**הה"ד צדקתך כהררי אל.**משום דבעי למימר אמיום השמיני והלאה ירצה שמשפטו כאדם דכתיב ביה וביום השמיני ימול. מייתי האי קרא למדרש במ"ש אדם ובהמה שמשפט אדם ומשפט בהמה שוין כדלקמן ומכיון דמייתי ליה דריש כוליה כדרך המדרש:

**ההרים מעלים עשבים כו' ד"א צדקתך כהררי אל מה ההרים ראוים להזרע כו'.**לפי אלו ב' הדרשות כוונת הכתוב שצדקת ה' ומשפטו כפי רבוי הצדיקים או הרשעים בעולם. וה"ק צדקתך לעולם כפי מציאות הררי אל בעולם דהיינו צדיקים דאיקרו הרים כדיליף בתנחומא משמעו הרים את ריב ה'. ומשפטיך ועונשך כפי מציאות תהום רבה דהיינו רשעים דאיקרו תהום כדיליף בתנחומא מתהומות יכסיומו. אלא דלפי' קמא מיירי בצדקת ורשע שבין אדם למקום. ולהכי יהיב טעמיה למה שנקראו הצדיקים הרים לפי שמעלים עשבים כי זה תפארת להם ואין תועלת לאנשים. וכן מעשים הטובים לתועלת העושים. ואין ה"נ שנקראו הרשעים תהום לפי שאינו מעלה עשבים כדאי' בתנחומא. ולפי' שני מיירי בצדקת ורשע שבין אדם לחבירו ולהכי יהיב טעמא למה שנקראו הצדיקים הרים לפי שנזרעים ועושין פירות שיש תועלת להם בהיותם יפים בזריעתם ותועלת לעולם בפירותיהם. ותהום איפכא:

**והגיל.**והזוג המקשקש בתוכו. והוא משל לקרן שכרו הצפון לעוה"ב כמו הגיל שהוא טמון ואין נראה רק קולו נשמע. והוא משל פירותיו שאוכל בעוה"ז ומטיב בהן לאחרים ג"כ אבל עיקרו הצפון לעוה"ב לו לעצמו ואין לזרים אתו [רד"ל]:

**ואין עושין פירות.**אפשר ר"ל שאין לעבירה שלהם פירות וכדדרשינן בספרי האזינו פיסקא שכ"ד ובירושלמי ספ"ק דקידושין ודפיאה ממקרא זה אבל איננו כ"כ מענין המאמר [רד"ל]:

**אמרו צדיק כי טוב.**וכמו שאמרו בילקוט צדיק למקום. כי טוב לבריות:

**ורע לאחרים.**דאל"כ רע למה לי. אין לך רשע טוב:

**סרס המקרא כו'.**ע' כ"ז בב"ר פ' ל"ג ושם פירשתי:

**משל את הצדיקים בדירתם.**פי' המשיל ודימה את שכר הצדיקים לדירתן. שכמו שדירתן בהרי ישראל הטובים כענין שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם כי בהרים הוא אויר טוב ויפה. כן רמז הפלגת הצדקה הנעשית להם כהררי אל:

**ומשל את הרשעים בדירתן.**פי' והמשיל הפלגת עונש הרשעים לעומק התהום כדמיון דירתן בגיהנם המכוסה בתהום שהוא חשך. וע' בב"ר פ' ל"ג:

**בטפטיאות.**הוא מין בגד טוב:

**יפקעו.**יתבקעו:

**יקרשו.**שלא יהיו נקרשים מחוזק הקור:

**אן דאת יהיב כו'.**היכן שאתה נותן טובה אתה נותן בשפע ובמלוי:

**אן דאת מחי כו'**היכן שאתה מכה אתה מכה בכח ובדקדוק גדול:

**כולה דנשי.**כל הנמצאים שם היו נשים. והאנשים אלו החביאו את עצמם כדי שיצילו הנשים המדינה בערמה זו [מת"כ]:

**נפקין כו'.**יצאו לקראתו ואמרו לו אם אתה עושה עמנו מלחמה ותנצח אותנו. שמך יצא בעולם שמדינה של נשים נצחת במלחמה:

**ותו כו'**ושוב אין אתה יכול לקום מפני שום מלך. שיאמרו מלך חלש הוא. ושמע להם והלך לו:

**כי נפיק כו'.**כשיצא כתב על שער המדינה:

**שטי הוינא כו'.**שוטה הייתי עד שבאתי בקרטיגנא המדינה ולמדתי עצה מן הנשים:

**נפקין קדמוניה כו'**יצאו לקראתו במתנה ובמנחה בתפוחים של זהב כו'. ורמזו לו בזה כי הוא נבהל להון בבואו עד אחורי הרי חשך לצבור בר כסף וזהב לבלוע ולאכול כל כסף וזהב שבעולם כפרי הנאכל בקנוח סעודה:

**ומה זה דהבא כו'.**וכי זהב נאכל בארצכם אמרו לו ולא היה כן לחם ומזון בארצך. ולמה באת לכאן. ואמר לא מעשיכם באתי לראות. או פי' לא עבידתכון מלשון ועבודה רבה וכן בתנחומא הגי' עותריכון:

**דינכון.**דין שלכם היאך אתם דנין דין. והטעם כי בעון עינוי הדין ועיות הדין מתרבים הצרות בעולם וכדמפורש בפ"ק דשבת ובאשר שמעתי על יושבי אחורי הרי חשך כי הם יושבים בהשקט ובטח ובשלוה יתירה בהיותם מחזיקים בעמוד הדין הישר והצדק. לפיכך באתי הנה לשמוע יושר דינם וצידוק משפטם (נזה"ק):

**עד דאינון כו'.**בעוד שהם יושבים ומדברים באו שני אנשים לדון לפני המלך. האחד אמר אדוני המלך חורבה קניתי מאיש הזה וחפרתי ומצאתי בו אוצר. ואמרתי לו קח אוצרך כי החורבה קניתי והאוצר לא קניתי. והאחר שכנגדו אמר כשם שאתה מתיירא מעונש גזל כך מתיירא אנכי. ולא היה שום אחד רוצה האוצר אפי' במתנה משום שונא מתנות יחיה:

**א"ל זילון כו'.**לכן ויקחו זא"ז. הבן יקח את הבת. ויאכלו האוצר יחדיו:

**שרי.**התחיל:

**טבית.**טוב ונאה:

**אילו היה כו'**אילו היה דין זה בארצכם מה הייתם עושים:

**מרים כו'.**מרימים ראשו של זה כלומר היו הורגים אותו:

**וסימא כו'.**והאוצר היה עולה לבית המלך. כי כן הדין עוד היום בארץ אדום שכל האוצרות הטמונות בקרקע הרי הן למלך. ואילו היו מבקשים לעכבם חייבים הריגה: **ושמשא כו'.**שאל לו הגד לי אם השמש זורח בארצכם:

**נחית.**יורד:

**בעיר דקיק.**פירוש בהמות קטנות וכצ"ל בעיר דקיק: א"ל הן א"ל תיפח רוחיה:

**אמטו.**בשביל בהמה דקה אתם נצולים:

**אדם.**בזכות בהמה דאל"כ לא הו"ל למנקט אדם ובהמה בחדא מחתא. והאי הה"ד המדרש קאמר לה:

**אמרו ישראל כו'.**השתא דריש אדם ובהמה תושיע ה' כאדם אנחנו כבהמה תושיענו. ופי' שאע"פ שאנו חוטאים בדעת כאדם. תושיענו מהעונש כבהמה שאינה נענשת לפי שאין בה דעת. ופי' שהטעם שלא ישפטנו כחטאתינו בדעת הוא מפני שאנו נמשכין אחריו כבהמה בלי הרהור אחריו. ולפי שהמשכה זו אחר ה' היא סיבת הצלחתינו להדבק בו לגן עדן. לכן אמר עוד הביאני המלך חדריו וגו' וז"ש להיכן אנו נמשכין אחריך לג"ע כלו' שמסבת המשכינו אחריך נבוא לג"ע. והזכיר זה כאן משום דבענין זה דריש מה שנאמר בתר אדם ובהמה תושיע ה' מה יקר חסדך אלהים וגו' ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם דמשמע ג"ע. וכדי שלא יקשה אי בג"ע מאי נחל עדניך לשון רבים שהרי התענוג הוא רוחני ופשוט לא יצדק בו מינים שונים כתענוגי עוה"ז שהיא מכמה מינים אם באכילה אם במשגל אם בכבוד וכיוצא. לכן אמר שהרבוי בבחינת הצדיקים שכל אחד יש לו עדן בפני עצמו. אבל כל אחד אין הנאתו אלא הנאה אחד פשוטה:

**אנו נמשכין לג"ע הה"ד ירויון.**משום שרוב משיכת בהמה אחריו הוא לטבח לכן מפרש כאן כדכתיב בתריה ירויון [רד"ל]:

יש לו עדןבתחלה נכנסין כולם לגן. ושוב נכנס כל אחד לעדן שלו. וזהו שאמרו לעיל פ' י"ח שכל צדיק יש לו עולם בפני עצמו:

**משפט אדם ומשפט בהמה שוין.**כלומר והיינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' שכשם שרחמיו על האדם שלא ימול עד יום השמיני. כן היה רחמיו על הבהמה שאע"פ שידעינן בודאי שכלו לו חדשיו הצריך הקב"ה להמתין להקרבה עד ח' ימים. וכדאמר לקמן בדברים רבה פרשה תצא ע"ש:

**פתח מי הקדימני כו'.**דק"ל מאי שור או כשב. וכי שור נולד והא עגל נולד כדלקמן. להכי מתרץ הכא דה"ק אפי' כשיקריב שור או כשב אין להתפאר בו כי מתחלה נולד לו והקב"ה הוא המקדימו. ולהכי מייתי מי הקדימני ואשלם דדרשינן ביה מי קלס כו' עד מי מקריב לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה. ומכיון דמייתי ליה מפרש ליה נמי בענין אחר כדרך המדרש:

**זה רווק.**בבמד"ר הגי' מי שאין לו בנים וצ"ל כאן ג"כ רווק הנותן שכר ותיבות הדר במדינה נשתבשו להוסיף מלשון הש"ס בפסחים קי"ג רווק הדר במדינה ואינו חוטא [רד"ל]:

**ומשנים.**השונים לתינוקות שבעיר:

**אמר הקב"ה עלי לשלם כו'.**ולדידיה כך פי' מי הקדימני שהקדים יבא ויטול שכרו כגון זה רווק. ואע"פ שאי אפשר לעשות המצוה אם לא יקדים לו ה' המעות. קרי ליה ר' תנחום מקדים המצוה כיון דעביד לה קודם שהוצרך לעשותה:

**גמולו ושכרו.**משום דמלבד שכרו העיקרי שבעה"ב נגמל בעוה"ז בבן זכר. לכן כפל לומר גמולו ושכרו:

**מפוצצ'.**כלומר מצפצף:

**שפעל עם אל.**כלו' עשה צדקה ומצות לשם ה':

**כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.**ומפרש מה פעל כמו מי פעל עם אל. וכבר מצינו מה במקום מי:

**ורוח הקדש אומרת מי הקדימני כו'.**ולר' ירמיה כך פירושו מי הקדימני אין בעולם מי שהקדימני ועל כן איני חייב לתת לו שכר שהרי חייב לעשות המצוה בשביל מה שהקדמתי לו מהטובה. מ"מ אשלם לו שכרו מאחר שקיים מצותי:

**מלל.**מל בנו:

**פתח ולא יהיה עוד כו'.**משום דבעי לתרוצי דהא דכתיב שור או כשב ולא קאמר עגל היינו משום עשו להם עגל מסכה כלומר שלא להזכיר עונם כדלקמן מייתי האי קרא דקאמר שאין ה' רוצה בהזכרת עון. ומעין זה מייתי משרפים והשופר והסוטה והבהמה דכולהו מחד טעמא:

**לקילוס.**פי' שבעופפותם מקלסים את ה' כדאי' בפדר"א ובפ' אין דורשין:

**מפני שהוא קרן של עגל.**ע' בפ"ג דר"ה:

**לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל.**והא דכתיב קח לך עגל. ועגל וכבש. שאני התם דאי הוי כתיב שור אתי למעוטי בשור ממש והמצוה בעגל. אבל הכא ליכא למעוטי דהא כתיב כי יולד והיה ז' ימים וגו':

**הה"ד שור או כשב או עז.**דאיידי דבעי למכתב שור כתב נמי כשב ועז ולא כתב טלה וגדי:

**הה"ד מה שהיה כו'.**משום דכתיב בסיפיה והאלהים יבקש את נרדף מייתי ליה לתת טעם לבחירת הג' מינים אלו מהבהמה לקרבן ולא בקש מהחיות שהטעם מפני שהם נרדפים כדלקמן. ואיידי דמייתי ליה דריש כוליה קרא הכא כדרך המדרש:

**ר' יהודה ור' נחמיה. ר"י אומר אם.**אומר לך אדם אפשר שהיה העולם כלו מים במים. אמור לו כבר הוא אוקיינוס כלו מים במים. ואשר להיות כבר היה אם יאמר לך אדם אפשר שהקב"ה עתיד לעשות ים יבשה. אמור לו כבר היה לא כך עשה ע"י משה שנא' ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. וכתיב ואתה הרם את מטך וגו' וכתיב ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ר' נחמיה אומר אם יאמר לך אדם אפשר שאילו לא חטא אדם כו'. כצ"ל (יפ"ת). וכן הוא בקהלת רבה:

**שאילו לא חטא אדם כו'**משום שכפי הסברא אי אפשר לאדם המורכב מהפכים שתתקיים הרכבת לעולם. לכן יקשה הדבר בעינים. ויאמרו כי מה שאמר הכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות פירושו שע"י חטאו קרב קיצו למות ביום אכלו ואילו לא חטא היה מאריך ימים יותר. אבל מ"מ סוף אדם למות אמנם ממה שידענו בענין אליהו שלא מת ונכנס חי לג"ע. ע"כ להודות בפשט הכתוב באדם שאילו לא חטא לא מת:

**עתיד להחיות לנו מתים.**בתמיה. משום שענין תחיית המתים קשה אצל הסברא. לכן יפרשו הכתובים המורים עליה. בתחיית הנפש והשארותם. ומה שנא' יחיו מתיך וכדומה יפרשו שהוא משל לתגבורת אומתינו השפלה בימות המשיח עם היותינו חשובים בגלות כמתים. אמנם מענין תחיית בן השונמית ובן הצרפית שהית' תחיה ממש יודו בתחייה כפשט הכתובים:

**שאני עתיד לעשות ים יבשה.**דכתיב הן בגערתי אחריב ים. והחרים ה' את לשון ים מצרים:

**שעתיד לפקוד עקרות.**כדדרשינן בפ' חלק ועלהו לתרופה להתיר פה עקרות:

**אני פוקח עורים לע"ל.**כדכתיב אז תפקחנה עיני עורים:

**שנאמר ויפקח ה' את עיני הנער.**ואע"ג דאין זה רפואות עורון ממש רק פקוחת עינים לראות דברים רוחנים. כ"ש הוא שיותר קלה רפואות העין לראות כשאר אנשים מפקיחתה מה' לראות מראות מלאכים. ויתכן דפוקח עורים דלעתיד נמי דקאמר היינו לראות מראות אלהים:

**לעולם והאלהים יבקש את נרדף.**דמדסתם ולא פירש אם צדיק אם רשע משמע דכל נרדף בין צדיק בין רשע יבקש עלבונו בין שיהיה רודפו צדיק בין שיהיה רשע:

**אפי' צדיק רודף רשע.**לא שרודפו על רשעתו דא"כ מצוה קעביד. אלא מיירי שרודפו להנאתו:

**שור נרדף כו' עז נרדף כו'.**כמ"ש ישעי' י"אוגר זאב עם כבש ונמר עם גדי גו' ועגל וכפיר גו' ואריה כבקר גו' [רד"ל]:

**מפני ארי.**ולא מפני נמר וזאב שהם קטנים ממנו. אבל עז נרדף אפילו מפני נמר אבל לא מזאב. וכבש אפילו מזאב נרדף:

**אלא מן הנרדפים.**שזה טיבותא היא לגבייהו שיהיו נקרבים לגבוה:

**הה"ד עמי מה עשיתי לך.**בעי למימר שטעם בחירת שור וכשב ועז לקרבן טפי מחיות טהורות לפי שאלו מצוים כדי שלא להטריח את ישראל. ומשום דהך מלתא בכלל מה הלאתיך כדרבי סימון דלקמן. מייתי ליה הכא. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה כולה הכא כדרך המדרש. ומשום דהאי קרא חד מהויכוחים שבא השם להתוכח עם ישראל מייתי דלרשב"נ נמי הכא:

ענה בהכלומר שאין ענה בי דבק אל מה הלאתיך כפשוטו שיגיד מה שהרע לו. דא"כ מ"ט ללשון ענה בי דהיינו עדות. כי אין ענין עדות אצל תרעומת. הגד או אמור או ספר מיבעי ליה. אלא דבק לכי העליתיך מארץ מצרים דבתריה. וקרא תרתי קאמר חדא מה הלאתיך שאין לך שום תרעומות. ולא עוד שיש לך להעיד על צדקתי שעשיתי עמך כי העליתיך מארץ מצרים:

**וקבל שכר.**על עדות זה במה שאתה מודיע חסדי ה' לרבים. והרד"ל כתב וז"ל וקבל שכר במצות שהן עניות עדות ואפשר רומז על ק"ש כדסיים לא אמרתי שתהיו קורין ק"ש כו' והיא עדות כמ"ש בכורות י"ד כאילו מעיד עדות עכ"ל:

**לכו נא ונוכחה כו'.**משום דונוכחה משמע להוכיחם בחטאתם שיברר אותם בפניהם ותכלית זה להפרע מהם. דאל"כ מ"ט דהתוכחה. והדר קאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונמצא שמוותר על הראשונות כשמעכשיו יאבו וישמעו. וא"כ תוכחה למה. לכן א"ר שמואל בר נחמן דאין ה"נ שהתוכחה היתה להפרע. ומפני שהאו"ה שמחו בה הפכה לטובה:

**ששמחו או"ה.**וצ"ל שהתוכחה היתה מפורסמת לכל:

**הפכה להם לטובה.**דכך היא המדה כדתנן באבות בנפול אויבך אל תשמח כו' פן יראה השם ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. חרון אפו לא נאמר אלא אפו. מלמד שמוחלין לו על כל עונותיו. אך קשה השם היודע שישמחו או"ה למה בא להוכיחם. וי"ל למצוא מקום למחול עונותיהם:

**זו תשובה.**בתמיה. כלומר וכי זהו שהשיב ה' בויכוחו. וזו היא התוכחה שאמר להוכיח בהם:

**לאתפגגא.**להשתעשע:

**שמעו הרים את ריב ה'.**דלפי פשוטו קשה מה דכתיב בתר הכי עמי מה עשיתי לך וגו' שאין בזה תוכחה אלא התנצלות ה' שלא הרע להם ושהטיבם וראוי להחזיק לו טובה. לכן אמר רשב"נ דאין ה"נ שהתוכחה היתה להפרע. ומפני ששמחו או"ה הפכה לטובה:

**שמחו או"ה.**שאע"ג שראו שבפעם הראשון נהפכה לטובה. סברו שמא השתא לא יהיה כן דלאו בכל שעתא ושעתא מתרחש ניסא:

**וריב לה' עם יהודה כו'.**דלפי פשוטו קשה דבתריה דכתיב בבטן עקב את אחיו וגו' מאי טעמיה לריב על זה. להכי אמר רשב"נ דאדין ה"נ שהריב היה להפרע מהם. אך מפני ששמחו האו"ה הפכה לטובה:

**שקיבלת.**לשון קובלנא:

**דחמת כו'.**כיון שראתה את הדיין שהיה יושב ודן באור ובזפת ובמקלות. כל אחד ואחד לפי דינו. אמרה אם אני מודיע סרחון וחטא בני הזה לדיין זה. עכשיו הוא ממית אותו:

**דרכת.**המתינה והרד"ל גרס תרחת:

**דחסיל.**דסיים:

**כד הוה במעי כו'.**כשהיה במעים שלי היה בעט ודורס ברגליו:

**א"ל כדון כו'**פי' בעת הזאת עכשיו הוא עושה לך כלום:

**זיל ליך כו'.**לכי לך שאין בדבר הזה סרחון וחטא של כלום:

**א"ר ברכיה משל למלך כו'.**משום שקשה מאי קאמר ומה הלאתיך. הא הכביד ה' עלינו עול תרי"ג מצות. להכי מתרץ ר' ברכיה דהכא בענין השלוחים ששלח לטובתינו קמיירי. שלא הטריח עלינו לפרנסתם ולשמשם במורא ופחד כדרך שלוחי ב"ו ואדרבה הם היו מפרנסים אותו. והענין דבק למה שנאמר בתריה ואשלח לפניך משה אהרן ומרים. אבל טורח המצות לא חשיב טורח כי לטובתינו הוא ולחיותינו:

**המן בזכות משה כו'.**מדאשכחן שכשמת' מרים נסתלק הבאר. אלא שחזרה בזכות משה ואהרן. וכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד. אלא שחזרו בזכות משה. וכשמת משה נסתלקו שלשתן כדאי' בפ"ק דתעניות ולקמן בבמד"ר פ"א. שמעינן שהמן היה בזכות משה. והבאר בזכות מרים. וענני כבוד בזכות אהרן:

**הבאר כו'.**בבמדבר רבה פ"א מפרש היאך עשוי ושמתגלגל עמהם במדבר. וכתב רש"י בפ"ק דתעניות שהיא הסלע שהכה משה שלא רצה ליתן מימיו לפי שמתה מרים:

**א"ר יצחק משל כו'.**רבי יצחק מתרץ קושיא הנ"ל שמה שאמר ומה הלאיתיך בענין ק"ש מיירי שלא הטריח עלינו קריאתה באימה ויראה כקריאת גזרת מלכים. והענין דבק למה שאמר ענה בי שפירושו שנעיד בטובת ה' ונקבל שכר כדלעיל. וק"ש עדות לישראל הוא על יחוד ה' ויכלתו והשגחתו. ובענין זה הוא דקאמר שלא הלאנו:

**פרוזדוגמא.**בלשון יוני דת וגזרה [מוסף הערוך]:

**לא עומדין כו'.**אע"פ שהיא כמו עדות כמש"ל ועדות צריכה עמידה וגם משום כבוד קבלת מ"ש היה ראוי לעמוד אבל לא הטרחתי דקי"ל כב"ה דאמר בין עומד ובין יושב [רד"ל]:

**ולא פורעין את ראשיהן.**לכאורה משמע דה"ה בלא אימה ויראה וברתת ובזיע. ולא האריך להזכיר עוד כל הנ"ל. אמנם הטור בסי' ס"א הביא מדרש זה וכתב דלא הקל אלא בעמידה ופריעת הראש [שזה לאות] אבל באימה ויראה ורתת וזיע מיהא צריך [שאין זה לאות אלא כיון דעת]:

**א"ר יהודה בר ר' סימון כו'.**ריב"ס מתרץ קושיא הנ"ל דמה הלאתיך מדבר בענין הקרבנות שאע"פ שמסר לנו עשרה מיני בהמה. הקל ממנו טורח הקרבנות. וה"ק ראה מה טובה עשיתי לך שמסרתי לך עשרה מיני בהמה ומהם לא הלאתיך להביא רק קלי הטורח:

**לא הטרחתי עליכם כו'.**ואע"ג דאם אפי' היה מכשיר כל החיות לקרבן לא היה מיגע את ישראל כל שהיה מכשיר ג"כ שור או כשב או עז כיון שבידו להביא מה שירצה. י"ל שלהורות שאין ה' חפץ ביגיעתינו פסל אותם שיש יגיעה בהבאתם כאילו הם מאוסים לפניו מכיון דמייתי לידי טרחא:

**ר' לוי פתח כו'.**משום דק"ל מה ראה לעשות שור ראש לקרבנות כדבסמוך בעי הכא לתרוצי מפני שחטאו בו להכי מייתי האי קרא דדריש תועבה יבחר בכם בהאי ענינא. ואגב דמייתי ליה מפרש ליה בענין אחר כדרך המדרש:

**מאין מלא כלום מליחה סרוחה.**כצ"ל. (יפ"ת):

**ממאה פעיות.**דריש מאפע מאה פעיות. ודריש נמי מא' פעיה. כלו' אחד מהפעיות הוא לחיים כי רובן למיתה. וצ"ע דבש"ר פ' כ"ה קאמר תשעה חלקים למיתה ואחד לחיים משמע דאינה מסוכנת כל כך כדאמר הכא:

**וביותר כשהוא זכר.**נכתב כאן משום שטפת המאמר דר"פ תזריע שמסיים שם כן ע"ש [רד"ל]:

**אומה אחת אתם לי כו'.**אע"ג דקראי דמקמי האי קרא באו"ה משתעי. האי קרא לאו בדידהו משתעי אלא חוזר לישראל שהזכיר לעיל וקאמר להו הן אתם מאין. אומה אחת אתם לי כו' כלומר מכל האומות אין לי אלא אומה אחת כי כל האומות כאין ואין בעולם אלא אתם. וע' בענף:

**שהקב"ה עתיד לעשות.**פי' פעלכם פועל הנעשה לכם:

**אינם אלא בשביל פועה אחת כו'.**פי' בשכר שקבלו התורה. כי לולי הם היה העולם חרב כדאי' בריש רות רבה ולכן יספיק זכות זה לכל מה שיאכלו בעוה"ז. ושכר מצות שמור להם לעוה"ב:

**אותה תועבה שכתוב כו'.**ר"ל לפי שיראה שבמעשה העגל הפסידו שכר נעשה. לכן אמר שהקב"ה צוה שמאותה תועבה יקריבו קרבן שמשם ראיה שלא חטאו ישראל בזה. וכדא"ר לוי גופיה בסמוך:

**ברעתם ישמחו מלך.**אע"ג דקרא כתיב גבי תלונת י"י על חטאת ישראל. מצי מפרש דה"ק שזה שעושים עכשיו מהע"ז הוא הפך דרכם הראשון. כי ברעתם היו משמחים ממ"ה דהיינו ע"י העגל שנחשב להם לחטא היו מכפרים פניו בהקריבם אותו לקרבן לאות שהם לא חטאו בו. ומ"מ לפי שלא מיחו ביד הערב רב שעשאוהו נחשב להם לחטא. ולזה אמר רעתם. ואומר ובכחשיהם שרים על שרי מעלה שהם שמחים בו כשישראל עושים רצונו של מקום. שהעולם כתיקונו:

**מה ראה לעשות שור ראש לכל הקרבנות.**מאחר שחטאו בשור לא ה"ל להקדימו. ומשני דאדרבה היינו טעמא כדי להראות שלא חטאו בו ישראל:

**עם אחד מגדולי מלכות.**ובנמשל הוא מה ששמעו פני השור שבמרכבה כדאי' בש"ר פ"ג ופ' מ"ב ופ' מ"ג. ודב"ר פ"ג:

**ולא מצא בהם ממש.**שלא היו ישראל העושים אלא הערב רב כדרשב"ן דבסמוך. א"נ שלא נתכוונו בעגל לע"ז ממש כדפירשתי לעיל בש"ר פ' מ"ב סי' י':

**אלא הגרים.**ומ"מ טעו אחריו מעטים מישראל והם ג' אלף איש שהרגו בני לוי. ומ"ש כאן דדוקא הגרים. היינו העושים אותם בתחילה שהם שאמרו אלה אלהיך ישראל. ומ"מ עשה שור ראש לקרבנות כיון דרוב ישראל לא טעו אחריו ואין לחוש על המעט שכבר מתו. ומה שנענשו כלל ישראל כאומר וביום פקדי ופקדתי. היינו שלא מיחו:

**מונים לישראל.**מבזים אותם באמרם כי לא כאשר היו מתפארים כי ה' המוציא אותם מארץ מצרים שאינו כן אלא אלה אלהיך ישראל:

**אלא שדשו בעקב.**פי' שנענשו על שלא מיחו בערב רב ועשו עצמם כלא ידעו. תרגום בוססו נחלתי דוששו ית אחסנתי. [זש"ה עמי לא התבונן אף שידעו לא התבוננו בה וכן במקרא דירמיה דאותי לא ידעו כתיב אח"כ סכלים המה ולא נבונים חכמים כו' ולהטיב לא ידעו. רד"ל]:

**שור בזכות אברהם כו'.**משום דק"ל מה ראה לעשות שור ראש לקרבנות כדלעיל. קאמר שבזכות האבות נתן לו י"י כפרה בקרבנות. ורמזו בשור וכשב ועז. ולפ"ז אתא שפיר דאקדים שור שהוא כנגד האב הראשון:

**מהו טובים.**מייתי לה הכא לראיה שקרבן עז הוא בזכות יעקב מדקאמר התם טובים לבניך שעל ידיהם מתכפר ביוה"כ. וע' בב"ר פ' ס"ה סי' ט':

**ולמה ז' ימים.**דכיון דהיכא דקים לן שכלו לו חדשיו כשר לאכילה קשה מה צריך להמתין ז' ימים לקרבן:

**כדי שיבדק.**אבל כשהוא תוך ז' ע"י קטנותו אין מומו ניכר כל כך. וג"כ אין נגיחת אמו נכרת. שאף שאינו עומד על רגליו יחשב שמפני קטנותו הוא. אבל כשהוא בן ח' דרכו לעמוד על רגליו כשלא דרסתו אמו:

**שאם נגחתו אמו או שנמצא בו מום.**עמ"כ ואפשר הכל דבר אחד וצ"ל שאם נגחתו אמו ונמצא בו מום שע"י הנגיחה רגיל ליפול מום כדאמרינן (בכורות כ"ה) דשכיחי מומא אגב דמנגחו. אך מה היא הבדיקה ע"י ז' ימים לא נתבאר. ודרך הגה"ה רבה אולי צ"ל כדי שיבדק תחת אמו שאם מתה אמו או שיצא דרך דופן ה"ז פסול כו' דתנינן תמן כו'. [ולגי' שלנו גם הא דתנינן תמן תמוה שמ"ש המ"כ שנתרסקו איבריו כיוצא דרך דופן דמי אין לו ביאור כלל] ולפ"ז האי כדי שיבדוק היינו אם הוא נפל כההיא דשבת קל"ד אף שבאמת לקרבן אפי' קים לן שאינו נפל פסול קודם ז' ימים כמ"ש המל"מ פ"ג מאסורי מזבח [רד"ל]:

**ולא יהיה כשר לקרבן.**לכאורה הלשון מיותר. ובילקוט לא גרסינן ליה:

**דתנינן תמן.**נראה דה"ג כי יולד פרט ליוצא דופן דתנינן תמן כו' רש"א הרי זה כילוד. ומסיק גם בגמרא (נדה דף מ'). דמודה ר"ש בקדשים. ויליף ליה התם מכי יולד מופנה לג"ש [יפ"ת]:

**אין יושבין עליו.**בריש פ' יוצא דופן מפרש טעמיה דרבנן ור' שמעון:

**פני המטרונה.**טעם קריאת שבת מטרונה מבואר שהוא ע"ד שקראוה כלה כאומר שבתא מלכתא בואי כלה:

**משפט אדם כו'.**זה טעם אחר להמתנת ז' ימים לקרבן ולמילה והיינו לרחמים כדפירשתי לעיל פרקין. ואין זה סותר המשנה שארו שהאומר על קן צפור יגיעו רחמיך משתקין אותו מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינם אלא גזירות. כי בתפלה אינו ראוי לומר כן כי מתוך ההתפעלות הגדולה דומה ממש כפשוטו שהוא מרחם מתוך המיית הלב כאילו מתפעל וחומל עליהם. אבל באמת כי מדותיו רחמים במדה פשוטה בלי שום המיה ח"ו:

**כלו' אם הבאתם כו'.**מילתא באנפי נפשה היא דדריש מה דכתיב ירצה לקרבן. דמדנקט לשון ריצוי רמז שאם יהיה ברצון ובטובה נקרא קרבן. ואם באונס אינו אלא אשה לה' כלומר שנשרף באש בחנם:

**ואם באונס כו'.**וצריכי הני תרי קראי על זה. כדמתרצינא בפ"ק דר"ה דף ו' ע"א איקריב אותו ע"ש ודו"ק. ופירש באונס הינו שכפוהו עד שאמר רוצה אני. שאף שמתכפר לו מ"מ הרי הוא לאישים ואינו קרבן שלם:

**מהו לאשי.**דהא לאישי מיותר דהא ידעינן דהקרבן ניתן לאשים:

**ואינו לאשם.**ונוסחת היפ"ת ואינו שלם:

**כתיב יודע צדיק כו'.**משום דס"ל שטעם אותו ואת בנו וכן שלוח הקן משום רחמים. לכן סמך ליה איודע צדיק נפש בהמתו דמשמע שרחמי ה' על נפש הבהמה. הפך ורחמי רשעים אכזרי. ולהכי דריש ליה בסנחריב והמן שעשו הפך מי"י שצוה י"י לרחם על הבהמה. וע' מ"ש לעיל ובדב"ר פ"ו:

**לא תקח האם על הבנים.**אין קושיא ממ"ש בהמתו. דזמנין נמי דעוף נמי בכלל בהמה דמרבינן ליה מבהמתך דשבת:

**שכתוב בו אם על בנים רטשה.**דהאי קרא בגלות עשרת השבטים מיירי וע"י סנחריב הוה:

**שכתוב בתורתו שור או כשב או עז ורחמי כו' זה המן דכתיב כו'.**לגי' זו אין מכוון יפה אכזריות המן נגד רחמי התורה שיהיה ז' ימים תחת אמו [והיה נכון לגרוס זה פרעה שאמר וראיתם על האבנים. כדמפרש להלן תחות כרסי אמהון אנא מחנק כו'] ובילקוט משלי הגי' שכתוב בתורתו ושור או שה או"ב לא תשחטו ביום אחד ומכוון נגד זה גזירת המן להשמיד וגו' טף ונשים ביום אחד [רד"ל]:

**שור או כשב או עז וגו'.**והיה שבעת ימים תחת אמו. וזהו מצד רחמים של הקב"ה על הבהמה. או אפשר דסמך על שור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד דכתיב בתריה:

**אוי להם לרשעים כו'.**מייתי ליה הכא משום ורחמי רשעים אכזרי דקאימנא ביה:

**עד דאינון דקיקין כו'.**עד שהם דקים וקטנים תחת כסא המשבר של אמם אני חונק אותם:

**שהבנות נשאות לאנשים כו'.**שאף שלא יהיה זכרים מישראל ינשאו לנכרים. ונכרי הבא על בת ישראל בין למ"ד ממזר הוא ובין למ"ד כשר תרוייהו מודו דישראל הוא. לכן גזר על כולן אף על הנקבות [של"ה]:

**בתחילה אני מזדווג כו'.**אין כוונת המאמר כפשוטו שבודאי לא שוטים המה לחשוב ללחום בהקב"ה. אך הכוונה שגוג ומגוג ירצה להפסיק הדבוק אשר לו יתברך עם ישראל על ידי שיבטלם מן המצות. ובזה הם נלחמים בה' למרות במצותיו שלא תהיה אהבה ודבוק ישראל עם הקב"ה והקב"ה בהם וזהו שאמר שם ננתקה את מוסרותימו דהיינו תפילין כו' כדאי' בשוח"ט. ולזה יצא ה' ונלחם בעצמו עמו. מאחר שעיקר המלחמה עמו:

**שאני עושה עמך מלחמה.**שלא תהיה מפלתם על ידי מלחמת ישראל כענין יהושע וברק ודומיהם. או ע"י מלאך כמפלת סנחריב. אלא בהשגחה פרטית מן השמים כאומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש. כלו' כביכול אני בעצמי וכן הוא שוח"ט מז' ב' אע"פ שיש לי כמה גדודין אני עושה עמך כו':

**לעתיד לבא.**אתזבחו השני קאי שהוא לפרש"י בחומש מיותר וע"ש שרש"י מתרץ בענין אחר. וע' לעיל פ"ט:

**וקרבן תודה כו'.**כי כל הקרבנות באים לכפר ולע"ל לא יהיה חטא בעולם. אבל התודה יהיה לעולם. כי גם לע"ל יודו רק לי"י:

אלו ההודיותכלו' שיודו בפה. ומביאים תודה היא הקרבן ממש: