**הה"ד וצדקתך אלהים עד מרום.**טעמו לומר שמצות המאיר לפני ה' מאחר שלא לאורה הוא צריך אינו אלא לזכותינו. ולהכי מייתי האי קרא דלפום מה דדריש ביה יראה שמכלל צדקתו יתברך לצוותינו להאיר לפניו:

**כך העליונים צריכין צדקה כו'.**ופי' צדקתך מדת צדקתך שאתה נוהג ומצוה לעולם ישנה בכל העולם ואפי' במרום שצריכין להתנהג בצדקה אלו עם אלו:

**מי כמוך בעליונים מי כמוך בתחתונים.**משום דהדר כתיב אלהים פעם ב' ודרש שמי ככוך נמשך גם למעלה שבמרום אין כמוך וכן בתחתונים [רד"ל]:

**אתה מאיר לכל באי עולם.**משום דעליונים ותחתונים דקאמר אפשר דוקא לשעבר. קאמר לכל באי עולם. לכלול כל העתידים לבא:

**ואתה מתאוה לאורן של ישראל.**כדדרש להלן תכסוף חמדת [רד"ל]. אלא ע"כ כדי לזכותם הה"ד צו את בני ישראל ויקחו אליך. כלומר אליך ולא לי כדאמרי' בפ' כל הקרבנות. ופרש"י אליך לרצותם ולהראותם חבתם לפני. ולא בשבילי שלא לאורה אני צריך:

**כך פרשה זו נאמרת ונשנית ונתלשת.**שהיה משה שונא להם לישראל הפרשה ג' פעמים עד שילמדוה כהוגן. ולהכי מדמה לה לצורף שע"י חזרת הלימוד יוסר מהם כל ספק וטעות שהיה בלימוד הראשון והשני שלא יבינו הדברים כהוגן. ועוד שכל פרשה שנשנית הוא לחדש איזה דבר ולהורות כמה ענינים כמוסים. וזהו ענין הזיקוק והצירוף:

**הה"ד תקרא ואנכי אענך.**בא לתת טעם למצות המאור שאינה אלא לזכות ישראל. ולהכי מייתי מהאי קרא:

**כמד"א אז תקרא וה' יענה.**למעשה ידיך תכסוף תתחמד כו' כצ"ל. וכוונת המדרש לומר שאין פירוש תקרא ואנכי אענך ענין ויכוח זה עם זה. שאין זה מענין מ"ש למעשה ידיך תכסוף. אלא פי' אהיה נשמע לעשות רצונך כמו אז תקרא וה' יענה. וה"ק במה שאתה מבקש שתקרא ואעשה רצונך אתמה מה בצע אצלך אשר למעשה ידיך תכסוף ותחמוד. שמאחר שהכל מעשה ידיך בודאי שאין לך צורך מהם כי הכל ממך. אע"כ הוא רק כדי שתשגיח במעשה ידיך לזכותם. וע' ש"ר פרשה ל"ו:

**פתח כי אתה תאיר נרי.**משום דק' מ"ט מצות המאור. שאחר שה' יאיר נרי איך יבקש מהאדם שיאיר לפניו. להכי פתח בהאי קרא ומשני דאמר הקב"ה נרך בידי כו' כלומר שהכוונה לזכותינו ולכפר על נפשותינו. ולזה נתן לנו מצוה בנר דוגמת הנפש שקרויה נר כדי שע"י זה נזכה להשלים נפשותינו. וכאילו נר ה' בידינו ובשכר הארתינו נרו יאיר נרנו. והרד"ל כתב וז"ל אפשר דרש שמן למאור להעלות נר תמיד. שע"י מצות שמן למאור תזכה שיעלה הקב"ה אור נר נשמתך תמיד כד"א (ישעיה נ"ח). ונחך ה' תמיד והשביע גו' ושמן על ראשך לא יחסר עכ"ל:

**הה"ד ראשך עליך כו'.**משום דבעי למימר שטעם צו את בני ישראל שיהא גוזר על ישראל כמלך כדלקמן. ולא אשכחן בהדיא דמשה איקרי מלך. דמה שנא' ויהי בישורון מלך אפשר דבהקב"ה מיירי. להכי מייתי סמך ממלך אסור ברהטים דמדריש במשה כדלקמן. ומשום דאין דרשה זו מוכרחת דאפשר למדרשיה בהקב"ה או באברהם או ביעקב. מייתי עליה סמך מויהי בישורון מלך. דכיון דאיכא תרי קראי דאתי שפיר למדרשינהו במשה ניחא ליה דקרינן ליה למשה מלך. ואיידי דמייתי האי קרא דריש ליה כוליה הכא כדרך המדרש:

**הרשים שבכם כו'.**הכוונה שלכאורה יחשב היות העני רחוק משתקובל שועתו אל האלהים. כי במה יקדם ה'. כי אין לאל ידו לקדם בעולה וזבחים ומעשה הצדקה וכיוצאא. ולא עוד אלא שנראה כי נסתרה דרכו מה' בעונו אחר שאין ה' נותן לו די מחסורו. אבל לפי האמת זו אינה ראיה שפעמים הצדיק בצער בעוה"ז לסבות ידועות. ותעל שועתם אל האלהים להטיב לאחריני כמ"ש ז"ל צדיקים לאחריני מהנו לדידהו לא מהנו. לכן אמר שהרשים חביבים לפני ה' כאליהו שאף שהיה מצטער במזונותיו שפעם הוצרך לאשה אלמנה לכלכלו ופעם לעורבים. עכ"ז היה מועיל להשביע כל העולם בתפלתו ע"י הגשמים. וכדי שלא יחשוב היותו אליהו בלתי חביב מאד מאחר שהוצרך לשום פניו בין ברכיו שמזה נראה שהוצרך להצטער בתפלתו. וזה יורה על היותו בלתי נאהב למעלה. לכן אמר כי זה לא היה משום צער אלא לרמוז לזכות הברית מילה:

**הדלים שבכם חביבין כו'.**דלים הם אלו שמלבד עניותם הם נכנעים ביד אחרים ומשועבדים כעבדים. ואלה יחשב שהם רחוקים מה' שאינם שליטים בעצמם לקיים המצות. לכן אמר הדלים שבכם חביבים עלי כדוד שאע"פ שהיה מגורש אחרי הצאן כעבד נמכר. עכ"ז בטוב לבבו קרבו ה' והשליטו. וכן ענין דניאל שהיה סריס ועבד בהיכל מלך עד שהיה צריך להתגאל במאכלות אסורות להתפרנס. ועם כל זה בתם לבבו ניצול ועלה לגדולה. ופי' והיה הנכשל בהם לפ"ז החלש והעני. על דרך והנכשלים אזרו חיל:

**כדוד שנא' כו'.**ר"ל כדוד שהיה אדמוני ודומה קצת לארגמן. וגם היה לבוש לבוש ארגמן לבוש מלכות:

**שאסר הקב"ה עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו כו'**בא לומר שלא די שהקב"ה מקבל תפלתם. אלא שאף לפעמים משרה שכינתו עליהם. שאף שאין השכינה שורה אלא על חכם גבור עשיר. זהו על הרוב. אבל לפעמים וצורך שעה תשרה בזולת תנאים אלו. ולכן אמר כאן כי מאחר שה' נשבע להשרות שכינה בישראל לכן אף שלא יהיו עשירים תשרה שכינה עליהם כשלא ימצאו יותר ראוים מהם:

**בתוך רהיטין.**ר"ל ישראל ההולכים לרגל [מת"כ]. והמעריך כתב פי' לזרעו קורא כן לפי שהוא רץ כחץ. והרד"ל כתב כמו רהיטנו ברותים שדרשוהו על בהמ"ק והוא כמו באהלי יעקב. וחוזר ודורש רהיטים לשון ריצה עכ"ל:

**דכתיב ואל הבקר רץ.**בתנחומא קאמר בזכות ב' ריצות שנא' ואל הבקר רץ. וירא וירץ לקראתם:

**זה משה.**מעין מ"ש כי לא בזה ולא שקץ ענות עני בתפלתו. אמר עוד כי העשיר לא תהיה תפארתו בתפלתו להענות בה. שפעמים תדחה ולא יועילנו כל עשרו. שהרי משה שהיה מלך ועם כל זה נגזר עליו עונש ולא יכול כפרה בתפלתו:

**בשביל רהטים של מי מריבה.**פי' מדכתיב שם וישקו אותם ואת בעירם. ושייך לשון רהטים דכתיב וימלא את הרהטים [ידי משה]:

**ר' יהודה משלו משל כו' ר' שמעון משלו משל כו'.**הביא דבריהם כאן כי היכי דלא תקשה על מה שפי' מלך אסור ברהטים על משה שנענש בחטא מי מריבה. וכי יזכיר הכתוב את משה על ענין חטאו וענשו. דלפי דברי ר' יהודה ור"ש ניחא. כמו שמפורש והולך:

**משל למה"ד.**פי' מה שנכתב חטא מרע"ה כמה פעמים בתורה. דלולי זה לא היה ראוי להזכירו רק פעם אחד. שאין להזכיר גנות הצדיק כל שאפשר להעלימו:

**קמפון.**פי' שדה ששוחקים המלכים שמו בלון יון קמפון [ערוך]. והמוסף כתב בלשון רומי שדה מרווח הן לטייל הן לצחוק נקרא קמפון:

**מפירות שביעית.**בספרי ובפרק יוה"כ ובבמדב"ר פ' י"ט גרסי' פגי שביעית ופרש"י תאנים שלא בשלו כל צרכן ורחמנא אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ולא להפסד. וא"כ הא דקאמר הכא פירות שביעית דמשמע כתקנן. צריך לומר דלאו דוקא. וע' בשו"ת הריב"ש סי' פ"ז:

**דבר של ערוה כו'.**שדרך האשה החוטאת סתם בערוה או כשפים. ולכן הרואה אותה שמחזירין אותה בקמפון יתלה בחטא המצוי בנשים. וכן הרואה הנביא לוקה יחשוב שחטא בשליחותו דהיינו שזייף בתורה כו' דהויא מילתא דשייכא בדידיה:

**או אמר דבר שלא נצטווה.**בתורה שמסר בעל פה. וזייף בתורה דקאמר היינו בתורה שבכתב דהוי סתם תורה. א"נ אמר דבר שלא נצטווה דקאמר. היינו במילי דלא שייכי למצות התורה קאמר. שאמר דבר שלא נצטווה כענין מסעותיהם וחניותיהם והמלחמות וכיוצא בזה:

**ר"ש משלו משל כו'.**לר"ש הזכרת מיתתו של מרע"ה כמה פעמים הוא דרך התאוננות כמלך שמזכיר צערו כשמגיע במקום שנזוק בנו:

**קרובים.**והערוך גרס קרוכין. וכתב המוסיף פי' בלשון רומי מין עגלה:

**ג' פעמים מי מריבה.**חדא גבי מיתת אהרן. ותרתי במיתת משה היינו חדא בסדר פנחס וחדא בסדר האזינו. אבל מ"ש המה מי מריבה בדוכתיה. לא חשיב. דההוא לגופיה אצטריך להודיע סורחנו:

**הה"ד נשמטו בידי סלע שופטיהם.**שפירושו שע"י הסלע שנצטוו להוציא ממנו מים מתו ונשמטו שופטי ישראל דהיינו משה ואהרן ומרים שגם היא רועה את ישראל וכמ"ש ואכחיד את ג' הרועים. ומסיים ושמעו אמרי כי נעמו ר"ל הסכימו לגזרתי כמ"ש ויעל אהרן כו' וכן משה. או הכתוב נדרש מסיפיה לרישיה אף שמשה ואהרן שמעו אמרי אל וינעמו למו. מ"מ בדבר הסלע נשמטו ונענשו:

**ר"נ אמר מלך זה משה דכתיב כו'.**אע"פ שאינו מחדש בזה על דברי ר' ברכיה כלום. איידי דבעי למימר אמר הקב"ה למשה כו'. נקט לה. כלו' שפיר דרשינן מלך במשה מכיון דאמר לו הקב"ה שיגזור כמלך:

**כך תהא גוזר כו'.**נראה דלאו בענין מצות ה' קאמר. דמה גזרה איתא במה שיצוה לעשות מצות השם כל נביא וחכם יגזור כזאת מבלי היותו מלך. אלא לדברי הרשות קאמר בענין המלחמות ומנוי שרים ושופטים כטוב בעיניו וכיוצא. ואע"ג דמצו את בני ישראל דכתיב בענין מצות ה' דרשי' ליה. מ"מ אם אינו ענין למצות ה' כי מ"ט לומר כאן לשון צואה מזולתן דריש דרמיז שיגזור על בני ישראל בדברי הרשות. וע' בענף:

**אמר עיר גבורים כו'.**משום דבעו למימר דצו את בני ישראל אתא למימר שיגזור משה על ישראל. אלא דלא ס"ל דטעם משום דהוה מלך אלא מפני שעסק בתורה וה"ה לכל מי שעוסק בתורה להכי מייתי האי קרא דקאמר שכל מי שעוסק בתורה בטוח שגוזר ואחרים מקיימים לשיטת דרבנן. ואיידי דמייתי דרבנן מייתי נמי דר' יהודה ודר' נחמיה:

**גברים כתיב.**חסר ו' לשון גבר זכר שכל המלאכים זכרים. ור"ל שאינם בעלי החומר שהחומר מכונה בנקבה והצורה בזכר כמ"ש בספר המורה. וע' בענף:

**זו תורה.**שנא' ה' עוז לעמו יתן (ילקוט):

**ולא תמצא בארץ החיים.**מקרא הוא איוב כ"ח בפרשת החכמה מאין תמצא שדרשוה על זה ששאלו תורה היכן היא כו' ודרש כאן לא תמצא אצל המלאכים שהם חיים לעולם. וכתיב בה בתורה אדם כי ימות באהל:

**שבטחונה בה ומתן שכרן בצדה.**כד"א בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. והיפ"ת כתב שבטחונה בה כו' כלו' שבטחונה בה ע"י שמתן שכרה בצדה. שאין התורה כרוב המצות שלא נתפרש בהם שכרם העיקרי. אבל תלמוד תורה כתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך:

**שגוזר ואחרים מקיימים.**פי' שעושה סייגים וגזרות למשמרת התורה כתקנות חכמים וכולם יקיימו כן. ודרש עוז מבטחה אין עוז אלא מלכות ושררה כמלך שגוזר ואחרים מקיימין וכדאי' (תהלים ל"ז) ובטח עליו והוא יעשה (רד"ל):

**הרבה יגעת בתורה כו'.**כלו' הרבה יגעת בתורה ואין חידוש מה ששמעו תורה מפיך אלא עוד תזכה שתאמר לישראל גזרות ותקנות ויקבלו ממך:

**כתוב אחד אומר.**איידי דבעי לאתויי ועל מי לא יקום אורהו. לומר מי בא בכל באי עולם כו'. דריש רישא דקרא היש מספר לגדודיו. ומתרץ דלא תקשי אקרא אחרינא:

**הרי זה מספר גדוד אחד.**כלו' כל גדוד וגדוד כך מנינו. וקרא לא מיירי אלא בגדוד אחד שהוא המשמש לפני ה' לבדו בפעם אחד. ושוב גדוד אחר. כי לא ישמשו כל גדודיו יחדיו. וא"ת מ"מ היכי מתרצי קראי דאלף אלפים ישמשוניה ורכב אלהים וגו'. וי"ל דאלף אלפים ורבוא רבוון היינו רבותים אלפי שנאן דהינו ב' רבבות וב' אלפים. ופי' אלף אלפים אלף זוגות דהוו להו אלפים וכן רבוא רבוון פי' רבוא זוגות דהוו להו ב' רבוון. ונקט כה"ג משום דמלאכים ב' מינים. מהם ממונים לטובה. ומהם ממונים לרעה. כאומר עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואז"ל אלו מיימינים לטובה ואלו משמאילים לרעה. ולכן יהיו זוגות זוגות זה לעומת זה. אבל לגדודיו אין מספר כלו' שיש בם מינים חלוקים וכל מין הוא גדוד בפני עצמו. ויש מינים רבים עד שאין מספר להם מרוב רבויים:

**כיון שחרב בהמ"ק.**שבימי דניאל כבר נחרב הבית:

**כביכול.**אף כלפי צבא השכינה הוזקקנו לאמר כך כמו ב"ו שאתה יכול לומר בו מיעוט (רש"י פ' אין דורשין):

**ולכל באי עולם.**כלומר העתידים לבא לעולם תמיד:

**ואתה מתאוה לאורן.**קמפרש ומה יצדק אנוש עם אל דכתיב בתר ועל מי לא יקום אורהו דהכי קאמר מכיון דהוא מאיר לכל איך יהיה האיש מועיל ועושה צדקה עם אל שיאיר לפניו:

**הה"ד צו את בני ישראל. ויקחו אליך.**כלומר אליך ולא לי כדאמרינן בפ' כל הקרבנות. ופרש"י אליך לרצותם ולהראות חבתם לפני. ולא לי ולא בשבילי שלא לאורה אני צריך:

**היו מקטינות מבפנים כו'.**שפירוש שקופים רחבים. ופירוש אטומים קצרים. וקמפרש שקופים לצד חוץ ואטומים מצד פנים. וצ"ע מנ"ל לפרש הכי דילמא איפכא וכדרך החלונות. וי"ל דא"כ למה ליה למימר כלל שקופים אטומים לא לכתוב רק ויעש לבית חלונות ואנא ידענא שמן הסתם היו כדרך כל החלונות. אלא ש"מ דאתא להורות שהיה היפך מכל החלונות דעלמא (רש"א):

מקטינות מבפניםדרך כותל אבנים כשעושין חלון מרחיבין אותם מבפנים שמשפעים את עובי הכותל מכל צד כדי שלא יסתום ויעכב לפני הכותל את האור מלבא לצדדים. אבל ההיכל קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתצא אורה מן ההיכל ומאיר לעולם (רש"י בפ' כל הקרבנות): **מהיכן אורה יוצא לעולם.**לפי אמר כאן שמבהמ"ק היה אור יוצא לעולם. לכן בעי לאתויי והארץ האירה מכבודו דדרשינן בבהמ"ק. ומייתי דר' שמעון בן יהוצדק ור' שמואל בר נחמן משום הא דקאמר בתר מליהון מן קמי כן מה היו אומרין א"ר ברכיה מקום בהמ"ק כו':

**מהיכן אורה יוצא לעולם.**ר"ל מהיכן נבראת האורה כדאי' בב"ר פ"ג. משום שדעת ר' שמעון בן יהוצדק כהסכמת רוב חז"ל שכל מה שנבראת בששת ימי בראשית נברא בהבראת שמים וארץ. וכל מה שנברא אחרי כן היו בכח בהם. אלא שהיו יוצאים כל דבר ודבר מן הכח אל הפועל. והאור הזה אינה אור המאורות הנזכר ברביעי. אלא אור הנברא תחלה לכל הדברים כדאי' בב"ר פ"ג סי' א'. והוא האור הגנוז לצדיקים כדאי' בב"ר פ' י"א. ע"כ שאל ר' שמעון לר' שמואל מהיכן יצא ונבראת אותה האורה. כלו' על שאר דברים איני שואל כי משמים וארץ נבראו ויצאו כנ"ל. רק שאלתי היא על האורה שהיא נבראת תחלה לשמים וארץ ולכל הדברים. דליכא למימר דהיא האור העליון. דאיך יאמר יהי אור שיורה על הויה חדשה. הא אינה רק התפשטות מאור העליון. ואיך יאמר יהי אור:

**א"ל נתעטף הקב"ה כשלמה כו'.**צריך להיות בשלמה. וכן גרס בעקידה. וה"ג בשוח"ט כיצד ברא הקב"ה את האורה א"ל נתעטף בטלית לבנה והבהיק את העולם באורו. ור"ל שהושיבו שאורה זו אינה נתפסת בחמר אלא מושפעת מאתו יתברך ולפי שלרבוי זיוה והדרה לא יוכל העולם לסובלה ואנן מצינו שאותה אורה שימשה ד' פעמים בעולם. אחת במצרים בלילה שיצאו ממצרים. ואחת במ"ת. ואחת בשבעת ימי אבלו של משותלח קודם המבול שסבלו אותו כל גויי הארץ כדאי' בב"ר. ואחת בשעה שהראה הקב"ה למשה כל העולם מגלעד ועד דן. לכן נתעטף השי"ת בשלמה ומתוכה הבהיק זיוו כדי שיסבלוה. כמו שחלושי הראות יביטו באור החמה ע"י מסך מבדיל שמחליש זיו האור לעיניהם. והיתה השמלה לבנה שבלבניות תתפלש האורה מתוכה בבהירות. משא"כ בשאר צבעונים. וע"י שלא היה אותה האורה כעצמיות אור העליון. כי אם כדבר מתהוה מחדש כתיב יהי אור. שזה יתייחס בצד מה להויה:

**א"ל בלחישה.**שאין לדבר במעשה בראשית בפרסום. ועוד לפי שזה המאמר יראה מגונה שנראה המצא למעלה שמלה ח"ו. לכן אמרה בלחישה כדי שלא ישמעו ההמוניים ויבינו הדברים כפשוטן:

**א"ל מקרא מלא הוא.**ולא חשש הכתוב אלא יטעה שוב אדם לחשוב דברים כפשטן. כמו שהוא דרך הכתוב בתוארים ושאר הענינים:

מקרא מלא הואומתחלה לא אס"ד דהאי קרא אתא לאשמועינן הך מילתא. אבל כשידע הענין הבין שזה הענין הכתוב בבאור:

**עוטה אור כשלמה.**פי' כאור כשלמה ששניהם סביבו יתברך:

**אלולי שדרשה ר' יצחק ברבים.**האי דרשה דר' שמואל בר נחמן. לא היה אפשר לן לאומרה ברבים. אלא לאומרה בלחישה כדעבד ר' שמואל בר נחמן מהטעם שזכרנו. אלא שכבר הורה זקן יצחק. והשתא בעי מקודם שבאו ר"י ורשב"נ שחדשו ענין זה מה היו אומרים העולם בדרוש הלז. וא"ר ברכיה בשם ר"י שהיו אומרים שממקום בהמ"ק כו'. והוו סברי שהעולם נברא תחלה כדעת ר' נחמיה בב"ר. ולא אס"ד דעוטה אור כשלמה בבריאת האור קמיירי. אלא שפירושו שהשי"ת מעוטף באור כמו שמעוטף בשלמה ע"ד ונהורא עמיה שרא (יפ"ת וע' באלשיך):

**ואין כבודו אלא בהמ"ק.**שמבהמ"ק אורה יוצא. לכן הוי אמרי דאפילו מתחלת בריאה משם יצא האורה:

**רבי אבינא אמר תרתי.**ב' טענות להוכיח שי"י אינו צריך לאורינו (וע' ביפ"ת) וכן ר' ברכיה. וכן רבנן:

**הה"ד נהר דינור כו'.**שפי' נהר דינור הוא השמש שנמשך כנהר על כל העולם ומאיר לו. או אחד משאר גלגלים המאירים. ומייתי לה לראיה שהחמה אחד ממשמשיו יתברך מכתיב נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפים ישמשוניה שפירושו אלף אלפים גלגלי אורה שהם כנהר די נור משמשין לפני ה'. וע' בפ' אין דורשין (יפ"ת). אבל הא"א והמת"כ מחקו הני תיבות הה"ד נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי. והרד"ל כתב וז"ל ואפשר לפרש כמ"ש בפדר"א פ' ל"א שכשהשמש יוצא להאיר על הארץ מדליק אורו בנהר של אש. והוא נהר די נור כמבואר בס' רזיאל אך העיקר נראה שמקרא זה כתוב כאן בטעות ומקומו להלן באידך דר' אבינא הברק הזה מתולדות אש שלמעלן הוא הה"ד נר די נור גו' שמביא ראיה ע"ז שיסוד האש נמשך מלמעלן עכ"ל:

**ה' חפץ למען צדקו.**לפרש דברי ר' אבינא. לומר מאחר שי"י אינו צריך לאורך א"כ מה טעם מצוה זו. אין זה אלא לזכות את ישראל כמו שהיה הענין בשאר מצות התורה:

**לא צויתי אלא לזכותך.**כצ"ל (יפ"ת):

**היאך דקדמויא.**פי' כדרך שאמר בתחלה לא צויתי אלא לזכותך:

**מה כתיב בתריה ויאמר אלהים כו'.**ס"ל שפי' בראשית ברא אלהים את השמים וגו' כמשמעו שבתחלה ברא את השמים ואת הארץ. והארץ בתחלת בריאתה היתה תהו ובהו ושוב אמר אלהים יהי אור:

**אני הייתי מאיר לך.**כדכתיב בהלו נרו עלי ראשי וכדאי' בפ' המפלת:

**נכנסין ליטול רשות.**היינו בשחרית בעת הזרחה כשרוצים לצאת למזרח להאיר לעולם התם נכנסין לזבול. שאף שמקומן ברקיע. בשעה זו נכנסים לזבול שהוא רקיע הרביעי כדי ליטול רשות מן הקב"ה. ואע"פ שכסא הכבוד בערבות. אינן יכולין ליכנס שם. ובזבול מיהו קרובים לפני י"י מפני ששם ג"כ מקום משכן כבוד ה' כי שם ירושלים ובהמ"ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול מקריב כו':

**עיניהם כהות.**לאו דוקא שהרי אינן בעלי חיים ואיברים. אלא ענינו שאורם כהה לגבי זיו השכינה:

**מורה.**לשון יורה בחצים ויורו המורים. וכלו' ששולח ניצוצי אורה להאיר לפניהם. ולפי שהם יורה כחץ קרי להו חצים:

**וכתיב שמש וירח קדרו.**מפני השכינה דאיתא הם וי"י נתן קולו לפני חילו. והוא ששמש וירח קדרו:

**כמין חררה של דם.**פי' עגולה כמו עני המהפך בחררה (מעריך). נוסח אחר חרדל. פי' יאור מהלך מים כד"א חרדלת של גשמים עוברת ביניהם (בחגיגה סוף פרק אין דורשין). והערוך פי' חררה חתיכה. ומדרש זה רמז למ"ש בשוח"ט מזמור י"ט שנכנס לעולם טהור ויוצא טמא ממעשה הבריות. וזהו כמו חרדל של דם כטומאת הנדה:

**מקטרגים לנו.**שאומרים שאנו אלהות וזה לנו לקטרוג שכשם שנפרעים מן העובדים כן נפרעים מן הנעבדים:

**יושב עליהם בדין כו'.**שבשביל שוטים שקלקלו אין לאבד העולם:

**לא בהתין.**אינן מתביישין. ודריש ולא ידע עול בושת שעובדי כוכבים ומזלות לא יבושו ממעשיהם אע"פ שרואין חמה ולבנה לוקין. ויש להם לדעת מזה שלוקים כי לא אלהים המה. כי אם את עצמן לא יועילו איך יצילו עובדיהם. והיה להם להתבייש על סכלותם בחשבם שיש בהם ממש:

**הה"ד ויקחו אליך.**אעיקר מילתא דאגדתין קאי. דהיינו שהקב"ה אינו צריך לאורה ודריש ויקחו אליך בשבילך ולא בשבילי כדכתבתי לעיל:

**ולא שמן שומשמין כו'.**קשיא הוא. כלומר למה דוקא שמן זית בחר בו ה' ולא שמן שומשמין ולא כל שאר השמנים. אטו בכלהו ליכא דחשיב כשמן זית. ומשני אלא שמן זית מזיתו (כן צ"ל וכן הוא בת"כ ובמנחות פ"ו) כלומר מפני שאילן זית הוא שבחר י"י בשמנו מפני שהזית הביא אורה לעולם. כלו' שהיה סימן טוב לעולם. ופי' מזיתו ע"ד שאמרו במנחות דף הנ"ל דתניא שמן זית (פרש"י דכתיב (שמות כ"ז) שמן זית זך) מזיתו (פרש"י שיהיו הזיתים באילן עד שיהיה בהן שמן) וזהו כוונת המדרש ג"כ:

**משל למלך כו'.**ס"ל דהזית לא נשחת במי המבול ולכן נמצא ממנו להביא עלה זית. וס"ל שאר האילנות לפי שקלקלו טבעם לקו ונתקלקלו אבל הזית לא קלקל טבעו (ואפשר רמז למ"ש בירושלמי ספ"א דכלאים ובשוח"ט מזמור קכ"ח שהזית אינו מקבל הרכבה. וזהו לא מרד בדור המבול שהרכיבו ושינו סדרי הבריאה בבעלי חיים וצומחים. והזית שאינו מקבל הרכבה נשאר בהוויתו כרצון וסדר הבריאה תחלה. (רד"ל). היה שכרו שעל ידו באה אורה לעולם בימי נח ובבית המקדש:

**ולגיון אחד משלו.**פי' מהמיוחדים שהם שומרים לראשו. והנמשל בזה הזית שהוא מהפירות המיוחדות לי"י. שהוא משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י ומביאין בכורים מהם:

**דוכסין ואפרכין כו'.**מיני ממשלות הם:

**קטיל הרגו'.**פי' שברו. וכלו' שאילן מחובר היה והומת עכשיו:

**אילו לא קטלתיה כו'.**פי' אילו לא הרגתיו אילן גדול היה נעשה:

**מהיכן הביאתו כו'.**איידי דמייתי הך סברא שאילן מחובר היה ושלא נתקלקל בעבור שלא קלקל טבעו מייתי נמי דברי האומר מא"י או מג"ע. ופי' דבריהם כתבתי בס' נח ע"ש:

**מהר המשחה.**ששם היו זתים הרבה:

**משבטוטי.**פי' מזמורות. ויש נוסחאות משבשושי. והענין אחד הוא (מוסף הערוך):

**הדא דאינון כו'.**זהו שהבריות אומרים א"י לא נלקה במי המבול:

**אסטרובלין.**רחים התחתונה הקבוע בקרקע. ויש מי שאמר אמת הרחים והוא מקום בית קיבול (ערוך). והמוסיף כתב בלשון יוני אבן הדורכת או טוחנת בגת או ברחים נקרא אסטרבולין. וכוונת ר' יוחנן לומר מכיון דאפילו אסטרבולין נמחה במים ע"כ הביאתו ממקום שלא היה מבול. והרד"ל כתב וז"ל ואולי יתפרש לפ"ד הרמב"ן ע"פ הפדר"א שמ"מ נתגלגלו המים משאר ארצות וירדו לא"י רק שהגשמים לא ירדו עליה. דלכן קאתי לדחות דברי ר' לוי שאמר משבשושי א"י היו שגם אלו ודאי נמחו במי המבול כיון שהיו המים אדירים כ"כ עד שנמחו בהן אבני רחים אלא מג"ע הביאה עכ"ל:

**אלא רמז כו'.**צריך לומר דר' ברכיה השיב כן. ואולי שצ"ל א"ל רמז כו':

**מרי נח.**אדוני נח:

**מר מזה.**טוב ונוח לי להתפרנס פרנסה שהיא מרה מזה. רק שתהא מתחת ידו של הקב"ה. כי גם ב"ח טבען ורצונם להיות חפשי אף שיזונו במזון הפחות. ולא להיות נכנעין תחת אחרים אף שיזונו במזון טוב:

**בזכות יערוך.**משום דקשה ליה אמאי שני לישנא דברישא קאמר להעלות נר תמיד והדר קאמר יערוך. לימא תרוייהו לשון עליה או לשון עריכה. להכי קאמר ר' אלעזר דרמיז אל ההצלה מן כי ערוך מאתמול. וזהו מהגיהנם שנברא קודם שנברא העולם. ור' חנין אמר דבזכות להעלות נר תמיד זוכין להקביל נרו של משיח. והשתא אתי שפיר דנקט לשון עריכה דומיא דערכתי נר למשיחי דכתיב התם:

**ואומר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך.**משום דמלהעלות נר תמיד אין כל כך ראי' לזכות המשיח. דאפשר הטעם לנר מצוה או לנשמה שנקראת נר. מייתי עוד סייעתא מדאשכחן שמחה במלכות בית דוד דכתיב התם כסאות לבית דוד. ומכיון דאורה ושמחה כי הדדי נינהו דלשון שמחה נופל על האור ע"ד אור צדיקים ישמח. ליהודים היתה אורה ושמחה. ניחא דבזכות המאור יזכה לנרו של בית דוד. והרד"ל כתב וז"ל תנחומא מסיים במקרא דאור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וכאן נמי הכוונה שלע"ל כשיבנה בהמ"ק יערוך נרו של משיח ויחזור האור שנגנז להאיר וישמחו בו אבל עתה אמרו בבמד"ר פט"ו נמנעה השמחה מרשעים והוצרך הקב"ה כביכול לישב עם הצדיקים בנר ור"ל כמד"א וימנע מרשעים אורם שהיא השמחה ולכן שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ורומז למקרא (ישעי' ב') בית יעקב לכו ונלכה באור ה' דכתיב שם לכו ונעלה גו' אל בית גו' עכ"ל: