**הה"ד אשרי משכיל אל דל כו'.**משום דקשה ליה מאי ומטה ידו עמך. בעי לפרש דעם עצמך אתה מטיב כשתחזיק בו. מייתי האי קרא דמיירי בשכר חונן דל שהוא מה שי"י יחייהו כמו שהוא מחיה העני. ולפ"ז אתי שפיר עמך שאותה ההטבה עצמה שעושה לעני שמחייהו תעשה לך. והיינו דמסיים לפיכך משה מזהיר לישראל וכי ימוך אחיך. כלו' מ"ש ומטה ידו עמך. ואגב אורחיה מייתי כל הפירושים שנאמר במשכיל אל דל:

**שממליך יצ"ט.**דאיקרי דל כדדריש בשוח"ט מז' מ"א ובקה"ר שאין הבריות שומעין לו. ועוזריו מעטים כי כל כלי הגוף המה עוזרים ונוטים רק אחרי יצר הרע. ואשרי מי שהוא משכיל להתבונן עליו לילך אחר עצתו:

**זה שקובר מ"מ.**דאין לך דל מן המת:

**זה שמבריח עצמו כו'.**שאין לך ממנו שחשוב כמת. ותיבת עצמו מיותר וכן בשוח"ט ליתא. ופירושו שמבריח ומציל ממי שרודפו להמיתו:

**שמבקר את החולה.**בפ' אין בין המודר מפרש אין דל אלא חולה שנא' מדלה יבצעני. א"נ מהדין קרא מדוע אתה ככה דל בן המלך. וזהו פי' הכתוב ארוממך י"י כי דליתני ר"ל שהחליתני ואח"כ שלחת לי רפואה ולא שמחת אויבי לי. וכמ"ש חז"ל ששה חדשים נצטרע דוד כו':

**איתיבון לרב הונא.**כצ"ל (א"א):

**א"ל ששים ובלבד כו'.**הנה בשוח"ט ליתא תיבת ששים. וא"כ כך השיב להם אמת כן רק ובלבד שיהיו אוהבים אותו כנפשו ר"ל שיהיו בני גילו שנולדו במזל של החולה. ואעפ"כ שאין אוהבים אותו כנפשו מ"מ מרווחין לו קצת מהחולי. ואפשר לפרש ג"כ גירסתינו אמר להם ששים פי' כשיבואו ששים לבקרו יקום החולה רק ובלבד שיהיו אוהבים אותו כו'. או אפשר לפרש א"ל ששים פי' שכל אחד נוטל אחד מששים מן החולי שנשאר לחולה אחר שבקרו אותו שלפניו. וגם זה דוקא שיהיו אוהבים אותו כו' וכנ"ל. וע' בפ' אין בין המודר:

**ה' ישמרהו מיצה"ר.**כדדרשי' בבמד"ר פ' י"א מדכתיב ושמר רגלך מלכד ע"ש (רד"ל):

**מיצר הרע.**דאע"ג דממליך יצר הטוב עליו. מ"מ צריך עזר אלהי. שהיצה"ר מבקש להתקומם עליו לעולם ואפילו בסוף ימיו כמ"ש ז"ל בקדושין סוף פ"ק:

**דכתיב ויחייהו.**שבשכר שמחיה את העני בפרנסתו י"י מאריך ימיו:

**דכתיב ואושר בארץ.**פי' שינוח על משכבו בהיותו נקבר בארץ:

**כ"ב פעמים כתיב.**בספר תהלים אשרי. ואע"ג דאשכחן כ"ה י"ל דכל דכתיב בחד מזמור לא מחשיב אלא חד. וכן אשרי יושבי ביתך ואשרי אדם עוז לו בך. וכן אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. וכן אשרי נשוי פשע ואשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון לא מחשב אלא לחד:

**אפוכי.**הנחה ושכר טוב:

**ביום רעה ימלטהו ה'.**ומסיים בערוך ואין לך יום רעה אלא יום דינה של גיהנם שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כלו' מוחל להם עונותיהם. וזה לא אשכחן אלא בהאי אשרי:

**לפיכך משה כו'.**ע' מ"ש בריש סי' זה:

**הה"ד מלוה ה' כו'.**גם טעם אגדה זו לפרש ומטה ידו עמך כטעם האגדה הקודמת ולהכי מייתי האי קרא דמיירי בשכר חונן דלים. ואגב אורחיה מפרש ליה הכא:

**כתיב נותן לחם לכל בשר כו'.**כלו' מלוה לה' מקרי מי שחונן לדל לפי שי"י חייב במזונות העניים. וזה שמפרנסו נמצא כמלוה לי"י:

**דרכו של לוה להיות עבד למלוה.**והכוונה שיעשה ה' רצונו ובקשתו ויבטל גזרתו מפניו ע"ד שאמרו בפ' אלו מגלחין מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלו:

**כל מי שנותן פרוטה כו'.**אגמולו ישלם קאי. וה"ק כל מי שנותן פרוטה לעני תעלה על דעתך שי"י נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נתן לו כדי שיתן לו י"י פרוטות בשכרו והלא נפשו נתן לו:

**הה"ד גומל נפשו כו'.**גם טעם אגדה זו לפרש ומטה ידו עמך שעמך אתה מטיב ולהכי מייתי האי קרא שפירושו שעם נפשו מטיב גומל חסד וכדאכתוב בסמוך בדר' נחמן. ואיידי דמייתי ליה מפרש לי' ברישא בפי' אחר כדרך המדרש:

**זה הלל הזקן כו'.**מבואר שהכוונה לפרש גומל נפשו איש חסד שהמטיב ומהנה את עצמו יחשוב לו לצדקה כעושה חסד לאחרים. ולהכי מייתי מהלל הזקן דחשיב הרחצת גופו ומזונותיו דבר מצוה:

**היה מהלך והולך עמם.**ר"ל שכשהיה נפטר מתלמידיו היה דרכם ללוותו עד מקצת הדרך כתלמידים לרבם. ואיתרמי מלתא שבהיותו מהלך עמם בעת הפטרתו היה נחפז ללכת לדרכו לפניהם. והיינו מהלך והולך עמם שהיה כמהלך לדרכו עם היותו הולך עמהם שראו פניו מועדות ללכת לדרכו מהרה. ולזה שאלו מה היום מיומים שממהר ללכת כאילו הוא טרוד באיזה צורך גדול. ולז"א שהיה הולך לדבר מצוה. ושאלו ממנו איזה מצוה היא אולי יזכו גם הם בה:

**אם איקונין כו' והדין נפשא כו'.**ההתבוננות הלזו היא מופלאת בעניינה להיות שלאנשים הקדושים אשר כל מבטם לנפשם המשכלת השוכנת בתוך גופם החומרי והבהמי. והנה יש בני אדם המשליכים אחרי גיום כל צרכי החומר ומאוייו אף הענינים ההכרחיים לקיומה ומתאכזרים על גופם מאד לבלי תת קיומו כי יודעים כי כל כחי הגוף ותאוותיו המה נגדיים לנפש. אבל הלל הזקן מדה אחרת בו שחמל גם על גופו הבהמי לגמול לו חסד כמו שעושה עם אחרים ולהנאותה וליפותה בשביל שהיא איקונים של מלך. כי לא היה כוונתו למען הנאתו כי אם חמל עליה כראוי:

**קרקסיאות כו'.**מיני שחוק הם. תרגום ונגינות שותי שכר. וזמריהון דאזלין למשתי מרוות בבית קרקסין:

**והן מעלין לו מזונות.**והערוך הביא הנוסחא והן מעלין לו סלדון. ופי' המוסיף הערוך וז"ל בלשון רומי שכר פועל ואומן:

**לגמול חסד עם הדא אכסנאי כו'.**והא דלא השיב להם בפירוש שהוא הולך לאכול. כי היה בא להודיע וללמד את תלמידיו כוונת אכילתו של אדם ותענוגיו בעוה"ז שלא יהיה רק כדרך אורח המתאכסן והסוסים קשורים בעגלה ללכת. אותו אורח מקצר בתענוגו חוטף ואוכל ושותה וממהר. כך לא יעשה אדם סדר וישיבה בזה העולם אלא הכל יהיה לו דרך עראי ומהירות כאורח נטה ללון [ספר תורת חיים]:

**כל יומך אית לך אכסנאי.**שאירע הדבר שאמר להם כזאת כמה פעמים:

**נפשא עלובתא כו'.**נשמה העלובה מדרכי הגוף:

**ד"א גומל נפשו.**אע"ג דר' אלכסנדרי לא מיירי אלא בעוכר שארו אכזרי. קאמר ד"א גומל נפשו. משום דנפק מינה לפרש גומל נפשו. דמכיון דקרא קאמר דבר והפכו שמעינן דמכיון דעוכר שארו מיירי במרחיק קרוביו ידעינן דרישא דקרא במקרבן. וכוונתו כי איש החסד גומל תחלה נפשו דהיינו קרובו שהם כנפשו ושארו ע"ד ענייך ועניי עירך ענייך קודמין [יפ"ת]. אבל בילקוט גרס ד"א גומל נפשו איש חסד דמפלג מצוון [פי' המחלק צדקה והוא גומל בזה טוב לנפשו] ועוכר שארו כו' [ילקוט משלי]:

**ואינו מדביק את קרוביו.**שהמה שאר בשר וראוי שהם ישמחו בשמחתו והוא מונע את שמחתם מחמת שהוא בוש על שהם עניים:

**כתיב כי בגלל כו'.**ורמז הכתוב שיזהירו במתנות עניים מאחר שמדה זו מוכנת לבא. ובזכות מתנתו יצילהו ה'. ומייתי ליה הכא דבהכי מידרש משה"כ ומטה ידו עמך שעם עצמו מטיב כשיחונן דלים:

**גלגל הוא שחוזר בעולם.**פי' העניות חוזר ומתגלגל בעולם כגלגל:

**הה"ד רש ואיש תככים כו'.**גם טעם אגדה זו לפרש ומטה ידו עמך כטעם האגדות הקודמות. ולהכי מייתי רש ואיש תככים כו' שפירושו שהנותן לרש זוכה לחיי העולם כדלקמן. ומייתי נמי עשיר ורש כו' שפירושו שכאשר לא יחנן העשיר לעני יבא לידי עניות כדלקמן דבהכי נמי מתפרש עמך. ומכיון דמייתי קרא דריש ליה ברישא בלימוד התורה:

**זה ששונה סדר כו'.**שאיש תככים פרש"י בינונים שיודע סדר או ב' סדרים:

**מאיר עיני שניהם ה'.**שאף האיש תככים צריך עדיין תלמוד ומלמדו השם ושניהם זוכים לעוה"ז ולעוה"ב:

**מה אנא כו'.**מה אני רוצה לישב ולשנות אתך במס' משקין שהוא סוף ששה סדרים או מאימתי קורין את שמע שהוא ריש ששה סדרים:

**קרי ותני כו'.**פי' היה קורא ושונה עם דוגמתך:

**מי שעשה לזה חכם.**בפרק שני דתמורה פירש רש"י עושה כולם ה' עכשיו הוא מתחיל לעשותם חדשים לזה חכם ולזה טפש:

**זה שהוא עושה בפעולה.**שהוא בעל מלאכה ונהנה מיגיעו שאינו לא עשיר ולא עני ולכן נקרא איש תככים שפירושו בינוני כדלעיל:

**אמר העשיר לאותו עני.**מבואר שיש כאן חסרון לשון וצ"ל כתיב ואבד העושר ההוא בענין רע. בענין רע שהשיב העשיר לעני אמר העשיר כו' ומייתי לה הכא סייעתא למ"ש עושה כולם ה' שע"י שלא נתן העשיר לעני יביאנו לידי עניות דהכי נמי אמר הכא שע"י שהשיב לעני בענין רע לא יניח ממונו לבניו שהכל יאבד מידו:

**ומגיס.**ואוכל:

**חמי.**ראה שוקים שיש לך ראה כרעים ראה כרסיון:

**קפדון בעל בשר.**וכלו' אחר שאתה חזק ובעל בשר למה אינך טורח להתפרנס. ומבקש ממני:

**ונסב מומה.**דריש מאומה לשון מום וכאילו כתיב ואין בידו רק מום שהוא החטא שנשאר לו ממה שלא חנן דלים:

**פתח ביום טובה כו'.**בעי למדרש מטה ידו עמך שהעני נברא עמך שתזכהו זה עם זה. ולהכי מייתי הך דרשא דזה לעומת זה כו':

**אם באה רעה כו'.**במדרש קהלת איתא הכי ביום טובתו של חבירך שמח עמו. וביום רעה ראה היאך לפרנס את העניים שתקבל עליהם שכר כו' ויראה דה"פ כמו שביום טובתו של חברך אתה שמח עמו ג"כ ראה ביום רעת חבריך להואיל ותהיה ג"כ בטוב שתקבל שכר:

**כדי שיהיו זכין אלו באלו.**כצ"ל ופירושו שעל ידי שיפרנס העשיר להעני יזכה וינצל מדינה של גיהנם. כי לולי זה היה הקב"ה משוה את כולם כדאיתא בפ"ב דב"ב בשאלת טורנוסרופוס לר' עקיבא. וברבה ובתנחומא סדר משפטים:

**הה"ד פעמים רבות כו'.**בעי לתת טעם אמאי כתיב וכי ימוך טפי משאר לישני דעניות. ובעי למימר משום דמך גרוע טפי מכלהו. ולהכי מייתי האי קרא דכתיב ביה וימכו בעונם והינו תכלית הדלות שלא היה בידם להביא אפילו קרבן עני כדמפרש ואזיל. ולהכי נמי מייתי ח' שמות נקראו לעני ומפרש כולהו דמינה ילפינן דמך הוא שפל מכלן דהוה כאסקופה הנדרסת:

**עד שדלו מן המצות.**הוא בימי גדעון דכתיב וידל ישראל עד מאד. ומשום דק"ל בתר דכתיב התם שלא השאירו ישראל מחיה מה צריך לומר וידל ישראל עד מאד. לכן דרשו שדלותם היתה מהמצות או מנכסים כפשוטו ואשמועינן שהיו בתכלית הדלות עד שלא היה ביד אחד מהם להקריב אפילו קרבן עני. וע' מ"ש בתנחומא סדר זו סי' ב':

**ח' שמות נקראו לעני.**במדרש משלי גרס ז' שמות ולא חשב שם רש ולא הלך אלא חשב שם איש תככים:

**עני כמשמעו.**שהוא מעונה ביסורי עוני ע"י חסרונו והוא שם העצם:

**שמתאב לכל.**שע"י חסרונו תמיד הוא מתאווה למלאות נפשו ואיננו. ובערוך גרס אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה ותאב לכלם:

**מסכן שהוא בזוי.**לא ידעתי מ"ט לשון מסכן אל הבזיון. ובמדרש משלי גרס מסכן שהוא מסוכן בחייו:

**רש מן הנכסים.**כלומר שהוא ריקן ומגורש מהם מלשון והורשתם את יושבי הארץ:

**דך מדוכדך.**ר"ל מדוכדך בגופו רזה וכחוש ושבור:

**ורואה דבר כו' ואינו שותה.**כל זה לא גרס בערוך:

**שהוא מך.**שפל ונכנע מלשון ימך המקרה:

**כמין אסקופה התחתונה.**שהכל דשין עליו ואינו נחשב בעיני בני אדם מפני רוב דלותם. ועל הלך לא מפרש ביה טעמא. ובילקוט מפרש שכל נכסיו הלכו לו:

**לפיכך משה מזהיר כו'.**פי' הזהיר להם בלשון מך הגרוע מכולם להזהירם שאם ח"ו לא יקיימו המצוה יבואו ח"ו למדריגה זו:

**אפילו שיחתן.**פי' דיבורם. וכוונת ר' זעירא לפרש ומטה ידו עמך שעם עצמך אתה מטיב או מריע שבהשגיחו בעני יטיב לעצמו. וההפך בהפך כדלעיל. ולהכי מייתי מה שרמז בדברי בני א"י ענין זה שאומר העני לעשיר זכי בי שיזכה לעצמו. או סכי בי רמז שיסתכל בירידתו ממצבו כי כזה יקרהו לעשיר כשלא ישגיח בו:

**או רכי בי.**פי' התגדל בי [כמו בר ריכי] להורות שיותר ממה שעושה עמו עושה לעצמו. והיפ"ת גרס דכי בי וכתב שהיינו כמו זכי בי שהדלי"ת והזי"ן מתחלפות. והרד"ל כתב דכי בי לשון טהרה יטהר נפשך מעוניך בצדקה שתתן לי:

**ר' חגי אמר סכי בי אסתכל בי סכי בי מה הוינא כו'.**כצ"ל ור"ל שר' חגי מוסיף שג"כ פעמים היו אומרים סכי בי. ופירושו הסתכל בי מלשון סוכה ברה"ק ויש בזה רמז שיסתכל במדרגתו עכשיו ואיך מה היה בתחלה. שהיה עשיר ושוב העני. וזה היה לו ע"י שהיתה עינו צרה בעניים כדמייתי ואבד העושר ההוא בענין רע כו'. ור"ל כי גם הוא כמקרה זה יקרני אם לא יפתח ידו לעניים [יפ"ת]:

**שהשיב לאותו עני בענין רע.**משום דק"ל מאחר שאבד העושר ודאי דענין רע הוא כי איך יאבד העושר בענין טוב. לכך דריש בענין רע לשון עין רע. ור"ל בשביל עין רעה שנתן בעני דא"ל חמי שקיין כו' על כן נאבד עשרו [יפ"ת]. והמת"כ כתב שמפרש בענין לשון עניה כד"א וענו הלוים. ור"ל בשביל עניה שענה לעני עניה רע:

**חמי כרסיון.**פי' כסאו והוא העגבות שעליהן האדם יושב. אבל המת"כ פי' בעל כרס ובטן גדול. ושבוש הוא [מעריך]:

**חמי קפרן.**קופרן גרסינן ופי' בשרים כלו' כמה הוא בעל בשר [מעריך]:

**ד' שיטין.**ארבע שיטין וסוגיות:

**וכי אוכלין היו כו'.**פרשתיו בב"ר:

**וראשון ראשון מסתלק.**פי' וראשון ראשון מן המאכלים נסתלק:

**עם מי שאני צריך לחסד.**שהמלאכים לא היו צריכין לאכילה ולא אכלו כדאמר המדרש שרק נראין כאוכלים. אבל לפי שיטת תד"א שאכלו שפתח ה' פיהם כו' א"כ לפ"ז כבר היו המלאכים צריכין חסד מאברהם מאחר שנהנו מענין זה:

**ר' שמעון בן אלעזר אומר.**הוא ר' סימון דלעיל. אלא שבירושלמי הוא נקרא ר' סימון ובבבלי הוא נקרא ר' שמעון. וע"פ הרוב נקרא במדרש ר' סימון סתם:

**ר' יהודה ור' נחמיה כו'.**מייתי להו הכא לאשמועינן דשכר משה היה ראוי היותו רב מאד ונמצא שעשה עמו מעט מזעיר וק"ו כו':

**רבי יהודה אומר דלה לנו ולאבותינו.**האלשיך כתב בסדר שמות שהיה לבנות יתרו צאן שלהם חוץ צאן אביהם. ולכבוד אביהם רצו להשקות תחלה צאן אביהם ואח"כ צאנן ע"ש. וזהו ג"כ כוונת ר' יהודה:

**ר' נחמיה אמר דלו לנו ולרועים.**ואתו רבנן ומפרשי דבריו דלה לנו בזכות אבותינו ור"ל שבזכות אבותיהם הוא שהטיב להן משה לא שהן היו ראויות החסד הזה. ולרועים היינו להטיל שלום ביניהם שלא יתקנאו בהן הרועים. אבל לולי זה לא היה משה נזקק להם אחר שהיו רשעים שצערו בנות יתרו:

**וכי עם כל ישראל עשה חסד.**דהא לא מצינו זה בשום מקום. ומ"ש רד"ק דהיינו עצת ואתה תחזה. זה לא מיקרי חסד אלא דבורא בעלמא:

**כאילו עושה חסד עם כל ישראל.**וא"ת והלא מה שעשה עם משה היה במדין ובקרא כתיב בעלותו ממצרים. וי"ל שע"י שמשה העלה ממצרים נחשב החסד שנעשה למשה כאילו נעשה לישראל בעלותם ממצרים. שלולי שהחיה את משה לא עלו ממצרים. ומטעם זה נחשב החסד הנעשה לגדולים כנעשה לכל ישראל לפי שהכל נהנים מתורתם וזכותם:

**קרובי להכא.**הני תיבות קרובי להכא הוא פי' על גשי הלום. כלו' שבעת האוכל תקרב עצמה אל הקוצרים לאכול עמהם. וע' ברות רבה מ"ש:

**מן הלחם של קוצרים.**משום שברות רבה שם יש כמה דרשות שדרש לחם בע"א לכן נקט כאן בהך דרשא מתפרש לחם כפשוטו. וכן מצד הקוצרים ודאי כלו' כפשטי' שלא כדדרשינן התם [רד"ל]:

**בשעת השרב.**בעת החום. מפני שהחומץ הוא משקיט הצמא ומחזיק האצטומכא ועמד כנגד העפושים [אג"ש]:

**מצד הקוצרים ודאי.**פי' כל הקוצרים הפסיקו בינו לבינה ולא הושיבה בתוכן או אצלו. דבתוכן לא הושיבה משום שמא יכשלו בה שהיתה יפה מאד כדאי' ברות רבה. וגם אצלו לא הושיבה כדי שלא יחשדוהו [ז"ר]. וע' מ"ש עוד ברות רבה:

**קליל זעיר.**פי' מעט מזעיר:

**תרתי.**כלו' חדא מתרתי:

**אלא מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר.**ר"ל מדקאמר ותותר ולא אמר ונותר. כי לפי האמת המותר הוא נותר מאליו אחרי שכבר שבע האדם מלאכול ואינו יכול לאכול עוד שאר המאכל נשאר ממילא מותר. ואין שייך לומר שהאוכל הותיר אותו. אמנם להודיענו כי זה המותר לא נותר מאיליו כי לפי האמת לא היה באותו המאכל שעור כדי שתשבע כי לא נתן לה אלא קליל בשתי אצבעותיו. אמנם לפי שסבת זה הנותר היתה היא ששרתה ברכה במעיה על כן אמר ותותר בתי"ו של כנוי הנקבה כאילו היא היתה סיבת מה שנותר. כי בזכותה נותר ששרתה ברכה במעיה. וכן דייק לקמן דקאמר את אשר הותירה משבעה להודיענו האמור שהוא הותירה אותה ע"י ששרתה ברכה במעיה שלה [אג"ש]:

**א"ר יצחק למדתך כו'.**עיקרה דהך מימרא במדרש רות במילתא דבועז. ומייתי לה הכא משום דבעי למדרש ומטה ידו עמך שעם עצמו עושה המטיב לעני. לכן מייתי לה הכא דמיניה שמעינן גדול שכר המצוה שנכתבת בספר זכרון לפני ה':

**שאילו היה ראובן יודע כו'.**קשה וכי היו עושים על מנת לקבל פרס וראוי שיענש אם היה יכול לעשות ולא עשה. והר"י אדרבי פי' שכולם עשו כפי מציאות המצוה מה שראוי לעשות. מ"מ אם היו יודעים שהקב"ה מכתיבו ומפרסמו כדי שהבאים אחריהם יראו וישמעו וילמדו ממעשיהם ודאי שהיו עושין יותר ויותר לעורר לב השומעים ולהקיצם מתרדמותם. שאנשים כאלו צריכין לעשות לפנים משורת הדין יותר מדאי כדי שילמדו ממעשיהם כיון שהם עיני העדה:

**ואילו היה יודע בועז כו'.**יש כאן חסרון. דמקמי הכי צ"ל ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. וע' ברות רבה מ"ש שם בביאור מאמרים אלו:

**היה אדם עושה מצוה כו'.**היינו אותו מצוה שראויה לכותבה ללמד לדורות הבאים. ולהכי בעי עכשיו אם יעשה אדם מצוה שצריכה היות דוגמא לדורות מי כותבה להודיע לדורות. והשיב שאליהו ומלך המשיח שהם חיים וקיימים מזמן הגלות ולעולם. הם כותבים אותה ומהם תתפרסם בעולם. ועוד שהקב"ה חותם על ידיהם ר"ל שגם השי"ת מפרסם לעושי רצונו ומצותיו. כאילו היו נכתבים ונקראים בספר לפני הכל. דאי כפשוטו קשה מה צריך הקב"ה לכתוב הא אין שכחה לפני כסא כבודו. אע"כ ענין הכתיבה הוא הפרסום:

**אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.**פי' אליהו עם משיח מדבר כלו' שכותבין אותו. והקב"ה חותם כמשה"כ ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו [ז"א]:

**יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני כו'.**ביאור דבר זה כי כאשר נותן צדקה אל העני. העני הוא מקבל מן אשר נותן לו. והנותן מקבל מן השי"ת. ודרך המעין כאשר נפתח ומימיו יוצאים ומתפשטים לחוץ אז במעין הזה נכנסים בו המים מן המקור. ולפיכך אמר שיותר עושה העני עם בעל הבית יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני. כי דבר זה בעצמו שעושה הבעל הבית עם העני שהוא משפיע ונותן על העני. דבר זה עצמו עושה העני עם בעל הבית שגורם לו שהשי"ת משפיע ונותן לו יותר. כי מי שפותח המעיין להוציא מימיו לכרמו ולשדהו הרי שפותח הזה עושה יותר עם בעל המעיין. ממה שעשה בעל המעין עמו שנותן לו המים לכרמו. כי בשביל שהוציא המים לכך באים המים הזכים למעיין מן המקור עצמו. ובשביל פרוסה שנתן בועז לרות קבל בועז כמה ברכות [ספר נתיבות עולם]. וע' מ"ש ברות רבה:

**הרבה פעולות כו'.**לא שאמרה זאת כמתגאת. אלא שמחה במה שהביאתו לידי מצוה:

**הוא יען הוא עני.**עד השתא דריש עמך שתעשה עם עצמך טובה כדלעיל. והשתא דורש כשלא תחזיקו יהיה העניות עמך. והיינו הב הונך מיניה. פי' ע"י העני תתן הונך ר"ל שתאבד ממונך:

**הוא יען הוא עני.**ר"ל שאותיות יען הוא אותיות עני. ור"ל דכתיב בפרשה שמיטה יען וביען והוא לשון מיותר. להורות שבעון השמיטה שלא שמרו כדין וגזלו את העניים שמצוה ה' ואכלו אביוני עמך. לכן ירדו גם הם מנכסיהן ויגלו מן הארץ:

**דנוהא.**פי' ממקום ששמו נוהא:

**אהן מסכני כו'.**דריש האבון הב הון בנוטריקון. ופי' ענינו שזה העני מסבתו תתן הונך ר"ל שתאבד ממונך כשיצעק עליך אל ה':

**להושיע שופטי נפשו.**דריש להושיע כאן ולכאן. וה"ק כי יעמוד לימין אביון להושיע חונן אותו. וג"כ להושיע משופטי נפשו פי' שנפרע מהקופץ ידו שהוא אויב העני וממיתו. וע"י נקמתו נושע העני. והיינו שה' עושה לזה עני ולזה עשיר כדלעיל סי' ד':

**א"ר איבו כתיב נתן תתן כו'.**הכוונה לפרש עמך כדפירשתי מעיקרא שעם עצמו עושה המטיב עם העני. אלא שזה בבחינה אחרת. והוא שהעוזר לעני יסייעוהו ג"כ מן השמים שכשיצטרך. וג"כ הבריות ירחמו עליו לעשות לו כאשר עשה. ודריש כפל לשון נתון תתן ומפרש מי שנתן תנתן לו. והדג"ש שבתי"ו שני לחסרון נו"ן נפעל. והשורש תת כדעת רש"י ז"ל. והרד"ל פי' נתן תתן אם נתן תזכה שתתן עוד. ועל זה אמר הכתוב ואל ירע לבבך בתתך לו שנראה שקללה היא. כי בגלל וכו' וכדר"נ. וע' דוגמתו בשבת דף קנ"א ע"ב ויבואר לך היטיב [אסיפת אמרים]:

**אהן עלמא כו'.**דרשו בגלל לשון גלגל. ופי' זה העולם דומה לגלגל כו'. וזה לשון הערוך פירוש גלגל שמשימין הבנאין על הבנין כשבונים בגובה ומשליכין על הגלגל חבל ארוך ושני ראשיו למטה. וקושר בשני ראשיו שני כלים ושמם אנטלים. המלא עולה והריקן יורד. וחוזר חלילה. והמוסיף כתב וז"ל פי' בלשון יוני דלי וגם ערמנות להריק מים ממקום עמוק עשוי כוסות כוסות וזה מתמלא וזה נתרוקן וחוזר חלילה. וכן בני העולם אחד עולה ואחד יורד:

**תני בשם ר' אלעזר כו'.**השתא בעי לפרש ומטה ידו עמך לענין עונש להכי מייתי הא דר' אלעזר שע"י צעקת העניים נענשים העשירים ונמצא שלעצמו מזיק מי שאינו משכיל אל דל:

**ביד עניים.**פי' אף שהקב"ה מאריך אפו על עבירות שבין אדם למקום. אך ע"י העניים יתעוררו אלו עבירות ג"כ. וזה אמר והיה בך חטא דפירושו והיה בך החטא הקודם ותתן דין עליו עכשיו על ידי צעקת העני. והביא דוגמא לזה מונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל דג"כ פירושו מה שחטאו לי אנקם מהם ע"י ישראל. שע"י יתעורר הדין עליהם על מה שהרעו לישראל יתעורר ג"כ על מה שחטאו לי"י:

**צריכין אנו להחזיק טובה כו'.**משום שקשה דעל כל זה ראינו לפעמים שמעלים עיניו מצדקה ואינו נענש כל כך. מביא התנצלות ע"י הרמאים:

**מיד נענש.**אבל השתא ע"י הרמאין דשכיחי איכא התנצלות כשהוא מחזירו שצריך לדקדק אחריהם:

**וקרא עליך.**וסיפי' דקרא והיה בך חטא בך דייקא וכתיב כו':

**נחתין כו'.**ירדו לרחוץ במרחצאות של טבריא:

**זכון בי.**תזכו בי בצדקה. אמר לו כשנצא מן המרחץ נזכה בך [ומה שלא נזקקו לו מיד אפשר שלא היה בידם ליתן לו עד שילכו לביתם] יצאו ומצאוהו מת. אמרו הואיל ולא זכינו לטפל עמו בחייו. נטפל עמו במותו בקבורתו. ובעוד שהיו רוחצין אותו מצאו כיס אחד ושש מאה דינרין בתוכו תלוי לו בצוארו:

**לעולם אל תהי מצות עני כו'.**קשה מהי תיתי שתהיה קלה. וי"ל דמיירי במי שנתן צדקה כפי ערכו ותיכף ומיד נזדמן לו עני אחר. דסד"א שיעלים עיניו בו מאחר שכבר נתן כראוי לו. ולזה אמר שלעולם יש לו להשגיח בעני הבא אצלו. שאף שהדבר קשה אצלו יסתכל ברובי שכר הצדקה ורבוי עונש מניעתה. ולזה יזהר מאד שלא יכשל במניעתה:

**כ"ד ברכות.**ע' סוף הפרשה:

**כל כך למה יען אשר לא זכר כו'.**ואע"ג דזה המזמור מיירי בדוד שקלל אויביו על שרדפוהו וצערוהו. מ"מ מדסיים יען אשר לא זכר עשות חסד משמע דכל זאת באתהו מפני מניעות החסד. שאלו עשה חסד היה מגין בעדו. וא"כ שמעינן דהפסדה גורם הקללות האלו:

**כתיב הלא פרוס כו'.**בסוף פרקין מסיק הרי כאן י"ד ועשרת אחרנייתא דכתיב גבי יעקב. ואיידי דמייתי הכא הני קראי מפרש ואזיל הכא לכולהו:

**אלא הלא פרוס.**קרי ביה פרוס שכבר פרוס וקצוב:

**פרוסה.**חלוקה מר"ה:

**כד דמך.**ישן:

**בלילי ריש שתא כו'.**בליל ראש השנה. ראה בחלום שבני אחותו יהיו נתבעים מן המלכות שש מאות דינרין:

**אנסינון כו'.**אנס אותם ר' שמעון והקימם לפרנסי עניים. וא"ל ממה יהיה ההוצאה לעניים. אמר להם אתם תוציאו משלכם וכתבו הכל בפינקס ובסוף השנה אם תהיו אבודים דבר מה אני משלם לכם. בסוף השנה נאמר עליהם לשון הרע:

**כד הוו כו'.**היפ"ת גרס דהוו יתבין כו' ופי' שנאמר עליהם לה"ר למלכות שהיו עשירים ונושאים ונותנים במשי. ולזה בקשו מהם שיעשו מלבוש חשוב למלך או שיתנו ת"ר דינרין לצרכו:

**מארמאין.**מפסידים:

**וסבתינון כו'.**ולקחם האיש שהיה ממונה של מלך וחבשם בבית הסוהר:

**בסלקי.**צ"ל בפילקי ופירושו סוהר:

**ומה אפקתון.**מה הוצאתם לצדקה:

**הדא כתבה.**הרי הכתב שכתבנו עליו את כל מה שהוצאנו. והיה קורא זה הכתב ומצא כו':

**ואנא מפקא כו'.**ואני אוציא אתכם מבית האסורים:

**אמרו ליה כו'.**אמרו לו אתם רואים שאותו הזקן של מלך תובע מהם שש מאה דינרין כו':

**אתון כו'.**באו ונתנו לו ששה דינרין בקומץ שלו בהצנע והלך ונתן אותם שוחד לאותו זקן שליח המלך שלא ידבר כלום למלך:

**מילא.**דבר:

**ואפקינון.**והוציאם משם:

**אמרו ליה דלמא הוות ידעת מה אנן מרכסוון.**כצ"ל [יפ"ת]. ופי' שמא היית יודע מה שאנו מפסידין בצמצום. ומרכסוון מלשון אבידה:

**הוינא ידעין.**פי' הייתי יודע:

**דאינן מרכסוון.**כצ"ל:

**לא הוינא יהבין כו'.**בתמיה וכי לא היינו נותנין גם אלו ששה דינרין בתוך צדקה. ואמר להם אילו אמרתי לכם לא הייתם מאמינים לי:

**אלא יאות הוא דלא חוית לכון למעבד מצוה לשמה.**כצ"ל [א"א ויפ"ת] ופי' אלא כמו ולא עוד אלא:

**למעבד מצותיה לשמה.**שמה שהיו מלוים ממונם לצדקה היה מצוה:

**הלא פרוס לרעב לחמך אם זכיתם כו'.**כצ"ל דאכתי בהאי קרא דריש ואזיל. והכי אי' בפ"ק דב"ב:

**לרעבו של יעקב.**לעניים רעבים מזרע יעקב:

**ואם לאו לשבעו של עשו.**וזהו שנאמר ועניים מרודים תביא בית אלו הם עניים מרודים מנעוריהם. פי' זו הרשות שצועקים תמיד הבו הבו שאנו צריכין. מרודים כמו אריד בשיחי. ומ"ש מנערותם כלו' שהם תמיד כן מקטנותם:

**כהדין סימא דקריין ליה סגי נהורא.**שהוא כנוי הפך עניינו. כן קורא לאומות שהם עשירים ומושלים עניים מרודים הפך עניינם:

**שירדו כו'.**דרש מרודים מלשון ירידה. ועל אלו מצוה ביותר מפני שרגילים בחיים טובים והצער להם יותר גדול [מת"כ]:

**ע"י שלא פשטו ידיהם לעניים.**הכוונה שאמרו לעיל יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב. וכתב בגבול בנימין וז"ל דבספר הליקוטים כתוב וז"ל והיה מעשה הצדקה שלום יכוין במלת והיה כי זרוע בעה"ב הנותן צדקה הוא הוי"ו. והיד הוא הה"א. והפרוטה שנותן לעני היא היו"ד. וה"א אחרונה הוא יד העני. ולכן גדול מה שגורם העני לבעה"ב יותר ממה שגורם הבעה"ב לעני עכ"ל. אך זהו אם מתעורר הבעה"ב מעצמו ברצונו הטוב ופושט ידו לעני נמצא הוא גורם הוי"ו ונעשה על ידו רובו של שם. אבל אם הוא אינו רוצה ליתן רק כשהעני פושט ידו אליו ומבקש ומתחנן לפניו הוא נותן לו נמצא לא נשאר אצל בעה"ב רק שני אותיות השם לכן נענש שמקצר באותיות השם:

**וע"י שלא עשו רצון אביהם שבשמים.**כלו' שהעניות בא אף על שאר דברים שלא עשו בהן רצון ה'. וכדגרסינן בפ' כל הגט אמר רבא בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהם. דמפקי עבדייהו לחירותא. ודסיירי נכסייהו בשבתא. ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא:

**אלו אבלים ומרי נפש.**ופי' עניים שהם מעונים בצערם. ופי' מרודים לשון מרירות ואבל ויללה כד"א אריד בשיחי:

**ומי משמחן יין.**וכדאמרו בפ' הדר לא נברא יין אלא לנחם אבלים. וכן כתוב בהגהות מיימוני פ"ז דמשמע בפ' הנודר דלא סגי שלא ישתה האבל יין בהבראה:

**אלו ת"ח.**וקרי להו עניים שהם ענוים ושפלים כעניים. ודרש מרודים בנוטריקון מרוים דודים. שהן דברי תורה כד"א כי טובים דודיך מיין:

**שמורים לישראל.**דריש מרודים נוטריקון מורים דינים. מאיסור והיתר שמבלעדה לא ידעו מאומה ממה להזהר. וכן מלמדים לעשות רצון ה' שיהיו יראים ואוהבים ה' או דרש מרודים מורים ומלמדים:

**כאילו הקריב בכורים.**דת"ח חשוב כבהמ"ק כמ"ש בפ"ק דברכות כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה בהמ"ק בימיו. וגם כי ע"י הבאת הבכורים לירושלים נזכר בכבוד ה' וטובו והשגחתו. וכן הת"ח מזכירים את לב האדם להכרת השם. ועיין כתובות דף ק"ה ותדא"ז פ"ב:

**מדקדקים בכסות כו'.**בא עני ואמר ערום אני כסוני בודקין שלא יהיה רמאי. אבל אם בא עני ואמר פרנסוני מפרנסין אותו מיד. ובפ"ק דב"ב מפרש טעמא. אי בעית אימא סברא הכא איכא קיום נשמה. הכא ליכא קיום נשמה. אבע"א קרא הכא כתיב הלא פרוס לרעב לחמיך פרוס לאלתר הכא כתיב כי תראה ערום וכסיתו כי יראה לך. ומייתי התם נמי מ"ד איפכא ויהיב נמי טעמיה. אבע"א סברא האי קא מיבזי. אבע"א מקרא הלא פרוס לרעב לחמיך בשי"ן כתיב פרש והדר הב ליה. והתם כתיב כי תראה ערום וכסיתו כי תראה לאלתר ונראה דסברא זו היתה כתובה באגדתינו והשמיטה הסופר. או אפשר שההיא וחכמים אומרים ט"ס הוא וכצ"ל ר"א בר אהבה אמר רב ור"י [פי' פליגי] חד אמר כו' וחד אמר. וכן הוא בירושלמי פאה פ"ח:

**מפני בריתו של אברהם אבינו.**כלו' מפני הכבוד. שאינו כבוד שבן בריתו של א"א יהיה מתבזה בהיותו ערום. וע' כתובות דף ח' קורא גומלי חסדים מחזיקים בבריתו של א"א ויש לפרש כאן ג"כ כן:

**א"א שנא' ומבשרך כו'.**תיבת שנאמר מיותר [א"א ויפ"ת]. וכן בילקוט ליתא. והכי מסתבר דמילתא באנפי נפשה היא דדריש השתא מבשרך לא תתעלם:

**הוי רואה כו'.**וכמו שלא תתעלם מבשרך ותשתדל לכסותו מיד. כן תעשה לאחיך:

**אין לך אדם כו'.**כלו' והיינו מבשרך לא תתעלם כלו' לא תתעלם מראות שמדה זו תחסר משארך אלא דע שעכ"פ תבוא עליך או על זרעיך. וטעמא דמילתא משום דגלגל הוא שחוזר בעולם כדאי' בס"פ שואל:

**זו גרושתו.**שהיתה מאז כבשרו כמ"ש והיו לבשר אחד. וכן דריש לעיל פ' כ"א לאכול את בשרי ושתי נשי דוד נשבו:

**ר' יוסי הגלילי כו'.**המעשה הוא בב"ר פי"ז ושם פרשתיו:

**פרנא.**כתובה:

**פשטין.**פי' לומדין:

**דחסלון.**פי' דסיימון:

**אמכת על אפא.**היתה משפלת פניה למטה בפנים זועפים ויצאה לה לחוץ:

**צפה בההיא קידרא עלי חפייה.**המעריך הביא הנוסחא עלי שפייה. וכתב שפירושו כירה כדתנן לשפות עליהם את הקדירה. וכתיב שפות הסיר. ור"ל שצפה ר' יוסי והסתכל בקדירה שעל הכירה:

**פרפריין.**מיני לפתן:

**פרגיין.**תרנגולים מפוטמות או עופות קטנים:

**א"ל אנא פסיק לה פרנא.**שר' אליעזר בן עזריה היה עשיר כדאי' בפ"ד דברכות:

**לסנטירא.**לשומר העיר:

**נגידה ליה.**מחזרת אותו:

**חכם קרתא.**מכיר ובקי ברחובות העיר:

**משבקתיה.**גרושתו אני ואין בי כח מפני הבושה לראות הסברת פניו:

**קרון.**לשון מקרה שקרה מקרא שבאו בשכונתיה דר' יוסי הגלילי. והוא רצה להכניסו לביתו של ר' יוסי הגלילי. והיא לא רצתה. התחיל להכותה והלך הקול בכל העיר:

**אודיק כו'.**הביט והשקיף ר' יוסי הגלילי אותם מתבזים בתוך השוק. לקח אותם ונתנם בתוך בית אחד משלו כו':

**יפלגון מצוה.**יחלקו לצדקה:

**קם חד גבר כו'.**קם איש אחד ולקח כל מה שהיה לו בתוך ביתו ויצא לחלקו לעניים:

**משבקתיה.**גרושתו. ואמרה ליה זכי כו' כלו' תן צדקה לאותה אשה שמן היום שיצאה מן ביתך לא ראתה שום טובה וע' כ"ז בב"ר פ' ל"ג:

**חמיתיה כו'.**ראוהו איש אחד ועלה כו':

**רבי את הכא כו'.**כלו' אתה יושב פה ועבירה גדולה נעשית. וא"ל מה ראית. וא"ל ראיתי איש פלוני שמדבר עם גרושתו. ולא עד אלא שנתן לה פרוטות. ואי לאו דחשוד עליה לא היה נותן לה:

**ואיתיתיה.**והביאו אותו:

**קאי בצערא.**עומד בצער שאין גשמים יורדים. והבריות עומדים בצער והלכת ודברת עם גרושתך כו':

**הגבי' ר"ת כו'.**כי ע"י המעשה הזה נתעורר לבו למאד מאד והתפלל מעומק הלב וממרירות נפש מאד ונענה תיכף:

**ומזונותינו עליך.**כלו' אין לנו על מי לסמוך רק עליך:

**אז יבקע כשחר אורך וגו'. וארוכתך מהרה תצמח.**וע"ז א"ר ירמיה אפילו אותה שכתב בה והארכת ימים מהרה תצמח. ודרש אורך וארוכתך מלשון אריכות ימים. ופירושו אפי' ימות המשיח ועוה"ב שבא אחר ימים כמו שדרשו חז"ל למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך אע"פ שזמנו לעת קבוע בזכות הצדקה ימהר יחיש הקב"ה שיצמח מהרה וכמו שאמר הכתוב בעתה אחישנה ודרשו חז"ל לא זכו בעתה. זכו אחישנה:

**כל מה דאת לעי כו'.**כל מה שאתה טורח. לעצמך אתה טורח ור"ל דשאר מצות כשירצה אדם שתעמוד זכותו לבניו אחריו לא יהנה משכרן בעה"ז וכענין האבות דמייתי לקמן פרשה ל"ו. אבל מצות הצדקה אף שעומדת לבנים זכה העושה אותם גם בעוה"ז לעצמו כאומרו וצדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד:

**כמד"א תקרא ואנכי אענך.**כצ"ל. ופי' שאין לפרש תקרא וה' יענה שישמע בתפלתו. דהיינו תשוע ויאמר הנני. אלא פי' שיזכה לנבואה או רוה"ק. שכשישאל דבר חכמה מה' יעננו להודיעו. כענין תקרא ואנכי אענך דהיינו לענין מו"מ וויכוח עם השי"ת:

**אלו שטרות פרועים.**לא גזל ממש דא"כ מאי קמ"ל. אלא שטרות פרועין שאסור להשהותם משום עולה כדאיתא בכתובות דף י"ט:

**אם ראית כו'.**וה"ק קרא שראוי שתשלח אצבע ותדבר שקר. והיינו אם ראית חבירך בורח מן המלכות אם הולך בדרך זו אמור לרודף שהלך בדרך אחרת. ואם לא הלך בדרך זו אמור שהלך בדרך זו כדי שלא ימצאהו ולהכי קאמר שלח אצבע שעל ידם מראה הדרך:

**שאין לי מה ליתן.**וזשה"כ ונפש נענה תשביע שתשביעו בדברים שתפייסנו בדברים:

**אם עשית כן.**ר"ל אף זאת לחוד דהיינו פיוס דברים אם אין לך מה ליתן לו. מ"מ יקויים עליך וזרח בחשך אורך וכו' וכדאמרינן בפ"ק דב"ב והמפייסו מתברך בי"א ברכות:

**הרי אתה כבוראך.**ופי' והשביע בצחצחות נפשך שתהיה בשובע שמחות בהיות נפשך כמי שהוא צח. וטעם תארו בצחות כאן טפי משאר תארים מפני שהלובן רמז אל הרחמים כמ"ש שנדמה לישראל בסיני כזקן מלא רחמים. וזה שכר זה שנתמלא רחמים על העני:

**ישמוט.**פי' שישמיטהו מהצרות ר"ל שלא תבאנה הצרות עליו. ע"ד אין בעל הנס מכיר בנסו:

**יזיין.**יחזק כחו:

**ישזיב.**אחרי שבאו הצרות או האויבים עליו יצילהו:

**ויניח.**שינוח מעמל בקשת צרכיו וכיוצא:

**מכאן קבעו.**כלו' מלשון זה הוא שאומרים רצה והחליצנו שפירושו לשון מנוחה:

**זה גן.**דכיון דלא פירש. שמעינן דהיינו הגן היותר רוה. ומוצא מים היותר גדול. והיינו גן. ועדן:

**זה עדן.**שממנו המים יוצאים כאומרו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ומהאי קרא שמעינן בפ' אין עומדין דגן לחוד ועדן לחוד:

**ר' טרפון כו'.**מייתי הך עובדא הכא למימר שפי' ובנו ממך חרבות עולם וגו' שמה שיפרנס העניים חשוב כבונה חרבות ומקים מוסדי הדורות. כי הכא שבמקום קניות השדה לקיום פרנסתו חלק הממון לעניים:

**קונטרין.**פי' צענטנר בלע"ז:

**זבין לן כו'.**קנה לנו שדה אחת שנעסוק בתורה ונתפרנס מן אותו שדה. לקח אותם וחלקם לסופרים ומשנים ולאלו שעוסקים בתורה. לאחר ימים קם עמיה פי' היה עומד ומדבר עמו. ואמר לו קנית לנו אותה שדה שאמרתי לך:

**אית בך כו'.**יש בידך להראותו לי:

**נסאתיה כו'.**לקחו והמשיכו והראה לו הסופרים כו'. ור' טרפון היה סבור שמה שהראהו הסופרים והמשנים היינו שקנה מהם השדה או שנתן להם המעות בתורת עיסקא וכיוצא כדי שיתפרנס ר' טרפון מאותו הריוח. ואמר לו כי אין אדם נותן מעות בחנם ר"ל בלי ראיה. ולכן שטר הראיה שעשה על זה היכן הוא. ופי' אפוכי שטר זכרון כמו אפכיות דלקמן בבמדב"ר פ' י"ז שפי' הערוך ספרי זכרון:

**גבי דוד מלך ישראל.**לפי שביקש שטר ראיה. השיבו דרך צחות היותו אצל מי שיש להאמין בו החוב הנ"ל. כי הוא דוד מלך ישראל אשר הודה בחוב זה:

**וצדקתו עומדת לעד.**ומינה שיתקיים הממון בידו. שפי' צדקתו עומדת לעד שלעולם יהיה לו ממון כדי לעשות בו צדקה:

**הפרצה הזו.**העניות עלי היה לגודרה שהשי"ת נותן לחם לכל בשר. וזה חטף לו המצוה כדלעיל:

**כאותו שכתוב בו לולי משה בחירו כו'.**ר"ל שיחשב כאילו קיים והחיה כל ישראל כמשה שעמד בפרץ לששים רבוא. לפי שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא:

**העני הזה כו'.**דרש משובב לשון השקט כמו בשובה ונחת. ונתיבות לשבת כמו לשבת נתיבות. כלו' העניים הולכי נתיבות ודרכים נעים ונדים מפני עניותם מניח ומשקיט תרעומות שהיה להם על ה' לומר שפלוני ישן בביתו ואני כאן. או מפרש משובב נתיבות שהוא משיב נתיבות לבו במה שהרהר שלא כדת. וזה עשיית השלום שנעשה נפשו שלימה לאלהיו בלי הרהור נגד מדותיו יתברך:

**חייך שאני כו'.**זהו דרשא אחרת שמפרש עליו מקרא שמביא אח"כ ואין שייך למעלה [רד"ל]:

**הה"ד או יחזק במעוזי.**והיינו החונן דלים שמחזיק במי שהקב"ה היה צריך לתת לו משום נותן לחם לכל בשר כדלעיל:

**לא יטייל אדם בתוך כרך בשבת.**אע"ג דמצי מהלך כל הכרך בשבת. מ"מ מפני שכוונתו כדי להיות מזומן ליכנס כשתחשך מיד למרחץ שחוץ למדינה אסור. וזהו שתשיב מחמת שבת רגליך לבלי הלוך בטיול לצורך חול. וכן תשיב מעשות חפציך אף לאחר השבת. היינו שאסור לאדם לצאת בתוך שדהו כו' אע"פ שאינו עושה ואינו מדבר רק שמעיין בלבד. דאי תפרש הכתוב כפשוטו שלא יעשה בשבת. הלא אין זה מעלה כל כך כי אם סור מרע ומאיסור לבד. אך למען אחר השבת זהו מדת חסידות כמו שמספר מהחסיד:

**נצפה.**זה אילן צלף. שהוא אילן גדול ובעל ענפים הרבה וג' מיני אוכל יש בפירותיו. אביונות. קפריסין. ולולבין [רש"י]:

**זה שבת בראשית.**לפי ששמיטה נקראת ג"כ שבת. לזה אמר על שבת של ימי השבוע שנקראת שבת בראשית:

**זה יוה"כ.**שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה כדאי' בפ' כל כתבי. ופרש"י דמדכתיב וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה' לאו אשבת קאי:

**זה יו"ט.**דאי יוה"כ הא כתיב ביה מכובד. ובפ' כל כתבי מוקי לה בשבת לאקדומי סעודתיה או לאחר:

**זה חולו של מועד.**שלא כל המלאכות אסורות בו אלא עובדין דחול. והיינו מעשות דרכך:

**אסור לאדם לתבוע צרכיו.**מפני שיש בזה טרדת הלב ודאגה. ומכלל עונג שבת שיחשוב כאילו כל מלאכתו עשויה ואין לו שום צרה ויגון:

**טופס ברכות.**ולא אמרו אלא לתבוע דבר מחודש שאינו רגיל לתבוע. ומה שאין אנו מתפללים כל י"ח בשבת. הא אמרינן בפ' מי שמתו דמשום כבוד שבת לא אטרחוהו:

**מותר מילין.**דלאו דוקא במילי דסחורה אסור לדבר בשבת אלא אפילו בדברים בטלים וע' בענף:

**הרי ארבעה עשר.**מאלו ארבעה ועשרים שאמר למעלה. וצריך לומר דחשיב אז תקרא ותשוע לחד. כגן רוה וכמוצא מים לחד וקורא לך ומשובב לחד. ופליג אדרשות דלעיל:

**ועשרה כו'.**ועשרה אחרים שעדיין חסרים:

**דכתיב גבי יעקב.**משום דביעקב כתיב שמירת שבת יותר משאר אבות כדאי' בב"ר פ' י"א נקט ברכת יעקב טפי משאר אבות. וא"ת והא איכא ברכות טפי מעשרה ביעקב. וי"ל דנקט אלו ברכות דוקא שניתנו לו ע"י המטעמים דדמי לפרנסה. והא פליגי אדפרק כל כתבי דמפרש נחלת יעקב אביך מה שאמר לו ופרצת ימה וקדמה [יפ"ת]: