**הה"ד בכל עצב יהיה מותר כו'.**כונתו לתרץ מאי שנא שכאן כתוב הדבור אל משה ואל אהרן ובכל הדבורים עד כאן נזכר משם לבדו. ולזה דרש שהיה לו כעין עונש על דבור שפתיו:

**כל הדברים שאדם נושא ונותן בהם דברי תורה.**פי' אם בכל הדברים שהוא נושא ונותן יש בהם דברי תורה. אף שהענין בעצמו אינו דברי תורה אלא מתוכו נראה ונשמע דבר תורה. אפילו הכי נוטל עליהם שכר [ת"נ]:

**יכול אף בדברי בטלה כן.**פי' מילי דעלמא שהם דברים בטלים שמא תאמר כי גם בהם כל שיוסיף האדם השתדלות בהם יועיל בהם על דרך ויד חרוצים תעשיר. לכן אמר ודבר שפתים אך למחסור כי פעמים תוספת ההשתדלות והדיבור בהם מזיק כיוסף שע"י שהשתדל והוסיף להזהיר על התרתו ממאסרו היה לו סיבה להזיק:

**עשרה שנים.**והוא נתעכב שם י"ב שנה. שבן י"ז שנה היה כשנמכר. ובן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה הרי שהיו י"ג שנה משנמכר עד שמלך. ושנה אחד היה בבית פויטפר הרי י"ב שנה היה בבית האסורים:

**שהוציא דבה על עשרה אחיו.**דעל בנימין ודאי לא הוציא דיבה:

**נתוסף לו עוד שתי שנים.**מדה כנגד מדה שמפני שחטא בשתי זכירות לכן נשכח שיעור שתי זכירות שהם שתי שנים. כי גבול זכרון לפניו יתברך על ברואיו הוא שנה שנה יום הזכרון:

**בתחלה היה ראוי הדבור כו' הלא אהרן אחיך כו'.**חלופי דברים יש כאן ויש לגרוס בהיפך וכן אתה מוצא במשה בתחלה היה ראוי ליעשות כל הנסים על ידו. ובשביל שאמר שלח נא ביד תשלח נאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא (והיינו בעשיות הנסים שנעשו איזה מהן ע"י אהרן) ואף כאן הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' והיה ראוי הדיבור להתייחד עליו ובשביל זה (מה שאמר הן בני ישראל וגו') נתייחד (תיכף אח"ז) הדבור עליו ועל אהרן שנאמר וידבר ה' כו' [ת"נ]:

**הה"ד הן כל אלה יפעל כו'**בא ליישב בזה מאי שנא שלא נענש על דבר שפתיו עד עתה הלא כבר היה בידו מה שאמר והן לא יאמינו לי וכמבואר במדרש עוד שאר דבורים שלא כהוגן:

**ממתין לאדם כו'**מאריך אפו שלא להביא עליו עונש שמא ישוב:

**ואם לאו.**שלא הספיק לעשות תשובה עד שחטא רביעית אין ממתין עוד ונפרעין ממנו על הכל:

**תחלה והן לא יאמינו לי.**אבל מה שאמר בתחלה מי אנכי כי אלך אל פרעה לא נחשב לחטא משום שאמר זה דרך ענוה ושפלות כלו' מה חשוב אני להיותי שליח בדבר. אבל דבור והן לא יאמינו לי נחשב לחטא שכבר נאמר לו ושמעו לקולך וחשד בכשרים וכדאמר לעיל פ"ג:

**ואח"כ אמר לא איש דברים אנכי.**דהוה כקורא תגר על כבדות פה. ואין לאדם לבא אחרי המלך כיועץ למלך. והעד ויחר אף ה'. וס"ל בעל המאמר הזה שלא נענש על זה כלל. ומ"ש הלא אהרן אחיך הלוי וגו' היינו להיות לו למליץ לפי שנתרעם על כובד לשונו:

**על אהרן עמו.**פי' שנזכר בדבור שנא' למשה שיאמר לאהרן וע' במדב"ר סוף פ' י"ד ודוק:

**הה"ד וידבר ה' אל משה ואל אהרן.**חצי פסוק זה הוא סיום להענין דלעיל. וחצי פסוק השני ויצום אל בני ישראל חוזר למטה. ודורש ויצום מלשון צווי ואזהרה שלא ימהרו לשפוך בוז עליהם בעת התלוננם עליהם:

**סרבנים.**פי' ממאנים לשמוע את הדין ונותנים כתף סוררת:

**רגזנים.**שכועסים ומריבים:

**טרחנים.**כדאמר בספרי גבי טרחכם מלמד שהיו טרחנין היה אחד מהם רואה שהיה שכנגדו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא למחר אני דן מוספני עליכם דיינים:

**היו נוהגים בו כבוד וחלקו כבוד למלכות.**פי' מה שתנהגו בו כבוד הוא מפני שיש לחלוק כבוד למלכות:

**אתם ומלככם וסוף שירד הוא בעצמו.**כצ"ל [יפ"ת]:

**שנאמר ויקם פרעה לילה וגו' קומו צאו מתוך עמי.**וענין הקריאה שהיה מחזיר על פתחי שערים בעיר צועק היכן משה שרוי כדשנו במכילתא:

**שתפו הראשים שביניהם עמכם.**דרש מלת ויצום מלשון צוותא וחברותא ודייק זה כי בשלמא אל פרעה היה הציווי לשלח ישראל מארצו אבל לישראל מהו ציווים לכך דרש שפירושו מלשון חבור ושיתוף. ומלת ויצום הוא פועל יוצא כלומר שחברם למשה ולאהרן ושתפם להראשים שבישראל שישאו ויתנו עמהם בעסקם. **שכך אתה מוצא כתיב אחריו אלא ראשי בית אבותם.**ופי' ואל פרעה לחלוק לו כבוד כדלעיל:

**ד"א אל פרעה מלך מצרים.**השתא נמי מפרש שהציווי אל פרעה מלך מצרים לחלוק לו כבוד כדאמר לעיל שאע"פ שהוא רשע מ"מ יתקדש שם שמים על ידו במה שיודה לבסוף ה' הצדיק:

**לכך נאמר אל בני ישראל ואל פרעה.**דמקיש זה לזה שכשם שקילוסו עולה מאלו על הנסים ונפלאותיו אשר עושה עמהם כן יתקדש שמו ג"כ ע"י פרעה הרשע עצמו. ורומז למה שהודה בסוף ה' הצדיק כו' ולענין זה הקישם הכתוב במקרא זה. ולזה חפץ ג"כ ביקרו של פרעה:

**כך עולה מגיהנם.**וה' חפץ בקילוס זה ג"כ. שמודה שנידון כרשעו ומשפטי ה' אמת. ואע"ג דבפ"ב דעירובין מסיק דרשעי עכו"ם אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים. כוונת בעל המאמר הוא כך שכמו שהקב"ה מתקלס מפי רשעי ישראל בגיהנם כשאומרים יפת דנת. כך לפעמים יהיה ה' מתקלס מרשעי עכו"ם שיהיה כן בחיים. כמו פרעה שהודה בחייו ואמר ה' הצדיק. ומי כמוך באלים ה' כמ"ש בפדר"א. לכן חפץ ה' ביקרו:

**שנאמר עוברי בעמק הבכא.**וקרא ביורדי גיהנם מיירי כדאמר בפ"ב דעירובין עוברי אלו בני אדם שעוברים על דעתו של מקום. בעמק שמעמיקים להם גיהנם. הבכא שבוכין ומורידן דמעות:

**עד שמצננים גיהנם.**הכוונה שע"י תשובתו והודאתו על הדין מתמעט ענשם. וכדרך שאמרו בפ' היה קורא הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם:

**ועתידה ג"ע להיות צועקת כו'.**כלו' כל אחד מבקש הראוי לו. ומשום דקאמר שקילוס ה' עולה מגיהנם שאומרים יפה חייבת מייתי לחיזוק הדבר כי אפילו שר של גיהנם ושל ג"ע נזהרים שלא לקבל בתחומם אלא הראוי להם:

**שנאמר שנאתי השומרים הבלי שוא.**דמיירי התם בגיהנם כמ"ש בתחלת המזמור בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם כדפירש בשוח"ט:

**ולמי אני מבקשת לרשעים להבלי שוא.**פי' דכי היכי דג"ע אומרת שנאתי השומרים הבלי שוא כו'. גיהנם אומר איפכא שנאתי הבוטחים בה' ואני מבקש את השומרים הבלי שוא כו' וקמפרש השומרים הבלי שוא פועלי השוא דהיינו עושה רעות כו פועלי האון:

**שנאמר לעלוקה שתי בנות.**להקבר קורא עלוקה כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה כדרך העלוקה המוצצת את הדם. **שתי בנות.**הם ג"ע וגיהנם. הג"ע אומרת תן לי צדיקים והגיהנם אומרת תן לי רשעים:

**כמו שמפורש בשהש"ר.**שם בפ' כלך יפה רעיתי שכל השלשה שבטים הללו נהגו שררה במצרים כיצד מת ראובן ניתנה שררה לשמעון. מת שמעון ניתנה שררה ללוי. מת לוי בא ליתן שררה ליהודה. יצחק ב"ק ואמרה הניחו אותה עד שיגיע זמנה. ואימתי הגיע זמנה אחרי מות יהושע:

**איני יודע שהיא אחות נחשון.**דכתיב ועמינדב הוליד את נחשון:

**שיבדוק באחיה.**פי' רשב"ם שהבנים דומים לאחי האם כדלקמן:

**אלא מבנות.**דמשמע משתי בנות של פטום ופטפוט:

**משתי משפחות.**מפרש בפ' י"נ אי אבוה דאימיה מיוסף אימא דאימיה מיתרו ואי אבוה דאימיה מיתרו אימא דאימיה מיוסף. ועיין שם ברשב"ם:

**שפטפט.**שהתריס ונלחם כנגד יצרו כדאמר (שם). חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו:

**שפטם עגלים לעכו"ם.**פי' רשב"ם שם כדכתיב כהן און כומר לע"ז:

**הוא אהרן ומשה הם המדברים.**נראה שטעות סופר הוא וצריך למחוק [ת"נ]: