתובים כו'.**כלו' שהיה מאמין במאמר הקב"ה כי שחת עמך כו'. ומה שלא שברן עד שראה את העגל ומחולות. שלא פרחו הכתובים עד ביאתו הנה. והכוונה כי כנשמה שבאדם כן היה רוח קדוש עליון נורא מאד בקרב כל אות ואות. ואורות נשמת רוח חיים שבכל אות ואות הם הם אשר פרחו למקורן ונסתלקו כאשר קרב אל המחנה. כי אין קדושה ראויה ליכנס למקום טומאה (יפ"ת ואלשיך):

**שנא' וארא והנה חטאתם לה' כו'.**ר"ל שקודם פסוק זה כתוב ואפן וארד מן ההר וגו' ושני הלוחות על שתי ידי. וארא והנה חטאתם וגו' ור"ל כי בעוד שהיה הכתב בלוחות היו הלוחות נושאים את עצמם. ובהסתלקות מהם נעשו כבידים הוצרך משם לתפוס אותו בשתי ידיו. וארא והנה חטאתם כו' כלו' שע"י שנעשו הלוחות כבידים על שתי ידי בזה ראיתי את חטאתכם כי כבדה מאד ואשברם לעיניהם (תו"נ):

**משל למלך כו'**זה המשל קאי על הלמ"ד דלעיל. והוא דעת ר' יוסי הגלילי:

**מAל למלך כו'**ששברם להצילם מהעונש כו':

אל תמחול לישזהו תשובה למאמר הקב"ה ויחר אפי בהם ואעשה אותך לגוי גדול. ולפי שהקב"ה מוכרח לקיים השבועה שנשבע לאבות העולם וא"כ בהכרח יוכרח למחול לא' מהם. ונדר שהותר מקצתו הותר כולו:

שפנהכלו' הפנה והסיר חטא שלהם. ול' ויפן קדריש:

שיהא בהם הלכותלאו דוקא שהרי דברים שבעל פה לא ניתנו ליכתב. אלא כלו' שיהיה רמז בהן מתוך כתב בטעמים ובכתרי האותיות ונמצא שרשומן היה ניכר מתוך כתיבת הלוחות אלו השניים:

**הה"ד ויגד לך תעלומות חכמה.**דברי צופר לאיוב הן ודרשו כאילו מדבר במשה:

**הה"ד לכל זמן כו'**כדמסיים בסוף:

**צ"ט חלקים כו'**שהוא עת למות. דאם כפשוטו ה"ל למימר עת לחיות ועת למות. ואין הלידה הפך המיתה. אם לא לרמוז שהלידה היא סבת המיתה ונמשך ממנה:

וכולהופי' כל העתים שנא' שם שנדרשים במדרש קהלת:

**ועת כנוס אבנים פסל לך.**הפסולת שלך כו'. מלת פסל לך משמש כאן למעלה ולמטה. וכאילו אמר ד"א פסל לך הפסולת שלך. וכן הוא דרך המדרש ברוב המקומות. ופי' הפסולת שלך מה שתחתוך סביב סביב כדי לעשות מרובע אותן החתיכות יהיו שלך:

**משם העשיר משה.**כדאי' בויק"ר פ' ל"ב מחצב של סנפירינון ברא לו הקב"ה בתוך אהלו ומהם העשיר הה"ד פסל לך הפסולת שלך. וע' בפ' אין בין המודר ובירוש' דשקלים פ"ה ובתנחומא:

**דין הוא שיטול.**כי העושר היה ראוי לו. ואין ה"נ שאילו לא היו הלוחות משברות שהיה ה' נותן לו עושר ממקום אחר:

**וה' נתן את חן העם וגו'**והעשירו כדאיתא בילקוט אסתר שהשאילום כלי כסף וזהב ומרגליות ובגדים וטענו כאו"א מהם תשעה חמורים:

**אתן לו הפסולת שיעשיר.**כדי שיהיו דבריו נשמעין ויכבדוהו כשלא יצטרך לבריות. וכדי שע"י העושר יוכל לקיים תורה ומצות:

**מפי הקב"ה נאמר לו פה אל פה אדבר בו.**משום דאהרן ומרים דברו רע על משה שפירש מן צפורה אשתו. ולא מצינו שהשיב ה' על זה. ש"מ דבאומרו פה אל פה אדבר בו רמז להם התשובה בזה. ופירושו מפי אל פיו אמרתי לו מפורש לפרוש מן האשה (יפ"ת):

הרי התירןאבל בלאו הכי אע"פ שמפני קדושת הקבלת שכינה אסרו וכבר נסתלק השכינה. עדיין היו באיסור. דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו:

**אלא אף רצונו של הקב"ה כו'.**אע"ג דאיתא במס' שבת ד' פ"ו שהסכימה דעתו לדעת ה'. י"ל שההסכמה לא היתה רק במה שלא יתנם לישראל כהק"ו דדרש מ"מ לא היה רצונו שישברם אלא שיגנזם עד שיהיו עושים תשובה. או שיגנזם לעולם:

**ראה שבחו של משה.**צ"ל כחו של משה. ופשטות ל' המאמר יוכיח זה. וכן הגיה בעל ת"נ ובל' זה תמצא במדרש תנחומא ס"ז ע"ש:

**שנא' לכל האותות וגו' ולכל היד החזקה וגו'.**א"ל הקב"ה יהא שלום באותו היד והסכימה דעתו ית' עמו. ודריש ולכל היד החזקה כמו חזק ואמץ. והרמז דבענין הלוחות מיירי. וכדאי' בספרי לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם:

**הה"ד ועתה ה' אבינו אתה.**שזה שצוה ולו עכשיו על הלוחות הוא כדי להיות לו למשה אות שנעתר לתפלתו כדמסיק. ומייתי האי קרא דמפרש ליה על בקשת משה על ישראל שהם עמו לעולם:

כשראיתם עצמכם בצרהכדכתיב לעיל מיניה כי הסתרת פניך ממנו ותמוגגינו ביד עונינו:

א"ל הןבדרך וידוי שחטאנו שלא דרשנוך אלא ביום צרה:

**שנא' ביום צרתי ה' דרשתי.**מביא ראיה ג"כ מפסוק ביום צרה שמבואר יותר:

**משל לבן ארכיאטוס כו'.**מלת עתה קדייק שמתחלה היו אומרים לעץ אבי אתה:

ארכיאטוסובערוך הנוסחא ארכיטרוס. ופי' בל"י ראש הרופאים (מוסיף הערוך):

שפגע בסמדרקוסהמת"כ פירשו לפי הענין איש שפל. וכן הוא באמת רק שצ"ל המלה סמארדקוס. ופירושו בל"י איש מרמה המרמה אנשים. וכן קוראין בלשון זה בעל מלאכת אחיזת עינים. ואיש כזה ודאי הוא פחות ונבזה בין אנשים:

קיריפי' אדון שלי. אדון תרגומו קיריס:

**ובעת רעתם יאמרו וגו'**קומה והושיענו ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך (ירמיה ב' כ"ז כ"ח):

**בן יכבד אב זה עשו כו' זה נבוזראדן.**וה"ק בן זה עשו גורם שכל בן יכבד אב וכן כל עבדים ילמדו מנבוזראדן לשמש את רבן באימה וביראה:

**ומאכיל לאביו בכל יום כו'.**כדאי' בפ"ק דקידושין איזהו כיבוד מאכל ומשקה מלביש ומכסה. ואיזה מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו. ופי' ועבד אדוניו על נבוזראדן וז"ש אם אב אני איה כבודי דייקא ואם אדונים אני איה מוראי. ונגד ב' חלוקות אלו אמר שם מגישים על מזבחי לחם מגואל וזה הפך כבוד אב שהוא במאכל. ועל שלילת היראה מאדון שהזכיר אמר שם הכהנים בוזי שמי וגו':

בכל יוםברוב ימים קאמר. דאל"כ למה הוזקק יצחק לצוות ועתה שא נא כליך וגו':

**נבוזראדן כו' איקונין של נ"נ.**בסנהדרין ד' צ"ו ע"ש:

**לכך נאמר ועתה ה' אבינו אתה.**כלו' שישראל אומרים אמת שעתה בעת הצרה לבד הוא שקראנוך אבינו אך עכ"ז תקבלנו ע"י הטענה שאנחנו החומר ואתה יוצרנו דהיינו שיצה"ר גרם לנו לחטוא ואתה ה' הייתי הסבה לנו כדדריש בסמוך:

**אתה הכתבת לנו כהנה כחומר ביד היוצר.**ר"ל אלמלא שאתה בעצמך כתבת שאתה הוא הגורם לחטוא לא היה לנו רשות לאמר שהיצה"ר גורם לנו לחטוא לכך העבירהו ממנו. כי הבחירה הוא ביד האדם להרע ולהטיב. אבל אחר שהעדותה שיש בידך לתקן אותו ואותנו כחומר ביד היוצר בבקשה ממך העבירהו ממנו כו'. וכן אז"ל אלמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגלי ישראל. ואחד מהם הנה כחומר ביד היוצר וע"ש בפרש"י:

את החטייאלא קאמר את יצה"ר. כי סלוקו לגמרי לא יאות דא"כ תבטל הבחירה. אלא בקשתם הסרת הנטיה הגדולה שמביאה האדם אל החטא:

**העבירהו ממנו כו'**רומז לקרא דוהסירותי את לב האבן וגו' (יחזקאל ל״ו:כ״ו) דהוא מקרא ג' מג' מקראות דאמרי' שאלמלא הן נתמוטטו רגליהן של ישראל:

כך אני עושה לע"לאבל עכשיו הנה טוב מאד זה יצה"ר. דאלמלא יצה"ר לא בנה אדם בית כו':

אוספה הצולעהמפרש אוספה ל' מרפא כמו ואספתו מצרעתו. ואשר הרעותי דבק עם אוספה כלו' שארפא ענין יצה"ר (יפ"ת):

הה"ד ה' בצר פקדוןכשישראל אינן בצרה אינן אומרים אבינו אתה כיון שהן נכנסין לצרה הם מבקשים אותך. כצ"ל (יפ"ת) שעל זה הדרך נפרש ועתה ה' אבינו אתה שפירושו שישראל קורין לו אבינו עכשיו בעת צרתם ולא בתחלה:

ד"א משל לסנקליטוסכצ"ל והשתא מפרש ועתה ה' אבינו אתה שכלפי מה שהקב"ה אומר שאינם בניו אומר הנביא אפי' עכשיו אבינו אתה כי כל רואיהם יכירום שהם בניך וצריך שתרחם עלינו וכדמסיים:

לסנקליטוספי' יועץ מב"ד (מוסף הערוך):

**על מה אתם מבקשים.**עשה עצמו כאילו אינו מבין שעל בניו הם מדברים כאילו אינם ניכרים לפניו שהם בניו. וכן מ"ש בנמשל אמר הקב"ה על מי אתם מבקשים:

**התחילו מבקשים מהנשיאים.**מסוף המאמר אמרו הנביאים כו' משמע שצ"ל התחילו מבקשים מהנביאים. וכן גרס היפ"ת. וכתב היפ"ת שאפשר שהכהנים היו נביאים כגון ירמיה וזכריהו ויחזקאל:

**התחילו מבקשים מן כו'**כמאמר הכתוב בשמואל א' י"ז שאמרו לשמואל אל תחרש ממי מזעוק אל ה' אלהינו ויושיענו מיד פלשתים:

**שנא' חוסה ה' על עמך.**מביא תפלה זו יותר משאר תפלות שהתפללו נביאים. לפי שבתפלה ז נאמר על עמך שהכניס הפירכא באם שיאמר הקב"ה אינם בני הוא אומר לו עמך ונחלתך הם ואינך יכול לכפור בהם:

**זו עכו"ם שהיא אומרת כו'.**וה"פ דקרא אגלה את נבלותה של כנסת ישראל אשר טעתה במאהביה באמרה שהיא נותנת לחמי ומימי [ובמה אני מגלה לה זאת] מעיני מאהביה היינו ממה שיש לה עינים ואינה רואה:

פן אפשיטנה ערומהואין לך בושה וכלימה גדולה מזו כמו שאחז"ל אין לך משוקץ ומתועב ממי שהוא מהלך ערום בשוק:

**ובפניהם הם ניכרים.**היינו בצלמם ודמותם והיא ההשכלה שעליה נאמר בצלמנו כדמותינו. וזה דבר ניכר בישראל. גם בסלסול מדותיהם ומנהגיהם הם ניכרים שהם שומרי משמרת ה':

שנא' כי שחת עמךלא ס"ל דקאמר על ערב רב מדכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו:

שנא' ויתנצלו ב"יס"ל שתפלת למה ה' יחרה אפך בעמך היא תפלת הארבעים יום אשר התנפל לפני ה' כשעלה שנית. ולהכי הוי ענין ויתנצלו ב"י מקמי וינחם ה' על הרעה:

שנא' פסל לךדמשמע בגללך אבל לולי שנתרצה להם לא היו ראוים להחזיר להם הלוחות וק"ו מפסח כדלעיל:

אמר להם הקב"האגדה זו מוספת להביא רמז לדרשא דלעיל מדכתיב לעיל מיניה ואין קורא בשמך אלמא שה' מקנתרן על זה. וע"כ אמר שאף שאין קורא בשמך בעת הרווחה רק עתה בעת צרה אנו קוראים לך אבינו אתה מ"מ עננו:

אלא אע"פט"ס וצ"ל אע"פ (יפ"ת):

**איני מבקש להראות אב כו'**פי' להיות נראה כמו אב (מת"כ). אבל יותר נראה שצ"ל להקראות אב (יפ"ת):

**בראתיו יצרתיו כו'.**וה"פ כל הנקרא בשמי ולכבדי. ר"ל שהוא עושה רצוני וזה הוא לי לכבודי מודה אני לו שאני בראתיו ויצרתיו וצריך אני לנהוג עמו כאב וכיוצר. משא"כ כשאין עושין רצוני:

**הנחתם אבותיכם כו' ולי אתם קוראים כו'.**עיקר דרוש זה מפסוק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו וגו' (ישעיה ס"ג ט"ז). וה"פ ישראל אמרו תחלה כי אתה אבינו. ושאל להם הקב"ה תכ"ד הנחתם אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו. הלא אברהם יצחק יעקב המה אביכם מעולם ולמה אתם מכנים אותי כשם אבותיכם. והשיבו כי אברהם לא ידענו וגו' אתה ה' אבינו. וכמו ששם דרש מיתור לשון כן גם בפסוק ועתה ה' אבינו אתה דורש יתור מלת אתה שבא למעט בה האבות (ת"נ ויפ"ת):

אפוטרופוסממונה ופקיד (מוסף הערוך):

טוב ונאמןטוב שמטיב מממונו ונאמן בשלה ששמר מה שנשאר לה מאביה כהוגן ולא נהנה ממנה:

התחילה שותקתולא אמרה שם אביה מפני כבוד אפוטרופוס אחר שהוא נקרא אב טפי:

ולא המולידהיינו כשאינו מגדלה:

הטוב הנאמןזה הקב"ה הטוב שמטיב משלו. והנאמן לשלם שכר טוב בזכות האבות כי שומר הברית והחסד לאוהביו:

**רבון העולם המגדל אב ולא המוליד.**וזה ג"כ אנחנו החומר כי אף שהאדם נולד מאדם. אבל אתה יוצרנו האמתי מחדש תמיד הקיום התמידי. ולכן המגדל הוא הנקרא אב ולא הוליד: